נבחרת נורווגיה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נורווגיה
Fed norvege.svg
מידע כללי
התאחדות התאחדות הכדורגל הנורווגית
השתייכות UEFA
דירוג פיפ"א
(14 ביולי 2016)
49      Increase2.svg ‎+2‏
 - ניקוד פיפ"א 588
 - דרוג שיא 2 (נמדד באוקטובר 1993)
 - דרוג שפל 76 (נמדד בספטמבר 2014)
מאמן פר מתיאס הגמו
קפטן פר סיליאן סקלברד
מירב השערים יורגן יובה ‏(33)
מירב ההופעות ג'ון ארנה ריסה (110)
אצטדיון ביתי אצטדיון אואבל, אוסלו
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
שוודיהFlag of Sweden.svg שוודיה 11 - 3 נורווגיה נורווגיהFlag of Norway.svg
(גטבורג, שוודיה; 12 ביולי 1908)
הניצחון הכי גדול
נורווגיהFlag of Norway.svg נורווגיה 12 - 0 פינלנד פינלנדFlag of Finland.svg
(ברגן, נורווגיה; 28 ביוני 1946)
ההפסד הכי גדול
דנמרקFlag of Denmark.svg דנמרק 12 - 0 נורווגיה נורווגיהFlag of Norway.svg
(קופנהגן, דנמרק; 7 באוקטובר 1917)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 3 (הראשונה ב-1938)
ההישג הטוב ביותר שמינית הגמר , 1998
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 1 (הראשונה ב-2000)
ההישג הטוב ביותר סיבוב 1, 2000

נבחרת נורווגיה בכדורגל, היא נבחרת הכדורגל הלאומית של נורווגיה המנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הנורווגית.

נבחרת נורווגיה השתתפה שלוש פעמים במשחקי גביע העולם ב-1938, 1994 ו-1998 והשתתפה פעם אחת באליפות אירופה בשנת 2000. הנבחרת משחקת את משחקי הבית שלה באצטדיון אולבאל, המסוגל להכיל 25,000 צופים.

הדירוג הנוכחי של נבחרת נורווגיה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-49 בעולם, נכון ל-14 ביולי 2016 - עלייה של 2 מקומות לעומת דירוג קודם.[1] דירוג השיא 2 נמדד לראשונה[2] באוקטובר 1993, והדירוג הכי נמוך 76 נמדד לראשונה[2] בספטמבר 2014.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים נחשבה נורווגיה לנבחרת בינונית ברמה האירופאית והעולמית. הנבחרת העפילה רק פעם אחת לאליפות העולם, בשנת 1938 ומאז ואילך כשלה בניסיונותיה להעפיל לאליפות העולם או לאליפויות אירופה.

הכדורגל הנורווגי בפרט והסקנדינבי בכלל עבר מהפכה בשנות השמונים והחל במגמת שיפור מתמדת. במהלך מוקדמות מונדיאל 1994 בארצות הברית דורגה נורווגיה בדירוג השיא שלה בדירוג העולמי של פיפ"א, במקום השני. הנבחרת העפילה לאליפות העולם אחרי שסיימה במקום הראשון בבית המוקדם כשהיא מקדימה את נבחרת הולנד החזקה.

באליפות העולם עצמה שובצה בבית ה' ביחד עם הנבחרות איטליה, אירלנד ומקסיקו. נורווגיה ניצחה את מקסיקו 1-0, הפסידה לאיטליה באותה תוצאה וסיימה בתיקו מאופס מול אירלנד. בסופו של דבר סיימו כל הנבחרות בבית בשוויון נקודות כשלכל נבחרת היו ארבע נקודות. העובדה שנורווגיה הבקיעה רק שער אחד בלבד הותיר אותה במקום האחרון בבית ומחוץ לשלב שמינית הגמר. איטליה המשיכה עד למשחק הגמר בוא נוצחה על ידי נבחרת ברזיל.

לאליפות העולם 1996 לא הצליחה הנבחרת להעפיל כאשר דורגה במקום השלישי בבית המוקדמות לאחר הולנד וצ'כיה. למרות כישלון יחסי זה, בנורווגיה צמחו באותה תקופה דור חדש של שחקנים צעירים כמו אולה גונאר סולשיאר, טורה אנדרה פלו, אגיל אוסטנד ואלף אינגה הלנד. היו אלה שחקנים ששיחקו בקבוצות אנגליות והפכו לכוכבים באי הבריטי והחלו לסחוף את הנבחרת קדימה.

במוקדמות אליפות העולם 1998 הוגרלה הנבחרת לבית קל יחסית כאשר היריבות החזקות ביותר מולן שובצה היו הונגריה ושווייץ. המאמן אגיל אולסן הוביל את חניכיו להעפלה לאליפות העולם בצרפת מן המקום הראשון.

הסגל שהתגבש במוקדמות, שהתבסס במידה רבה על שחקנים ששיחקו בליגה האנגלית, היה זה שהוביל את נורווגיה גם במונדיאל עצמו. נורווגיה שובצה לבית א' עם אלופת העולם ברזיל, סקוטלנד ומרוקו. במשחק הראשון סיימה נורווגיה בתיקו 2-2 מול מרוקו. היא סיימה בתיקו 1-1 מול סקוטלנד ובמשחק האחרון שהכריע את ההעפלה לשמינית הגמר ניצחו הנורווגים את אלפות העולם ברזיל 2-1 משער בבעיטת עונשין בדקות הסיום. נורווגיה המשיכה למשחק שמינית הגמר מול נבחרת איטליה שם הפסידה לאיטלקים משער בדקה ה-18 של כריסטיאן ויירי.

לאחר המונדיאל בברזיל המשיך אותו שלד שחקנים גם למוקדמות אליפות אירופה במטרה להעפיל לראשונה בתולדות הנבחרת לטורניר, אשר עתיד היה להיערך בלגיה והולנד. גם בטורניר מוקדמות זה סיימה נורווגיה במקום הראשון בבית המוקדמות בו כשהיא לאחר שהקדימה את סלובניה במקום השני.

בטורניר אליפות אירופה עצמה שובצה נורווגיה בבית מספר 3 לצד נבחרות ספרד, הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וסלובניה. במשחק הראשון גברה נורווגיה על ספרד בתוצאה 1-0. במשחק השני הפסידה נורווגיה ליוגוסלביה שזכתה בניצחון משער של סאבו מילושביץ'. במשחק האחרון סיימה נורווגיה בתיקו 0-0 עם נבחרת סלובניה והודחה מן הטורניר בשל הפרש שערים נחות מזה של נבחרת יוגוסלביה.

כל גביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1930 - לא נרשמה
  • 1934 - לא נרשמה
  • 1938 - סיבוב ראשון
  • 1950 - לא נרשמה
  • 1954 עד 1990 - לא העפילה
  • 1994 - סיבוב ראשון
  • 1998 - שמינית גמר
  • 2002 עד 2014 - לא העפילה

כל אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 עד 1996 - לא העפילה
  • 2000 - סיבוב ראשון
  • 2004 עד 2016 - לא העפילה

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-29 במרץ 2016. כתב מודגש מסמל שחקן פעיל בנבחרת.

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים ממוצע למשחק
1 יורגן יווה 1928 - 1937 33 0.73
2 איינר גונדרסן 1917 - 1928 26 0.79
3 הארלד הנור 1949 – 1960 25 0.58
4 ג'ון קארו 1998–2011 24 0.26
5 אולה גונאר סולשיאר 1995–2007 23 0.34
טורה אנדרה פלו 1995–2004 23 0.30
7 גונאר טורסאן 1946–1959 22 0.34
8 סטיבן איוורסן 1998–2011 21 0.27
9 יאן אוגה פיורטופט 1986–1996 20 0.28
10 אוד איוורסן 1967–1979 19 0.42
אולף נילסן 1962–1971 19 0.31
אויבינד ליאונרדסן 1990–2003 19 0.22

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 ג'ון ארנה ריסה 2000- 2013 110 16
2 ת'ורביורן סוונסן 1947–1962 104 0
3 הנינג ברג 1992–2004 100 9
4 אריק ת'ורטסווד 1982 - 1996 97 0
5 ג'ון קארו 1998–2011 91 24
ברדה האנגלנד 2002 – 2014 91 4
7 אויבינד ליאונרדסן 1990–2003 86 19
8 מורטן גמסט פדרסן 2004–2014 83 17
קייטיל רקדאל 1987–2000 83 17
10 סטיבן איוורסן 1998–2011 79 21

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 2.0 2.1 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל


Soccerball.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כדורגל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.