תקיפת מעגן ראס-ע'ריב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תקיפת מעגן ראס-ע'ריב
מלחמה: הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים
Dabur860r.jpg

ספינת דבור
תאריך התחלה: 14 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 15 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: לילה אחד
קרב לפני: פעולת מגבית 14 בליל 13/14 באוקטובר.
קרב אחרי: הפגזת מרגמה על מעגן מרסא תלמאת בליל 17/18 באוקטובר
מקום: מעגן ראס-ע'ריב במצרים
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

מצריםמצרים  מצרים

מפקדים

ישראלישראלרס"ן עמי איילון
ישראלישראל רס"ן ישראל פטשניק

לא ידוע

כוחות

5 ספינות דבור

כלי שיט במעגן
כוחות בחוף

אבידות

אין

הטבעת 19 כלי שיט
פגיעה ב-2–3 כלי שיט
פגיעה באנשי צוות וחיילים

בלילה שבין 14 ל-15 באוקטובר 1973, הלילה השמיני למלחמת יום הכיפורים, תקפו חמש ספינות דבּוּר של חיל הים הישראלי כלי שיט וכוחות חוף באזור ראס-ע'ריב שבגזרה המרכזית של מפרץ סואץ.

הכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חימוש - בנוסף למקלעים ותותחים שעל הדבּוּרים צויד כל דבור בתול"ר קרגו (Carl Gustaf recoilless rifle) נגד טנקים 84 מ"מ. עם 7 פצצות לכל אחד.[1] הדבורים לקחו עימם מטעני חבלה מסוג "גור" ורימוני יד להשלכה מטווח קרוב.

תכנון המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

למפקדת חיל הים הישראלי הגיעה ידיעה מודיעינית שכוח ימי מצרי נערך ליציאה ממעגן ראס-ע'ריב במטרה לתגבר ולהעביר אספקה לכוחות קומנדו שהונחתו על ידי מסוקי תובלה ושהו מעברה המערבי של תעלת סואץ. בעקבות ידיעה זו ניתנה הוראה לצאת ולתקוף את כלי השיט בעצמה של חמש ספינות דבור בשני כוחות, בפיקודו של רס"ן עמי איילון. התקיפה תוכננה על כלי שיט ברצועה באורך 10 ק"מ ובה שלושה מוקדים: מעגן הנפט בצפון שנקרא פלש ראס ע'ריב ושני מעגנים בראס ע'ריב עצמו - צפוני ודרומי. במקום היה ריכוז של ספינות דיג, סירות ברטרם וסירות מסוגים שונים.

אילון תיכנן לתקוף על ידי שני כוחות בו זמנית. שלוש ספינות דבור בפיקודו יתקפו את כלי השיט המצריים שבתוך המעגן הדרומי וישמידו מספר גדול ככל האפשר מהם. כוח של שתי ספינות דבור בפיקוד סרן ישראל פטשניק יתקוף את המעגן הנמצא 10 ק"מ מצפון וישמיד סירות דיג. הפתיחה באש תוכננה להיעשות בשני המעגנים בו זמנית בשעה 22:00. הצגת התוכנית לאישור נעשתה לפני אלוף (מיל') אברהם בוצר והמשיכה בתדריך בפני אל"ם זאב אלמוג. זוג ספינות דבור בפיקוד סרן ישראל פטשניק שנמצא בא-טור לא היה שותף לתכנון. קיבל את המודיעין מעוזר קצין המודיעין הזירתי יואל צדיקביץ בתצלום אוויר עדכני. בתצלום נראו ספינות דיג רבות במעגן הצפוני.[2] וכן הועברו לו ההוראות האחרונות לתיאום התקיפה בו זמנית.[3]

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חימוש ספינות הדבור במטול נגד טנקים 'קרגו' בו נעשה שימוש רב במלחמת יום הכיפורים.

שלוש ספינות דבור יצאו ב-14 באוקטובר שעה 15:30 מבסיס מפרץ שלמה צפונה לכיוון היעד כשעל הדבור המוביל מפקד הכוח רס"ן איילון. שתי ספינות דבור נוספות יצאו מא-טור בשעה 17:00 בפיקוד סרן ישראל פטשניק ויועדו לתקוף כלי שיט במעגן 10 ק"מ צפונית. תנאי הים היו גלים גבוהים ורוח צפונית חזקה. הדבורים התקרבו ליעד ולא התגלו בשלב התנועה למרות הירח המלא.

כוח איילון הגיע ליעד ואיתר בתוכו כלי שיט רבים קשורים למזחים. רס"ן איילון תידרך את מפקדי הדבורים האחרים להתקרב למעגן ולפתוח באש עם כל התותחים על כלי השיט המצריים תוך כדי תנועה מדרום לצפון. במעבר השני דבור המפקד יורה בכל כלי שיט שהוא חולף בסמוך אליו. הדבור מאחוריו יורה בתותח החרטום לאותן מטרות כמכת אש שנייה והדבור שלישי משיב באש כנגד מוקדי אש מחוף.

כבר במעבר הראשון נפתחה על הכוח הישראלי אש, מספינת דיג אחת. מספינה שנייה נורתה רקטה שנפלה אחרי הספינה המובילה והתפוצצה מבלי לגרום נזק. אש נורתה גם מהחוף ומאזור המזח הצפוני.

המשך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקיפת מעגן ראס ע'ריב 14 באוקטובר 1973

בסיבוב השלישי פתחו שלושת הדבורים בירי על כלי השיט. הפעם הורה איילון לפתוח גם באש התול"ר. כתוצאה מהירי, חלק מכלי השיט המצריים החלו לבעור ותחמושת שהייתה בבטנם החלה להתפוצץ. שלושת הדבורים המשיכו ביעפי ירי נוספים כשהם ממשיכים להשמיד כלי שיט ממרחק קרוב. ספינות הדיג הובערו והחלו להתפוצץ מהתחמושת שבבטנן. בוצעו כתשעה יעפים שבהם מתוך 14 ספינות דיג הובערו 12, עד שהתחמושת שבשלושת הדבורים כמעט ואזלה.

בשלב זה הורה רס"ן איילון לסרן פטשניק, מפקד הזוג הצפוני להתקרב למעגן בחליפה מצפון לדרום ולהמשיך להמטיר אש על כלי השיט שבו כאשר כוח איילון ממתין מחוץ למעגן ועוסק בטעינת תחמושת למחסניות. פטשניק, עם שתי ספינות דבור, נכנס למעגן כשהוא נזהר שלא יסתבכו המדחפים במצופים ובכבלי עגינה. הכוח המטיר אש על כלי השיט העוגנים והשמיד שניים נוספים.

נפגעים - תותחן אורליקון בחרטום דבור 861 נפצע כאשר כדור מקלע כבד שנורה מהחוף פגע וריסק את המחסנית. התותחן עמוס נצר חטף רסיסי אבק שריפה בפניו ובעינו ותותח אורליקון שהפעיל התפרק. נצר התאושש ויחד עם אילן ארד הרכיב את התותח מהירכתיים והמשיך בירי. סגן צבי מור שנמצא בדבור הפיקוד 864 נפצע מצרור שניפץ את חלון הפרספקס בגשר.[4]

במהלך המבצע הואר המעגן המצרי באש הבעירה של כלי השיט המצריים. כוח איילון שטען תחמושת נכנס פעם נוספת וזיהה ארבעה כלי שיט גדולים שלא נפגעו מוארים מהמדורות של האחרים. איילון העריך כי יש בשלושת הדבורים להסתדר בטור ולבצע כניסה אחרונה ולהשמיד את כלי השיט שלא בערו. ביעף האחרון הושמדו גם כלים אלה. להערכתו "אני לא מאמין שהייתה שם ספינת דיג אחת שלא נפגעה. ...הספינות שם קיבלו כמות אש עצומה. אני יודע לפחות על כלי שיט אחד בסדר גודל של ברטראם. אני יכול להגיד ש-14–15 סד"גים גדולים התפוצצו. ולפחות עשר מטרות קטנות קיבלו כמות עצומה של אש. נשארו שם איזה שלושה סד"גים שלא טבעו. ... החלטתי שזה מספיק דיווחתי לאחור וקיבלנו הוראה לחזור."[5]

ב-15 באוקטובר שעה 01:00 הסתיים הקרב וחמשת הדבורים נכנסו לאבו זנימה.[6] שני פצועים קל נשלחו לתאג"ד ופונו במטוס לבית חולים אסף הרופא. לאחר שלושה ימים חזרו לדבורים. בשניים מהדבורים היו נזקים קלים מהתחככות במצופי העגינה.[7]

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקרב לא נערך תחקיר לכוחות. דיווח מפקד חיל הים ב-15 באוקטובר לראש המטה הכללי היה: "בוצעה בהצלחה התקיפה ברס ע'רב על ידי 5 דבורים. 2 ספינות דיג חמושות טובעו ואחת נפגעה. 12 ספינות קטנות טובעו ו-3 נפגעו (לכוחותינו) פצוע קל אחד."[א][8][9]

המטרות שנפגעו:

  • 2 ספינות דיג חמושות גדולות טובעו.
  • 12 ספינות דיג קטנות טובעו.
  • ספינת דיג גדולה נפגעה לא ידוע אם טבעה מאוחר יותר.
  • 3 סירות דיג קטנות נפגעו לא ידוע אם טבעו בהמשך.[10]

מפקדים ומשתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הפעולה היה רס"ן עמי אילון שנמצא על דבור 864 והוביל שלישיית דבורים שיצאה ממפרץ שלמה למעגן הדרומי. מפקד משנה היה סרן ישראל פטשניק שהוביל זוג דבורים מא-טור ליעד צפוני.

אלוף (מיל') אברהם בוצר, שימש כמפקד עליון בזירה לפי מינוי שקיבל ב-12 באוקטובר.[11] יזם את הפעולה אישר לעמי אילון את התוכנית ונכח בתדרוך האחרון לקראת היציאה. מפקד זירת ים סוף, אל"ם זאב אלמוג, השתתף בהכנות ונוהל הקרב, אך בשלב היציאה לתקיפה נקרא לפקד על מבצע אור ירוק,[12]

יוסי שריד הצטרף לדבור הפיקוד של עמי איילון ותיעד את הקרב כעיתונאי מדובר צה"ל.

ספינות ומפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינות ומפקדים
ספינה תמונה מפקד פעילות תמונה
מפקד הכוח
סמל דבורים.png
עמי אילון[ב] מפקד המבצע יצא ממפרץ שלמה
עמי אילון כמפקד פלגת הדבורים בים האדום
.
דבור 864
ספינת דבור 864
סגן צבי שחק ספינת פיקוד
ZviShachakCitationLetter (cropped).jpg
דבור 862
ספינת דבור בים האדום.
סגן מוטי קגנוביץ'
דבור 881[ג]
ספינת דבור מס 881
סגן אמיר גרדוס
מפקד פלגה 915
סמל דבורים.png
סרן ישראל פטשניק מפקד כוח משנה שיצא מא-טור
IsraelPtashnik.jpg
דבור 863
ספינת דבור בכוונת תותח 20 מ"מ אורליקון
סגן מנחם רזניק ספינת פיקוד משני
סגן מנחם רזניק מפקד דבור בפלגה 915 מלחמת יום הכיפורים
דבור 861
DaburRedSea.png
סגן יעקב עבאדי
סגן יעקב עבאדי מפקד דבור 861 במלחמת יום הכיפורים

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלחמת יום הכיפורים זירת ים סוף חיל הים זירת ים סוף, אג"מ, 1973.
  • גבי נוה, קדמי מפקד החיל במלחמת יום הכיפורים, מפקדת חיל הים יולי 1975, עמ' 158–159.
  • צפי מרלי, חיל הים במלחמת יום הכיפורים הוצאת מספן כוח האדם, תחום מורשת אוקטובר 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למעשה היו שני פצועים שנפגעו בעינם: עמוס נצר מדבור 861 וצבי מור מדבור 864. הפצועים פונו בהטסה טופלו בבית חולים אסף הרופא וחזרו ליחידה.
  2. ^ התמונה מתחילת שנת 1973, עדיין בדרגת סרן
  3. ^ התמונה צולמה לאחר המלחמה כשהדבור נפגע מהתקרבות לאי גרין

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נמרוד ארז באתר משמר המורשת הימית.
  2. ^ יואל צדיקביץ, זכרונות קצין המודיעין בזירת ים סוף, באתר משמר המורשת הימית.
  3. ^ צפי מרלי, חיל הים במלחמת יום הכיפורים עמ' 38.
  4. ^ נצר בהשלמה לדברי נמרוד ארז באתר משמר המורשת הימית.
  5. ^ צפי מרלי, חיל הים במלחמת יום הכיפורים עמ' 40.
  6. ^ אג"מ זירת ים סוף, עמ' ב-24.
  7. ^ דברי ישראל פטשניק בהשלמה לנמרוד ארז באתר משמר המורשת הימית.
  8. ^ נצר באתר משמר המורשת הימית.
  9. ^ גבי נוה קדמי חיל הים במלחמת יום הכיפורים עמ' 159-158
  10. ^ דיווח לרמטכ"ל בספר קדמי חיל הים, עמ' 159.
  11. ^ גבי נוה, קדמי מפקד החיל במלחמת יום הכיפורים, מפקדת חיל הים, יולי 1975, עמ' 93.
  12. ^ אלוף (מיל.) זאב אלמוג מספר על תקופת פיקודו בזירת ים סוף, באתר של לוחמי פלגה 915 - פלגת "אבירי המפרץ"
    זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 857–863