כיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מסופוטמיה בתקופת חמורבי
שרידי הזיקורת בעיר כיש

כיש הייתה עיר שומרית. חורבותיה נמצאו בתל אל-אוחימיר במסופוטמיה שבעיראק. מיקום העיר הוא 12 ק"מ ממזרח לבבל, ו-80 ק"מ מדרום לבגדאד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת ההתיישבות בכיש נעשתה בתקופת ג'מדט נאסר (3200–2900 לפנה"ס). היא הייתה אחת הערים החשובות בתקופת הממלכה הקדומה בשומר. יש מידע מועט לגבי קורותיה של העיר לפני תקופת סרגון מאכד אשר מקורו היה מעיר זו. על פי רשימת המלכים השומרית, כתב יד אשר תיעד את המלכים השומרים ושושלות זרות לאחר המבול, כאשר המלוכה ירדה משמים, השושלת הראשונה התחילה במאה ה-29 לפנה"ס לערך בעיר כיש. הרשימה מכילה שמות של 40 מלכים שמלכו בכיש לאורך תקופה של ארבע שושלות. הממצאים הארכאולוגיים מאשרים את קיומם של המלכים רק מהמלך ה-22 בשושלת הראשונה של כיש, אנמברגשי. רשימת המלכים כוללת שמות מלכים אשר זוהו כשמות שמיים ואשר מעידים על כך שהאוכלוסייה הקדומה של כיש כללה גם אוכלוסייה ממוצא שמי. על פי רשימת המלכים השומרית, לאחר שכיש הובסה במלחמה במאות ה-2726 לפנה"ס, עברה שושלת המלוכה לארך. אולם למרות הירידה בכוחה הצבאי והכלכלי של כיש, היא המשיכה להיות עיר חשובה מבחינה פוליטית כמו העיר ניפור בדרום. מלכים רצו לשלוט בכיש כדי לתת לגיטימציה לשלטונם, והם נשאו את התואר "מלך כיש" גם אם מקורם היה מאכד, מאור או מבבל. לאחר נפילת אור 3 בעקבות מהומות האמורים, קיבלו האמורים את ההנהגה הפוליטית על ערים באזור, ובכללן כיש.[1] ההתיישבות בכיש נמשכה גם בתקופה הבבלית הקדומה, האשורית החדשה. בתקופה האכדית האל הפטרון של העיר היה זבבה (או זמאמה), לצד אשתו אִינַנַ.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנקן חרס קטן מהאלף השלישי לפנה"ס מכיש, מוצג במוזיאון הלובר
קונכיה שעליה מצוין שמו של מלך כיש רימוש. מקור הקונכיה במפרץ הפרסי או בים האדום.

האתר הארכאולוגי של כיש משתרע על שטח אליפטי שאורכו כ-9 ק"מ ורוחבו כ-3.5 ק"מ, המקיף 40 תילים קטנים. הגדולים שבהם הם אוחימיר ואינגרה. תל אוחימיר הוא האתר של העיר כיש; משמעות השם הוא "האדום", על שם הלבנים האדומות של הזיקורת שנמצא בתל. בתל אינגרה נמצא המקדש לאלה איננ.

במאה ה-19, בעקבות חפירות לא חוקיות באתר, החלו להופיע לוחות חרס בשוק. לוחות אלה איפשרו את זיהוי האתר על ידי חוקר צרפתי כעיר כיש. בשנים 1912 ו-1914 ביצע צוות של ארכאולוגים צרפתיים חפירות ארכאולוגיות מסודרות באתר. הממצאים כללו 1,400 לוחות חרס מהתקופה הבבלית הקדומה. לוחות אלה נמצאים היום במוזאון הלובר בפריז ובמוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול. בשנים 1923 עד 1933 חפרה באתר משלחת משותפת של מוזיאון פילד משיקגו ואוניברסיטת אוקספורד בראשות סטיבן לנגדון. בשנים 1988, 2000 ו-2001 חפרה באתר משלחת יפנית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 37