תהילים ק"כ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:
אֶל-ה', בַּצָּרָתָה לִּי - קָרָאתִי, וַיַּעֲנֵנִי.

א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:
אֶל-ה', בַּצָּרָתָה לִּי - קָרָאתִי, וַיַּעֲנֵנִי.
ב ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי, מִשְּׂפַת-שֶׁקֶר: מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה.
ג מַה-יִּתֵּן לְךָ, וּמַה-יֹּסִיף לָךְ - לָשׁוֹן רְמִיָּה.
ד חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים; עִם, גַּחֲלֵי רְתָמִים.
ה אוֹיָה-לִי, כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ; שָׁכַנְתִּי, עִם-אָהֳלֵי קֵדָר.
ו רַבַּת, שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי - עִם, שׂוֹנֵא שָׁלוֹם.
ז אֲנִי-שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר; הֵמָּה, לַמִּלְחָמָה.

תהילים ק"כ הוא המזמור המאה ועשרים בספר תהילים (המזמור ה-119 בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה). מזמור זה הוא הראשון בקובץ שירי המעלות תהילים (מזמור ק"כ - קל"ד).

מבנה המזמור ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור מתאר את מצוקתם של הגולים ואת יחסיהם עם הגויים בגלות, את תפילתם לה' לעזרה ואת היחלצותו למען עמו. מזמור זה ניתן לפירוש בכמה דרכים: ייתכן כי בעל המזמור נתון בצרה וקורא לה' שיצילו, כלומר יש בשיר תחינה, וייתכן כי המשורר בתפילתו מודה לה'שהצילו מצרה וניתן לסווגו כמזמור הודיה. בין פסוקי המזמור קיימת זיקה לשונית. מילים דומות מופיעות בפסוק הבא מלבד פסוק ד', אך יש הסוברים כי בפסוק זה קיימת זיקה והיא סמויה. המילה 'רְמִיָּה' המופיעה בפסוק ג' מעוררת קשר עם ירייה בקשת, וקושרת את התוכן לפסוק הבא המתאר "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים".[1]

בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור זה (יחד עם "ברכי נפשי" (תהלים קד) ושאר מזמורי שיר המעלות) אחרי מנחה בשבת בשבתות החורף, כלומר משבת בראשית עד (ולא עד בכלל) שבת הגדול.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים ק"כ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביגדור הורוויץ, עולם התנ"ך: תהלים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 220
  2. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 267.