ברכת קדושת השם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ברכת האל הקדוש או קדושת השם היא הברכה השלישית בתפילת העמידה, אחת משלוש ברכות השבח שבתחילת תפילת העמידה ועניינה האדרת קדושת האל והמלכתו. הברכה נאמרת לאחר ברכת מחיה המתים ולפני ברכת חונן הדעת. בחזרת הש"ץ מברכים ברכה זו לאחר אמירת קדושה.

נוסח הברכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אַתָּה קָדוֹש וְשִׁמְךָ קָדוֹש, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה,
(יש מוסיפים: כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה).
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

שינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשרת ימי תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשרת ימי תשובה משנים את חתימת הברכה מ"האל הקדוש" ל"המלך הקדוש". אם שכח, כל עוד לא תיקן את עצמו תוך כדי אמירת הברכה, יחזור לראש תפילת העמידה ויתחיל אותה מההתחלה.

בראש השנה ויום כיפור אין אומרים את הנוסח הרגיל של ברכת האל הקדוש. בימים אלה אומרים גרסה מורחבת של הברכה, לאור משמעותם של ימים אלה.

לפני חתימת הברכה אומרים נוסח זה:

נוסח הספרדים:

לדור ודור המליכו לאל כי הוא לבדו מרום וקדוש.
ובכן, יתקדש שמך ה' אלד'ינו על ישראל עמך.
ובכן, תן פחדך ה' אלד'ינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת,
וייראוך כל המעשים,
וישתחוו לפניך כל הברואים,
ויעשו כלם אגדה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.
שידענו ה' אלד'ינו שהשלטון לפניך,
עוז בידך וגבורה בימינך,
ושמך נורא על כל מה שבראת.
ובכן, תן כבוד לעמך, תהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך, ופתחון פה למיחלים לך.
שמחה לארצך, ששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך.
ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו.
ובכן, צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברנה יגילו.
ועולתה תקפוץ פיה, והרשעה כלה בעשן תכלה,
כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.
ותמלוך אתה הוא ה' אלד'ינו מהרה על כל מעשיך.
בהר ציון משכן כבודך, ובירושלים עיר מקדשך.
ככתוב בדברי קדשך ימלוך ה' לעולם אלד'יך ציון לדור ודור הללויה.
קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך.
ככתוב ויגבה ה' צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה.
ברוך אתה ה' המלך הקדוש.

נוסח תימן בלדי:

וּבְכֵן, יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ הֳ' אֱלֹדֵ'ינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
וּבְכֵן, תֵּן פַּחְדְּךָ הֳ' אֱלֹדֵ'ינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ.
וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים,
וְיֵעָשׂוּ כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם.
כּמוֹ שֶיָּדַעְנוּ הֳ' אֱלֹדֵ'ינוּ שְהַשִּלְטוֹן מִלְּפָנֶיךָ, עֹז בְּיָדָך, וּגְבוּרָה בִּימִינָךְ.
וּשְׁמָךְ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ:
וּבְכֵן, תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, תִּקְוָה לְדוֹרְשֶׁיךָ, פִּתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ.
שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, צְמִיחוּת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ.
וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחָךְ.
וְאָז צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלוֹזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִּקְפָּץ פִּיהָ.
וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כֶּעָשָׁן תִּכְלֶה כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ,
וּמַלְכוּת הָעַלִּיזָה מְהֵרָה תַּעֲקוֹר וְתִשְׁבּוֹר.
וְתִמְלוֹך אַתָּה הוּא הֳ' אֱלֹדֵ'ינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ בִּירוּשָׁלַיִם עִירָךְ ,וּבְהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְנֶגֶד זְקֵנֶיךָ כָּבוֹד.
כַּכָּתוּב, וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַך הֳ' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַים וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד.
וְנֶאֱמָר, הֳ' יִמְלֹך לְעֹלָם וָעֶד.
וְנֶאֱמָר, וַיִּגְבַּהּ הֳ' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹש נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה.
בָּרוּך אַתָּה הֳ' הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

שינוי בחזרת הש"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ע"פ נוסח ספרד בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף, אומר החזן נוסח שונה של הברכה. על פי נוסח אשכנז אומרים נוסח זה בכל תפילה שיש בה חזרת ש"צ. בנוסח איטליה ונוסח פרובנס זהו הנוסח הקבוע של ברכת קדושת ה', ללא קשר לחזרת הש"ץ (ובכך הם דומים לשאר הנוסחים שלא משנים בנוסח בין התפילה בלחש לחזרה).

הנוסח:

לְדוֹר וָדוֹר נַגִיד גָּדְלֶךָ וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתְךָ נַקְדִּישׁ,
(נוסח איטליה: לְדוֹר וָדוֹר נַמְלִיךְ לָאֵל כִּי הוּא לְבַדוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ)
וְשִׁבְחֲךָ (נוסח תימן בלדי: שְׁבָחָךְ הֳ') אֱ-לֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּש לְעוֹלָם וָעֶד[1].
כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

גם בנוסח זה משנים בעשרת ימי תשובה את חתימת הברכה ל"המלך הקדוש".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנוסח תימן בלדי לא אומרים 2 תיבות "לעולם ועד"


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.