תכלאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התִּכְּלַאל (ברבים "תַּכַּאלִיל") הוא שמו של הסידור אצל יהודי תימן. פירוש המילה "תכלאל" הוא "הכולל",דוגמת "כל בו". סידור זה כולל בתוכו את הטקסטים ותמצית מההלכות הנדרשות ליהודי במעגל השנה - ימי חול, שבתות וחגים; וכן במעגל החיים - כברית מילה, פדיון הבן, חתונה ועוד. התכלאל הוא קובץ שנערך על ידי חכמי תימן הראשונים.

נוסחאות התפילה בתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שני נוסחי תפילה תימניים עיקריים: נוסח בלדי ונוסח שאמי, אשר שימשו זה לצד זה ברוב ככל הערים בתימן. פירוש השם "בלדי" בערבית הוא "מקומי" (כלומר של תימן). מקור השם "שאמי" מהמונח הערבי "בלאד א-שאם" (الشام). מבחינה גאוגרפית, הכוונה לסוריה, לבנון, ארץ ישראל ועבר הירדן, שנתפסו כיחידה אחת בתקופות קדומות. הנוסח הספרדי כונה "שאמי" (شامي) כיוון שהוא הובא לתימן מ"בלאד א-שאם", כלומר: מאזור ארץ ישראל שהיא חלק מ"בלאד א-שאם".

בכפרים וביישובים הקטנים בדרך כלל נוסח אחד שלט ללא עוררין. למעט הבדלים דקים (הבדלים קצת יותר משמעותיים בנוסח השאמי) כל נוסח היה דומה בכל מקום. החוקרים המודרניים מקבלים את הטענה כי הנוסח הבלדי הנו נוסח התפילה המקורי של יהודי תימן לאור בדיקה של סידורים תימניים עתיקים מכתבי יד.

עד למאה ה-18 יהדות תימן, ברובה המכריע, התפללה בנוסח תפילה אחיד. הנוסח המקומי, ה"בלדי" שלט בכיפה. השפעה גדולה יותר של הנוסח ה"שאמי" החלה במחצית השנייה של המאה ה-18 על ידי פעולתו של הרב שלום עראקי, כך שמן המאה הזו שלטו בתימן שני הנוסחים.

נוסח בלדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח תימן הבלדי תואם בעיקרו את נוסח התפילה של הרמב"ם המובא בספרו משנה תורה. ביחס לשאלה אם התימנים קיבלו את נוסח התפילה שלהם מהרמב"ם או להפך קימות שתי אסכולות: האסכולה המקובלת אצל יהודי תימן היא שהרמב"ם, למרות היותו ספרדי, ראה בנוסח התפילה התימני את הנוסח האותנטי ביותר ובשל כך אימץ את נוסח התפילה של יהודי תימן. חוקרים מודרניים דוגלים יותר בשיטה שיהודי תימן הם אלו שקבלו את נוסח הרמב"ם ולא להפך. בשל העובדה שלא נמצאו סידורים מתימן לפני תקופת הרמב"ם, לא ניתן להוכיח אף אחת מהשיטות. אולם לאחרונה התפרסמו קטעים מסידור תימני שזמנו הוא מלפני תקופת הרמב"ם. באותם קטעים נמצא שהוא זהה לגמרי לנוסח שהרמב"ם פרסם, ומכך משמע כי אכן הרמב"ם הושפע מנוסח תימן ולא להיפך.

בין כך ובין כך, הגם שהנוסח הבלדי לא השתנה כמעט בכלל במהלך הדורות, נתווספו לו קטעים רבים בהשפעת סידורי ספרד והקבלה במהלך השנים. הדרדעים מיעטו מאוד בתוספות אלה, והשמיטו אותן בשלבים מאוחרים יותר כמעט כליל.

עד המאה ה-16 כלל נוסח זה בעיקר את תפילות היסוד הקבע והחובה שיסודן באנשי הכנסת הגדולה, במשנה ובתלמוד, וכן תוספות של פיוטים, סליחות ומזמורי תהילים שנאמרו על פי מסורת שבעל פה. מסוף המאה ה-16, בעקבות השפעת נוסח ספרד על ארץ ישראל, נכנסו תוספות מעטות לסדר התפילה. סדר התפילה הקרוי היום "בלדי" גובש על ידי המהרי"ץ (הרב יחיא צאלח) בשנות ה-70 של המאה ה-18. המהרי"ץ ערך את הסידור וכתב לו פירוש מקיף בשם "עץ חיים". בכוח אישיותו הצליח מהרי"ץ לבלום את אימוץ נוסח ספרד. הגרסה של מהרי"ץ לנוסח התפילה הבלדי דחקה את שאר הגרסאות הבלדיות, כך שמרבית מתפללי הבלדי נהגו על פי סידורו של מהרי"ץ.

ההשפעה הגדולה ביותר לנוסח התפילה הבלדי היה באזור צנעא ובסביבתה וכן באזורים שהיה להם קשר רוחני הדוק עם קהילת צנעא. בדרום תימן ובצפונה הייתה השפעת הנוסח הבלדי מעטה.

נוסח שאמי וההתנגדות אליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הוא במילה הערבית "שאם" שמשמעותה סוריה הגדולה (שכללה גם את ארץ ישראל). זאת אומרת שנוסח זה הוא נוסח ארץ-ישראלי, כפי שנהג במאה ה-16 על ידי מתיישבי ארץ ישראל החדשים- נוסח הספרדים (השונה מנוסח ארץ ישראל הקדום). נוסח התפילה השאמי הנו בעיקרו הנוסח הספרדי עם מעט הבדלים שנשמרו על פי הנוסח התימני המקורי (הבלדי). נוסח זה הוחדר לתימן בתחילת המאה ה-18, ביחד עם סידורי הדפוס שהובאו לשם. היו חכמים שדגלו בצורך לעבור לנוסח זה והיו שהתנגדו לכך ודגלו בנוסח התימני המקורי.

בשליש השני של המאה ה-18 הייתה השפעה גדולה לנוסח השאמי בתימן, כיוון שנוסח הספרדים הופץ על ידי סידורים ספרדיים שנידפסו בהמוניהם מחוץ לתימן. הנוסח המקורי של יהודי תימן היה כתוב על כתב יד ולא נידפס כיוון שבתימן לא היה בית דפוס (הדפוס נאסר עד הדור האחרון לגלות תימן על ידי מלך תימן האימאם יחיא חמיד א(ל)דין). כאשר הנוסח הספרדי מופץ בהמוניו על ידי בתי דפוס, לא היה כמעט סיכוי לנוסח תימן שבכתב יד לשרוד. יתירה מזו, רוב יהודי תימן היו עניים וסידורים כתבי יד עלו ביוקר רב לעומת סידורים מודפסים. הכרוניקן חבשוש מספר כי בצנעא התפללו בנוסח זה ברובם המכריע של בתי הכנסת. יש לזקוף עובדה זאת גם לרוח התקופה ולפעולות של הרב שלום עראקי ובנו הרב יחיא עראקי. במאה ה-19 צומצמה השפעת הנוסח השאמי בצורה ניכרת, ויש לזקוף זאת לפעולת המהרי"ץ וכן לעובדה שלנוסח השאמי לא היה נוסח אחיד.

נוסח השאמי היה פופולרי מאוד במחוז שרעב, שבדרום תימן. אף על פי כן, גם שם נשתמרו כמה מנהגים ייחודיים ליהודי תימן, כמו למשל, פיוטי שמחת תורה ופיוטי הושענות לסוכות, שהמקור להם הוא בסידור של רבי סעדיה גאון.

אחד מהמתנגדים העיקריים להחדרת הנוסח הספרדי לתימן היה הרב יחיא צאלח (מהרי"ץ), שחי ופעל בעיר צנעא בתימן באמצע המאה ה-18. הוא חיבר פירוש על סידור התפילה התימני (הבלדי) שנקרא "עץ חיים". אחת הסיבות שהביאו אותו לכתוב את פירושו "עץ חיים" היא הרצון לבסס את מנהגי יהודי תימן המקוריים ולמנוע את השפעת הסידור הספרדי על התימני. רוב המתפללים על פי הנוסח הבלדי הולכים על פי נוסחאותיו של מהרי"ץ אותן קבע בחיבורו "עץ חיים". יש לציין שבנוסח הבלדי הרגיל ישנן כמה הוספות שנוספו בהשפעת הנוסח הספרדי (בעיקר פיוטים) ובהשפעת הקבלה (למשל אמירת הקטע "בריך שמיה" מספר הזוהר). הדרדעים התנגדו להוספות אלו והלכו על פי נוסח התפילה של הרמב"ם ללא כל תוספת (ובשל כך התפילה אצלם קצרה בהרבה מהמקובל אצל שאר התימנים וגם אצל שאר עדות ישראל).

הרב יוסף צוברי, רבה של העדה התימנית בתל אביב הביא בסידורו "כנסת הגדולה" שני תכאליל קדומים (בני שלוש מאות שנים) שכמה מנוסחאותיו קרובות לשאמי. כך שנראה כי הנוסח השאמי היה נמצא בתימן ולא הוחדר על ידי הרב עראקי. אמנם נראה יותר, כי הסידורים המודפסים שהגיעו מחוץ לתימן כמאה שנה לפני הרב עראקי, הם שגרמו לשינוי בנוסח כתבי היד של לבלרי תימן המאוחרים. התכלאלים הקדומים ביותר המושפעים מספרי הדפוס הם מסוף המאה ה-16 ובאלו שלפניהם לא נכרת השפעה זו, והנוסח קרוב לבלדי‏[1].

הפיוט בתכלאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוטים המקובלים אצל יהודי תימן הם פיוטים שנתחברו בתימן עצמה, פיוטי רב סעדיה גאון או פיוטים שמוצאם בספרד (מתקופת תור הזהב).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה גברא, מחקרים בסידורי תימן, בני ברק תש"ע, חלק א עמוד 50


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]