עבד אל-בהאא'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עבדול בהאא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
עבד אל-בהאא
23 במאי 1844; טהראן - 28 בנובמבר 1921; חיפה (בגיל 77)
Abdulbaha.jpg
שם בשפת המקור عبد البهاء
מדינה איראן
מקום קבורה קבר הבאב
מנהיג הדת הבהאית ה-2
תקופת כהונה 1892 - 1921 (כ־29 שנים)

עבדֻ אל-בהאא (פרסית וערבית عبد البهاء; נולד בשם עבאס אפנדי; 23 במאי 1844‏ - 28 בנובמבר 1921) מנהיגה של הדת הבהאית לאחר מות אביו, בהאא אללה, מייסד הדת, שנפטר ב-1892. הקדיש את חייו לקידום אמונתו של אביו ועודד הקמה של מוסדות בהאיים מקומיים. לאחר שחרורו ממאסר, עבד אל-בהאא יצא לסדרה של מסעות במערב על-מנת להפיץ את הדת מחוץ לגבולות המזרח התיכון. מינה את נכדו שוגי אפנדי ליורשו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1844 בטהראן כבנו הבכור של בהאא אללה, באותו יום שבו התרחשה הכרזת הבאב. שמו המקורי היה עבאס אפנדי, אך עם הזמן החליט לכנות את עצמו כ'עבד אל-בהאא'- "משרתו של בהאא". הוא חונך על-ידי אביו והושפע ממעמדו של בהאא אללה כמנהיג התנועה הבהאית הצעירה. הרדיפות שהיו מנת חלקה של המשפחה, כמו גם מעצרו של אביו, עיצבו את אישיותו.[1] בדצמבר 1852, לאחר ארבעה חודשים שוחרר בהאא אללה מהכלא, וגורש מאיראן עם בני משפחתו. זמן קצר לאחר שהמשפחה הגיעה לבגדד, נפרד בהאא אללה ממשפחתו ונדד להרי כורדיסטאן לתקופה של שנתיים. באותה תקופה עבד אל-בהאא הקדיש את זמנו למדיטציה ולקריאה של כתבי הבאב.[2] עבד אל-בהאא המשיך את נדודיו יחד עם אביו כשזה נשלח לאיסטנבול ב-1863, ולאחר מכן לאדירנה ולעכו. בתקופה זו היה עבד אל-בהאא לעוזרו המרכזי של בהאא אללה, והחל לרכז את מגעי הקהילה הבהאית עם העולם החיצוני.[3]


שירותו לבהאא אללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבדול בהאא 1868

בשנים שלאחר חזרתו של בהאא אללה מכורדיסטאן, עבד אל-בהאא הפך לנציגו ולמזכירו האישי. הוא היה צעיר משכיל שידע ערבית, פרסית ותורכית על בוריין. עבד אל-בהאא היה בעל תכונות דיפלומטיות מולדות ומילא בשביל אביו תפקיד של מעין שר חוץ הן ברמה של אדמיניסטרציה מקומית והן ברמה של השלטון המרכזי באיסטנבול. הוא הגן על אביו מפני מבקשי רעתו, ונהייה לדמות אהודה בקרב החסידים הבהאים. בעקבות הנדודים הרבים של משפחתו, עבד אל-בהאא חווה באופן אישי את הקשיים שהערימו מולם הרשויות המקומיות, ולכן פעל למען הצדק אל מול סוהרים אלימים ופקידים עוינים. נדיבותו, שירותו הבלתי-אנוכי ודבקותו בעיקרון הצדק, הפכו אותו לדמות אהודה ונערצת.[4]


שנות כהונתו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהאא אללה הועיד את שני בניו, עבד אל-בהאא ומירזא מחמד עלי, לרשת אותו בזה אחר זה (לפחות כך עולים הדברים מן הצוואה שהוא כתב- "כתאב עהדי"- "ספר צוואתי"). בהאא אללה כינה את עבד אל-בהאא "ע'צנ-י-אעט'ם", כלומר: ענף האל העצום ביותר, ואת מירזא מחמד עלי "ע'צנ-י-אכבר", כלומר: הענף הגדול ביותר. בהאא אללה השתמש בשני שמות התואר הללו כדי לרמוז שעבד אל-בהאא יהיה ראשון יורשיו, וזאת משום שבערבית "אעט'ם" מייצג מימד גדול יותר מ"אכבר". מירזא מחמד עלי פירש אחרת את צוואת אביו ולאחר פטירת בהאא אללה ב-1892, פרצה מחלוקת עזה בין עבד אל-בהאא ובין מירזא מחמד עלי בעניין הירושה.[5] מסופר שבאחד מביקוריו בחיפה, לאחר שנפגש עם מאמיניו, צעד עבד אל-בהאא חזרה למעונו. לא פעם, על-אף התנגדותו, מאמיניו שחששו לחייו התלוו אליו על-מנת לספק לו ביטחון. באחד הלילות, ניסה אדם בשירות מירזא מחמד עלי להתנקש בחייו של עבד אל-בהאא. אחד ממלוויו הניס את המתנקש ורץ לבדוק לשלומו של עבד אל-בהאא. עבד אל-בהאא לא הראה שביב של פחד והמשיך בדרכו באצילות ובצניעות.[6] על-אף שעבד אל-בהאא היה צריך להתגבר על האופוזיציה של אחיו מירזא מחמד עלי ושל מתנגדים אחרים, בסופו של דבר הצליח להשליט את סמכותו על התנועה כולה.


טקס הענקת תואר האבירות הבריטי לעבד אל-בהאא (1921)

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העולם הראשונה, עסק עבד אל-בהאא בפעילות הומניטארית. אזור ארץ-ישראל סבל רבות מפגעי המלחמה; חלקים רבים של האוכלוסייה היו בלי אוכל ומים והיו חוסרים רפואיים. עבד אל-בהאא דאג לא רק לקהילה הבהאית הקטנה בארץ אלא היה פטרון של כל האזור הצפוני. הוא אפשר מעבר של סחורות בגשרים שהיו בשליטתו, תרם כסף לכל תושבי האזור והיה מאוד פעיל ברווחה היומיומית הבסיסית המקומית. בעקבות הפעילות הזו הוא קיבל את תואר האבירות הבריטי ב-1921. עבד אל-בהאא פיקח על התפשטות הדת הבהאית לטריטוריות חדשות, כגון צפון אמריקה ואירופה, קיבל זרם קבוע של עולי רגל מהמזרח ומהמערב וביצע התכתבות ענפה עם הבהאים וחוקרים בכל חלקי העולם.[7]


בניית היכל הבאב והבאתו לקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הבאב נקבע על-ידי בהאא אללה במהלך ביקורו הממושך האחרון שלו בחיפה. הוא ציווה את בנו, עבד אל-בהאא, לקבור על הר הכרמל את שרידי הבאב שנשמרו בסודי סודות על-ידי מאמינים באיראן מאז שהבאב הוצא להורג. ב-1898, שש שנים לאחר פטירת בהאא אללה, ניגש עבד אל-בהאא למשימה המורכבת של קבורת הבאב בחיפה. הוא הורה למאמיניו בטהראן להעביר את עצמות הבאב ארצה, ובינואר 1899 הגיעו שרידיו לעכו. בינתיים עבד אל-בהאא קנה את הקרקע על הר הכרמל וקבע את אבן הפינה של ההיכל. מירזא מחמד עלי הצליח לשכנע את השלטונות העות'מאניים שכוונות לא טהורות עומדות מאחורי מלאכת הבניין של עבד אל-בהאא. באווירת החשדנות של משטר העריצות של הסולטן עבד אל- חמיד השני, די היה בכך כדי שתתחיל חקירה ועבד אל-בהאא, שהוגדר כעציר פוליטי, הוגבל בתנועותיו לעיר עכו ונאסר עליו לצאת מתחומיה. רק בעקבות מהפכת התורכים הצעירים ב-1908, אשר שחררה את העצירים הפוליטיים, הותר לעבד אל-בהאא לצאת מעכו, והוא סיים את עבודת הבניין של היכל קברו של הבאב.[8]


עבד אל-בהאא בביקור בפריז (1913)

מסעותיו של עבד אל-בהאא אל המערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1908, המהומות בבירה העות'מאנית הגיעו לשיאן במהפכת התורכים הצעירים. בעקבות המהפכה, שחרר הסולטן עבד אל-חמיד השני את כל האסירים הפוליטיים והדתיים של האימפריה. לאחר עשרות שנים של מאסר וגלות, עבד אל-בהאא היה אדם חופשי. ב-1910  יצא עבד אל-בהאא למסע ארוך, כשהמוקד הראשון היה מצרים. הוא שהה שם שנה, תוך שהוא מבלה את ימיו בפגישות עם דיפלומטיים, אנשי רוח, מנהיגים דתיים ועיתונאים. בשלהי הקיץ של 1911, הוא הפליג לאירופה. שהותו באנגליה היתה מלאה בפעילות בלתי פוסקת שכללה קידום תורתו של בהאא אללה ויישומם לנושאים עכשוויים. ב-1912 נסע עבד אל-בהאא לארה"ב ולקנדה, שם שהה כתשעה חודשים.  הוא נסע מחוף לחוף, ופנה לקהלים רבים במטרה להפיץ את התורה הבהאית. לאחר מסע ארוך שכלל את מצרים, אירופה ואמריקה, שב עבד אל-בהאא לארץ ישראל. מסעותיו של עבד אל-בהאא תרמו באופן משמעותי להתפשטות תורתו של בהאא אללה ולהקמת קהילות בהאיות באירופה ובאמריקה. הוא זכה להערכה רבה בקרב הציבור בשל פעילותו למען קידום השלום, זכויות נשים, שוויון ועוד.[9]


Picture of Abdul-Baha.jpg

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מגיל צעיר, עבד אל-בהאא הפגין יכולות מחשבתיות מרשימות. ב-1861, כשהיה בן 17, חיבר את החיבור הראשון שידוע לנו עליו, פרשנות על החדית' "הייתי אוצר גנוז"[1] ("I was a Hidden Treasure"). המסורת מספרת שזהו משפט שנאמר מפי האל, ועבד אל-בהאא חיבר פרשנות ארוכה ומעמיקה עליו.

 לעבד אל-בהאא יוחסו יכולות רוחניות נעלות שמקורן אלוהי, אשר ביססו את מעמדו לא רק כמנהיג העדה הבהאית, אלא גם כפרשן יצירתו הרוחנית של אביו וכמורה רוחני שיצירתו זכתה למעמד הניתן רק לדברי נבואה. כתביו גם זכו להיקרא "לוחות", ללמדך שהנאמר בהם ממשיך את דברי החזון של מייסד הדת ועומד בדרגה שווה להם. עולי רגל שנפגשו עמו, שתו בצמא את דבריו, ותשובות לשאלות שעבד אל-בהאא נתן בשיחותיו נאספו, תורגמו לשפות רבות והפכו לספרות בסיס עבור הבהאים במערב, למשל "תשובות לכמה שאלות"[2] ("Some Answered Questions"). שיחות שערך בפריז בתחילת מסעו למערב, בהן שטח את עקרי האמונה הבהאית, נאספו והפכו לספר שיצא לאור ב-1912 הנקרא "שיחות פריז"[3] ("Paris Talks"). בזמן מלחמת העולם הראשונה, חיבר עבד אל-בהאא את אחת היצירות החשובות ביותר שלו: "לוחות התוכנית האלוהית"[4] ("Tablets of the Divine Plan"), שיועדה לבהאים של צפון אמריקה. בחיבורו פירט את התכונות הרוחניות כמו גם הפעולות המעשיות הדרושות כדי להפיץ את התורה הבהאית ברחבי העולם. כך הפך למעשה עבד אל-בהאא למורה הרוחני הגדול של הקהילה הבהאית במערב, הרבה יותר מאביו, בהאא אללה, מייסד הדת. למרות שבהאא אללה הוא הנביא וההתגלות האלוהית, בפועל דברי עבד אל-בהאא ברורים ומובנים יותר למאמין הבהאי המערבי.[10]


אלפים משתתפים בהלוויית עבד אל-בהאא

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזקנותו עבד אל-בהאא נשאר נמרץ להפליא. הוא היה אב אוהב לא רק לקהילה הבהאית בחיפה, אלא לקהילה הבהאית הבינלאומית המתפתחת. בתוך כתביו נמצאות הנחיות להקמת מסגרת ארגונית לקהילה הבהאית העולמית. ב-28 בנובמבר 1921 נפטר עבד אל-בהאא שבע הישגים: בזמנו נעשתה הדת הבהאית דת עולם. בהלוויתו השתתפו אלפי מאמינים בעלי רקע דתי שונה, וזאת כאות הערכה לפעילותו ולמאמציו לקידום אחדות האנושות. לפני מותו הוא מינה את שוגי אפנדי נכדו, בן בתו הבכורה, ליורשו. עבד אל-בהאא הובא לקבורה באחד מחדרי מקדש הבאב שעל הר הכרמל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Life of ‘Abdu’l-Bahá | What Bahá’ís Believe, www.bahai.org
  2. ^ The Life of ‘Abdu’l-Bahá | What Bahá’ís Believe, www.bahai.org
  3. ^ Adib Tahir Zadah, The Child of the Covenant : a study guide to the will and testament of 'Abdu'l-Baha, Oxford : G. Ronald, 2000, עמ' 75-90
  4. ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה- הספר הקדוש ביותר (אל-כתאב/אל-אקדס) לבהאא אללה, כרמל, 2008, עמ' 102
  5. ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה- הספר הקדוש ביותר (אל-כתאב/אל-אקדס) לבהאא אללה, כרמל, 2008, עמ' 114
  6. ^ Adib Tahir Zadah, The Child of the Covenant : a study guide to the will and testament of 'Abdu'l-Baha, Oxford : G. Ronald, 2000, עמ' 207-209
  7. ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה- הספר הקדוש ביותר (אל-כתאב/אל-אקדס) לבהאא אללה, כרמל, 2008, עמ' 155
  8. ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה- הספר הקדוש ביותר (אל-כתאב/אל-אקדס) לבהאא אללה, כרמל, 2008
  9. ^ The Life of ‘Abdu’l-Bahá | What Bahá’ís Believe, www.bahai.org
  10. ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה- הספר הקדוש ביותר (אל-כתאב/אל-אקדס) לבהאא אללה, כרמל, 2008, עמ' 154