מוריד הטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מוֹרִיד הַטַּל (נ"א: הַטָּל; נקראת גם גבורות הטל) היא הזכרה הנאמרת, למנהג רוב העדות, בתפילת שמונה עשרה בימות הקיץ, בברכת גבורות (ברכת מחיה המתים), ומשבחת את הקב"ה על גבורתו בהורדת הטל לעולם. בניגוד להזכרה המקבילה לימות החורף, "מוריד הגשם", שהיא חובה הלכתית, אין חובה הלכתית להזכיר טל בקיץ, ומדובר במנהג בלבד.

נהוג להזכיר את הטל בכל זמן בו לא מזכירים גשם, דהיינו החל מתפילת מוסף של היום הראשון של פסח עד לתפילת מוסף של שמיני עצרת. את תחילת הזכרת הטל מציינים באמצעות תפילת טל. סך הימים הוא 184, ערך קרוב למשך האביב והקיץ האסטרונומיים.[1]

מנהג האזכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עיקר הדין, המופיע במשנה, מסכת תענית, פרק א', משנה א', ישנו חיוב להזכיר בחורף את גבורות הגשמים (כלומר, גבורת הקב"ה בהורדת גשם) בתוך ברכת גבורות. לעומת זאת, הזכרת טל לא נזכרת כלל במשנה או בתוספתא. הגמרא מציינת כי אין חיוב להזכיר את הטל והרוח, אך ישנה רשות לעשות זאת, בין בקיץ ובין בחורף. הטעם לכך שאין חובה להזכיר את הטל והרוח היא בגלל שהם קבועים תמיד ואינם נעצרים.[2] למרות זאת, במרבית המנהגים כיום נהוג להזכיר בקיץ את גבורות הטל במקום גבורות הגשמים.

ככל הנראה, כבר בזמן התלמוד נהגו בעניין זה מנהגים שונים, ובעוד בבבל לא נהגו להזכיר טל בקיץ אלא רק השמיטו את הזכרת הגשם, בארץ ישראל נהגו להחליף בקיץ את הזכרת הגשם באמירת "מוריד הטל" (או "משיב הרוח ומוריד הטל").[3][4] גם בתקופת הגאונים המשיך פיצול זה, ובסידורי הגאונים שמוצאם בבבל לא נזכרת אמירת מוריד הטל (אלא המשיכו "רב להושיע מכלכל חיים בחסד"),[5] ולעומת זאת בנוסח ארץ ישראל הזכירו מוריד הטל בקיץ כפי שנתגלה בסידורים בגניזת קהיר, הנהיגו לכבודה את תפילת טל בפסח במקביל לתפילת גשם בשמיני עצרת, וכנראה החשיבו את אמירת הטל כחובה מקבילה לחובת הזכרת הגשם. ייתכן שמקורו של הבדל זה הוא במצב החקלאי בארץ ישראל, שבו הטל בקיץ, ובפרט בתחילתו, היה נחוץ במיוחד כדי למנוע את התייבשות התבואה מוקדם מדי, לעומת המצב החקלאי בבבל בו הטל היה נחוץ פחות.[4]

באופן חריג, סטו מנהגי ספרד בזה מפסקי הגאונים, ובנוסח הספרדים נהגו מאז ומעולם להזכיר טל בקיץ. גם הרמב"ם פוסק שבקיץ אומרים מוריד הטל.[6] גם בנוסח פרובנס נהגו להזכיר טל.[7] לעומת זאת, בנוסח אשכנז נהגו, כנראה מאז ומעולם, בעקבות סדר רב עמרם גאון שלא להזכיר טל בקיץ. ברם, לאחר התפשטות נוסח ספרד החסידי, החלו החסידים להזכיר טל, ובארץ ישראל, גם מתפללי נוסח אשכנז קבלו את המנהג הספרדי להזכיר טל.[8] מתפללי נוסח אשכנז בחו"ל נוהגים גם כיום בהתאם לנוסח אשכנז ולא מזכירים טל בקיץ. בנוסח איטליה הקדום, כנראה הזכירו טל בהשפעת נוסח ארץ ישראל, אך משהתקבל שם סדר רב עמרם גאון נהגו כבנוסח אשכנז ולא הזכירו טל. עם זאת, במאות האחרונות גברה ההשפעה הספרדית על נוסח איטליה וכיום נהוג בו להזכיר טל.[9] בנוסח צרפת כנראה היו מנהגים חלוקים, היו שלא הזכירו טל בהתאם לנוסח אשכנז, והיו שהזכירו טל בהשפעת הרמב"ם ומנהגי ספרד ופרובנס.[10]

נוסח ההזכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו חיוב הזכרת הטל, גם נוסח הזכרת הטל לא מופיע במקורות חז"ל. בנוסח ארץ ישראל נהגו כנראה לומר בקיץ "משיב הרוח ומוריד הטל", בהתאם לנוסח החורפי "משיב הרוח ומוריד הגשם". עם זאת, במרבית הנוסחים התקבל שלא להזכיר את הרוח בקיץ, ואומרים רק "מוריד הטל", אך יש קהילות האומרות גם "משיב הרוח".[11]

דין הטועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מתפלל טעה ואמר בקיץ "משיב הרוח..." וסיים את ברכת מחיה המתים (דהיינו אמר "ברוך...מחיה המתים") עליו לחזור לתחילת תפילת העמידה.

בפסוקים דנו באדם שטעה ואמר בקיץ "מוריד הגשם", ונזכר קודם שסיים הברכה האם יכול לחזור בו תוך כדי דיבור. יש הפוסקים כי לא מועיל במקרה כזה לומר תוך כדי דיבור "משיב הרוח ומוריד הטל", שכן אין בכך חזרה ועקירת הדיבור הקודם, שהרי שתי האמירות אמת. לעומת זאת, באמירת "ותן טל ומטר לברכה" ניתן לחזור בו ולומר "ותן ברכה", שכן בכך הוא חוזר בו מהבקשה "ותן טל ומטר לברכה". הפוסקים נחלקו רבות בעניין, ורוב הפוסקים מכריעים כי ניתן לחזור מהדיבור ב"ותן טל ומטר" אבל לא ב"משיב הרוח".[12]

דין המסופק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שמסופק אם אמר 'מוריד הטל' כדין, או שמא טעה ואמר כהרגלו 'משיב הרוח', דינו הוא שעד שלושים יום מעת שהתחילו לומר את האזכרה, טרם התרגל לשינוי, ומוחזק שאמר כפי שהורגל לומר כל הקיץ, וצריך לחזור ולהתפלל. אך לאחר שלושים יום תולים שאמר כפי הנצרך מאחר שכבר התרגל בשלושים יום הללו לומר כדין 'משיב הרוח מוריד הגשם'.

בפוסקים דנו האם הדבר תלוי בימים ודי שיעברו שלושים ימים, או שמא הדבר תלוי בתשעים תפילות דווקא, ואם כך יש להוסיף את תפילות מוסף של שבת וראש חודש, ואף קודם שיעברו שלושים יום הורגל לומר כדין. וכן להפך אם יודע שהיה תפילות שלא אמר בהם ההזכרה כדין לא יעלו לו למניין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולמוס הדקדוק:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבי אברהם בר חייא, ספר העיבור, מאמר שלישי, שער שני.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ג', עמוד א'.
  3. ^ מנהג זה משתמע מדברי הירושלמי מסכת תענית, פרק א', הלכה א', וכן בנוסח הביננו שבתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה ג'.
  4. ^ 1 2 יונה פרנקל, ‏מחזור לפסח כמנהג בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ"ג, מבוא, עמ' טז–יז, באתר אוצר החכמה; שמואל יששכר שפרכר, "בדין הזכרת טל", בתוך: מכתם לדוד: ספר זיכרון הרב דוד אוקס ז"ל, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשל"ח, עמ' 46.
  5. ^ יצחק סץ (מהדיר), סדר רב עמרם גאון, מכון ירושלים, ירושלים תשע"ד, עמ' צ, באתר אוצר החכמה (ע"פ נוסח מרבית כתבי היד); סידור רב סעדיה גאון, ירושלים תש"א, עמ' יח, כ–כא; .
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ב', הלכה ט"ו.
  7. ^ רבי אברהם בן נתן הירחי, ספר המנהיג, סי' נד, באתר אוצר החכמה.
  8. ^ אולם, בקהילת וויען בירושלים לא אומרים מוריד הטל, וכן בעוד כמה מקומות אחרים.
  9. ^ במחזור קמחא דאבישונא, בולונייא ש"א, עמ' 30 לא נזכר טל, אך במחזור שד"ל הוא מופיע.
  10. ^ יונה פרנקל, ‏מחזור לפסח כמנהג בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ"ג, מבוא, עמ' יז–יח, באתר אוצר החכמה.
  11. ^ סידור "אזור אליהו" על פי הגר"א, וכן הוא מנהג חסידות מונקאץ' ועוד.
  12. ^ כן פסקו הרב שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה) והרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף).