לדלג לתוכן

מארב הקומנדו המצרי ברומני

מלחמת יום הכיפורים
כלים פגועים משיירת דרגים של החטיבה, וטנק שוט קל מגדוד 113 (בפיקודו של סגן-אלוף אסף יגורי), מהפלוגה של יצחק בריק
כלים פגועים משיירת דרגים של החטיבה, וטנק שוט קל מגדוד 113 (בפיקודו של סגן-אלוף אסף יגורי), מהפלוגה של יצחק בריק
כלים פגועים משיירת דרגים של החטיבה, וטנק שוט קל מגדוד 113 (בפיקודו של סגן-אלוף אסף יגורי), מהפלוגה של יצחק בריק
מלחמה: מארב הקומנדו המצרי ברומני
תאריכים 7 באוקטובר 1973
מקום רומני
קואורדינטות
31°01′18″N 32°40′04″E / 31.021751944444°N 32.667846944444°E / 31.021751944444; 32.667846944444 
תוצאה נפגעים לשני הצדדים
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

מצריםמצרים מצרים

מפקדים

קפטן חמדי שלבי

כוחות

פלוגה מגדוד קומנדו 183 שמנתה בין 100 לבין 150 חיילים

אבדות

32 הרוגים
5 טנקים
3 זחל"מים
1 משאית
1 מכלית דלק

לפחות 70 הרוגים

מתקפות הקומנדו המצרי בצפון סיני - מלחמת יום הכיפורים

מארב הקומנדו המצרי ברומני היה אחד מהמארבים של כוח קומנדו שהונחת במסוקים שהציב צבא מצרים במערב סיני ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים. המארב נועד לחסום את הציר הצפוני שמוביל אל תעלת סואץ ובכך למנוע את הגעת כוחות המילואים של צה"ל לחזית הקרבות. היה זה המארב הקטלני ביותר לכוחות צה"ל מבין מתקפות הקומנדו המצרי הרבות במהלך המלחמה. זה היה גם הקרב הראשון של חיילי המילואים של צה"ל בחזית זו והקרב הראשון שניהלה במלחמה אוגדה 162.

הנחתת הכוח והצבת המארב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 17:30 ביום 6 באוקטובר, כשלוש וחצי שעות לאחר פרוץ המלחמה, חדרו כ- 5-6 מסוקי סער מצריים מדגם מיל מי-8 אל צפון-מערב סיני והנחיתו פלוגת קומנדו מצרית באזור רומני (כ-30 קילומטרים ממזרח לתעלת סואץ). משימתה של הפלוגה המצרית הייתה לעכב את הגעת כוחות המילואים של צה"ל, שצפוי היה שינועו על הציר, לחזית סיני. במהלך הלילה הפלוגה נעה רגלית כ- 12 קילומטרים מזרחה והתמקמה באזורים שולטים בעומק של עד כ-500 מטר מצפון לכביש רומני-בלוזה, כשברשותה גם נשק נ"ט - טילים מדגם סאגר, רקטות RPG-7 ומטולי SA-7 אחדים נגד מטוסים.

הקרב הראשון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל 6 באוקטובר ובוקר 7 באוקטובר 1973 נעו כוחות צה"ל על הציר מבלי שהותקפו על ידי המארב. בין היתר נעו על הציר חפ"ק אוגדה 143 (אוגדת שרון) וכוחות מחטיבת השריון 217 בפיקודו של אלוף-משנה נתן ניר. חטיבה 217 הייתה אחת מחטיבות המילואים של אוגדה 162, בפיקודו של האלוף אברהם אדן. האוגדה התגייסה ביום הקודם ועמדה לקבל מידי אוגדת סיני את האחריות על הגזרה הצפונית של החזית. חטיבה 217 נעה מערבה על גבי מובילי טנקים בציר הצפוני של סיני, המתמשך מאל עריש אל רומני ובלוזה.

בשעה 5:00 לפנות בוקר ירדו מהמובילים בסמוך לרומני טנקי הגדוד הקדמי של החטיבה, גדוד 113 בפיקודו של סגן-אלוף אסף יגורי. הטנקים של הגדוד נעו מערבה על פני המארב המצרי מבלי שהותקפו על ידו. בשעה 5:30, הגיע למקום הגדוד השני, גדוד 142 בפיקוד סא"ל נתן פירעם שני טנקים מובילים ירדו מהמובילים כשני קילומטרים מזרחית למארב ומאחוריהם זחל"ם, משאיות וכלי רכב רכים. משחלפה השיירה באזור המארב פתחה הפלוגה המצרית באש עליו. במכת האש הראשונה נפגעו ועלו באש מספר כלים רכים, זחל"ם, משאית וכלים נוספים של הגדוד. בתגובה למכת האש יצאו שני טנקים ונגמ"ש ישראליים שלא נפגעו מהציר צפונה אל מתחם המארב תוך שהם משיבים באש מקלעים אל חיילי המארב המצרי ודורסים חלק מהם. חיילי הקומנדו המצרי ריכזו לעבר הטנקים והנגמ"ש אש נ"ט ורימונים, טיפסו עליהם והצליחו לפגוע בחלק מצוותיהם בין הפצועים המ"פ יצחק בריק. חיילי המארב המצרי שלא נפגעו נותרו במקומם והיו ערוכים להמשך הקרב.

מפקד החטיבה ניר פקד על גדוד 113, שבינתיים הגיע לבלוזה להסתובב, לשוב אל אזור הקרב ולחסל את המארב המצרי. מפקד האוגדה אדן שמע את הפקודה ברשת הקשר והתנגד לה. הוא סבר שבכך משיגים המצרים את מטרתם – עצירת כוחות המילואים הישראלים מלהגיע לחזית. לדעתו היה מקום להשאיר את ההתגברות על המארב לכוחות האוגדה שהתקרבו למקום הקרב ממזרח, אך לאחר שהסביר לו ניר את ממדי המארב הוא ביטל את התנגדותו.

גדוד 113 שהיה עדיין בהתארגנות וכלל 10 טנקים וזחל"ם תקף את המארב ללא סיוע ארטילרי. בשעה 6:30 לערך הגיע גדוד 113 במטרה "לשטוף" את המארב המצרי אך מיד בתחילת ההסתערות נפגעו מספר טנקים, נהרגו 7 חיילים (בהם הקמב"ץ וקצין האג"ם של הגדוד) ו-12 חיילים נפצעו. חיילי הקומנדו המצרי לחמו ביעילות ושיגרו אמצעי נ"ט רבים. בשלב זה החליט המג"ד אסף יגורי להיערך לקרב מחדש. כיוון שהטנקים של חטיבה 217 התקשו לתמרן בדיונות העמוקות באזור המארב, ביקש המח"ט ניר תגבורת של חיל רגלים. חיילי החרמ"ש של האוגדה טרם הגיעו לחזית. על כן שלח האלוף אדן אל המארב המצרי שני צוותים של סיירת שקד, שהיו ממונעים על גבי שמונה זחל"מים, לאחר שפגש אותם במקרה ליד מפקדת הגזרה הצפונית של צה"ל בבלוזה. לחימת חיילי הסיירת סייעה בחיסול המארב שחייליו הנותרים נמלטו צפונה אל עבר הים. הקרב עם פלוגת הקומנדו המצרית נמשך שלוש שעות שבמהלכן נחסם הציר לתנועה.

סיכום הקרב ותוצאותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מבין הנחתות המוסקות של הקומנדו המצרי היה מארב הקומנדו ברומני הקטלני ביותר. במארב זה נגרמו לצה"ל כמחצית הנפגעים מכל ההתקיפות המוסקות יחד. בקרב נהרגו 32 חיילי צה"ל מתוך 67 ההרוגים בכל פעולות הקומנדו המצריות המוסקות. לכוח המצרי לפחות 70 חיילים הרוגים. יתרת הכוח המצרי נמלט מערבה.[1] מפקד הפלוגה המצרית קפטן חמדי שלבי נפל בשבי צה"ל[דרוש מקור]. לפי מקור מצרי הצליחו להימלט לקווים המצריים 15 חיילים[1].
  • בעיני המצרים פעולת הקומנדו ברומני הייתה מוצלחת.
  • כמו לשאר הפעולות המצריות המוסקות גם לפעולת מארב ברומני לא הייתה תוכנית לנסיגה או חילוץ ולמעשה הכוח נשלח למשימה שסיכוי השרידות של חייליה נמוכים.
  • מפקד האוגדה אדן העריך את לחימת פלוגת הקומנדו המצרית כמוצלחת.[2] עם זאת, המארב לא הצליח לעכב באופן משמעותי את הגעת אוגדה 162 לחזית, שכן האוגדה ניתבה את יתר כוחותיה שנעו מערבה אל ציר תנועה מקביל, שעקף את אזור רומני מדרום.
  • לאחר הקרב עם המארב המצרי, גדוד 113 של חטיבה 217 נפגע קשה למחרת במסגרת מתקפת הנגד הכושלת של צה"ל בסיני ומפקדו אסף יגורי נפל בשבי המצרי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הבר ושיף, עמ' 379. לפי מקור אחר (אדן, עמ' 40) היו למצרים 100 הרוגים. לפי דוח ארנן לישראל 32 הרוגים בקרב
  2. ^ אדן, עמ' 40.