משקיע

משקיע הוא אדם או גוף מוסדי המקצה הון פיננסי בציפייה לתשואה עתידית (רווח) או כדי להשיג יתרון (ריבית). באמצעות הון זה, המשקיע רוכש בדרך כלל סוג כלשהו של נכס. סוגי השקעות כוללים: מניות, איגרות חוב, ניירות ערך, נדל"ן, תשתיות, מטבע, סחורות, טוקנים ונגזרים כמו אופציות, חוזים עתידיים וחוזים מונפקים מראש (Forwards). הגדרה זו אינה מבדילה בין משקיעים בשווקים הראשוניים לבין משקיעים בשווקים המשניים. כלומר, גם מי שמספק הון לעסק וגם מי שקונה מניה נחשבים למשקיעים. משקיע המחזיק במניה הוא בעל מניות.

סוגי משקיעים

קיימים שני סוגי משקיעים עיקריים: משקיעים פרטיים ומשקיעים מוסדיים.

• משקיע פרטי ידוע גם כמשקיע יחיד. משקיעים פרטיים נחשבים לכאלה שאין להם ידע פיננסי מספק, ולכן זקוקים להגנה חוקית וייעוץ מקיף. מטרת הייעוץ הוא לצמצם את פערי המידע בינם לבין הגופים המציעים את ההשקעות.
• משקיעים מוסדיים נחשבים כבעלי ניסיון מקצועי וידע רחב, ולכן הם נושאים באחריות גדולה יותר להחלטות ההשקעה שלהם. סוגי משקיעים מוסדיים:
  • קרנות פנסיה המבצעות השקעות בשם העובדים.
  • עסקים המבצעים השקעות, ישירות או באמצעות קרן ייעודית.
  • קרנות נאמנות בשימוש על ידי אוניברסיטאות, כנסיות וכו'.
  • קרנות נאמנות (Mutual funds), קרנות גידור (Hedge funds) וקרנות אחרות, אשר הבעלות עליהן עשויה להיסחר בבורסה. קרנות אלה בדרך כלל מאגדות כסף שגויס מהבעלים/מנויים שלהן, כדי להשקיע בניירות ערך.
  • קרנות עושר ריבוניות.

ניתן לסווג משקיעים גם לפי הפרופיל שלהם. בהקשר זה, תכונת פסיכולוגיית משקיעים חשובה ומבדילה היא יחס הסיכון. על משקיעים, באופן כללי, להקפיד על פיזור סיכונים (Diversification), כלומר לפזר את ההשקעה על פני נכסים שונים, ענפים שונים ותקופות שונות. כך הם נמנעים מסיכון ריכוז ומפחיתים את סיכון התיק הכולל. משקיעים יכולים לאמץ גישות שונות, בדרך כלל בהתאם ליחס הסיכון שלהם. בין הגישות המרכזיות ניתן למנות את השקעת ערך, המתמקדת בזיהוי ניירות ערך הנסחרים במחיר נמוך מהשווי הפנימי שלהם, ומבוססת על מחקר מעמיק של החברה ואיכותה. את השקעת הצמיחה, מכוונת לחברות צעירות וחדשניות בעלות פוטנציאל צמיחה עתידי משמעותי, גם במחיר סיכון גבוה יותר. את ההשקעה הטכנית, הנשענת על ניתוח מגמות מחירים ונפחי מסחר באמצעות תרשימים ואינדיקטורים סטטיסטיים מבלי להתעמק בנתונים יסודיים; ואת ההשקעה הפסיבית, המושתתת על ההנחה שקשה להשיג תשואה עודפת על פני השוק, ולכן מתמקדת בהשקעה במדדים באמצעות קרנות סל או קרנות מחקות מדד, תוך שמירה על פיזור רחב בעלויות נמוכות יחסית.

נהוג להבחין בין המאמר מבחין בין משקיעים לבין סוחרי ארביטראז', ספקולנטים וסוחרים Trader. בעוד שמשקיעים מתעניינים בצמיחת הון לטווח ארוך, ספקולנטים מתמקדים ברווחיות לטווח קצר וניצול תנודות מחיר. משקיעים בוחנים פרמטרים כמו סיכון, תשואה ואופק זמן, בעוד שספקולנטים רואים בנכס רק כלי להשגת רווחים מהירים.

הגנת משקיעים

הגנת משקיעים על ידי הממשלה כוללת רגולציה ואכיפה על ידי סוכנויות ממשלתיות כדי להבטיח את הוגנות השוק ולמנוע פעילויות הונאה. דוגמה לסוכנות ממשלתית המגנה על משקיעים היא הוועדה לניירות ערך ובורסות של ארצות הברית (SEC), הפועלת להגנה על משקיעים בארצות הברית. הגנות דומות קיימות במדינות אחרות, כולל בבריטניה, שם למשקיעים פרטיים יש הגנות מסוימות באמצעות תוכנית הפיצוי עבור שירותים פיננסיים (FSCS).

הגנת המשקיע נובעת מהחשש שמשקיעים בעלי "נחיתות מבנית" לעומת מציעי ההשקעות. כלומר, הם עלולים להיות מופלים לרעה בשל חוסר ניסיון, ידע מקצועי, מידע או כוח מיקוח. המטרה העיקרית של המחוקק בהגנת המשקיע מושגת באמצעות הטלת אחריות על הצד השני (כגון אחריות לייעוץ, אחריות תשקיף).

קשרי משקיעים

קשרי משקיעים הוא תחום מקצועי בארגונים, האחראי על התקשורת בין הנהלת החברה לבין משקיעים, אנליסטים ורגולטורים. מטרתו לספק מידע שקוף, אמין ומדויק על ביצועי החברה, האסטרטגיות, הסיכונים וההזדמנויות שלה, באופן שיאפשר למשקיעים לקבל החלטות מושכלות. פעולות אלה עוללות פרסום דוחות כספיים רבעוניים ושנתיים, קיום שיחות ועידה עם משקיעים ואנליסטים, ארגון כנסים וימי עיון ייעודיים. ניהול יחסי משקיעים אפקטיבי תורם לבניית אמון בשוק ההון, משפר את נזילות המניה ומסייע לחברה לגייס הון בתנאים טובים יותר.

מבני מס על משקיעים שונים

דיבידנדים המחולקים בישראל מתוך רווחי חברות חייבים במס, כאשר שיעור המס נקבע לרוב על בסיס סטטוס בעל המניות. מניות שאינם בעלי שליטה (כלומר, מי שמחזיק בפחות מ-10% מהון המניות או כוח ההצבעה) משלמים לרוב מס דיבידנדים בשיעור של 25%. בעל מניות מהותי, שהוא אדם המחזיק ב-10% או יותר מהון המניות, משלם מס בשיעור של 30%. בנוסף לשיעורים הללו, בישראל קיים מס יסף. זהו מס נוסף של 3% המוטל על יחידים בעלי הכנסה גבוהה. מס היסף חל על הכנסות שחורגות מתקרה שנקבעת בחוק מדי שנה, והוא מתווסף לשיעור המס הרגיל, כולל על הכנסות מדיבידנדים. מס על דיבידנדים מחברות זרות כפוף לאמנות למניעת כפל מס שישראל חתומה עליהן, כדי למנוע חיוב כפול – גם במדינת המקור וגם בישראל. הדיבידנדים ממוסים לאחר שהחברה כבר שילמה מס חברות, מה שיוצר מיסוי כפול, שכן אותו רווח ממוסה גם ברמת החברה וגם ברמת בעל המניות. בארצות הברית לעומת זאת, דיבידנדים משולמים מתוך הכנסה נטו שנוכה ממנה כבר מס חברות. שיעור המס עומד על 15% עבור "דיבידנדים מוסמכים", ובמקרה של "דיבידנדים לא מוסמכים" ייתכן שיחול שיעור מס הכנסה רגיל של עד 39.6%. כמו כן יש מס נוסף בשיעור 3.8% עבור בעלי הכנסות גבוהות.

מממן

מממן (Financier) הוא אדם שעיסוקו העיקרי הוא תיווך או מתן ישיר של השקעות לחברות ועסקים מתפתחים או מבוססים, בדרך כלל בסכומי כסף גדולים, והוא בדרך כלל מעורב בהון פרטי והון סיכון, מיזוגים ורכישות, רכישות ממונפות, מימון חברות, בנקאות השקעות או ניהול נכסים בקנה מידה גדול. מממן מרוויח כסף מתהליך זה כאשר השקעתו מוחזרת עם ריבית, מחלק מההון העצמי של החברה שניתן לו כפי שצוין בהסכם העסקי, או באמצעות עמלות, דמי ניהול ודמי ביצוע. מממן יכול גם לקדם את הצלחת העסק הממומן בכך שהוא מאפשר לעסק לנצל את המוניטין של המממן. ככל שהמממן מנוסה ומוכשר יותר, כך הוא יוכל לתרום יותר להצלחת הגוף הממומן, וכך יקצור תגמול גדול יותר. המונח "Financier" הוא צרפתי ונגזר מהמילה "Finance" (מימון) או "Payment" (תשלום). מממן הוא אדם שמטפל בכסף. מסלולי מימון מסוימים דורשים תארים ורישיונות, כגון משקיעי הון סיכון, מנהלי קרנות גידור, מנהלי קרנות נאמנות, רואי חשבון, ברוקרים, יועצים פיננסיים או אפילו גזברים. לעומת זאת, השקעה אישית אינה דורשת דרישות כלשהן ופתוחה לכל מי שמשתמש בשוק המניות או בבקשות כסף מפה לאוזן. מממן "יהיה מתווך פיננסי מתמחה בכך שיש לו ניסיון בנזילת סוג החברה שאליה הוא מלווה". מממנים נתפסים לפעמים כמי שמרוויחים כסף מבלי לייצר ערך מוחשי, אלא "לוקחים נתח" מתהליך כלכלי. יחד עם זאת, כלכלנים כמו אדמונד פלפס מדגישים את חשיבותם – הם מכוונים הון לפרויקטים שהמגזר הציבורי או גופים חברתיים לא יכולים או לא רוצים להשקיע בהם, וכך הם מאפשרים יזמות וצמיחה.

אנג'ל

אנג'ל ("מלאך") הוא סוג של משקיע פרטי בעל הון עצמי, המשקיע בחברות הזנק בשלביהן הראשונים (Pre-Seed ו-Seed) בתמורה לאחוזים בחברה. בניגוד לקרנות הון סיכון, האנג'לים משקיעים מכספם הפרטי, לעיתים גם כחלק מקבוצות להפחתת סיכון. הם ממלאים את הפער בין גיוס הון ראשוני ממשפחה וחברים (FFF), לבין השקעות של קרנות הון סיכון גדולות. השקעת אנג'לים טיפוסית נעה סביב מאות אלפי דולרים, וב־2007 הממוצע בארצות הברית עמד על 450 אלף דולר. באותה שנה הושקעו 26 מיליארד דולר ב־57,000 חברות, בעיקר בתחומי תוכנה, מכשור רפואי וביוטק. בישראל התפתחו קבוצות אנג'לים מקרב בוגרי ההיי-טק, וב־2011 נחקק "חוק האנג'לים" לעידוד השקעות פרטיות.

היבטים כלכליים

תיאוריות כלכליות מודרניות מציגות את המשקיע כגורם רציונלי הפועל בשוק מושלם, בעל ידע מלא ואין לו עלויות עסקה או העדפות אישיות. עם זאת, המציאות שונה. משקיעים מתמודדים עם אי-ודאות ומידע אסימטרי, והתנהגותם מושפעת לא רק מרציונליות אלא גם מאינטואיציה והעדפות אישיות, מה שהופך את השוק ל"לא מושלם". השקעות יכולות להתבצע מתוך מניע פיננסי, שעיקר מטרתו רווחים כספיים, או מתוך מניע אסטרטגי, שבו המטרה היא להשיג יתרונות עסקיים, כגון הרחבת הפעילות העסקית או יצירת יתרונות לגודל.

המשולש הקסום של ההשקעה מתאר שלושה יעדים מרכזיים: תשואה (רווח), בטיחות (שמירה על ההון), ונזילות (יכולת מימוש מהירה). בין היעדים מתקיים מתח תמידי. סוגי משקיעים: "שונאי סיכון", ששמים דגש על בטיחות ונזילות, "אדישים לסיכון", שמצפים לתשואה בסיסית השווה לריבית חסרת הסיכון, ו"אוהבי סיכון", אשר מחפשים תשואה גבוהה גם במחיר סיכונים משמעותיים.

ראו גם

• משקיע כשיר
• ריבית דריבית
• מימון המונים
• חינוך פיננסי
• משקיע מוסדי
• הנפקה
• השקעה אחראית או השקעה ESG
• אפקט הבעלות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משקיע בוויקישיתוף