משיב הרוח ומוריד הגשם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תזכורת לאמירת 'משיב הרוח' בבית כנסת הרמב"ן בירושלים

מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם (נ"א: הַגָּשֶׁם), המכונה במשנה הזכרת גבורות גשמים, היא משבחי הבורא הנאמרים בימות החורף בתפילת העמידה בברכת גבורות (ברכת מחיה המתים).

זמן אמירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת ועד תפילת מוסף של היום הראשון של פסח אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם".

אנשי כנסת הגדולה תיקנו את מקום אמירתה בברכת הגבורות. בתלמוד נכתב הטעם שתיקנוה דווקא בברכה זו: "מזכירים גבורות גשמים בתחיית המתים. אמר רב יוסף: מתוך ששקולה כתחיית המתים (כי הגשמים נותנים חיים לעולם כתחיית המתים) לפיכך קבעוה בתחיית המתים" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ג, עמוד א'.).

פולמוס נוסח ההזכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי ההלכה האחרונים נתגלע ויכוח מהי צורת הדקדוק הנכונה בהזכרת 'משיב הרוח', יש שכתבו שההגייה הנכונה היא הַגֶּשֶׁם בסגול, בהתאם לניקוד המופיע בכל הסידורים הישנים טרם שהתחדש השינוי על ידי יצחק סטנוב בסידורו "ויעתר יצחק", אך אחרים טענו (בעקבות חידושו של יצחק סטנוב) שיש להגות את הַגָּשֶׁם בקמץ משום היותה צורת הפסק. כחלק מהוויכוח הובאו צורות הניקוד השונות בסידורים עתיקים כדוגמת סידורי הגר"א השונים ועוד.

יש שכתבו שאפילו הייתה צורת הדקדוק הנכונה בקמץ, עם כל זה עדיף להגות את הגשם בסגול מחמת השתייכותו של סטנוב לתנועת ההשכלה, ועל כן כתבו "שמצוה גדולה להחזיר עטרה ליושנה כדי שלא להניח זכר למעשיהם של המתחדשים למיניהם שעשו שמות בכרם בית ישראל, וזה אפילו היה מקום לתיקון הנ"ל"[1].

דין הטועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אם שכח להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם, אך אמר במקום זאת "מוריד הטל", אינו חוזר שנית.
  • אך אם שכח להזכיר משיב הרוח, ואף לא הזכיר מוריד הטל (כמנהג אשכנז בחו"ל), חוזר לתחילת תפילת שמונה עשרה.
  • אם נזכר לאחר סיום 'ברכת גבורות' (מחיה המתים), אך קודם שהתחיל את הברכה הבאה 'ברכת קדושת השם' ('אתה קדוש'), לדעת השולחן ערוך יכול להזכיר 'משיב הרוח' ואינו צריך לחזור לראש התפילה (במקרה שלא אמר אף 'מוריד הטל'). אם זאת כתב המשנה ברורה שדין זה אינו מוסכם, מאחר שיש הרבה מהראשונים שלדעתם אין להזכיר, ולכך לדעתו אם הזכיר את 'שם השם' עדיף שסיים במילים 'למדני חוקיך' ויאמר 'משיב הרוח' ורק לאחר מכן יסיים שוב את הברכה.

דין המסופק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שמסופק אם אמר 'משיב הרוח' כדין, או שמא טעה ואמר כהרגלו 'מוריד הטל', דינו הוא שעד שלושים יום מעת שהתחילו לומר את האזכרה, טרם התרגל לשינוי, ומוחזק שאמר כפי שהורגל לומר כל החורף, וצריך לחזור ולהתפלל. אך לאחר שלושים יום תולים שאמר כפי הנצרך מאחר שכבר התרגל בשלושים יום הללו לומר כדין 'מוריד הטל'.

בפוסקים דנו האם הדבר תלוי בימים ודי שיעברו שלושים ימים, או שמא הדבר תלוי בתשעים תפילות דווקא, ואם כך יש להוסיף את תפילות מוסף של שבת וראש חודש, ואף קודם שיעברו שלושים יום הורגל לומר כדין. וכן להפך אם יודע שהיה תפילות שלא אמר בהם ההזכרה כדין לא יעלו לו למניין.

מוריד הטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוריד הטל

החל מתפילת מוסף של היום הראשון של פסח עד לתפילת מוסף של שמיני עצרת אומרים "מוריד הטל", לפי רוב המנהגים למעט אשכנז[2]. לפי נוסח אשכנז לא אומרים דבר, אלא אומרים "מחיה מתים אתה רב להושיע, מכלכל חיים בחסד" וכו', ברם רוב מתפללי נוסח אשכנז בארץ ישראל נוהגים לומר מוריד הטל בהשפעת נוסח הספרדים[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומאמרים בנושא 'פולמוס הדקדוק'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לשון הרב יששכר דב גולדשטיין במכתבו בספר ברכות החיים חלק ג' עמוד ל"ה.
  2. ^ גם בנוסח איטליה הישן לא אמרו מוריד הטל, עיין מחזור קמחא דאבישונא, בולונייא ש"א, עמ' 30, אבל במחזור שד"ל הוא מופיע.
  3. ^ בקהילת וויען בירושלים לא אומרים מוריד הטל, וכן בעוד כמה מקומות אחרים.