קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים
| קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
 F-4 פנטום עם סימון של שלוש הפלות | ||||||||||||||||||
| תאריך התחלה: | 6 באוקטובר 1973 | |||||||||||||||||
| תאריך סיום: | 6 באוקטובר 1973 | |||||||||||||||||
| מקום: |
שארם א-שייח', סיני 27°54′44″N 34°19′47″E / 27.91222°N 34.32972°E | |||||||||||||||||
| תוצאה: | ניצחון לחיל האוויר הישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים נערך ב-6 באוקטובר 1973 סמוך לשעה 14:00, מיד עם פרוץ המלחמה, באזור בסיס חיל האוויר שדה אופיר בשארם א-שייח' בדרום סיני.
בקרב השתתפו שני מטוסי F-4 פנטום ("קורנס") של חיל האוויר הישראלי, ומולם עשרים ושמונה מטוסי מיג-17 ומיג-21 של חיל האוויר המצרי[1] (שבע רביעיות) – שתקפו מטרות במרחב שלמה (אזור דרום חצי-האי סיני). בסיומו של הקרב, שנמשך כשש דקות, הופלו שבעה מטוסי מיג.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-21 בפברואר 1973 הפילו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי מטוס נוסעים לובי שחדר בטעות לסיני, לאחר שלא הגיב לאזהרותיהם. בעקבות החשש מתקיפת תגמול במטוסי אל על שטסו מעל שארם א-שייח' בדרכם לאפריקה, הוחלט להציב מטוס פנטום בכוננות יירוט והגנה בבסיס חיל האוויר אופיר בשארם א-שייח'.
בערב יום הכיפורים הגיע לבסיס קצין חיל האוויר אל"ם יעקב נבו, שהודיע שקיבל את המינוי כמפקד הבסיס, והזהיר את הטייסים שלמחרת עלולה לפרוץ מלחמה. לבסיס קודמו שני מטוסי פנטום, על מנת להוות תשובה מיידית לאיום בלתי צפוי מהדרום.
אנשי הצוות הכונן בבסיס היו אנשי צוות אוויר צעירים וחסרי ניסיון קרבי משמעותי, מטייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום") – שני טייסים, סרן אמיר נחומי וסרן דניאל שקי, ושני נווטים, יוסף יבין ודוד רגב. למעשה לא היה ביניהם טייס המוסמך להובלת מבנה מטוסים, ונחומי שהיה בעל ניסיון קרבי כלוחם בסיירת שריון, ועבר שנתיים קודם לכן הסבה לפנטום לאחר שירות כמדריך בבית הספר לטיסה, הוסמך להובלה על ידי מפקד הטייסת יפתח ספקטור בשיחת טלפון בבוקר הקרב. בבוקר שבת הורו לארבעת אנשי הצוות הכונן להיות זמינים בכוננות של חמש דקות להזנקה (המראה לצורך יירוט).
קרב האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט לפני השעה שתיים בצהריים כינס מפקד הבסיס את ארבעת אנשי הצוות לתדריך, שנקטע על ידי אזעקה שהופעלה על ידי סג"ם ארבל ביחידת הבקרה 528[דרוש מקור], לאחר שזיהה בשעה 13:56 כ-16 מטוסי מיג שהתקרבו לאזור במרחק של 55 מייל, מכיוון 200. תחילה ניסה ארבל לנעול את מכ"ם בקרת האש של סוללות טילי קרקע-אוויר הוק, שהיו באחריות היחידה, על ארבע הרביעיות ובמקביל הורה לשני הטייסים בשדה אופיר להמתין במטוסים ("הנע והמתן") תוך שהוא מנסה להשיג יחד עם סוללת ההוק נעילה על 4 הרביעיות. בשלב זה נכנס סגן נבו לקרון, וניסה להתקשר למרכז השליטה של ח"א וליב"א 509 (שלה הייתה כפופה י"ב 528) לקבלת הוראות פתיחה באש. לאחר כ-30 שניות של אי הצלחת סוללות ההוק לבצע נעילה ואי הצלחה ליצירת קשר עם מרכז השליטה של חיל האוויר או יב"א 509 - החליטו נבו וארבל לקבל החלטה בעצמם, סג"ם ארבל הורה לטייסים בשדה אופיר להמריא, תוך הכוונתם לקראת מטוסי המיג לשם הפלתם.[2]
מיד לאחר ההמראה הבחינו הטייסים במכתשי פצצות על מסלול הטיסה, ובמטוסי מיג באוויר, והבינו שהבסיס תחת מתקפה. למרות שבקרבות אוויר נהוג לנהל בזוגות כך שמטוס אחד מחפה על השני, החליטו הטייסים להתפצל, כדי להגן על האזור שכלל גם את היישוב אופירה ובסיס חיל הים שלידו. נחומי ויבין נותרו בגזרה המזרחית, ושקי עם רגב עברו לגזרה המערבית.
הקרב התרחש בגובה נמוך מאוד, ובתנאים קשים. במהלך הקרב פגע מטוסם של שקי ורגב שלוש פעמים בפני הים והצליח לצאת ללא נזק. במטוסם של נחומי ויבין כבה אחד מהמנועים לאחר שיגור טיל, והקשה עליו בביצוע אחת מההפלות. הקרב נמשך כשש דקות (זמן ארוך יחסית), והסתיים עוד בטרם הגיעה רביעיית מטוסי מיראז' שהופנתה לאזור לעזרה. בסך הכול הפילו נחומי ויבין ארבעה מטוסים, ושקי ורגב הפילו שלושה מטוסים - ההפלות הראשונות של המלחמה.
בעת החזרה לנחיתה גילו הטייסים שהמסלול נפגע קשות מההפצצה, והתלבטו לגבי צורת הנחיתה הרצויה. עקב כך נחתו שקי ורגב על טיפות הדלק האחרונות, ואחריהם נחומי ויבין, שהתארגנו להגנת הבסיס מחדש.
תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבעה מטוסי מיג מצריים הופלו על ידי שני מטוסי הפנטום (גרסת חיל הים היא שאחד המיגים הופל על ידי כלי הנ"מ שהיו במחנה חיל הים ובכלי השיט שבמעגן).
- חלק ממטוסי המיג 17 הטילו את פצצותיהם והוציאו מכלל פעולה את סוללת טילי ההוק יטנ"מ 136 של חיל האוויר הישראלי, חייל אחד נהרג ומספר חיילים נפצעו.
- שני הטייסים ושני נווטים הישראלים קיבלו על קרב זה ואחרים במהלך הלחימה את עיטור המופת, על שיקול הדעת וקור הרוח שהוכיחו במעשיהם ולחימתם במהלך קרב האוויר הראשון שלהם.[3]
שעות אחדות לאחר הקרב תקף מפציץ מצרי את יחידת הבקרה 528, הסמוכה לשדה אופיר, השמיד בטיל קלט את מתקניה וגרם לחמישה הרוגים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990, עמודים 458-453.
- אהוד יונאי, "עליונות אווירית", בתרגום יפתח ספקטור, הוצאת כתר, 1995, פרק 22 - "יום הדין", עמודים 247-246.
- זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 818-817
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "שני פאנטומים, שבעה מיגים ושש דקות" - כתבה בבטאון חיל האוויר (בשליש תחתון)
- תיאור הקרב על ידי המוביל נחומי ביוטיוב.
- ניצן סדן, שני פאנטומים, עשרות מיגים: קרב האוויר שפתח את מלחמת יום כיפור, באתר כלכליסט, 12 באוקטובר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990, בתרשים הקרב בעמ' 455, סעיף 6:"מרדף אחר מיג 21 בגובה נמוך מעל הים"
- ^ שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר - החלטות גורליות: חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור, ספרית מעריב, 2008, פרק 13, עמ' 287.
- ^
- עיטור המופת שהוענק במלחמת יום הכיפורים, ובכלל זה העיטורים שהוענקו לארבעת משתתפי קרב אוויר זה
- עיטור המופת שהוענק לסרן אמיר נחומי, באתר הגבורה
- עיטור המופת שהוענק לסרן יוסף יבין, באתר הגבורה
- עיטור המופת שהוענק לסרן דניאל שקי, באתר הגבורה
- עיטור המופת שהוענק לסרן דוד רגב, באתר הגבורה
