מפת סיריוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת סיריוס של כל גזרת התעלה

מפת סיריוס היא מפת קוד לביטחון שוטף, ולא למלחמה, אשר שימשה את צה"ל בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים. אלמלא ההפתעה היה צריך להחליף את המפות.[1]

המפה (למעשה סדרת מפות) הייתה מפה טופוגרפית של סיני ושל שני עברי תעלת סואץ, בקנה מידה 1:50,000, שעליה סומנו מכשולים לרק"ם, שמות קוד של צירים, מעוזים, תעוזים, ואזורים שולטים שעשויים להיתפס על ידי כוחות ישראל ומצריים במקרה מלחמה. המפה המקבילה ששימשה בחזית הצפון נקראה מפת רענן. מפת הקוד, שימשה את צה"ל בעת שיגרה, ואלמלא ההפתעה במלחמת יום הכיפורים היה צריך להחליף את המפות בתחילת המלחמה.

מפת סיריוס נתפסה בידי המודיעין המצרי עוד בטרם המלחמה, וגרסאות מודפסות שלה, מתורגמות לערבית, חולקו למפקדים ולקציני טיווח ארטילרי בצבא מצרים. הכרת המפה על ידי המצרים תרמה ליכולתם לטווח כוחות ישראלים שדיווחו על מקומם על המפה בקשר. יש הסבורים[2] כי מארב טילי הסאגר שהרג את האלוף אלברט מנדלר, מפקד אוגדת סיני וצוות הנגמ"ש שלו, התאפשר מאיכון שכזה, אך אין לכך הוכחות חד-משמעיות. במהלך המלחמה נתפסו בידי צה"ל המפות המתורגמות, ותפיסתן הביאה לשינויים בנוהלי הקשר.

בעקבות המלחמה הורד סיווג המפה מ"סודי" ל"בלתי מסווג" וקטעים ממנה הופיעו בספרים על מלחמת יום כיפור כמו גם באתרי הנצחה (כגון אתר חטיבה 600 בלטרון). השמות בהם השתמשה המפה נצרבו בזיכרון הציבורי והם משמשים עד היום לתיאור מהלכי המלחמה. צירים כגון "לכסיקון", "טרטור" ו"עכביש", מעוזים כגון "בודפשט", "מצמד", ו"פורקן" ומתחמים כגון "אורחה", "טלוויזיה", ו"חמוטל" זכורים היום בעיקר בשמותיהם במפת סיריוס.

ביאור המפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדות אברהם אלזון (אלמ במיל'- רמח ביטחון שדה), ישיבה צז מתאריך 19.02.1974 בועדת אגרנט, עמ' 18
  2. ^ נתן ניר, דני שלום, עליזה וולך, נתק׳ה: הקצין הפצוע שחזר לשדה הקרב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2010, עמ' 160