המכון לרפואה ימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סמל המכון לרפואה ימית

המכון לרפואה ימית - "מר״י" - של חיל הים הישראלי שוכן בבסיס חיפה ואחראי, בין היתר, על טיפולי תא לחץ צבאיים ואזרחיים בגזרת הצפון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדור לרפואה תת-מימית שהיה קיים עד 1975 שודרג על ידי מפקדו ד"ר יהודה מלמד שהגדיר אותו כמכון הלאומי לרפואת צלילה ולרפואה היפרברית. מלמד הקים במכון ארבעה מדורים: מדור קליני טיפולי בתא לחץ לנפגעי צלילה ולחולים אחרים; מדור למחקר בפיזיולוגיה של הצלילה (הנמצא בבסיס ההדרכה של חיל הים, מדור מחלת ים ומדור מיון.

המכון נעשה מוסד קליני מחקרי בתחומי רפואת הצלילה, הפיזיולוגיה והרפואה ההיפרברית. המכון הוכר ככזה על ידי משרד הבריאות בשנת 1982. קיבל הכרה בין לאומית כעומד בשורה הראשונה של מוסדות בתחום זה בעולם.[1]

משימות המכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות התת-מימית הנדרשת מאנשי חיל הים כוללת תקיפה בנמלי אויב, פשיטות קומנדו ימי ותת מימי, הגנה מתקיפות קומנדו ימי של האויב, עבודות בתחתיות כלי שיט וביסודות המשוקעים של המעגנים, עבודות שונות בלב הים ובעומקים גדולים, כוננות לחילוץ אנשי צוות צוללת במצב חירום כאשר היא שקועה ואינה מצליחה להתרומם, חיפוש גופות אנשים שטבעו או טייסים שנטשו למים ומטוסם שקע. בכל הפעילויות האלה נמצא האדם בתווך הימי, וישנן השפעות פיזיולוגיות, פתופיזיולוגיות ורפואיות שונות שיש ללמוד את משמעותן ולהתכונן אליהן, ברמה של מניעה וברמה טיפולית טיפולית. ד"ר מלמד והמכון לרפואה ימית התמודדו עם דרישות אלה כולל השפעות עבודה במשך זמן ארוך מתחת למים בעומקים השונים תוך הפעלת ציוד המיועד לכך.

בשיתוף פעולה עם מפקדי שייטת 13 החל מאל"ם גדי שפי והבאים אחריו ומפקדי שייטת הצוללות אל"ם ישראל לשם ואל"ם דורון עמיר, הגדרו תפקידי המכון לרפואה ימית וקבע את מסגרתו המקצועית. מפקדי חיל הים החל מאלוף בנימין תלם עד האלוף עמי איילון הכירו בחשיבות המכון לרפואה ימית בכל הנושאים התת-מימיים וקיבל את תמיכתם ותמיכתם לפי הצורך.

הרחבת תחומי היפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיתוף עם פרופ' שמעון בורשטיין מבית החולים רמב"ם הורחב הטיפול בתא לחץ גם להוריות טיפול שאינן קשורות בצלילה. בתמיכתו של תא"ל ד"ר ערן דולב, שהיה קצין רפואה ראשי, הכיר משרד הבריאות בשנת 1982 במכון לרפואה ימית של חיל הים ובשיתוף בית החולים רמב"ם כמכון הלאומי לרפואת צלילה ורפואה היפרברית ובהמשך לכך קיבל המכון הכרה בין לאומית.

ב-1986 כתבו ד"ר מלמד, סגנו ד"ר דני שרמן פרופ' שמעון בורשטיין את הוריות הטיפול בתא לחץ. הייתה זו הפעם הראשונה בה נכתבו הוריות כאלו, חמש עשר במספר שנכנסו לסל השירותים, הוריות אלה קיבלו ב-1994 תוקף ונכללו בחוק הבריאות הממלכתי.[2] ההוריות הללו קימות בסל הבריאות עד היום וקופות החולים השונות מחויבות לממנן למטופלים.

המכון כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון לרפואה ימית אינו משמש כמרפאה של בסיסי חיל הים בחיפה.

מפקד היחידה הוא קצין בוגר עתודת רפואה בדרגת סא"ל.

סגל המכון מונה מעל ל-40 חיילים, רופאים, חובשים וטכנאי תא הלחץ אשר תופסים כוננות במשך כל שעות היממה לטיפולים בתא הלחץ.

המכון עובד מקביל לתאי הלחץ במרכז רפואי יצחק שמיר, בית חולים אלישע והמרכז הרפואי יוספטל באילת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלינא קרמר, טיפול בלחץ גבוה, הלחץ שעושה רק טוב, 'בין גלים' ינואר 2014.
  • Frank M. Best Israeli Hyperbaric Unit Treats Civilians Most U.S. MEDICINE, December 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frank M. Best, U.S. MEDICINE
  2. ^ פרסום ראשון בחוזר משרד הבריאות מס' 86\32 מיום ה – 31.3.1986 ואישור על פי חוק הבריאות - חוזר משרד הבריאות מס. 99\37 מתאריך 23.8.1999.