קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים

קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים

F-4 פנטום עם סימון של שלוש הפלות
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכי הסכסוך	6 באוקטובר 1973
מקום	שארם א-שייח', סיני
קואורדינטות	27°54′44″N 34°19′47″E
תוצאה	ניצחון לחיל האוויר הישראלי
הצדדים הלוחמים מפקדים דניאל שאקי לא ידוע כוחות 2 מטוסי F-4 פנטום 20 מטוסי מיג-17 8 מטוסי מיג-21 אבדות הרוג אחד וסוללת הוק אחת שישה מטוסי מיג-17 מטוס מיג-21 אחד
(למפת סיני מוגדלת)   אל עריש אסמאעיליה שארם א-שייח' סואץ ג'בל קתרינה טאבה נואיבה אבו רודס נח'ל א-טור פורט סעיד ישראל ירדן ערב הסעודית הים התיכון הים האדום קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים (למפת סיני רגילה)   אל עריש אסמאעיליה שארם א-שייח' סואץ ג'בל קתרינה טאבה נואיבה אבו רודס נח'ל א-טור פורט סעיד ישראל ירדן ערב הסעודית הים התיכון הים האדום קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים

קרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים נערך ב-6 באוקטובר 1973 סמוך לשעה 14:00, מיד עם פרוץ המלחמה, באזור בסיס חיל האוויר שדה אופיר בשארם א-שייח' בדרום סיני.

בקרב השתתפו שני מטוסי F-4 פנטום ("קורנס") של חיל האוויר הישראלי, ומולם עשרים ושמונה מטוסי מיג-17 ומיג-21 של חיל האוויר המצרי (שבע רביעיות) – שתקפו מטרות במרחב שלמה (אזור דרום חצי-האי סיני). בסיומו של הקרב, שנמשך כשש דקות, הופלו שבעה מטוסי מיג.

רקע

ב-21 בפברואר 1973 הפילו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי מטוס נוסעים לובי שחדר בטעות לסיני, לאחר שלא הגיב לאזהרותיהם. בעקבות החשש מתקיפת תגמול במטוסי אל על שטסו מעל שארם א-שייח' בדרכם לאפריקה, הוחלט להציב מטוס פנטום בכוננות יירוט והגנה בבסיס חיל האוויר אופיר בשארם א-שייח'.

בערב יום הכיפורים הגיע לבסיס קצין חיל האוויר אל"ם יעקב נבו, שהודיע שקיבל את המינוי כמפקד הבסיס, והזהיר את הטייסים שלמחרת עלולה לפרוץ מלחמה. לבסיס קודמו שני מטוסי פנטום, על מנת להוות תשובה מיידית לאיום בלתי צפוי מהדרום.

אנשי הצוות הכונן בבסיס היו אנשי צוות אוויר צעירים וחסרי ניסיון קרבי משמעותי, מטייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום") – שני טייסים, סרן אמיר נחומי וסרן דניאל שקי, ושני נווטים, יוסף יבין ודוד רגב. למעשה לא היה ביניהם טייס המוסמך להובלת מבנה מטוסים, ונחומי שהיה בעל ניסיון קרבי כלוחם בסיירת שריון, ועבר שנתיים קודם לכן הסבה לפנטום לאחר שירות כמדריך בבית הספר לטיסה, הוסמך להובלה על ידי מפקד הטייסת יפתח ספקטור בשיחת טלפון בבוקר הקרב. גם בקר היירוט ביחידת הבקרה 528 - "הצפרא" - סג"מ אילן ארבל היה חסר הסמכה ליירוט לאחר שסיים 6 חודשים קודם את קורס הבקרים והורד ל 528 לסבב תורנות רגיל 3 חודשים לפני יום הכיפורים. סג"מ ארבל יחד עם המוכמת עירית איישו את קרון הפיקוד ביחידת 528 (מרוחקת כ 20 ק"מ מערבית לבח"א 29) החל משעה 12:00. בבוקר של אותו יום כיפורים ביצע סג"ם ארבל שיחה עם נחומי והורה לו ולשאקי להיות זמינים בכוננות של חמש דקות להזנקה היות והגיעו כל מני התראות שונות על התחממות הגזרה

קרב האוויר

TPS-43 מכ"מ דומה הוצב בצפרא

מטוס מיג 21 מצרי

מעט לפני השעה שתיים בצהריים כינס מפקד הבסיס את ארבעת אנשי הצוות לתדריך, שנקטע על ידי אזעקה שהופעלה על ידי בקר היירוט התורן סג"מ אילן ארבל שישב בכוננות יירוט ביחידת הבקרה 528 שישבה על הר "הצפרא" כ 20 ק"מ מערבית לבח"א 29 (אופיר) בו המתינו הפאנטומים, כל פאנטום עם 4 טילי אויר-אויר. ארבל הפעיל את הסירנה הן עבור הפאנטומים בבח"א 29 והן עבור סוללת ההוק ששמרה על הבסיס לאחר שזיהה כ-16 מטוסי מיג (ארבע רבעיות) במרחק של 110 מייל שהתקרבו לאזור מכיוון דרום. מייד עם הפעלת האזעקה, הורה ארבל לנחומי ושאקי בקשר הקווי הפנימי להמתין במצב של "הנע והמתן" כאשר בשלב זה הוא מכוון את מכמ"י סוללות ההוק לנסות ולנעול על המיגים ולנסות ולהפיל את מטוסי המיג באמצעות סוללת ההוק שמוקמה כאמור בסמוך לבח"א 29 בו חנו הפאנטומים. לסוללה היו 12 טילים זמינים לפעולה. לאחר שמכ"ם בקרת האש של סוללות טילי קרקע-אוויר הוק, שהיו באחריות אש של 528/ארבל הצליחו לנעול על המיגים, ביקש מפקד הסוללה מארבל רשות לאש חופשית, אך באותו רגע גילה ארבל שנחומי ושאקי ירדו מהקשר הקווי איתו ומייד שלל את הוראת הפתיחה באש. ארבל הבין שהפאנטומים כנראה המריאו "עצמאית" ולכן ביטל את פקודת האש לסוללת ההוק מחשש שהטילים ייפגעו בפאנטומים שהמריאו. וזה אכן מה שקרה: נחומי, המריא בהחלטה עצמאית שלו, עלה על ערוץ היירוט עם ארבל מייד אחרי ההמראה ואז ארבל הכווין אותו לכיוון המיגים שנכנסו לתקיפה בפניה שמאלית מכיוון מזרח לשדה. לשאקי הייתה בעיה באחד המנועים דבר שגרם לו להמריא כ חצי דקה מאוחר יותר, גם הוא עלה על ערוץ הירוט עם ארבל שגם אותו הכווין ארבל למיגים שהיו מעט צפונית מערבית לשדה.

מיד לאחר ההמראה הבחינו הטייסים במכתשי פצצות על מסלול הטיסה, ובמטוסי מיג באוויר, והבינו שהבסיס תחת מתקפה. למרות שבקרבות אוויר נהוג לנהל בזוגות כך שמטוס אחד מחפה על השני, החליטו הטייסים להתפצל, כדי להגן על האזור שכלל גם את היישוב אופירה ובסיס חיל הים שלידו. נחומי ויבין נותרו בגזרה המזרחית, ושקי עם רגב עברו לגזרה המערבית.

הקרב התרחש בגובה נמוך מאוד, ובתנאים קשים. במהלך הקרב פגע מטוסם של שקי ורגב שלוש פעמים בפני הים והצליח לצאת ללא נזק. במטוסם של נחומי ויבין כבה אחד מהמנועים לאחר שיגור טיל, והקשה עליו בביצוע אחת מההפלות. הקרב נמשך כשש דקות (זמן ארוך יחסית), והסתיים עוד בטרם הגיעה רביעיית מטוסי מיראז' שהופנתה לאזור לעזרה. בסך הכול הפילו נחומי ויבין ארבעה מטוסים, ושקי ורגב הפילו שלושה מטוסים - ההפלות הראשונות של המלחמה.

תוצאות הקרב

• שבעה מטוסי מיג מצריים הופלו על ידי שני מטוסי הפנטום (גרסת חיל הים היא שאחד המיגים הופל על ידי כלי הנ"מ שהיו במחנה חיל הים ובכלי השיט שבמעגן).
• חלק ממטוסי המיג 17 הטילו את פצצותיהם והוציאו מכלל פעולה את סוללת טילי ההוק יטנ"מ 136 של חיל האוויר הישראלי. חייל אחד נהרג ומספר חיילים נפצעו.
• שני הטייסים ושני הנווטים הישראלים קיבלו על קרב זה ואחרים במהלך המלחמה את עיטור המופת, על שיקול הדעת וקור הרוח שהוכיחו במעשיהם ולחימתם במהלך קרב האוויר הראשון שלהם.

שעות אחדות לאחר הקרב תקפו שני מטוסי טופולב Tu-16 מצריים את יחידת הבקרה 528, הסמוכה לשדה אופיר, השמידו בטיל קלט את מתקניה וגרמו לחמישה הרוגים.

לקריאה נוספת

• אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990, עמודים 458-453.
• אהוד יונאי, "עליונות אווירית", בתרגום יפתח ספקטור, הוצאת כתר, 1995, פרק 22 - "יום הדין", עמודים 247-246.
• זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 818-817

קישורים חיצוניים

• "שני פאנטומים, שבעה מיגים ושש דקות", באתר בטאון חיל האוויר
• תיאור הקרב על ידי המוביל נחומי, באתר יוטיוב
• ניצן סדן, שני פאנטומים, עשרות מיגים: קרב האוויר שפתח את מלחמת יום כיפור, באתר כלכליסט, 12 באוקטובר 2019
• יונתן דינור, אבדות חיל האוויר המצרי במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973, באתר "מרקיע שחקים", 14 באפריל 2021