לדלג לתוכן

משיב הרוח ומוריד הגשם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבורות גשמים
(מקורות עיקריים)
תזכורת לאמירת 'משיב הרוח' בבית כנסת הרמב"ן בירושלים
תזכורת לאמירת 'משיב הרוח' בבית כנסת הרמב"ן בירושלים
משנה מסכת ברכות, פרק ה', משנה ב'
מסכת תענית, פרק א', משניות א'ב'
תלמוד בבלי מסכת תענית, דף ב', עמוד א'דף ה', עמוד א'
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ב'
מסכת תענית, פרק א', הלכה א'
משנה תורה ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ב', הלכות ט"וי"ז
שולחן ערוך אורח חיים, סימן קי"ד

מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם (נ"א: הַגָּשֶׁם)[1], המכונה במשנה הזכרת גבורות גשמים, היא משבחי הבורא הנאמרים בימות החורף בתפילת העמידה בברכת גבורות (ברכת מחיה המתים).

זמן אמירתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם" החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת ועד תפילת שחרית של היום הראשון של פסח. סך הימים בממוצע הוא כ-181.25, ערך קרוב למשך הסתיו והחורף האסטרונומיים.[2]

מקובל לציין את תחילת אמירת 'מוריד הגשם' באמירת תיקון הגשם (לפי נוסח הספרדים) או תפילת גשם (לפי נוסח האשכנזים) בשמיני עצרת.

מקום אמירתה בתפילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי כנסת הגדולה תיקנו את מקום אמירתה בברכת גבורות. בתלמוד נכתב הטעם שתיקנוה דווקא בברכה זו:

מזכירים גבורות גשמים בתחיית המתים. אמר רב יוסף: מתוך ששקולה כתחיית המתים, לפיכך קבעוה בתחיית המתים.

פירוש דבריו של רב יוסף: הגשמים נותנים חיים מחודשים לעולם, כתחיית המתים שנבלו בזמן הקיץ, בהיעדר מים.

  • אם שכח להזכיר "מוריד הגשם" יש לחזור לתחילת תפילת שמונה עשרה, אך אם אמר במקום זאת "מוריד הטל", אינו חוזר שנית.
  • אם נזכר לאחר סיום 'ברכת גבורות' (מחיה המתים), אך קודם שהתחיל את הברכה הבאה 'ברכת קדושת השם' ('אתה קדוש'), לדעת השולחן ערוך יכול להזכיר 'מוריד הגשם' ואינו צריך לחזור לראש התפילה (במקרה שלא אמר אף 'מוריד הטל'). עם זאת כתב המשנה ברורה שדין זה אינו מוסכם, מאחר שיש הרבה מהראשונים שלדעתם אין להזכיר, ולכך לדעתו אם הזכיר את שם השם של חתימת הברכה עדיף שיסיים במילים 'למדני חוקיך' ויאמר 'מוריד הגשם' ורק לאחר מכן יסיים שוב את הברכה.
  • אם אמר "מוריד הגשם", אך השמיט את המילים "משיב הרוח", יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור.

דין המסופק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שמסופק אם אמר 'מוריד הגשם' כדין, או שמא טעה ואמר כהרגלו 'מוריד הטל', דינו הוא שעד שלושים יום מעת שהתחילו לומר את האזכרה, טרם התרגל לשינוי, ומוחזק שאמר כפי שהורגל לומר כל הקיץ, וצריך לחזור ולהתפלל (במקרה שגם לא אמר 'מוריד הטל'). אך לאחר שלושים יום תולים שאמר כפי הנצרך מאחר שכבר התרגל בשלושים יום הללו לומר כדין 'משיב הרוח'.

בפוסקים דנו האם הדבר תלוי בימים ודי שיעברו שלושים ימים, או שמא הדבר תלוי בתשעים תפילות דווקא, ואם כך יש להוסיף את תפילות מוסף של שבת וראש חודש, ואף קודם שיעברו שלושים יום הורגל לומר כדין. וכן להפך אם יודע שהיו תפילות שלא אמר בהן ההזכרה כדין לא יעלו לו למניין.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומאמרים בנושא 'פולמוס הדקדוק'

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הנוסח הישן והרווח יותר הוא "הַגֶּשֶׁם" בסגול. יצחק סטנוב בסידורו "ויעתר יצחק" טען שיש לומר "הַגָּשֶׁם" בקמץ, לפי כללי צורת הפסק, ובעקבותיו הודפסו כך סידורים רבים בנוסח אשכנז. אחרים התנגדו לתיקון זה, הן מטעמים דקדוקיים והן בשל השתייכותו של סטנוב לתנועת ההשכלה.
  2. ^ רבי אברהם בר חייא, ספר העיבור, מאמר שלישי, שער שני.