נוסח קטלוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח קטלוניה (קטלוניא, בספרות הרבנית ובכתבי־היד) הוא נוסח תפילה שבו התפללו בתקופת ימי הביניים יהודי קטלוניה, ולנסיה ומיורקה. לאחר גזרות קנ"א (1391) והגירוש בשנת רנ"ב (1492) המגורשים שמרו על מנהגם ועל נוסח התפילה שלהם באיטליה, האימפריה העות'מאנית, צפון אפריקה וארץ ישראל.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטלוניה הייתה שונה משאר הממלכות הנוצריות בספרד מבחינה פוליטית, תרבותית ולשונית. הבדל זה השפיע גם על מנהגי היהודים ועל נוסח התפילה. קטלוניה הייתה קרובה לפרובאנס בצפון ולספרד בדרום, והיהודים הושפעו משני המרכזים הללו. יהדות קטלוניה פיתחה מאפיינים ייחודיים, שכללו מסורת פסיקת הלכה, מנהגים ונוסח תפילה. למרות זאת היום נוהגים לכלול את יהדות קטלוניה כחלק מיהדות ספרד.

התגבשות נוסחי התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגבשותו של הסידור כפי שאנו מכירים אותו בימינו התרחש בתקופת הגאונים. רב נטרונאי גאון סידר 'סדר מאה ברכות' שחייב כל אדם לברך בכל יום. הסידור הראשון הוא סידורו של רב עמרם גאון, שנערך ככל הנראה לבקשתה של קהילת ברצלונה בירת קטלוניה, ואחריו ערך גם רב סעדיה גאון סידור תפילה. עם הופעתם של הסידורים הראשונים במאות ה-9 וה-10 התגבשו 13 נוסחים העיקריים שנקראים 'אבות נוסח': 1) רב עמרם גאון; 2) רב סעדיה גאון; 3) סידור רשב"ן[1]; 4) רמב"ם[2]; 5) אשכנז; 6) ספרד[3]; 7) רומא[4]; 8) קטלוניה[5]; 9) פרובאנס; 10) רומניה[6]; 11) פרס[7] ; 12) ארם צובה; 13) צפון אפריקה[8].

מתוך 13 הנוסחים ה'יסודיים' הללו יוצאים ענפים ותרכובות שלהם שאפשר לכנות 'נוסחים מורכבים'[9].

המקורות לתולדות מנהגי יהדות קטלוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר מקורות המתארים מנהגי יהדות קטלוניה, בין היתר:

  • ספר אורחות חיים שחיבר רבי אהרון הכהן מלוניל. ספר זה הוא ספר הלכתי בעיקרו, אך הוא מכיל מנהגים רבים של יהודי פרובאנס וגם של יהודי קטלוניה.
  • ספר מגן אבות לרבי מנחם המאירי. הספר נכתב בעקבות מחלוקת עם תלמידי הרמב"ן שרצו להנהיג בפרובאנס את מנהג קטלוניה, והמאירי ביקש להגן על מנהג המקום.
  • ספרות השו"ת של חכמי קטלוניה, בעיקר שו"ת הרשב"א, הריב"ש ותשב"ץ.
  • סידור כמנהג ק"ק קטלוניא, סידור תפילה שמבוסס על 6 כתבי־יד מימי הביניים[10], ומהווה השחזור הראשון של נוסח קטלוניה הקדמון. הסידור כולל תפילות לכל השנה וגם הלכות, מנהגים והנהגות שלוקטו על ידי אחד מתלמידי רבי יונה ג'ירונדי בבית מדרשו בברצלונה.

מדברי רבי מנחם המאירי בספר מגן אבות אפשר ללמוד שבתקופה פורמטיבית (מאות ה-10 וה-11) בקטלוניה נהגו ברוב הדברים כמו בספרד ובמאה ה-12 הייתה התקרבות לפרובאנס. כבר במאה ה-13 יש לנו סידורי תפילה בכתבי־יד שמעידים על מנהגים ונוסח תפילה בפני עצמו, שמכונה על ידי החכמים נוסח קטלוניה[11].

פרטי הנוסח והמנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת שחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המנהג להוציא מי שאינו בקי ומתחיל החזן בבית הכנסת ומברך על נטילת ידיים וסדר ברכות השחר.
  • נהגו לומר "התכבדו מכובדים וכו" טרם כניסה לבית הכיסא, כדין התלמוד[12].
  • נוסח ברכת התורה הוא "לעסוק בדברי תורה" כמו נוסח צרפת ואשכנז.
  • אחרי ברכת התורה אומרים 'פרשת צו' ורק לאחר מכן ברכת כהנים. המנהג בספרד ובצרפת היה הפוך לומר אחר ברכת התורה 'ברכת כהנים' ואילו פרשת צו בתוך הקורבנות.
  • הנחת תפילין אחרי הקורבנות, לאחר שלוש עשרה מידות של ר' ישמעאל. קודם הנחת תפילין ואחר כך לבישת טלית.
  • לפני 'הודו' אומרים הפסוק 'ברכי נפשי'.
  • לפני 'ברוך שאמר' ביום חול ובשבת אומרים הפיוט 'האדרת והאמונה'[13].
  • אחרי 'שירת הים', לפני 'ישתבח' ביום חול ולפני 'נשמת' בשבת, אומרים הפיוט 'כל ברואי מעלה ומטה' לרבי שלמה אבן גבירול, כמו במנהג איטליה.
  • ב'ברכו' בשעה שהחזן אומר "ברכו את ה' המבורך" הקהל אומר בלחש "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתעלה ויתהלל שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
  • היחיד לא אומר 'קדושת יוצר' ו'קדושה דסידרא'.
  • ב'ברכת יוצר' של קריאת שמע לפני החתימה מופיע המשפט "והתקין מאורות לשמח עולם".
  • בברכת 'אהבת עולם' בין המשפט "לא נבוש ולא נכשל לעולם ועד" ובין "נגילה ונשמחה בישועתך" מופיעה הפסקה "כי שם קדשך באמת נקרא עלינו ובעבור שמך האל המלך הגדול הגבור והנורא מהרה באהבה תרום קרננו ותושיענו מהרה למען שמך בך בטחנו ולא נבוש ובשמך הגדול חסינו לא נכלם ולא נכשל עד עולמי עד כי אבינו מלכנו ואלהינו אתה". פסקה זו מצויה במקורות קדומים: סידור רע"ג, סידור רס"ג, מנהגי תפילה ארץ־ישראליים ובמחזורי רומניה, רומא ופרובאנס, וחסרה בנוסחי אשכנז וספרד בלבד[14].
  • ב'אמת ויציב' מופיע המשפט "מושך חסד ליודעיו וצדקתו לישרי לב" כמו בנוסח פרובאנס, ורומניה.
  • לפני החתימה מופיע המשפט "יחד כלם הודו והמליכו ענו ואמרו".
  • שליח צבור אינו אומר 'ה' שפתי תפתח' ולא לבסוף 'יהי לרצון אמרי פי' ולא פוסע שלש פסיעות לאחוריו.
  • אחרי קריאת התורה אומרים: 'אשרי', 'למנצח מזמור לדוד יענך', 'ובא לציון', 'ברוך הוא אלהינו שבראנו', 'צדקתך צדק לעולם', 'שיר מזמור לאסף', 'קדיש יהא שלמא', 'עוצו עצה ותפר', 'נפשנו חכתה לה' עזרנו ומגננו הוא', 'יהי ה' אלהינו עמנו', 'אין כאלהינו', 'פטום הקטורת', 'תנא דבי אליהו', 'קדיש על ישראל', 'עלינו לשבח'.
  • 'עלינו לשבח' נהגו לומר רק החצי הראשון וכמנהג ספרד הישן.
  • אומרים 'שיר מזמור לאסף' בשחרית ובערבית.

תפילת שמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברכה שלישית: "לדור ודור אתה קדוש וּשְׁמָךְ קדוש וקדושים בכל יום יהלולך סלה. ברוך אתה ה' האל הקדוש", ייחודי לנוסח קטלוניה (וגם בפרובאנס אך שם רק בתפילות הימים הנוראים)[15].
  • 'חונן הדעת': 'דעה ובינה והשכל', כמו רוב הנוסחים הישנים.
  • ב'סלח לנו' של תענית ציבור מאריכים ומוסיפים פסוקי דרחמי וסליחות.
  • ב'רפאנו': "והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו ולכל מכאובינו ולכל תחלואינו כי אל רופא רחמן ונאמן אתה".
  • ב'ברכת השנים' אומרים 'ברך עלינו' המורחב גם בקיץ.
  • ב'ברכת המשפט' אומרים 'וצדקנו במשפט', כמו באשכנז ופרובאנס.
  • 'ברכת המינים' ניצלה מפגעי הצנזורה: 'למשומדים אל תהי תקוה וכל המינין והמלשינים והמסורות כלם כרגע יאבדו וכל אויבי עמך ישראל מהרה יכרתו ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר ותמגד ותכריע ותכניע ותשפיל ותפיל את כל אויבינו ותכלם במהרה בימינו. ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים".
  • 'על הצדיקים': "על הצדיקים ועל החסידים ועל גרי הצדק ועל פליטת עמך בית ישראל ועלינו".
  • 'ירושלים': "ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם".
  • 'שומע תפילה': "אב הרחמן ה' אלהינו שמע קולנו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתינו כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו (בתענית היחיד אומר פה עננו) ועננו אבינו כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ותחנונים אתה ברחמים", וקרוב לזה בנוסח פרובאנס.
  • 'רצה': "ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו ותחזינה עינינו בשובך לציון ולירושלם עירך ברחמים [תשוב] כמאז", בדומה קצת לנוסח פרובאנס.
  • לפני ברכת כהנים הנוסח הוא: "האמורה מפי אהרן ובניו הכהנים לְעַם קָדְשֶׁךָ". הכוהנים מברכים את הברכה שלפני 'יברכך' בלחש.
  • אחרי 'אלוהי נצור' חותם: 'שלום בשמאלי ושלום בימיני עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל: אמן".

קדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת ערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחרי 'והוא רחום' הקהל עונה "כי אל רחום ה' אלוהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם".
  • בברכת 'המעריב ערבים' נוסח המשפט הסמוך לחתימה הוא "ה' חי וקיים לעולם ועד".
  • ב'אמת ואמונה' אחרי המשפט "האל הנפרע לנו וכו" מופיע המשפט "העושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר".
  • ב'אמת ואמונה' לפני הפסוק "ה' ימלוך לעולם ועד" מופיע המשפט "מלכותך ה' אלהינו ראו בניך בוקע ים לפני משה זה אלי הודו והמליכו ענו ואמרו".
  • אחרי 'השכיבנו' אומרים פסוקים שבהם יש שמנה עשר הזכרות ואחר כך אומרים 'יראו עינינו'.

ערבית של שבת וקידוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המנהג בקטלוניה לקדש ולהבדיל בבית הכנסת כמנהג הקדמונים. בערבית של שבת אחרי תפילת שמונה עשרה אומרים 'ויכולו', 'מגן אבות', 'אלהינו ואלהי אבותינו', 'קידוש על הכוס', 'במה מדליקין', 'אמר ר' אלעזר', 'קדיש יהא שלמא', 'עלינו לשבח' ו'קדיש קצר'.

שחרית ומוסף של שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב'נשמת כל חי' בין המשפט "עד הנה עזרונו רחמיך... ולא עזבונו חסדיך" ובין "על כן איברים שפלגת בנו" מופיע המשפט "אל תטשנו ה' אלהינו ואל תשכחנו לנצח", כמו בפרובאנס ואשכנז.
  • ב'ברכת יוצר' המטבע הוא "לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כיסא כבודו תפארת עטה ליום המנוחה עונג קרא ליום השבת זה שיר שבח של יום השביעי שבו שבת אל מכל מלאכתו וביום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת", כעין הספרדים.
  • אחרי זה ממשיך: "לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו שבח וגדולה יתנו לאל מלך יוצר כל ומנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קדש שמך ה' אלהינו יתקדש זכרך מלכנו יתפאר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ועל כל שבח מעשה ידיך ועל מאורי אור שעשית הם יפארוך סלה".
  • אחרי קריאת התורה אומרים 'קדיש קצר' ואחר כך 'תהילה לדוד' ומוסף, וכנהוג.
  • במוסף אומרים 'תקנת שבת' ולא 'למשה צווית' כמנהג ספרד הישן שהשתנה כיום על פי האר"י.

פרקי אבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בקטלוניה המנהג היה לקרוא מסכת אבות בין פסח לשבועות, פרק אחד בכל שבת אחרי מנחה, ומכיוון שיש שש שבתות סידרו חכמים פרק שישי מברייתות וקוראים אותו בשבת השישית, וקראו לפרק זה 'קניין תורה'[16]. מקור המנהג הוא בבלי, בתשובות הגאונים נמסר בשם רב שלום גאון מסורא: "שמנהג בית רבינו שבבל שאחר תפילת המנחה בשבת שונין אבות וקניין תורה".

ערבית למוצאי שבת והבדלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בערבית של מוצאי שבת אומרים "אתה חוננתנו מדע בתורתך ותלמדנו לעשות בהם חוקי רצונך ותבדילנו ה' אלהינו בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים בין יום השביעי לששת ימי המעשה אבינו מלכנו החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו לשלום חשוכים מכל חטא ופשע ומנוקים מכל עון ואשמה ורשע ומדובקים בתורתך: וחננו וכו", בדומה קצת לנוסח פרובאנס ואשכנז.
  • אחרי תפילת שמונה עשרה אומרים 'קדיש קצר', 'ויהי נועם', 'יושב בסתר עליון', 'ואתה קדוש', 'קדיש תתקבל', 'הבדלה', 'ויתן לך האלהים מטל השמים', 'אין כאלהינו', 'פטום הקטרת', 'קדיש על ישראל', 'עלינו לשבח' ו'קדיש קצר'.
  • כשאומרים הבדלה בבית, לפני הברכות קיים נוסח ייחודי: "בשמחה נועדנו בבית הזה בברכה טובה והצלחה מרובה וכו", כשאומרים הבדלה בבית הכנסת מדלגים על זה.

ראש חודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במוסף של ראש חודש, לפני החתימה המטבע הוא "ויהיה ראש החדש הזה קץ וסוף לכל צרותינו תחילה וראש לכל רווחותינו ולפדיון נפשנו כי בישראל עמך בחרת מכל האומות וחוקי ראשי חדשים להם קבעת".
  • במוסף לראש חדש אומרים 'קדושה' רגילה, כמנהג אשכנז ועוד.
  • במוסף לשבת ראש חדש אומרים 'קדושה רבה' כמו בכל שבת.

למועדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחרי הזימון עונים: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ברוך משביע רעבים ברוך משקה צמאים", והמזמן אומר: "ברוך הוא וברוך שמו ברוכה מתנתו לעד ולנצח".
  • בברכת הארץ אומרים "על ארצנו ועל נחלתנו נודה לך וכו".
  • בבונה ירושלים מופיעים המשפטים "מפני שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה", "ויבוא אליהו הנביא ומשיח בן דוד עבדך במהרה בימינו ויביאו לנו שמועה טובה מארץ מרחק". אחרי החתימה עונים: "אמן בחיינו אמן במהרה בימינו תבנה עיר ציון ותיכון העבודה בירושלים"', ונזכר מנהג זה בתשובות רב נטרונאי גאון.
  • בשבת במקום ברכת 'בונה ירושלים' אומרים 'נחמנו' ו'רצה והחליצנו', החתימה היא: "ברוך אתה ה' מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים", ועונים: "אמן בחיינו", וכמנהג הישן של רוב קהילות ישראל, ולדעת הרבה ראשונים הוא דין התלמוד בברכות מח ע"ב.
  • ב'הרחמן' מופיעות בקשות רבות כגון: "הרחמן הוא יצליחנו בכל דרכנו", "הוא ישלח רפואה למכותינו", "הוא יצילנו מן העניות", "הוא יצילנו מדינה של גהינם", "הוא יברך מורי אבי בעל הבית הזה אותו ואת ביתו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל המסובין כאן וכו", "הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב וילמדנו לקח טוב ויבשר לנו בשורות טובות וישמיענו שמועות טובות ויפתח לנו אוצרו הטוב ויברך כל אחד ואחד ממנו בשמו מגדול ישועות וכו".
  • קיים נוסח ייחודי של ברכת המזון קצרה ליחיד בדרך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין בר-תקוה, 'קווים לצביונם של פיוטי האזהרות הקאטאלוניים לחגים במאה הי"ג', בנימין בר תקוה ואפרים חזן (עורכים), מסורת הפיוט א, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז, עמ' 113–129
  • בנימין בר-תקוה, סוגות וסוגיות בפיוט הפרובנסלי והקטלוני, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ט
  • אהרן גבאי, 'הנחת תפילין בחול המועד – מענה למאמר הרב משה שוחט', האוצר גיליון ט"ז (סיון תשע"ח), עמ' שסו-שעט
  • אהרן גבאי, 'נוסח חתימת ברכת האירוסין', מוריה שנה שלושים ושש, גיליון א-ג (שבט תשע"ח), עמ' שמט-שסב
  • יהודה הכהן (אהרן גבאי), 'הצעת מיפוי ראשוני של נוסחי התפילה השונים', ירושתנו, ספר שביעי (תשע"ד), עמ' רנג-רנז
  • אהרן גבאי, 'משנת אלו דברים שאין להם שיעור וגרסאותיה', קובץ בית אהרן וישראל קצ"ט (תשרי חשון תשע"ט), עמ' קטז-קמא, פרק ח
  • עמוס דודי, 'מחזורי קטלוניה המנוקדים - בעיות המחקר שבכתבי-יד מתקופת ספרד הנוצרית', קריית ספר סד, ג (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 1067–1076
  • עמוס דודי, 'תרומתם של מחזורי קטלוניה להכרת המציאות הלשונית בקטלוניה בתקופה הנוצרית', מחקרים בלשון ה-ו (תשנ"ב), עמ' 443–463
  • עמוס דודי, עיונים במסורת הלשון של יהודי ספרד לפני הגירוש, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ג
  • עמוס דודי, 'מאפיינים בנוסח תפילות הקבע במנהגי קטלוניה ופרובנס', רויטל רפאל-ויוונטה ושמואל רפאל-ויוונטה (עורכים), רבבות לאפרים, ירושלים: כרמל, תשע"ח, עמ' 181–193
  • נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, א-ב, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשנ"ח
  • עידן פרץ, סידור קטלוניא: כמנהג ק"ק קטלוניא, ירושלים: תשע"ט
  • עזרא שבט, 'מקום המנהג בתורת הרמב"ן ובית מדרשו הקטלוני', שנתון המשפט העברי יח-יט (תשנ"ב-תשנ"ד), עמ' 439–453

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבי שלמה בן נתן (מאה י"ב).
  2. ^ נוסח זה קיבלו עליהם בני תימן מהמאה ה-12 ואילך, ובמאות 17–18 המשיכו להחזיק בו קהילות 'בלדי', וכן קיבלוהו עליהם בני סין.
  3. ^ מקורו מקסטיליה ופורטוגל. לאחר גירוש ספרד נתפשט בהדרגה נוסח זה בכל צפון אפריקה והמזרח התיכון ואפילו בקוצ'ין שבהודו.
  4. ^ צפון איטליה.
  5. ^ קטלוניה, ולנסיה ומיורקה.
  6. ^ ביזנטיון, כלומר יוון וטורקיה.
  7. ^ פרס עד המאה ה-16, ובוכרה עד שנת תקנ"ג, בנוסח זה התפללו גם יהודי סין הקדמונים שמוצאם מפרס, אולם לאחר מכן קיבלו עליהם את נוסח הרמב"ם ולא נותרו בנוסחם אלא שרידים בודדים מנוסח פרס.
  8. ^ נוסח יהודי צפון אפריקה לפני גירושי ספרד (קנ"א ורנ"ב).
  9. ^ כל הנוסחים שנזכרו כאן הם ממשפחת 'נוסח בבל', ומלבדם יש בידינו נוסחי ארץ ישראל הקדומים שנשתמרו במקצת קטעי גניזה של הקהילה הארצישראלית בקהיר.
  10. ^ מבוסס על 6 כתבי־יד מן המאות 14 ועד 16.
  11. ^ מבואר מדברי האר"י (רבי חיים ויטל, שער הכוונות, עניין נוסח התפילה, סוד י"ב שערים) שנוסח קטלוניה הוא אחד מי"ב הנוסחים שכנגד י"ב השבטים. בנוגע למנהגים, האר"י חילק את עם ישראל לארבע משפחות עיקריות: ספרד, אשכנז, קטלוניה, ואיטליה (שני לוחות הברית, תורה שבכתב, במדבר).
  12. ^ ברכות ס ע"ב.
  13. ^ בסידור קטלוניא, לפי כ"י א כתוב: "אנשי כנסת הגדולה תקנו לומ' שירה זו לפני ברוך שאמר ומשמשת אלפא ביתא בתרי אפי' כתו' בספר היכלות שבשעה שעלה משה למרום מצאן למלאכי השרת שהיו אומ' האדרת והאמונה וחמדן ביותר ובאו אנשי כנסת הגדולה ותקנוה כנגד ברוך שאמר שתמצא בשניהם שמונים ושמונה תיבות".
  14. ^ ראו: עמוס דודי, 'מאפיינים בנוסח תפילות הקבע במנהגי קטלוניה ופרובנס', רויטל רפאל-ויוונטה ושמואל רפאל-ויוונטה (עורכים), רבבות לאפרים, ירושלים: כרמל, תשע"ח, עמ' 181–193
  15. ^ ראו: נפתלי וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, א-ב, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשנ"ח, עמ' 54–57 ועמ' 62
  16. ^ ראו: שמעון שרביט, מסכת אבות לדורותיה: מהדורה מדעית, מבואות ונספחים, ירושלים: מוסד ביאליק, מרכז בן יהודה לתולדות הלשון העברית, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ד, עמ' 214-238