בלאוואת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שערי בלאוואת בין שני למסו מכלח במוזיאון הבריטי. שערי העץ הם העתק

בלאוואתסורית: ܒܝܬ ܠܒܬ בֵּתָה לאבַּאת; בערבית: بلاوات) הוא אתר ארכאולוגי במחוז נינוה בעיראק. באתר נמצאים שרידי העיר מהתקופה הנאו-אשורית אימגור-אנליל משמעות השם הוא "אנליל מסכים". האתר שוכן 25 ק"מ דרומית-מזרחית לעיר מוסול ו-4 ק"מ דרומית לעיר המודרנית בחדידה (Bakhdida). העיר נוסדה על ידי המלך האשורי אשורנצירפל השני במאה ה-9 לפנה"ס.

העיר אימגור-אנליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועות ברונזה מהשערים של שלמנאסר השלישי

העיר אימגור-אנליל נוסדה על ידי המלך האשורי אשורנצירפל השני שמלך בין השנים 883-‏859 לפנה"ס. העיר שוכנת במעלה נחל דרה (Derrah),‏ 10 ק"מ מהחידקל מקום בו שכנה העיר העתיקה כלח. העיר הוקמה בין העיר נינוה ובין האזור בו שכנה העיר ארפח'ה (Arrapha) מדרום-מזרח, לאורך הדרך האשורית המלכותית.

הקמת העיר נעשתה לאחר שאשורנצירפל השני העביר את עיר הבירה שלו מהעיר אשור לכלח. ואולי הקמת העיר היוותה שלב נוסף בתוכניותיו לארגון מחדש של האימפריה האשורית. לעיר הייתה חשיבות אסטרטגית, והיא שכנה במרחק של יום הליכה מנינוה. בנו שלמנאסר השלישי המשיך לבנות את העיר. העיר התקיימה במשך כמאתיים שנים והיא נהרסה ונבזזה יחד עם ערים אשוריות נוספות בעת הכיבוש על ידי המדיים והבבלים שהפילו את האימפריה האשורית בין השנים 609-614 לפנה"ס.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נחפר לראשונה בשנת 1878 על ידי הארכאולוג הורמוזד רסאם עבור המוזיאון הבריטי. רסאם בחר לחפור באתר לאחר ששנה לפני כן הופיעו בשוק בלונדון ובפריז פיסות של רצועות ברונזה מעוטרות. חפירה נוספת באתר התקיימה בשנת 1956 על ידי הארכאולוג הבריטי מקס מלוואן עבור בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בעיראק (British Institute for the Study of Iraq). בשנת 1989 האתר נסקר על ידי D. J. Tucker עבור המוזיאון הבריטי.

חומות העיר הקיפו שטח של 640 דונם. באתר נמצאו מקדשים מבני ארמון ועוד. אחד הממצאים החשובים ביותר היו מספר שערים שנקראו "שערי בלאוואת". באתר נמצאו שלושה זוגות שערים, שני זוגות על ידי רסאם, וזוג אחד על ידי מלוואן.

שערי בלאוואת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הרצועות משערי שלמנאסר השלישי במוזיאון וולטרס לאמנות. למעלה סבלים סוריים בגלימות ארוכות וכובעים חרוטיים נושאים מתנות למחנה האשורי. למטה חיילים אשורים נושאים בולי עץ והם צועדים בדרך נוף הררי ומיוער

שערי בלאוואת הם מהממצאים שהביאו לפרסומו של האתר. ראסם מצא זוג שערים מתקופתו של אשורנצירפל השני וזוג מתקופת בנו שלמנאסר השלישי. מלוואן מצא זוג שערים נוסף מתקופת אשורנצירפאל השני.

השערים של אשורנצירפאל השני שנמצאו על ידי רסאם היו בגובה של 4 מטר והם שוכנים במוזיאון הבריטי. ביחד עם השער נמצא תיבת עשויה מאבן גיר ובתוכה היו שני לוחות שיש עליהם היו כתובות של אשורצירפל השני. הכתובות תיארו את בניית המקדש ואת השערים שהוקדשו לאל ממו. זיהוי שמה של העיר מקורו בלוחות אלה. זוג השערים השני מתקופתו של אשורנצירפל השני שנמצא על ידי מלוואן מקורם גם היה במקדש לאל ממו. שערים אלה נמצאים במוזיאון בעיר מוסול למרות פיסות רבות של רצועות נבזזו במלחמת עיראק. זוג השערים השלישי מתקופת שלמנאסר השלישי גובהו המוערך היה כ-6.8 מטר. השערים היו עשויים מעץ ארז. העץ נרקב לחלוטין, ומה ששרד היו רצועות הברונזה המעוטרות הנמצאות גם הן במוזיאון הבריטי. רוחב רצועות הברונזה הוא 27 ס"מ. ממצא השערים פורסם בשנת 1905.‏[1] שני קטעים קטנים מרצועות הברונזה נמצאים במוזיאון וולטרס לאמנות (Walters Art Museum) בבולטימור בארצות הברית.‏[2]

כל שלושת זוגות השערים כללו רצועות ארוכות עשויות ברונזה שהוצמדו לשערים עשויים מעץ באמצעות מסמרים. הם בלטו מעל פני העץ. רצועות הברונזה כללו כתובות ותארו סצנות ממסעות המלחמה, סצנות של מסעות צייד של אריות ושוורים וכללו גם תיאורי נוף כגון עצים והרים. כל זוג שערים כלל 16 רצועות שמונה מכל צד של השער.‏[3]

שערי שלמנאסר השלישי תארו סצנות ממסעות המלחמה שלו בין השנים 850-858 לפנה"ס. ערים שהוא תקף, חיילים בעת קרב, שבויים המובלים על ידי סוהרים, מעשי עונש והרג של אויבים ותשלומים שניתנו כמנחה לשלמנאסר השלישי על ידי הערים שנוצחו.

דוגמה לסצנה המתוארת ברצועות הברונזה נמצאה בשערי שלמנאסר השלישי, המראה את המלך במלאת שנה אחת למלכותו מקבל מנחת הוקרה מהערים צור וצידון הפניקים עם כובעים מחדדים חוצים את המפרץ מהאי ששם שכנה צור. הגבר והאישה המתוארים על גבי האי הם כנראה המלך והמלכה הפיניקיים. שלמנאסר השלישי מחזיק בידו חץ וקשת המסמלים את היותו הכובש. איש חצר לידו מחזיק שמשיה.

האתר בעקבות מלחמת עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש נובמבר 2004 נסלל כביש על ידי הצבא האמריקאי שחיבר את האתר עם האתר הארכאולוגי של כלח ועם הכפר המודרני בחדידה. הסלילה נעשתה במסגרת "פרויקט כבישי היישוב נינוה" והוא מומן על ידי ממשלת ארצות הברית. עלות סלילת הכביש הייתה 1.12 מיליון דולר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלאוואת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]