קהילת יהודי אוהעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלויה ובה ציור בית הכנסת של קהילת יהודי אוהעל

קהילת יהודי אוהעל (המכונה גם אויהי (Újhely), שאטוראליאויהיי או ביידיש אויהעל או אוהעלי) נמצאת בעיר שאטוראליאויהיי (Sátoraljaújhely) שבצפון מזרח הונגריה במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן, ליד הגבול הסלובקי.

בזמן מלחמת העולם הראשונה, במסגרת חוזה טריאנון בשנת 1920 הוחלט שהגבול בין הונגריה לצ'כוסלובקיה יעבור בנחל רוניווה שבכפר, דבר שפיצל את הכפר בין הונגריה לצ'כוסלובקיה. בין שתי מלחמות העולם הייתה העיירה עיירת גבול, וכך גם במלחמת העולם השנייה. מיקום העיירה השפיע לרעה על יחס הרשויות בשתי המדינות לתושבי העיר ובפרט ליהודים בה שנחשדו כבוגדים.

בקהילה היהודית חיו אלפי יהודים במהלך השנים, בראשה עמדו רבנים מגדולי רבני הונגריה וממקימי חסידויות הונגריה. הבולט והמוכר שבהם הוא הרב משה טייטלבוים[1] בעל ה"ישמח משה" שנחשב לאחד ממייסדי החסידות בהונגריה והראשון בשושלות חסידות סיגט וחסידויות סאטמר אשר את קברו בעיר פוקדים יהודים עד היום.

כשישים שנה לפני שהושמדה הקהילה על ידי הנאצים בשואה, נחלקו יהודי העיר לשלוש קהילות נפרדות שישבו בעיר אחת. שתי קהילות מהזרם האורתודוקסי (אחת חסידית ואחת "מתנגדת") וקהילה אחת מזרם הסטטוס קוו.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור בית המדרש באוהעל (ג. בצלאל)

יהודים ואוהעל - ההתחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון ד"ר מאיר שש מצטט בספרו "מה טובו אוהעלך" היסטוריון בשם ל. וואניציאנר שכתב (ללא אזכור מקורות) כי ביישוב באזור אוהעל (בשארושפטק) חיו יהודים כבר לפני הפלישה המונגולית לאירופה.

בנוסף, מזכיר שש קשר בין יהודים לאזור אוהעל, כאשר המלך אנדראש השני השתתף במסע הצלב החמישי ובשנת 1217 הגיע לעכו איתו היו שניים מתושבי אזור אוהעל, האחד ממוצא איטלקי ושמו ג’ולא שמשפחתו היו האדונים של שאטוראליאויהיי, והשני בשם שאבאש.

כעדות ראשונה להמצאות יהודי באוהעל מביא שש בספרו אזכור משנת 1419 של אזרח אוהעל בשם לוקאס (Lucasius) שמכונה יהודי (Zydo)[2].

לאחר מכן, בסיכום חשבונאי משנת 1633 על עסקי יין באזור, במסמך שנכתב בשפה ההונגרית מוזכר יהודי בשם יעקב (Yakob sydo). ד"ר שש מניח כי מפאת מיעוט היהודים, די היה לכתוב באותה תקופה "היהודי" ואנשי המקום ידעו במי מדובר[3].

בשנת 1644 מופיעה בספר העיר אוהעל אשה בשם "קטלין היהודיה" (Zsidó Katalin), שהיא ובעלה ערכו חוזה כלשהו.

תחילת הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום פועלים במפעל לייצור מצות באוהעל[4]

התיישבות של יהודים רבים בשאטוראליאויהיי התחילה בפועל מראשית המאה ה-18 אז החלו להיטמע בעיר בעיקר בתור סוחרים ותעשיינים.

בעשורים הראשונים של המאה ה-19 הפכה שאטוראליאויהיי לאחת הערים המרכזיות במחוז זמפלן שהיום מוכר כבורשוד-אבאוי-זמפלן. וככל שהעיר גדלה, כך גם גדלה הקהילה היהודית שבה בכמות היהודים ובהשפעתם.

יהודים עבדו בכל המקצועות שהיו בעיר באותה התקופה, חלקם התפרנסו מחקלאות, ממסחר וממלאכה, והיו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים. בשלב מסוים היו היהודים מעל ל-20% מתושבי העיר והם תפסו מקום מרכזי בחיי העיר ובהנהגתה כמו גם במוסדות המחוקקים של המחוז.

המסמכים בארכיונים מראים כי בשנת 1734 כבר חיו יהודים בעיר[5] והקהילה היהודית התארגנה באופן רשמי בשנת ה'תק"כ, (1760), בשנת ה'תקל"ב (1772) נוסדה בעיר חברה קדישא ובשנת ה'תקס"ו (1806) חוברו תקנות הקהילה.

בעקבות הקרע ביהדות הונגריה בקונגרס יהודי הונגריה בשנים 1869 ו-1868 הצטרפה הקהילה לקהילות הסטטוס קוו, שנותרו במתכונתן שלפני הקונגרס.

בשנת 1878 התפצלה הקהילה היהודית באוהעל והחסידים שבה הקימו בעיר קהילה נפרדת. בשנת 1886 לאחר לחצים רבים של הציבור לאחדות, הוכרזה הקהילה כולה לזרם האורתודוקסי[6].

אך גם לאחר איחוד הקהילה לכאורה, התקיימו בה בפועל שלוש קהילות נפרדות, שתי קהילות חרדיות ואחת קהילת "סטטוס-קוו". לכל אחת מהקהילות היו רבנים משלה, בתי כנסת משלה, בתי מדרש וישיבה משלה ומוסדות דת משלה.

מפקדי האוכלוסין של יהודי שאטוראליאויהיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מספר היהודים בשאטוראליאויהיי[7][8] כלל האוכלוסייה
1735 34
1825 1,217
1840 1,125
1880 3,253 11,264
1910 5,730
1920 6,445
1930 4,690
1941 4,160 18,427
1946 555

מוסדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות לימוד ודת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית ספר יהודי ראשון הוקם בשנת 1785 ולאחר הוקמו בתי ספר נוספים, אחד בשנת 1836 ובו לימד מיכאל היילפרין (אנ'), שבהמשך חייו היגר לארצות הברית והפך שם לסופר מוכר. ובית ספר נוסף הוקם בשנת 1887. מלבד זאת פעלו במקום גם מעונות וגני ילדים.

בית הכנסת הראשון של הקהילה הוקם בשנת 1790, לאחר מכן נהרס ונבנה מחדש בשנת 1887.

עד להשמדת הקהילה בשואה, היו בעיר שלושה בתי כנסת (אחד לכל קהילה)[9], ספריה גדולה, שני בתי עלמין ועשרה בתי מדרש.

כמו כן, במהלך השנים פעלו בעיר ארבע ישיבות ושני בתי "תלמוד תורה".

מוסדות תמיכה בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1862 הקימה הקהילה היהודית בית חולים שהכיל 200 מיטות.

הוקמו מוסדות סעד רבים, ביניהם: בית תמחוי, חברת "גמילות חסדים", אגודת תמיכה ליולדות נצרכות, חברת נשים בשם "בנות ציון" ואגודות או קרנות שנועדו לתמוך בנזקקים בתחומים שונים כמו חברת "עץ חיים" לחלוקת עצי הסקה לנזקקים, חברת "לינת צדק" הדואגת לנזקקים למקום ללון, וחברת "מלביש ערומים" המסייעת בתרומת בגדים לנזקקים.

פיצול הקהילות ורבניהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן של הרב משה טייטלבוים שצויר כנראה בזמן דרשת שבת הגדול או שבת תשובה על ידי צייר שאינו יהודי שעמד על עץ מול החלון של בית הכנסת. לפי המסופר, כאשר מתה אשה לא יהודיה מהעיר, שבנה היה הצייר, מצאו אצלה את הציור המקורי. ראשי הקהילה שזיהו בציור את האדמו"ר צלמו את הציור ועשו ממנו העתקים רבים[10]

הדמות המרכזית שהובילה את הקהילה וקבעה את דרכה הייתה הרב.

  • הרבנים הראשונים שהיו בקהילה היו רבי שמואל שמעיה וייל, רבי הירש מייזלס ורבי פנחס מהומנע אשר מלבד שמותיהם וכהונתם בעיר לא ידועים עליהם פרטים נוספים[11][12].
  • משנת ה'תקס"ח (1808) שימש כרב הקהילה הרב משה טייטלבוים בן הרב צבי טייטלבוים, מכונה גם הישמח משה על שם ספרו. הישמח משה נולד בפרעמישלא שבגליציה בשנת ה'תקי"ט, לרבי צבי הירש וחנה. בגיל 13 נישא לחיה שרה בת רבי ניסן מפרעמישלא, ולמד תורה אצל דודו, רבי יוסף רבה של קולבסוב ואצל דודו, רבי אריה יהודה הלוי בעל הספר "דרישת אריה" רבה של סטריזוב. בשנת ה'תקמ"ד, בגיל 25, התמנה לרב העיירה שינווא, ובשנת תקס"ח נתקבל לרב ואב בית הדין של אוהעל. הוא כיהן ברבנות העיר שנים רבות ובשלב מסוים אף הפך לאחד מגדולי רבני הונגריה.

הרב טייטלבוים נחשב לאחד ממייסדי החסידות בהונגריה והראשון בשושלת חסידות סיגט וחסידות סאטמר. בהשפעת חתנו, רבי אריה לייב ליפשיץ תלמיד החוזה מלובלין נעשה גם הוא תלמיד מובהק של החוזה מלובלין. הרב טייטלבוים נהג לחלק קמעות[13] ועורר בכך את התנגדותו של רבי נפתלי מרופשיץ ורבים אחרים מקהילתו ומחוצה לה. הוא נפטר בכ"ח בתמוז ה'תר"א (1841) ונקבר בשאטוראליאויהיי, קברו נבחר לאחד מעשרת הציונים החשובים אותם עוברים בדרך רבני הפלאים[14]

מצבת הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים (ה"ייטב לב")

לאחר פטירת ה"ישמח משה" רצו מנהיגי הקהילה להפחית את הנהגות החסידות השנויות במחלוקת אותן הנהיג הרב ולכן התנו את כהונת הרב החדש בהימנעות מחלוקת קמעות, תפילה בנוסח אשכנז כנהוג בקהילה, אי הארכה בדרשות והימנעות מקללות ועיסוק ב"נסתר". בנו של ה"ישמח משה" סירב לקבל את התנאים, אך הנכד, הסכים לנסות.

  • משנת ה'תר"א (1841) שימש כרב הקהילה הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים נכדו של רב הקהילה הקודם המכונה ה"ייטב לב" על שם ספרו. בכתב מינויו חויב לא לחלק קמעות, להתפלל רק בנוסח אשכנז בבית ובציבור, לא להאריך בדרשותיו ולא לקלל איש. למרות משיכתו לחסידות, בקהילה היהודים החסידיים מנו רק עשרות משפחות בודדות מתוך מעל אלף תושבים יהודיים בעיר. בשלב מסוים, לא עמד הרב בתנאי העסקתו, ולאחר שש שנים שרובם כללו מריבות עם מנהיגי ופרנסי הקהילה הוא עזב את העיר, בשנת 1847. לאחר מכן כיהן כ-25 שנה ברבנות העיר סיגט ונחשב לאדמו"ר הראשון מסיגט. בשנים אלו שמר ה"ייטב לב" על קשר עם משפחות החסידים מאוהעל.
הרב ירמיהו לעוו
  • משנת ה'תרט"ו (1847) שימש כרב הקהילה הרב ירמיה לעוו בן הרב בנימין לעוו. הרב ירמיה למד את עיקר תורתו מאביו הרב בנימין שהיה שהיה רבה של ורבוי ואף החליף אותו לאחר פטירתו ברבנות הקהילה. בניגוד לקודמיו ובהתאם לרוח מנהיגי ופרנסי הקהילה היה הרב ירמיה מתנגד לחסידות ודבק בעמדת קהילות הסטטוס קוו בהונגריה. דבר זה היה המניע המרכזי בהחלטת פרנסי הקהילה לבקשו לשמש כרבם. לעיר הוא עבר יחד עם ישיבתו שהייתה עד אז במאגנדורף ואת הסיעה החסידית באוהעל שנותרה קשורה ל"ייטב לב" רדף במרץ. מסופר שפעם אחת הוא איים בפני מנהיגי הקהילה לעזוב את העיר עד שבית הדין קיבל את דרישתו לאסור על החסידים להיכנס לבית המדרש. בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19 התלונן האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז כי חסידי אוהעל לא יכולים לצאת מביתם מבלי שייסקלו אותם באבנים. בנוסף היה הרב ירמיה מכנה את החסידים שבתאים ולעיתים קרובות הצהיר כי הם גרועים אפילו מהנאולוגים.

בשנת 1862 פרץ סכסוך קשה בינו לרב צבי הירש פרידמן, האדמו"ר מליסקא, (שהיה תלמידו של הרב משה טייטלבוים ה"יישמח משה") שלווה בהשמצות הדדיות והיה העימות החריף ביותר נגד החסידות בהונגריה[15]. הרב ירמיה בנוסף לידיעותיו התורניות, רכש גם השכלה כללית ושלט בשפה הגרמנית. הוא חיבר את הסבר "דברי ירמיהו" ונפטר בי"ז ניסן תרל"ד (1874).

  • משנת ה'תרל"ד (1874) שימש כרב הקהילה הרב אלעזר לעוו בנו של הרב ירמיה לעוו. בתקופתו עזבו החסידים לקהילה נפרדת לגמרי והתפצלה הקהילה. בעקבות המחלוקת עזב את העיר ומונה לאב בית הדין באונגוואר. הוא כתב את הספר "שו"ת פקודת אלעזר" ונפטר באונגוואר בשנת ה'תרע"ח

רבני קהילת ה"מתנגדים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף הקהילה האורתודוקסית באוהעל מתוך מפקד קהילות הונגריה משנת 1944. לפי דף הקהילה, יש כ-900 חברים בקהילה, נשיא הקהילה הוא ג'נו ברקוביץ', רבני הקהילה הם הרב דיק הרמן, ולייבל וולף.

שנים רבות שלא היה לקהילה זו רב, אך פעלה בה ישיבה בראשותו של הרב צבי דיק. הרב צבי שימש בפועל כמעין רב קהילה לפני הגעתו של הרב יואל פלנר וגם לאחר פטירתו.

  • משנת 1922 כיהן כרב הקהילה הרב יואל פלנר. הרב יואל היה בנו של הרב שמעון חיים פלנר שהיה רבה של בלד, נולד בצעהלים ולמד אצל החתן סופר במטרסדורף ואחר כך אצל השבט סופר בפרשבורג. לאחר נישואיו לימד תורה כחמש עשרה שנים בסומבטהיי ולאחר פטירת אביו בשנת ה'תרס"ב, החליף אותו הרב יואל ברבנות של בלד שם היה גם ראש הישיבה ושם היה רבם של הרב שמעון ישראל פוזן והרב יצחק שטיינר. בשנת ה'תרפ"ב (1922) התקבל לרבנות הקהילה החרדית באוהעל ונפטר בשנת 1925[16][17].
  • משנת 1925 כיהן כרב הקהילה הרב דוב בער קליין. קליין נולד בנירבאטור ולמד אצל ה"דעת סופר" בפרשבורג. לאחר שהתחתן עם בתו של הרב זאב כהנא שהיה אב בת הדין בצ'ורנה, סייע לחותנו במשך עשר שנים ובשנת 1925 התחיל לכהן כרב קהילת אוהעל עד שנשלחו למחנה ההשמדה באושוויץ שם נרצח.

מוסדות קהילת ה"מתנגדים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית ספר יסודי ובו 208 תלמידים (נכון לשנת 1944)
  • חברה קדישא
  • ארגון "עץ חיים"
  • חבורת "תלמוד"
  • ארגון "מלביש ערומים"

רבני קהילת החסידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף הקהילה האורתודוקסית השנייה באוהעל מתוך מפקד קהילות הונגריה משנת 1944. לפי דף הקהילה, בקהילה יש כ-1,100 חברים, נשיא הקהילה הוא פרנסיס פרידמן, רב הקהילה הוא הרב דוד מייזלש
  • משנת ה'תרל"ח (1878) שימש כרב הקהילה הרב משה יוסף טייטלבוים. הרב משה יוסף נולד בשנת ה'תר"ה (1845) לרב יקותיאל יהודה טייטלבוים והמשיך את דרכו בהנהגות החסידיות. נפטר בשנת 1896. (ייד')
  • משנת ה'תרנ"ו (1896) שימש כרב הקהילה הרב ברכיה טייטלבוים. הרב ברכיה, בנו של הרב משה יוסף טייטלבוים חי את רוב חייו בבלאז'וב. לאחר פטירת אביו, התבקש ברכיה לחזור לאוהעל כדי למלא את מקום אביו ברבנות הקהילה ונעתר לבקשה. מספרים שאת משכורתו מרבנות אוהעל העביר לצורכי אמו, הרבנית הינדא. בשנת ה'תרע"ב נוצרה מחלוקת על דרכי פסיקות הרבנים, בין האדמו"ר ממונקאטש לבין הרב ברכיה שכיהן אז כאדמו"ר. חמו של הרב ברכיה, הרב צבי אלימלך שפירא מבלאז'וב פסק כי פסיקתה של משפחת טייטלבוים נכונה וזאת על ידי הסתמכות מפסיקותיו הקודמות של הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים.

הרב ברכיה כיהן זמן קצר בתפקיד רב הקהילה ולאחר שלוש שנים חזר לבלאז'ב. בזמן מלחמת העולם הראשונה ברח הרב ברכיה לבודפשט. ובכ"א אדר ה'תרע"ז נפטר בה והובא לקבורות בעיר סיגט.

מוסדות הקהילה החסידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תלמוד תורה ובו 113 תלמידים (נכון לשנת 1944)
  • ישיבה חסידית
  • בנייני דירות

רבני קהילת הסטטוס קוו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שמואל רוט והחזן פיישל פלדברנד
דף הקהילה מתוך מפקד קהילות הונגריה ובו נכתב בשנת 1944 כי בקהילת הסטטוס קוו של אוהעל יש 877 חברים, 219 בעלי נכסים, ארגונים כמו חברה קדישא ומנהיג הקהילה הוא שמואל רוט (ואין רב לקהילה)[20]
חגיגות המאה לבית ספר הסטטוס קוו באוהעל (1938)
  • משנת 1877 כיהן בקהילה רב בשם הרב ברמן, עליו לא ידועים פרטים נוספים
  • משנת 1890 כיהן בקהילה הרב קלונימוס קלמן בן הרב יהודה לייב וייס, שחיבר את הספרים "פי שנים" ו"עטרת זקנים". ונפטר בשנת 1910.
  • משנת 1911 כיהן בקהילה הרב שמואל בן רבי שמחה צבי רוט שנולד בשנת 1876. מתוקף מעמדו ותפקידו הוא עמד גם בראש הוועד הציבורי של בית הספר יחד עם אישיות חילונית מהקהילה. הרב שמואל הקים את החוג להשתלמות צעירים על שם ישראל זינגר, אשר במסגרתו התפתחה פעילות תרבותית יהודית ענפה ביותר. החוג פעל משנות ה-20 ואילך ובא לחזק את תודעת ההשתייכות בקרב הנוער המשכיל בעיתות המשבר. בתחום אחריותו היה הפיקוח ואף ההוראה של שיעורי הדת. כל כולו מסור לבני הנוער והקשר במישרין עימו בשיעורי הדת היה חוויה לצעירים ועיקר התפקיד בעיניו. הרב גורש עם קהילתו לאושוויץ ונרצח בשואה[21].

מוסדות קהילת הסטטוס קוו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית ספר

תלמידי החכמים בקהילה וספריהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "בנין דוד" על התורה, שנכתב על ידי רב קהילת אוהעל, הרב דוד דוב מייזליש. הודפס לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ונחשב לאחד מאחורני הספרים היהודיים שנדפסו בהונגריה של לפני השואה
הספר "ייטב פנים", חוסט, 1912. מאת הרב יקותיהל יהודה טייטלבוים

בין רבני הקהילה ותלמידיהם בישיבות השונות בעיר חיו תלמידי חכמים גדולים שכתבו עשרות ספרים במשך השנים, ביניהם:

  • ספרי הרב משה טייטלבוים (ה"ישמח משה") - ישמח משה – על התורה ונ"ך, תפילה למשה – על תהלים, השיב משהשו"ת, יין הרקח – על פרקי אבות, מעין טהור – הלכות נדה (באידיש), ישיר משה – על שיר השירים, כליל תפארת – על מגילת רות, אבל משה – על מגילת איכה, מור ולבונה – על מגילת קהלת, עסיס רמוני – על מגילת אסתר, יין הרקח – על אגדות חז"ל ופלפולים, שיח ספונים – על תפילות ופיוטים וזמירות לשבת, תוכחת חיים – אמירה נעימה דרושים לחודש אלול וימי רצון, אבקת רוכל – לקוטים רמזים וטעמים.
  • ספרי הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים (ה"ייטב לב") - ייטב לב, על התורה, ייטב פנים - על המועדים, ייטב פנים, על הגדה של פסח, באתר HebrewBooks, אבני צדק, שו"ת, באתר HebrewBooks, רב טוב על התורה.
  • ארץ חמדה מאת הרב ישראל זאב הלוי הורביץ ששימש כאב בית הדין באוהעל. הספר נכתב לפני שעזב את העיירה לארץ ישראל בשנת 1856[22].
  • צרור החיים מאת הרב אברהם בן אריה ליב לוונשטאם - שו"ת בנושאים הלכתיים שונים.
  • קדושת יום טוב מאת הרב ישראל זאב בן שמואל הורביץ שהיה אב בית הדין באוהעל - חידושים וביאורים על מסכת ביצה.
  • דברי ירמיהו מאת רב הקהילה ירמיהו לעוו.
  • שו"ת פקודת אלעזר מאת רב הקהילה הרב אלעזר לעוו.
  • בנין דוד מאת הרב דוד דוב מייזליש.
  • פי שנים ועטרת זקנים מאת הרב קלונימוס קלמן וייס.
  • שבילי דוד וחיבורים נוספים רבים של הרב דוד לייב זילברשטיין[23].
  • ר' דוד פריזנהויזן, שהיה מתמטיקאי, דיין ואיש תנועת ההשכלה. כתב ספרי עיון במתמטיקה ומדעים[24]

היחס לקהילה טרום מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל, היה היחס אל היהודים בקהילה ובאזור טוב יחסית ובמיוחד כאשר שלט באזור יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לעיתים נפגעו יהודי האזור שהיו ברובם מהגרים ולכן מעמדתם לא תמיד הוסדר כהלכה. כך, בתקופת יוזף השני גדלה ההגירה מגליציה והדבר לא היה לרוחם של השלטונות אך דבר לא נעשה מאחר שסגירת הגבול למהגרים משמעה הודאה במעמדה הנפרד של הונגריה מיתר ארצותיה של האימפריה ההבסבורגית ואת זאת השלטונות לא רצו לעשות. כך יצא, שעשרות שנים דיברו על הבעיה של הגירת יהודים רבים לאזור, אבל דבר לא נעשה נגד התופעה, חוץ ממקרה אחד בשנת 1807 שקצין הנפה הראשי (föszolgabiró) אסף בכל האזור 83 משפחות יהודיות (כ-360 נפש) וגירש אותם אל מעבר לגבול.

המגורשים היו 67 ראשי משפחות ילידי ארצות חוץ, שרובם שהו באזור מעל לעשר שנים ואחדים מהם עברו הנה מנפות אחרות של הונגריה. 32 ראשי משפחות היו תושבי שאטוראליאויהיי ובתוכם הרב הירש צבי מייזלס שהצליח לבסוף לעקוף את פקודת הגירוש[25].

במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עדויות שנאספו על ידי מאיר שש בספרו "מה טובו אוהעליך" מתוך כ-2,000 נפשות שחיו בקהילת הסטאטוס קוו התגייסו לקרבות 250 ומהם נפלו בשדות הקרב 36 יהודים. דבר שמעיד על נאמנות יהודי שאטוראליאויהיי ומידת הקרבתם למען "המולדת". בנוסף, במהלך המלחמה הוקמו שני בתי חולים ארעיים בעיר שטופלו בנפגעי המלחמה שהובאו מהחזית בפולין. בית חולים אחד בבית החרושת למוצרי טבק שהיה בבעלות יהודית והשני בסמוך לתחנת הרכבת הקטנה שבמזרח העיר. יהודים רבים התנדבו שם ועזרו לסעוד את הפצועים.

בשנת 1918 לקראת סיום המלחמה ועייפות התושבים ההונגריים ממנה, החלה הסתה אנטישמית בעיר שהתבטאה אפילו בעיתונים היומיים בעיר.

בעקבות האנטישמיות הגוברת, פרסם יהודי תושב שאטוראליאויהיי, ד“ר אלברט סאקאי ב-6 ביולי 1918 קול קורא בשבועון ההונגרי Egyenlöség במאמרו האשים את העיתונות ההונגרית ככזו שעוצמת את עיניה למול האנטישמיות שמתרחשת באזורם. הזכיר את הגניבות שנעשו כנגד בית החרושת לטבק ששייך ליהודים ואת התעלמות הז'נדרמריה מפשע זה בעוד הם עסוקים בהעמדת יהודים למשפט בהאשמות כזב. וכל זאת בשנה החמישית למלחמה, כאשר יהדות הונגריה הקריבה מטובי בניה על מזבח המולדת ואלפי משפחות יושבות שבעה ומבכות את בניהן ואבותיהן ובד בבד נושאות בעול מימון המלחמה[26].

דוגמאות לאנטישמיות הגוברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודש אחרי פרסומו של ד“ר סאקאי, פרסם מאמר נוסף תחת הכותרת: "מה אירע באוהעל?" ובו מספר סאקאי על אנשי ז’נדרמריה שבטענה של חיפוש אחר מפקיעי מחירים נכנסו לבית הכנסת הספרדי המכונה "קלויז" ב-16 ביולי ואילצו את המתפללים באמצע תפילת שמונה עשרה להפסיק את תפילתם והובילו אותם דרך מרכז העיר אל בית הקפה המרכזי בכיכר העיר ומשם למפקדת המשטרה, תוך צעקות "לכו להזדהות" וכל זאת תוך לעג וקלס של ההמונים המצטופפים ברחובות. כאשר העז אחד היהודים לשאול "וכי מה זה?", קרא אחד הז’נדארים "הלום בראשו!".

בני המקום ניסו לכוון את האנשימיות לקהילות ספציפיות וקראו לא לפגוע באנשי קהילת הסטאטוס קוו, אלא רק "בלובשי קפוטה ובמגדלי פאות בלבד".

וכך כתב ד"ר סאקאי על האירוע (בתרגומו של מאיר שש)

"יושב מאחורי סורג ובריח היהודי איש בליעל, אף אם חזותו אלגנטית ואצילית, אבל אם מעיזים לתקוף בחוצפה חסרת בושה יהודי הגון מגדל פאות בבית תפילתו – בין זה בית כנסת אורתודוכסי או ספרדי – הוא יהיה אז גם בית הכנסת שלי ואף אני איחשב מגדל פאות ולובש קפוטה ואהלום בפרצופו של התוקף. כל יהודי אמיתי והגון הוא אחי ואעדיף להשליך את תוארי כתובע כללי ואחזיר את כל המדליות שלי, אבל לעולם לא אהיה יהודי בוגד”

. על מאמר זה הגישה מפקדת הז’נדרמריה נגדו תלונה. כשבועיים אחרי המקרה הראשון ב-30 ביולי התרחש אירוע נוסף שנמשך חמישה ימים ובו בלשים מבודפשט יחס עם שוטרים וחיילים הונגריים פשטו על העיר תפסו יהודים ועצרו בתחנות הרכבת כל נוסע מגודל זקן. ובעודם מצוידים ברובים ליוו את היהודים דרך העיר ולקחו מרובם את כספיהם בטענה של הטלת מיסים. בעיתון היהודי נכתב

"זוהי הטלת מיסים ברובים מכודנים, בבעיטות וסטירות לחי ותת־הנציב מחייך. רוח פוגרום נושבת ברחובות אוהעל,משלחות מתרוצצות אל הבירה, אבל באוהעל הוסיפו לאלץ את היהודים להזדהות ללא כל תוצאות"

כך גם סופר על תושב העיר, ליאופולד טייטלבאום

"על אף היותו איש בא בימים, לא הניחו לו להסיר מעליו את התפילין והטלית, הוא לא סיים את תפילתו ובצעדים מזורזים הובילוהו עם יתר היהודים. גם למיכאל שונפלד לא הניחו להסיר את התפילין והטלית ונהגו בו כאילו היה הוא גנב או פורץ. היינריך קליין שמכר בשוק כובעי קש, אולץ לנטוש את מרכולתו וללכת עם הז’נדרים, אשר דחפוהו והיכוהו בצלעותיו

ושמואל ליאופולד סיפר

"הסריקה החלה בצהרי יום ה-30 לחודש. כל יהודי, אף אם תעודותיו היו כשורה, הובא למשטרה. היהודים הורדו מהרכבות קבוצות קבוצות והעמידו אותם בפני וועדה. עוברים ושבים לעגו להם ברחוב. כאלף יהודים עצרו השוטרים הצבאיים, בדקו את מיטלטליהם וסכומים גדולים יותר הוחרמו. קצין ז’נדרמריה בעט בהם, השוטרים הצבאיים בעטו ודחפו אותם. משך עשרים שעות לא נתנו להם לשתות ולאכול ואף לשרותים לא הניחו לצאת, היכו בעטו דחפו.

המאורעות בעיר עוררו הד ניכר ביהדות הונגריה ומחוצה לה וב-28 בספטמבר תיאר עיתון הטיימס הלונדוני את כל מעשי הזוועה בעיר ובאזור.

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ 1919 הלאימה הממשלה את כל בתי הספר במדינה ובתוכם גם שני מוסדות ההוראה היהודיים בעיר, אך המצב נמשך זמן קצר בלבד.

בחודש יולי התערבות צ’כוסלובקית ורומנית באזור שמה קץ לשלטון הקומוניסטי בעיר ובאזורה. צ’כוסלובקיה כבשה את כל המחוז ולאחר כחצי שנה נסוגה אך המשיכה להחזיק בידיה את "התחנה הקטנה" של הרכבת במזרח העיר שנעשתה בהמשך לנקודת מעבר בגבול בין הונגריה לצ’כוסלובקיה בשטחה של המדינה החדשה. הכיבוש הצ’כוסלובקי הועיל ליהודי העיר כי הצבא דאג לאספקת מזון סדירה לתושבים.

עם עלייתו של מיקלוש הורטי במרץ 1920 החלה רדיפת יהודים ביתר שאת יחד עם חקיקת חוקים כנומרוס קלאוזוס שנחקקה בהונגריה בספטמבר 1920. ומאותה עת, החלה לרדת השכלתם האקדמית של יהודי שאטוראליאויהיי ואיתה גם תפקידי המפתח בעיר ויכולת השפעתם על הנעשה בעיר.

בזמן זה, בעקבות חוסר היכולת לסמוך על מוסדות חיצוניים, החלו לקום בעיר ארגוני צדקה וחסד שנועדו לתמוך בתוך הקהילה, כך קמו אגודות נשים, בית זקנים, אגודת ביקור חולים, אגודת תמחוי ועוד. בני הנוער האורתודוקסי התארגנו ב“תפארת בחורים”.

יהודי העיר הסתגרו בתוך קהילתם על מנת לשמור על עצמם.

מלחמת העולם השנייה (השואה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחים ממשפחת שונפלד מאוהעל, על מדרגות חנות בשנת 1940[27]

בשנת 1941 היו בשאטוראליאויהיי 4,160 יהודים.

ב-19 במרץ 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הוטל עוצר על היהודים ונאסר עליהם לקנות בשוק העירוני בשעות שלפני הצהריים בנוסף לתקנת נשיאת טלאי צהוב. ביום השלישי לכניסת הגרמנים לעיר, הם דרשו מרבני וראשי הקהילה להתייצב בפני מפקד העיר הגרמני ובפני ראש המשטרה המקומית ולגייס תוך שעות ספורות סכום כסף גדול. על מנהיגי הציבור הוטל להקים מועצה יהודית שבה יכללו גם נציגי הקהילות הסמוכות.

סגן הממונה על מחוז זמפלן, מיקלוש בורנמיסה (Miklos Bornemissza), הורה לראש העיר אינדר ורו (Indar Varo) להקים גטו ליהודי העיר. רובע הצוענים לשעבר, על שפת נהר רוניווה (Ronyva), הוקצה כגטו יחד עם הרובע היהודי הסמוך, ובהם רוכזו יהודי העיר והסביבה. כ-15,000 יהודים נצטוו לעקור לגטו, ובהם מרבית יהודי מחוז זמפלן.

ב-15 באפריל 1944 החלו ז'נדרמים הונגרים להעביר את יהודי המחוז מכפרי הסביבה ביניהם הרנאדנמטי[28] מונוק[29] ואידאצ'קה[30], זלקוד[31] ומאד אל הגטו בשאטוראליאויהיי והמבצע כולו הושלם בתוך ארבעה ימים. החיילים הגרמנים גזלו את כל חפצי הערך של היהודים, ואסרו עליהם לקיים כל קשר עם הסביבה הלא יהודית.

וכך מספרות אסתר ואירן (גולדי) ממשפחת גרוסמן שגורשו לגטו אוהעל מהעיירה מאד[32]

"בשנת 1941 גורשו משפחות יהודיות שלא היה להן אזרחות הונגרית ממאד לאוקראינה, כולם נרצחו בדרך. בשנת 1942, כאשר אמא שלנו ניסתה לאסוף כסף שהיו חייבים לה לקוחות לא יהודים, הם סירבו ואמרו "זה אבוד".

מדוע לא ברחנו לאנשהו? היה ברור מה קורה. כשלא הספקנו להביא בזמן שמלה שהזמינה אישה נוצרייה, היא אמרה לנו "מגיע לכם הגורל שלכם". כולם ידעו.

אף על פי שאבינו היה פטריוט הונגרי, ואף היה במחנה שבויים באיטליה במהלך מלחמת העולם הראשונה, זה לא עניין את ממשלת הונגריה. הוא עדיין נרדף בגלל היותו יהודי. בהמשך שנת 1942 הצבא קרא לו שוב למחנה עבודה, הפעם כדי לפקח על צוות גברים יהודים שבנו דרך.

החל משנת 1944 נאלצנו ללבוש את הטלאי הצהוב. ויום אחרי פסח, בזמן שאמרו לכל היהודים להתכנס בחצר בית הכנסת, הבאנו את תכשיטי המשפחה לכומר בעיר, הכנסנו את התכשיטים לשקית גדולה וקיווינו שהוא ישמור לנו אותם. בשלב מסוים הוא החזיר לנו אותם מכיוון שאשתו פחדה שהוא שישמור עליהם. יום לאחר מכן, ללא התראה, הגיעו כמה פקידים להסתכל בארונותינו.

הדברים קרו מהר מאוד - פסח היה ב-15 באפריל, ולמחרת לא יכולנו להתרחק מהבית שלנו. בפסח שמענו מטוסים ושמענו שיש הפצצות בכל מקום. שוטר אמר לנו לרדת לנהר כי נפלו פצצות.

ימים ספורים לאחר מכן, אמרו לנו שכל אחד יארוז 25 קילו בתיק ויצא מהבית. לבשנו שכבות רבות של בגדים, לא היה זמן לארוז את האוכל של פסח הכל פשוט נותר על השולחנות. לקחו אותנו לבניין העירייה, ואז לבית הכנסת, שם שהינו במשך יומיים בערך. השכן הלא יהודי שלנו הביא לנו אוכל בזמן שהיינו בבית הכנסת. העברנו אליו את חפצינו דרך חלון ביתו. מאוחר יותר כשהיינו בגטו הוא אפילו בא לבקר אותנו. כל היהודים במאד נלקחו בבת אחת. בלילה בו נסענו לתחנת הרכבת. הייתה זו שעה וחצי ברכבת ממאד לגטו אוהעל (45 ק"מ צפונית-מזרחית).

התנאים בגטו היו מאוד לא סניטריים. חיי היומיום בגטו לא היו חיים. זה היה רק ​​רחוב קטן, "Kisfaludy utca" מוקף במשטרה. לא היה שום דבר לעשות שם, רק הסתכלנו על הפנים העגומות של ההורים שלנו שתהו איך הם יכולים לעזור לסבתא שלנו שהייתה בת 92. אבא בנה לה מיטה כדי שלא תצטרך לישון על הרצפה.

גרנו בביתו של מר וייס. וידענו שזה אמיתי, אין חזרה. חיינו שם ארבעה שבועות. אבינו שהיה קצין בגטו, ולכן הוא נבחר להיות אחד מדוברי היהודים. יש אנשים שנמלטו מהגטו באמצעות שוחד לקצינים ונסעו לבודפשט.

הרשויות, שלאחר ביקורו הרשמי של תת-שר הפנים לסלו אנדרה (Laszlo Endre) חששו בשל הצפיפות הקיצונית בגטו ובשל מערכת המים הנחשלת באזור, גייסו ב-24 באפריל 1944, 15 רופאים יהודים ואחיות יהודיות לטפל בחולים. בבית החולים היהודי בגטו היו 250 מיטות, ובתי חולים ארעיים נוספים הוקמו במבנים של בתי הספר. בראש המועצה היהודית עמד עורך הדין ליוש רוזנברג, הנשיא האחרון של קהילת הסטטוס קוו. חמישה צעירים שירתו בשירות הסדר היהודי ובגטו פעלה גם מאפייה יהודית.

שילוחים מהגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה שילוחים היו מהגטו באוהעל ובתוכם היו סך הכל 12,621:

  • ב-18 במאי שלחו ז'נדרמים הונגריים קבוצה הראשונה מהגטו, שכללה 3,439 יהודים לאושוויץ.
  • ב-21 במאי נשלחו לשם 3,290 יהודים נוספים.
  • ב-27 במאי נשלחה קבוצת היהודים המאורגנת האחרונה מהגטו, שמנתה 3,325 איש.
  • ב-4 ביוני 1944 לאחר שאספו את כל מי שנשאר, חקרו בעינויים את הנשארים בגטו על מנת למצוא את אחרוני היהודים שהסתתרו, שילחו הז'נדרמרים ההונגרים עוד 2,567 למחנה ההשמדה אושוויץ.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון קברו של הרב משה טייטלבוים בשאטוראליאויהיי

לאחר המלחמה חזרו לעיר כ-400 מתושביה היהודים, חלקם ניצלו ממחנות ההשמדה וחלקם התחבאו במקומות מסתור באזור או ניצלו בזכות תעודות מזויפות, ביניהם כמאה יהודים מיישובי הסביבה. הם חידשו את החיים היהודיים במסגרת שלוש הקהילות שהיו במקום בעבר.

כיום יש במקום בית קברות יהודי גדול ובו ציוני קברים של מייסדי חצרות חסידות סאטמר לפלגיה השונים [33]. ולמקום מגיעים יהודים רבים כחלק מביקור בקברי צדיקים בהונגריה. בשנת 2015 נחנך במקום בניין "הכנסת אורחים" שנועד לשמש יהודים שעולים לקברי הצדיקים בעיר[34].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גוטהרד דויטש וא. אורי, ‏"משה טייטלבוים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
  2. ^ יוסף כהן, ספריהם של חכמי הונגריה הראשונים. המעין, ח. תשכ"ח. תמוז.
  3. ^ נ. קצבורג, לתולדות היהודים בהונגריה בתקופת השלטון התורכי. סיני, ל“א. תשי”ב.
  4. ^ התמונה ופרטיה באתר United States Holocaust Memorial Museum
  5. ^ גוטהרד דויטש וא. אורי, ‏"אוהעלי", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
  6. ^ לתולדות הריפורמציאן הדתית בגרמניא ובאונגריא - גרינולד, יקותיאל יהודה. עמוד 107
  7. ^ מפקדי האוכלוסין של יהודי הונגריה, 1993
  8. ^ אוהעל בפנקס קהילות הונגריה
  9. ^ צילום אחד מבתי הכנסת בשאטוראליאויהיי
  10. ^ מי צייר את הישמח משה?
  11. ^ טויזנט יאר יידיש לעבן אין אונגרן, י גרינוולד, 1945. עמודים 174-175
  12. ^ ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן - א, פוקס, אברהם. עמוד 190
  13. ^ ישראל שפירא, ‏משנת תרמ"ג: קמע מיוחד "לשמירה ממגיפה", באתר כיכר השבת, 21 במרץ 2020
  14. ^ חייו של הרב משה טייטלבוים באתר של מכלת הרצוג
  15. ^ מיכאל ק' סילבר, ישיבות אין מצוי במדינתינו מכמה טעמים נכונים: בין חסידים ומתנגדים בהונגריה.
  16. ^ מורשת רבני הונגריה, שוורץ יהודה, עמוד 26
  17. ^ קהילת צעהלים וחכמיה, קינסטליכער, משה אלכסנדר זושא - שפיצר, שלמה יהודה הכהן, עמוד 304
  18. ^ שיצא על ידי נכדיו בשנת תשס"ט
  19. ^ בנין דוד מייזלש, דוד דוב בן מרדכי זאב, תשס"ט
  20. ^ דף קהילת הסטטוס קוו באוהעל
  21. ^ ד"ר שש ב"מה טובו אוהעלך" בשם ההיסטוריון ההונגרי Fodor Sámuel(הו')
  22. ^ ארץ חמדה באתר hebrewbooks
  23. ^ שבילי דוד באתר hebrewbooks
  24. ^ A sátoraljaújhelyi rabbiülnök, aki kitalálta a rabbiképző intézetet(בהונגרית)
  25. ^ ויזנט יאר אידיש לעבן אין אונגארן.יקותיאל יהודה גרינוואלד, ברוקלין. נ.י. תשל"ז. עמ' 174–178.
  26. ^ מאמרו של סאקאי בשבועון ההונגרי Egyenlöség
  27. ^ התמונה באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה
  28. ^ קהילת הרנאדנמטי, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
  29. ^ קהילת מונוק, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
  30. ^ קהילת ואידצ'קה, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
  31. ^ סיפורו של יעקב כץ תושב זלקוד במלחמת העולם השנייה שגורש לגטו אוהעל. באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה
  32. ^ עדותן של בנות גרוסמן
  33. ^ ישראל כהן, ‏מאבק שליטה בין עסקני חצרות סאטמר על מתחם בית החיים, באתר כיכר השבת, 19 באוגוסט 2018
  34. ^ ישיבה על קברו של ה'ישמח משה' • יומן מסע באתר "כל הזמן"