תחנת הבריאות העברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תחנת הבריאות העברית הייתה מכון טיפול בחולים, מחקר וחינוך רפואי, ונוסדה בכספי נתן שטראוס בשנת 1911, בירושלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הבריאות העברית הוקמה בשנת 1911 על ידי ד"ר זאב ברין, לצורך חקר המלריה.

פעלו בה המחלקות הבאות : מחלקת עיניים (המחלקה לגרענת), מחלקה למלריה, מחלקה לבקטריולוגיה, מחלקה לכלבת.[1]

באותה עת פעלו להדברת הגרענת בירושלים ב"בית הבריאות" ובשני "בתי המרפא לעניים".

בראשית שנת 1913 פתחה תחנת הבריאות העברית מחלקה מיוחדת למלחמה שיטתית בגרענת, בהנהלת ד"ר אריה פייגנבאום[2]. מטעם תחנת הבריאות פעלו תחילה שני בתי מרפא לעיניים, האחד היה בשכונת אהל משה, ד" ר מרים נופך עבדה בו בתקופת מלחמת העולם הראשונה והאחר בעיר העתיקה והיו בו 12 מיטות, שם עבד ד"ר אריה לייב שמעוני-מקלר, אשר נעזר באחיות מקבוצת "בנות ציון" רחל לאנדי ורוז קפלן, שהגיעו לירושלים מארצות הברית ב-23 במרץ 1913.

מרפאה שלישית הוקמה ברחוב יפו בשנת 1916, ועבד בה ד"ר אריה פייגנבאום.

הרופאים הירושלמים ביקשו להקים את "ועידת הגרענת" בירושלים מאחר שבה נמצאו מחלקת העיניים של תחנת הבריאות העברית ובית מרפא עיניים "למען ציון", ובמוסדות הנ"ל פעלו באותה העת להדברת הגרענת. הוועידה התכנסה בד' בניסן תרע"ד, 1914. ד"ר זאב ברין ביקש בוועידת הגרענת להקים "בית חולים לגרענת" שיפעל בתיאום עם מחלקת העיניים של תחנת הבריאות.

בסיום ועידת הגרענת,[3] תחנת הבריאות העברית הוציאה לאור את "דו"ח ועדת הגרענת".[4].

המאמץ למיגור הגרענת לאחר 1918 היה במסגרת תחנת הבריאות העברית. מרים נופך[5] ואריה לייב שמעוני-מקלר עסקו בריפוי יום יומי, וכן עסקו בהכשרת אחיות לאבחון וטיפול הגרענת. הרופאים עמדו בראש הצוות המקצועי באופן שיטתי שבדק ואיתר את מקורות הפצת המחלה.

למרות הקשיים בזמן מלחמת העולם הראשונה, הרופאים שהיו בעלי נתינות עותמ'אנית גויסו לצבא הטורקי, (ד"ר אריה פייגנבאום, ובהמשך ד"ר אריה גולדברג), התחנה המשיכה לפעול וערכה בדיקות בקטריולוגיות. מחלקת העיניים הנהיגה ריפוי שיטתי של תלמידי בתי הספר ושני בתי המרפא שפעלו מטעמה המשיכו בעבודתם.

בראשית שנות העשרים התמנו "הרופאים הנודדים" שעברו מיישוב ליישוב וביצעו טיפולי עיניים, במוסדות ובבתי ספר. הם דיווחו את מסקנותיהם אחת לחודש לתחנת הבריאות.

בתשרי תרע"ד נחתם חוזה בין תחנת הבריאות העברית ובין הרופאים בנוגע לריפוי מחלות העיניים המדבקות בירושלים. לפי חוזה זה הרופאים קיבלו עליהם את ריפוי העיניים במוסדות ובבתי הספר. את עיקרי הריפוי ואופן העבודה קבעה תחנת הבריאות על ידי הד"ר פייגנבאום.

מנהל המחלקה הבקטריולוגית היה הד"ר אריה גולדברג שהחל את דרכו בתחנת הבריאות כעוזר בקטריולוג, לאחר שהוסמך בווינה לדוקטור לרפואה והמשיך להשתלם שם כעוזר ליד הפרופסורים רודולף קראוס (בפתולוגיה קלינית ובבקטריולוגיה). וקארל לאנדשטיינר בסרולוגיה וברפואה נסיונית).[6].

המכון הפסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנת 1913 נפתח המכון הפסטורי בראשות ד"ר אריה בעהם. המכון עסק בבדיקות בקטריולוגיות, טיפולים בכלבת באבעבועות שחורות, במחלות זיהומיות אחרות ובייצור חיסונים. המכון העניק טיפול נגד כלבת לננשכים ובחודש רגיל טיפלה בבין 20-40 חולים שהגיעו מכל רחבי ארץ ישראל ואף מדמשק ואל עריש. רבים מהמטופלים היו חיילים[7].

מספרי הרפואה בהוצאת תחנת הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

[8].

  • דין וחשבון של ועידת הגרענת, נערך והו"ל על ידי מחלקת הגרענת של תחנת הבריאות העברית <של נתן שטרוים>. ועידת הגרענת של הרופאים העבריים בארץ ישראל, ירושלים, 1914. בית הבריאות על שם נתן ולינה שטראוס (ירושלים), תרע"ו, תחנת הבריאות העברית, ירושלים.
  • היחס בין מחלות האף ובין המחלות המדבקות של העין, מאת אריה לייב שמעוני-מקלר, נערך והוצא לאור על ידי מחלקת הגרענת של תחנת הבריאות העברית <מיסודו של נתן שטרויס>, בית הבריאות על שם נתן ולינה שטראוס (ירושלים), תרע"ו, ירושלים : תחנת הבריאות העברית.
  • מדור המלחמה נגד הגרענת, נערך והו"ל על ידי מחלקת הגרענת של תחנת הבריאות העבריה, ד"ר זאב ברין, בית הבריאות על שם נתן ולינה שטראוס, ירושלים, תרע"ו, ירושלים : תחנת הבריאות העברית.
  • הוראות למלחמה בקדחת : <מלריה> ולשמירה מפניה, מאת הנהלת תחנת הבריאות העברית <מיסודו של נ. שטרויס>, בית הבריאות על שם נתן ולינה שטראוס (ירושלים), מאת : ד"ר אריה גולדברג, רופא, תר"פ, 1919, מוציא לאור לא ידוע, ירושלים.
  • המלחמה נגד הגרענת : בעזרת חובשים ועוזרים רפואיים נמוכים ... , ד"ר הלל יפה, תרע"ו, תחנת הבריאות העברית, ירושלים.
  • הזבובים בתור גורם עיקרי להתפשטות הגרענת : השמירה השטתית מפני הגרענת ודלקות העיניים בכלל, מאת : י. דוד, תרע"ו, תחנת הבריאות העברית, ירושלים.
  • הגרענת בא"י : על פי פרכסיסי הפרטי, דב מאיר קרינקין, תרע"ו, תחנת הבריאות העברית, ירושלים.
  • חידקי חבורית העין : ובייחוד הצורות השכיחות בא"י ... סקירה סטטיסטית על הגרענת ויתר מחלות העין המדבקות בארץ ... הצעה לדיאגנוסטיקה וסטטיסטיקה מאוחדת ..., מאת : אריה פייגנבאום, תרע"ו, תחנת הבריאות העברית, ירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", איתי בחור, הוצאה לאור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 33.
  • דו"ח ממהלך העבודה במחלקותיה השונות של תחנת הבריאות העברית, הרפואה, 1, תר"ף, א', עמ' 88 .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "ירושלים במלחמת העולם הראשונה", פרק : "השירות הרפואי ובתי החולים בירושלים בתקופת המלחמה", (צבי שילוני), עמוד 70, הכנס השנתי העשירי - העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ-ישראל, עורכים : ד"ר יוסף צ'רני, עזרא פימנטל, הוצאת אריאל
  2. ^ זאב בריןלהבראת ארץ ישראל, החרות ירושלים, 10 בפברואר 1914
  3. ^ אורית נבו ואברהם גרוס, "המלחמה בגרענת", Medicine - עיניים: רבעון בנושא רפואת עיניים 1, 2007, עמ' 6-11
  4. ^ "דו"ח וועדת הגרענת", מוציא לאור : תחנת הבריאות העברית, ירושלים, תרע"ו
  5. ^ אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר הוצאה לאור בע"מ, 1984, עמוד 144
  6. ^ דוד תדהר (עורך), "אריה (ליאון) גולדברג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1134
  7. ^ ירושלם, הפועל הצעיר, 24 באוגוסט 1915
    ירושליםמפעולות המכון הפסטורי, החרות ירושלים, 2 במרץ 1916
    ירושליםמפעולות המכון הפסטורי, החרות ירושלים, 23 במאי 1916
    ירושליםמפעולות המכון הפסטורי, החרות ירושלים, 23 ביולי 1916
    במכון הפסטורי, דואר היום, 1 בדצמבר 1919
    במכון הפסטורי, דואר היום, 26 בדצמבר 1919
    במכון הפסטורי, דואר היום, 23 בינואר 1920
    במכון הפסטורי, דואר היום, 19 בדצמבר 1920
  8. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : תחנת הבריאות העברית