מבצעי מגבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצעי מגבית
מערכה: גזרת הים האדום
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
ספינת טילים קומאר מצרית במפרץ סואץ.

MagbitCommandoOps.jpg

תיאור גרפי של סדרת פעולות מגבית 9–23 אוקטובר 1973[1]
תאריך התחלה: 9 באוקטובר 1973
תאריך סיום: 22 באוקטובר 1973
משך הסכסוך: 14 ימים
מקום: ע'רדקה בצפון מערב הים האדום
עילה: חיסול איום הטילים על שייטת הנחתות כדי לאפשר הנחתת כוחות שריון לחוף המערבי במפרץ סואץ.
הצדדים הלוחמים

ישראל ישראלישראל

מצרים מצריםמצרים

ראשי מדינה
גולדה מאיר  אנוור סאדאת 
מפקדים

אלוף בנימין תלם

  • מגבית 10, 11, ו-14 רס"ן אלי מרק
  • מגבית 15 ו-15 -רס"ן גדי שפי
כוחות

כלי שיט וצוללים של שייטת 13

ספינות קומאר

אבידות

שתי ספינות קומאר מוטבעות.

אזור התרחשות מבצעי מגבית בצפון הים האדום

מבצעי "מגבית" הם סדרת פעולות תקיפה שבוצעו בים האדום במהלך מלחמת יום הכיפורים על ידי שייטת 13. המבצעים נועדו להשמדת כלי שיט של חיל הים המצרי שאיימו על כלי שיט ישראלים והפריעו לתוכנית הנחתת כוחות משוריינים של צה"ל בחוף המצרי של מפרץ סואץ.

הפעולות התבצעו תוך הקפדה על עקרון ההפתעה וכללו חדירה תת-מימית שקטה, תקיפה באמצעות סירות נפץ וירי רקטות "לאו" מסירות מהירות. במבצעים אלו הושמדו שתי ספינות קומאר ונהרס המזח הצבאי במעגן. המעגן פונה מכל כליו ושני הקומארים הנותרים עזבו את מעגן ע'רדקה ועברו לנמל ספאגה, 60 קילומטר דרומה יותר.

היערכות צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

במטכ"ל של צה"ל גובשו בשנים שקודם למלחמת יום הכיפורים תוכניות להנחתת כוחות משוריינים בהיקף של אוגדה בחוף המערבי של מפרץ סואץ כדי להקל על הלחץ באזור תעלת סואץ. הנחיתה הייתה המשימה העיקרית שתוכננה לחיל הים לעת מלחמה בגזרת הים האדום. ההצלחה המבצעית במבצע רביב המחישה לצה"ל את האפשרויות לפעולת איגוף ימי. חיל הים ערך בים האדום כוח תובלה והנחתה, שכלל שבע נחתות בגדלים שונים וצה"ל תירגל בהן הנחתה של כוחות משוריינים. תוכניות הנחיתה כונו בשם "מבצע אור ירוק" ו"מבצע אור לבן".

לאבטחת מבצעי הנחיתה ופעילות שוטפת בים האדום נבנו במספנות ישראל ספינות מדגם סער 4, אך כשפרצה מלחמת יום הכיפורים טרם הגיעו לגזרת הים האדום. פלגה 915, שכללה 5 ספינות דבור (כלי שיט), היוותה את הכוח הלוחם בזירת ים סוף שבפיקודו של אל"ם זאב אלמוג. לאחר פתיחת המלחמה הגיעה קבוצת לוחמים משייטת 13 לפעילות בגזרה.

ההיערכות המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על המעגן, המחנה הצבאי ושדה התעופה בע'רדקה 1973.

בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים העביר הצי המצרי חלק גדול מכוחו לים האדום מתוך הערכה שיהיה ניסיון לפרוץ בכוח את מצרי טירן. תעלת סואץ נחסמה ומאז הייתה למצרים עדיפות משמעותית על חיל הים הישראלי בים האדום. הכוח המצרי כלל שתי צוללות, שתי משחתות, פריגטה, ארבע ספינות קומאר, שבע טרפדות ושתי ספינות משמר. טיבוע שתי הטרפדות במבצע אסקורט צמצם את הכוח המצרי. פריסת כלי השיט המצרים בתחילת המלחמה הייתה ספינות משמר וטרפדות K-123 בצפון המפרץ סואץ. משחתות וצוללות בדרום הים האדום ובזירה הקרובה נמצאו ארבע ספינות קומאר שהיוו את עיקר האיום על כלי שיט של חיל הים הישראלי.

שני סטי"לים מצריים מדגם קומאר ששהו במעגן ע'רדקה היוו איום חמור על תנועת נחתות הטנקים של חיל הים של ישראל באזור. סטי"לים אלה היו מצוידים בטילי SS-N-2 סטיקס והיו יכולים להטביע נחתת מטווח של עשרות קילומטרים. ללא נטרול הספינות המצריות לא ניתן היה לבצע את התוכנית.

אזור מעגן ע'רדקה היה מוגן היטב בשש סוללות טק"א SA-2 ו-SA-3 שהוצבו בפאתי המעגן. בתחילת מלחמת יום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973, כוח הסטי"לים מע'רדקה יצא ותקף כלי שיט של חיל הים הישראלי בקרבת חופי סיני. חיל האוויר הישראלי הופעל נגדם אך נמנע מלהיכנס לתקיפת כלי שיט בתחום של 40 ק"מ מע'רדקה. הימצאות ספינות הטילים במעגן מאובטח כנגד מטוסים סיכנה את המעבר של נחתות חיל הים לתוך מפרץ סואץ וממנו.

יזמה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפורום מפקד חיל הים ב-8 באוקטובר 1973 דיווח ראש מספן המודיעין, אל"מ רמי לונץ, שהצי המצרי מגלה יזמה בפעילות התקפית. "אין לנו כלים מתאימים לפעולה בע'רדקה הבסיס מוגן בצורה חזקה. ... בשדואן יש טנקים במערך מוגן יפה."[2] בסיכום הקדם ניתנו הנחיות מפקד החיל אלוף בנימין תלם"יש לתכנן פעולות פשיטה, להלילה במידת האפשר, או למחר, על ע'רדקה שדואן ועוד יעדים בחוף המצרי שבהם יבוצעו פעולות חבלה ומיקוש ע"י שייטת 13 ויחידה 707. רנ"ף ים/3 יודיע למפקד הזירה להגיש הצעות לפעילות הדבורים ואנשי ש/13 "[3]

על רקע זה יזם מפקד הזירה אל"מ זאב אלמוג לתקוף את החוף המצרי באמצעות כוחות שייטת 13 שיחדרו למעגן ע'רדקה, כדי לפגוע בספינות הטילים שם. מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם אישר את פעולות מגבית 10, 11, 14 ו-15 ואת הפעולה האחרונה מגבית 16 דרש בכל תוקף בעצמו ואישר.

מגבית 10 - חבלה באמצעות צוללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח של כ-40 לוחמים משייטת 13 בפיקודו של רס"ן אילן אגוזי, הגיע למפקדת הזירה במפרץ שלמה ב-8 באוקטובר בשעות אחרי הצהריים. הביא עמו מספר סירות גומי זודיאק דגם 5. קיבל את המשימה לפגוע בספינות הטילים המצריות במעגן ע'רדקה.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים ניווט סירות הגומי לתקיפת ע'רדקה מגבית 10 ו-11

המרחק הגדול, כ-50 מיל ימי (90 ק"מ), מבסיס היציאה בשארם א-שייח' לע'רדקה היה כפול מטווח הפעילות של סירות גומי. דחיפות הפעולה לא אפשרה המתנה להבאת סירות מתאימות יותר מדגם "סנונית", שלא נמצאו בזירה. התנועה בים פתוח עם אמצעי ניווט מינימליים חייבה תכנון מיוחד. הימצאות מכ"ם מצרי באי שדואן חייבה לבצע איגוף מזרחה מה שהקשה על הניווט.

קבוצת התכנון התקיימה בשארם א-שייח וכללה את רס"ן אילן אגוזי, מפקד הפעולה רס"ן אלי מרק ומוביל הצוללים סרן גדי קרול, במעורבות של אלוף יוחאי בן-נון וסא"ל יוסף דרור מוותיקי השייטת, ואל"ם זאב אלמוג מפקד זירת ים סוף. התכנון עם סירות גומי היה גבולי ונעשה מחוסר ברירה משום שלא ניתן אישור להוריד לזירה "סנוניות" ודולפינים. היה חשש מתקיפת המשאיות על ידי חוליות קומנדו מצרי שפעלו ברחבי סיני לכן הסתפקו בסירות גומי שאובטחו בדרך על ידי הלוחמים.
עקב פריסת מערכות הטילים כנגד מטוסים המצריות נוצר אילוץ שחילוץ על ידי מסוקים יהיה אפשרי רק עד 10 מיל ימי מהאי שדואן. הובהר שלא ניתן יהיה לקבל סיוע אוויר התקפי באזור היעד. התוכנית הוצגה לפני אלוף אברהם בוצר, נציג מפקד חיל הים שהגיע לבסיס מפרץ שלמה. הקצוות האחרונים של התכנון והתיאומים למבצע נסגרו בליל 9/10 בשעה 02:00. נקבעו הרכב הכוחות, הנתיבים, לוח הזמנים והקשר.

הרכב הכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

סירת גומי זודיאק מדגם 5 משייטת ליד חוף סיני

הכוח, בפיקוד רס"ן אלי מרק, כלל:

  1. שלוש סירות גומי מדגם זודיאק מרק 5. בכל סירה נמצאו 12 מכלי דלק שיביאו את הצוללים לקרבת המטרות ויאספום לאחר הביצוע.
  2. שלושה זוגות צוללים בפיקוד סרן גדי קרול ידביקו מוקשי עלוקה.
  3. זוג דבורים - 861 בפיקוד סגן יעקב עבאדי ו-863 בפיקוד סגן מנחם רזניק באזור ראס-מוחמד, בפיקוד רס"ן אברהם בן שושן על דבור 863, בכוננות לקבל את הסירות בדרכן חזרה ולתדלק אותן.[4]
  4. סירת גומי עתודה תמצא על אחד הדבורים.

לוח הזמנים: נקבעה יציאה לים ב-9 באוקטובר שעה 13:00, היערכות הדבורים במארב מ-18:00. שעה 21:00 נקבעה כשעת הטבילה לצוללים ובחצות 24:00 איסוף הצוללים.

תדריך ויציאה - לא היה מידע מדויק על פריסת כל השיט המצרים במעגן. נוהל הקרב המזורז הסתיים בתדריך לכוח המבצע שנעשה בשעה 11:30.

ביצוע מגבית 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינה חמושה מצרית מדגם ברטרם

המבצע יצא לדרך ב-9 באוקטובר. בשעה 13:00 הים היה גבה גלי. הניווט ליעד בוצע על ידי רס"ן אלי מרק במצפן בלבד. הוא הצליח להביא את הסירות במדויק לתעלת הכניסה אך באיחור קל. בדרך התגלו ותוקנו תקלות במנועים, שבפעולתם צרכו דלק למעלה מהמתוכנן. בנקודה המתוכננת לטבילת הצוללים נתגלתה ספינת 'ברטרם' מצרית מסיירת בסמוך להם שחסמה את אזור הכניסה למעגן. הסירות הסתתרו ממנה במשך שעה וחצי עד 22:55. הסירה המצרית התרחקה והכוח התגנב שוב לנקודת הטבילה.

רס"ן אלי מרק חישב שכניסה לטבילה והפעלת הצוללים תגרום לכוח להימצא בדמדומי הבוקר בתוך המעגן. שיקול שני היה המחסור בדלק לסירות הגומי. בהתייעצות עם סרן גדי קרול החליט לבטל את הפעולה.[5] הייתה חשיבות רבה לשמירת דממת אלחוט באזור היעד.

הסירות נעו כ-10 מיל ימי מזרחה ושם, הקימו קשר עם החפ"ק במפרץ שלמה מסרו הודעה על הביטול והצורך הדחוף בדלק. דבור 861 בפיקודו של סגן יעקב עבאדי נשלח לנקודת מפגש קדמית לפי התכנון. המפגש התקיים ב-10 באוקטובר שעה 02:40. לסירות כבר לא היה דלק והן נגררו אחרי הדבור כשהן קשורות זו אחר זו עם הלוחמים בתוכן. הכוח הגיע לשארם א-שייח' בשעה 08:20.

מבצע מגבית 11 – צוללים חבלנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סירת סנונית חמושה מגיעה לשארם א-שייח' על גבי מוביל

החזרה מהיעד ללא פגיעה במטרות, והעייפות הכללית מההפלגה בים גלי גרמו להרגשת תסכול בקרב הלוחמים. אלוף אברהם בוצר ראה את הצד החיובי. ההצלחה בניווט, הימנעות מלהתגלות והתגברות על תקלות במנועים.[ב] ומסקנותיו היו: ההפלגה בטווח גדול בסירות הגומי אפשרית אך מסוכנת ויש להשתמש ב"סנוניות". הניווט קשה אך אפשרי ומכ"ם הסנונית יקל על הניווט. מפקד חיל הים אלוףבנימין תלם אישר את הורדת ה"סנוניות" לשארם א-שייח'. היה ברור שהן לא יגיעו בזמן לקראת היציאה לביצוע החוזר שנקבעה ל-11 באוקטובר בצהריים. הסנוניות נשלחו במהירות האפשרית כדי שתוכלנה לסייע בחילוץ אם יהיה צורך. השינוי העיקרי מהתוכנית הקודמת היה: להסתפק בשני זוגות צוללים. להשתמש בסירת הגומי השלישית כסירת דלק שתישא 24 מיכלים על מנת להימנע מהצורך לקרב את הדבורים לאי ג'יפתון.

הרכב הכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב הכוח המעודכן בפיקוד רס"ן אלי מרק כלל:

  1. שלוש סירות גומי מדגם זודיאק מרק 5. שתי סירות להובלת הצוללים לקרבת המטרות ואיסופם לאחר הביצוע. הסירה השלישית יועדה להובלת מכלי דלק רבים יותר.
  2. שני זוגות צוללים בפיקוד סרן גדי קרול שידביקו מוקשי עלוקה.
  3. נחתת אח"י שקמונה פ-55, והדבורים 861 (סגן יעקב עבאדי), 863 (סגן מנחם רזניק) ו-865 (יעקב בוגץ') - בפיקוד סגן מפקד הזירה סא"ל חיים שקד במארב וכוננות לחילוץ באזור שדואן.[6]
  4. מסוק וזוג צוללים בכוננות לחילוץ בשדה אופיר.
  5. זוג "סנוניות" בפיקוד סרן דודו מרום, הגיעו במשך הלילה ויצאו לכוננות באזור ראס מוחמד.

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול התנועה של סירות הגומי ליעד וחזרה בפעולת מגבית 11
תרשים תנועת הצוללים וסירות הגומי במעגן ע'רדקה בפעולת מגבית 11

המשימה לפגיעה בספינות הקומאר בע'רדקה נשארה בתוקף. הכוח יצא מבסיס מפרץ שלמה בשלוש סירות גומי בליווי דבור ב-11 באוקטובר בשעה 13:30 לכיוון היעד. הדבור נשאר באזור ראס מוחמד והסירות המשיכו בדרכן באיגוף מזרחי מחוץ לטווח המכ"ם באי שדואן.

הים היה נוח והמנועים פעלו ללא תקלות, והכוח התקרב ליעד מוקדם מהמתוכנן. היה ירח מלא. בשעה 20:30 הגיעו הסירות לנקודת הטבילה שבהחלטה במקום כ-500 מטר צפונה מהנקודה המתוכננת על מנת להימנע מהתגלות. מיד בטבילה במים הרגישו הצוללים התפוצצות רימונים נגד אדם שזרקו המצרים למים. הצוללים התקדמו בשחייה קבוצתית וחיפשו את המעגן. כשהרגישו את הפיצוצים מתרחקים הבין סרן גדי קרול שעברו את המעגן. הצוללים התקרבו בצלילה לחוף. ב-23:30 עלו מהצלילה הזדהו והתקדמו בשחייה צפונה.

זוג הצוללים הראשון, סרן גדי קרול ורס"ל דן עוזיאלי, זיהה כלי שיט גדול שלו ארבעה מדחפים והניח שזהו אחד הסטי"לים המצריים. הצמדת מוקשי עלוקה הייתה מסובכת. גוף הקומאר עשוי עץ ולא נמצא משטח מתכת להצמדת המגנטים. גם הבורג הבליסטי לא עבד. הצוללים הצליחו לקשור את המוקשים לצירי המדחפים ולהפעילם ונסוגו צפונה בצלילה. בשעה 03:20 הגיעו גדי קרול ודן עוזיאלי לסירות הגומי באפיסת כוחות מוחלטת.

פעילות המצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזעקה בחוף - בעת ההמתנה לצוללים שהו הסירות במרחק קרוב לחוף שהוא מחנה צבאי מצרי. בשעה 24:00 רעש, צלצולים והדלקת אורות מהמחנה. הסירות שהמתינו כ-50 מטר מהחוף עם מנועים מודממים. רס"ן אלי מרק המתין בדריכות ושקל את המצב. כל תגובה שינקוט תקטין את ההסתברות להצלחת איסוף הצוללים. התברר שהייתה זאת החלפת משמרות שגרתית במחנה שאינה קשורה לפעולה.

כוח מצרי חולף - בשעה 02:00 עבר ליד סירות הגומי הממתינות כלי שיט מנועי, כשהוא גורר מצפון לדרום ארבע סירות גומי עם חיילים בתוכן. כנראה היו אלה סירות שהדבורים בפיקודו של חיים שקד גילו באזור 'מרסה בריכה' והבריחו אותן. סירות הגומי המשיכו בהמתנה לצוללים. רס"ן אלי מרק עקב אחריהם ולא יזם פעילות התקפית. כך הכח לא התגלה למצרים.[7]

המשך פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוג הצוללים השני צלל למרכז המעגן, עלה וצפה, אך בין הרבה ספינות דיג לא הצליח לאתר את הקומארים. לאחד הצוללים קרתה תקלה והוא לא יכול היה להמשיך לצלול. הזוג עלה צפונה בשחייה כנגד הזרם. בשעה 03:15 הקים קשר עם רס"ן אלי מרק זוהה ונאסף על ידי סירות הגומי. הזוג השני נאסף לסירות הגומי בקרבת מזח הדלק. האיסוף היה בשעה 03:55 באור הדמדומים. לאחר האיסוף הופעלו המנועים ושובלי תנועת הסירות התגלו למצרים ונפתחה אש בטווח קרוב. למרות פניות הזיג-זג החדות שביצעו המשיכה האש, שלפי הערכת רס"ן מרק הייתה משני תותחים של 20 מ"מ, להיות מסכנת. בעקבות ההתגלות והאש, חשש רס"ן אלי מרק שהמצרים ירדפו אחריו בכלי שיט וביקש מהחפ"ק סיוע אווירי, שעקב מגבלת אמ"ט (אזור מוכה טילים) לא ניתן היה לקבלו במקום בו היו הסירות.
בהיות הסירות בטווח קילומטר מהחוף ועדיין תחת אש לא יעילה במיוחד, התקלקל מנוע של אחת הסירות והיא התעכבה. מרק חזר עם הסירות התקינות, הורה לאנשים לעבור, עם הציוד האלקטרוני, לסירות האחרות. הסירה פוצצה בלבנת חבלה שהוכנה למקרה כזה, והכוח יצא מהשטח במלוא המהירות. חיל האוויר מסר שהסיוע יינתן אחרי שהסירות יצאו מאזור מוגן טילים. הסירות התרחקו, המצרים לא רדפו אחריהן וסיוע לא נדרש ולא הופעל. בשעה 04:33 דיווח רס"ן אלי מרק במילות קוד לחפ"ק על כך שהודבקו שני מוקשים לקומאר אחד וכי הוא עם הצוללים בדרך החוצה.

הסנוניות - במהלך הערב הגיעו הסנוניות לבסיס מפרץ שלמה ויצאו לים. נקודת המפגש נקבעה במרחק 15 מיל ימי מזרחית ליעד. הכוח הנסוג נפגש עם זוג הסנוניות בפיקוד סרן דודו מרום ויחד חזרו לשארם א-שייח' בשעה 08:35.

לקחים בתחקיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למודיעין הימי נודע כי ספינת קומאר נפגעה מפיצוץ אך לא טבעה. המידע לא פורסם.[8] בתחקיר ראשוני שנעשה לאחר חזרת הכוח נאמר כי מוקשי העלוקה שהודבקו פעלו היטב וספינת קומאר יצאה משימוש. אך יש צורך באמצעי חבלה גדול יותר שייודא הרס המטרה.
שיפור הקשר - מטוס ממסר סיים את פעולתו לפי תוכנית חיל האוויר בלא להתחשב בצרכי המבצע והקשר בין הסירות לחפ"ק לא היה תקין.

באותו הלילה הייתה פעילות נוספת במפרץ סואץ: מרדף אחרי קומנדו ימי בסירות, סיור אלים של דבורים מול ראס זעפרנה וניסיון לחילוץ אנשי מוצב המזח.[9]

מבצע מגבית 14 – סיור אלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנונית נשק נושאית מקלעי מאג ומכ"ם דקה 101. משמאל רס"ן אלי מרק.
תרשים תנועת הסנוניות בסיור אלים ליד האי שדואן - 'מגבית 14'

הגעתן לבסיס מפרץ שלמה של הסנוניות המהירות והחמושות איפשרה לבצע פעולות התקפיות. האי שדואן הנמצא במבואות שארם א-שייח' ונמצאת בו תחנת מכ"ם החולשת על הכניסה למפרץ סואץ היווה מטרה מתבקשת. ידיעות מודיעין והערכות היו לפעילות תקיפה מצרית כנגד בסיס מפרץ שלמה באמצעות לוחמי קומנדו מושטים בסירות גומי שהאי שדואן ישמש להם בסיס קדמי. על כן יזם האלוף בוצר סיור אלים במבואות האי שדואן שבוצע בלילה 13–14 באוקטובר, הלילה השמיני לקרבות מלחמת יום הכיפורים, על ידי כוח שייטת 13 בפיקוד רס"ן אלי מרק.

הכוח כלל שתי סנוניות בפיקוד רס"ן אלי מרק, עם שלושה לוחמים בכל סירה. מסוק ולוחם בכוננות לחילוץ בשדה אופיר. ללוחמים היה ניסיון רב בביצוע סיורים אלימים מול חופי לבנון. החימוש לכל "סנונית" תוגבר וכלל שני מקלעי מאג קבועים בצידי החרטום. הותקנו חצובות לשני מאגים נוספים בכל צד. בנוסף צוידו במטולי רקטה RPG-7. התקנה זאת הייתה צעד ראשון להסבת סירת סנונית למערכת נשק למשימות הבאות.

נתיבי התנועה תוכננו דרומה עד ראס מוחמד ובגירוד חוף עד למפרץ הדרומי באי שדואן ושם לחפש את סירות הגומי המצריות. הייתה הערכה שבתוך המפרץ ימצאו כלי שיט מצרים ואולי יהיו מטרות נוספות.

התוכנית הוצגה לאישור אלוף בוצר, שקיבל יום קודם מינוי רשמי למפקד זירת ים סוף.[10] בוצר הדגיש שלא שווה שהסירות יפגעו ואם פותחים עליהן באש שיתרחקו.

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנת חצובות המאגים התארכה והכוח יצא לים ב-13 באוקטובר בשעה 21:30. בתחילה תנאי הים היו טובים וירח מלא האיר את הלילה. דרומית לראס מוחמד השתנו תנאי מזג האוויר. רוח צפון-מערבית בעצמה של 25 קשר הרימה גלים בגובה שני מטר שהיקשו על תנועת סירות הסנונית והרטיבו את הלוחמים. המכ"ם בסירת הפיקוד לא עבד טוב ואלי מרק הורה לאמנון שני בסירה השנייה לנתב את הדרך. כך הגיעו עד שני מיל ימי מצפון לאי שדואן אך לא מצאו סירות גומי מצריות. מרק ירד לאורך חוף האי שדואן אך בשלב מסוים החל ירי נורי תאורה לעבר סירות הסנונית. מרק הסיק שהכוח התגלה, התרחק ונכנס לאזור המעגן ממזרח וביצע ירי מקלעים לכיוון נקודות שנראו בחוף. הכוח חזר לשארם א-שייח' ב-14 באוקטובר בשעה 02:30.

מבצע מגבית 15- סירות נפץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

סירת סנונית מזוודת ומותקנת כסירת נפץ 'פצחן', אוקטובר 1973

הצורך המבצעי - בהמשך המלחמה נמצאה זירת ים סוף בכוננות להפעלת פעולת איגוף ימי בדרום מפרץ סואץ. אף כי סטי"ל קומאר אחד הוטבע המשיכו יתר ספינות הטילים במעגן ע'רדקה להוות איום בטילי סטיקס על הנחתות של חיל הים של ישראל. לוחמי שייטת 13 נדרשו לפתור את הבעיה. לנוכח ריבוי אמצעי המגן שמופעלים על ידי המצרים במעגן נראתה החזרה על דרך פעולה שקטה, באמצעות צוללים חבלנים, באותו היעד, בעלת סיכויי הצלחה נמוכים, ונדרש משהו אחר. סירות הנפץ מהדגם האיטלקי שפעלו במלחמות הקודמות כבר התבלו ויצאו מהשירות. צוות הפיתוח בבסיס שייטת 13 עסק בהרכבת מערכת פיצוץ ליצירת סירת נפץ על בסיס גוף סנונית . הפיתוח שנקרא "פצחן" היה שונה מהסירות המקוריות. מטען הנפץ שנשאה גדול יותר 350 ק"ג מחומר חדיש יותר RDX. רק מעט לוחמים ידעו להפעיל את ה'פצחן', ניסויי ההפעלה היו ראשוניים ומערכת הניהוג חוותה חוסר אמינות. מערכת יזום הפיצוץ שנקראה 'מגור' הייתה חדשה וטרם הוכחה כראויה לשימוש מבצעי.

הכנת סירות הנפץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוסר ברירה טובה יותר שכנע סגן מפקד השייטת רס"ן גדי שפי את מפקד השייטת שאול זיו להכין את ה'פצחנים' לפעולה. בבסיס עתלית נכנסו להילוך גבוה. סירת נפץ מופעלת על ידי לוחם בודד המתקרב מאוד למטרה. מפקד השייטת בחר אישית את יאיר מיכאלי ל'פצחן' אחד הוא נקרא לשוב משארם א-שייח' לעתלית לצורך כך ולוחם אחר לפצחן השני.

מיום א' 14/10 החלה פעילות מזורזת בבסיס עתלית על ידי מכונאי ימי רס"ר דוד מרכוס ורס"ל ידידיה יערי ששב מחו"ל בפתיחת המלחמה. ביום שני 15/10 החלו שיוטי הרצה ואימוני מודל בעתלית. במהלך ההרצות התגלו בעיות עם המנוע שכבה וכן היה צורך להחליף מדחף. יאיר מיכאלי היה בעל ניסיון רב בהשטה ואילו הלוחם השני לא יכול היה להגיע לרמה הנדרשת בזמן הקצר שעד לביצוע. גדי שפי החליט להעדיף את ידידיה יערי והוא נקבע כמפעיל ה'פצחן' השני. ביום ג' 16/10 נשלחו הסירות על מובילים לשארם א-שייח' והמפעילים נשארו ללמוד את מערכת הפעלת הפיצוץ שכונתה 'מגור'. הסנוניות הפצחן הגיעו לשארם א-שייח' ביום ד' 17/10 שעה 22:00 והמפעילים מיכאלי ויערי הגיעו בטיסה באותו הזמן.

תכנון ואימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף יוחאי בן נון, סא"ל יוסף דרור ורס"ן אלי מרק קיימו תכנון מקדים ודרך לפעולה. רס"ן גדי שפי הגיע ביום חמישי 18 באוקטובר בשעות הבוקר גובשה דרך הפעולה לתוכנית. בליל 18 באוקטובר יצאו לתרגיל מודל שכלל: איתור וזיהוי המטרה, הזנקת ה'פצחנים' זיהוי הפעלת תקיפה קפיצה למים ואיסוף מפעילי ה'פצחנים'. להארת המטרה הופעלה רקטת תאורה ידנית. התרגיל שהתחיל בשעה 22:30 והסתיים למחרת ב-05:15 בבוקר. מסקנות התרגיל היו שהפעלת התאורה בכיוון המטרה מסנוורת ויש להפעילה בכיוון ומרחק כזה שהאור יוטל מהצד.

בבוקר 19 באוקטובר גובשה התוכנית כיוון הכניסה נקבע מצפון. היה זה בין היתר מידיעות מודיעין שצפויה תנועת כלי שיט מדרום. התקיפות יתבצעו זו אחר זו בהתאם למצב בשטח.

הצגת התוכנית - אלוף אברהם בוצר כבר לא נמצא בזירה, הוא עזב למחרת צליחת התעלה על ידי אוגדת שרון. התכנון הוצג לפני מפקד הזירה הקבוע, אל"ם זאב אלמוג, ואושר על ידו.

הרכב הכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים תנועת כוח הסנוניות וסירות הנפץ למעגן ע'רדקה וחזרה, מגבית 15
תרשים פעולת מגבית 15 על ע'רדקה תקיפה בסירות נפץ 19–20 באוקטובר 1973.[11]

הרכב הכוח בפיקוד רס"ן גדי שפי כלל:

  1. שתי סנוניות בפיקוד רס"ן אלי מרק, עם שלושה לוחמים בכל סירה.
  2. זוג פצחנים, יאיר מיכאלי וידידיה יערי, מפעיל אחד בכל סירה.
  3. סנונית כוננות לחילוץ בפיקוד אלוף יוחאי בן-נון, עם שלשה לוחמים ליד האי שדואן.
  4. שלישיית דבורים בכוננות לחילוץ באזור ראס-מוחמד.
  5. מסוק ושני לוחמים בכוננות לחילוץ בשדה אופיר.

אישור מפקד חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם שאף להמשך התקיפה בע'רדקה אך פקפק ביעילות שיטת הפעולה. הביע זאת בקדם בשעות הבוקר: "אני לא להוט אחרי הפצחנים....בשלב הזה אני בהחלט אנטי-פצחנית, הרגשתי שזה ..."חאפ-לאפ". כל הענין לא עבר בדיקה רצינית.....עשוי להתרחש אסון. נהיה בזירה ונשמע אותם....לעומת זה אני חם על ענין ע'רדקה."[12] באותו דיון מובעת דעה "הכרחי לגמור את שני הסטי"לים בע'רדקה." והסיכום לתכנן תקיפה במעגן ע'רדקה. מפקד חיל הים יגיע לשארם א-שייח' ויאשר או יבטל במקום.

מפקד חיל הים הגיע ב-19 באוקטובר בשעות הערב לבסיס מפרץ שלמה לצורך בדיקה ותדרוך אחרון לאנייה חמושה שהתארגנה במקום. רס"ן גדי שפי הציג לתלם את התוכנית כולל כשירות סירות הנפץ. תלם בדק עם המפעילים את רמת בקיאותם במודיעין על היעד ויכולתם לזיהוי ספינת טילים מדגם קומאר. בשעה 18:00 אישר את הפעולה. עם זאת קבע שאם אין סטי"לים במעגן ע'רדקה לא לתקוף בכלל. ראש מספן הים צבי תירוש הציג את הנושא למטה הכללי וקיבל בשעה 22:00 את אישור הרמטכ"ל.

ביצוע הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוקטובר בשעות היום הכינו הלוחמים את הפצחנים לפעולה. המבצע התבצע בלילה שבין 19 ל-20 באוקטובר. הלוחמים לא ישנו כמעט ב-48 השעות האחרונות. הרופא התבקש לייעץ לגבי שימוש בגלולות בנזדרין והציע שלא לעשות זאת מסכנת התמכרות. בשעה 19:30 נעשה תדרוך אחרון לכל הכוח. לוחמי השייטת יצאו משארם א-שייח' ב-22:30, בפיקוד רס"ן גדי שפי, על גבי שתי סנוניות ושני פצחנים. הים היה גבה גלי מכיוון צפון מערב. מפעילי הפצחנים ישבו גבוה ללא משקפי מגן וחטפו נתזי מי מלח בעיניהם. ב-03:30 הגיעו מצפון והחלו בהתגנבות שקטה. הכוח נכנס לתוך המעגן בטווח 300 מטר מהרציף זיהה גדי שפי במגבר אור כוכבים את ספינת המטרה, ספינת טילים מדגם קומאר.

תקיפה ראשונה - ראשון נשלח ידידיה יערי לפי סימן מסנונית הפיקוד. יערי לא ראה את המטרה והבחין בקושי ברציף. רקטת תאורה שנורתה מהסנונית נפלה לפניו וסינוורה אותו לגמרי. יערי הסתובב וחזר לעמדת תקיפה, ביקש תאורה והסתער מבלי להמתין. כיוון את הפצחן לדרום המזח, נעל את ההגה וקפץ. הפצחן משיך לכיוון ועבר שמאלה מדרום למזח.

יערי המתין במושב הצף תחת אש נשק קל שנורתה אליו מהמזח. סנונית הפיקוד באה לאספו. אלי מרק השיב אש במאג לכיוון החוף. רקטהRPG-7 שנורתה מסנונית לעבר הקומאר נפלה למים לפני המטרה. הפצחן שנשלח למזח עשה סיבוב וחזר אל מקום הנטישה. נהג הסנונית איתמר לוי הבחין בו והפנה את החרטום הצידה. הפצחן עבר קרוב מאוד אך נמנעה התפוצצות.

תקיפה שנייה – לאחר איסוף ידידיה יערי מהמים כיוון שפי את יאיר מיכאלי בהפלגה צמודה לכיוון המטרה. אלי מרק ירה רקטות תאורה אך הן נפתחו נמוך ולא הועילו. מיכאלי לא הבחין במטרה וכיוון את הפצחן למרכז המזח, נטש ונאסף מיד על ידי סנונית הפיקוד.

רס"ן אלי מרק שעקב אחרי סירת ה'פצחן' במגבר אור כוכבים ראה אותה פוגעת ברציף בין שתי ספינותה הקומאר, נשמעה התרסקות עמומה אך לא היה פיצוץ. שתי סנוניות התרחקו מאזור הפעולה. בדרכן ראו שוב את הפצחן הראשון מסתובב בשטח. מספר דקות מאוחר נשמע פיצוץ גדול ונראתה פטריית נפץ גדולה מהפעלת ההשמדה המשנית של הפצחן הראשון. ההתפוצצות החלקית גרמה לנזק מועט למזח. הערכת מפקד יחידת הסירות הייתה שפיצוץ כזה אם היה קורה במזח, היו שתי ספינו הקומאר מושמדות.[13]

בדרכם לשארם א-שייח' חוו סנוניות תקלות במנועים וגררו אחת את השנייה. באזור ראס מוחמד נפגשו עם סנונית הכוננות בפיקוד אלוף יוחאי בן-נון ונכנסו לשארם א-שייח' מוקדם בבוקר.

מסקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב אי הבנה בדיווח נוצרה במפקדת חיל הים דעה שספינת הקומאר התפוצצה וכך גם דווח למטה הכללי.[14] מאוחר יותר התבררה הטעות והפעולה הוגדרה כאי-הצלחה.[15] המצב היה שספינת הקומאר נשארה כשירה והיוותה מטרה לפעולה נוספת.

עלו מספר מסקנות: לא הייתה הכנה מספקת שהיא תנאי להצלחת פעולה. הוכח שסנוניות מסוגלות לחדור למעגן שמור בעת מלחמה ושהפצחן מהווה אמצעי משמעותי לגרימת נזק. יש צורך באמצעי לזיהוי המטרה על ידי המפעיל עצמו. יש צורך בקסדה ומשקפי מגן למנוע נתזי מי ים וסינוור עיני המפעילים. אמינות מנועי הסנוניות מהווה בעיה. כמו כן עלה בחומרתו מצב העייפות, עקב חוסר השינה של הלוחמים, שמוביל לפעולות אוטומטיות והשפיע לרעה על יכולת החשיבה בעת הביצוע. הערכת המתכננים הייתה שאי הצלחת הפעולה אינו פוסל את השיטה בכללותה. "הפצחנים וסירות האם הוכיחו שהן מסוגלות לתמרן היטב בתנאי המבצע. זיהויין קשה לאויב והן מהוות מטרות קשות לפגיעה"[16]

מבצע מגבית 16[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגזרת הים התיכון תוכננה פשיטה רבת משתתפים על מוצבי המצרים בחוף מזרחית לפורט סעיד. רס"ן גדי שפי קיבל הוראה לעבור עם כל הכוח לגזרת הים התיכון. לוחמי שייטת 13 כבר נמצאו בשדה אופיר מוכנים לטיסה לבלוזה להצטרף לפעולה בצפון סיני. הסנוניות הועמסו לרכבים להישלח לחוף רומני.

בשלב זה של המלחמה כוחות צה"ל נמצאו מערבית לתעלת סואץ ולכן כבר לא הייתה צפויה דרישה לפעולת הנחתה של כוחות שריון במפרץ סואץ. מאידך, במעגן ע'רדקה נמצאו שתי ספינות טילים מדגם קומאר כשירים לאחר שבשעות היום הצטרף סטי"ל קומאר מנמל סאפאגה. הפסקת התקיפות במצב זה הייתה נחשבת למצרים כניצחון ולשייטת 13 וחיל הים ככישלון. מפקד חיל הים, בנימין תלם, לא הסכים לכך, והורה למפקד הזירה לחזור ולתקוף את ספינת הקומאר במעגן ע'רדקה. גדי שפי, שכבר היה בשדה אופיר, קיבל הוראה לחזור לבסיס מפרץ שלמה עם הלוחמים כדי לפעול פעם נוספת במעגן ע'רדקה.

עיתוי המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שהשיחות על הפסקת האש היו בהילוך גבוה דרש מפקד חיל הים, אלוף בנימין תלם ממפקד הזירה אל"מ זאב אלמוגלבצע את התקיפה עוד באותו הלילה, 20 באוקטובר. רס"ן גדי שפי הודיע שהדבר בלתי אפשרי עקב עייפות הלוחמים וביקש דחייה ללילה הבא. בשעה 13:00 חזרו הלוחמים לבסיס ושיירת הסנוניות עוכבה. נעשו הכנות ליציאה ובשעה 18:00 הגיע האישור על דחיית הביצוע ל-21 באוקטובר. ללוחמי השייטת הייתה ידועה המשמעות ההיסטורית של התאריך. בשנת 1948 בוצע בו טיבוע אל-אמיר פארוק. כוח סירות נפץ בפיקודו של יוחאי בן-נון הטביע, מול חופי עזה, את אוניית הצי המצרי 'אל-אמיר פארוק'. שעת הפתיחה באש נקבעה לשעה אחת קודם לזריחה. שעה בה הערנות פחותה וניתן להפתיע את האויב וכן להסתייע באור השחר לזיהוי במקום רקטות התאורה שאכזבו. המתכננים העריכו שהמצרים שידלקו אחרי הכוח הפוגע באור יום יהיו חשופים כמטרה נוחה לחיל האוויר הישראלי.

מודיעין ותוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים תנועת הסנוניות החמושות לתקיפה במעגן ע'רדקה - "מגבית 16" 22-21 באוקטובר 1973
תרשים מפגש וירי רקטות נגד טנקים - "מגבית 16" 22 באוקטובר 1973

פעולות מגבית 14 ו-15 שבוצעו בצורה "רועשת" העמידו את המצרים בכוננות עליונה. יסוד ההפתעה מסירות תקיפה נחלש, והסיכון בביצוע גדל. לא היה מידע מיוחד על שינויי היערכות ביעד.

רס"ן גדי שפי הציג את התוכנית למפקד הזירה. בעת התדריך האחרון הודיע קצין המודיעין כי בליל הפעולה צפוי לפעול באזור המטרה זרקור תותחנים רב-עצמה. נתון זה עשוי לסייע לקבוע את כיוון הכניסה ליעד – מצפון או מדרום. הכניסה הצפונית, הרחבה והפנויה, שהוערכה כעדיפה לחדירה, לעומת הכניסה הדרומית הגדושה בשרטונות. רס"ן גדי שפי סיכם כי יקבע את כיוון הכניסה בעת הביצוע בשטח.

דרך פעולה ואימון מוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרה דרך פעולה של כניסה רועשת מהירה עם סנונית חמושה. באותו שבוע הגיעו למחסני זירת ים סוף מטולי קרגו (Carl Gustaf recoilless rifle) ורקטות לאו נגד טנקים שהגיעו לישראל ברכבת האווירית.[17] מטולי הקרגו שהוכיחו את יעילותם כנשק מסיים בספינות הדבור שלפלגה 915 מספר ימים קודם לכן, היו כבדים להפעלה מסירת סנונית. כ-40 רקטות לאו נמסרו לאנשי שייטת 13 החימוש החדש לא היו מוכר ללוחמים. שפי הקצה 20 רקטות למבצע ו-20 לאימון מוקדם. לקראת הפעולה בוצע אימון על מטרה צפה של זירת ים סוף. בוצעו מטווח-יום, ומטווח-לילה נוסף עם תחילת התנועה אל היעד. נקבע, שהשיגור יבוצע 80–100 מטר מהמטרה. שכן, קרוב מדי למטרה עלול הכוח התוקף להיפגע מפיצוץ טילי סטיקס שבספינות האויב המלאים בחצי טון חנ"ם כל אחד, ואילו רחוק יותר עלול היורה להחטיא את המטרה. בכל "סנונית" נבחר לוחם אחד בלבד שיבצע את הירי, והוקצו לו 5 רקטות לאו למשימה. נקבע שאותו לוחם ירה 5 רקטות לאו באימונים המוקדמים כדי לצבור מיומנות.

הפיקוד על הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלת האחריות למשימות שייטת 13 במהלך המלחמה נקבע על ידי מפקדה שאול זיו, שקבע כי סגן מפקד השייטת רס"ן גדי שפי שנמצא בזירת ים סוף ופיקד על פעולת מגבית 15, יפקד גם על הפעולה הבאה. מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם ראה בגדי שפי אחראי להשיג את המטרה. בבוקר 21/10 דרש משפי "אמרת שתטביעו את הסטי"לים בע'רדקה אז עכשיו תטביע את הסטי"ל הזה ולא מענין אותי איך תעשה את זה."[18]

שררה הערכה שלאחר הפעולות הקודמות תהיה ערנות המצרים מוגברת וסיכויי הפעולה הסתמנו כגבוליים. אל"מ זאב אלמוג מפקד זירת ים סוף, כמפקדה לשעבר של שייטת 13, סבר שהיכרותו הקרובה את הלוחמים ואת הסנוניות, הצורך בשליטה במצבים הקריטיים הצפויים להתפתח במהלך הפעולה, העדיפות לכך שהחלטות מידיות תינתנה מסירת הפיקוד ולא מחפ"ק מרוחק, והצורך להַגביר את ביטחונם של הלוחמים בפעולה חייבו את הצטרפותו האישית. על רקע זה ביקש מפקד הזירה מאלוף בנימין תלם למנותו למפקד הפעולה בים – כולל חדירה עם הכוח ליעד.
אלוף בנימין תלם שקל שמסירת הפיקוד לזאב אלמוג תהווה הבעת אי אמון ברס"ן גדי שפי ובמפקד שייטת 13 סא"ל שאול זיו. תלם התנה את ההצטרפות של מפקד הזירה כמתלווה, בהסכמת מפקד הפעולה רס"ן גדי שפי. כך אישר גם את הצטרפותו של אלוף יוחאי בן-נון. רס"ן גדי שפי בניגוד לעצת אנשיו [19] הסכים לקבל את מפקד הזירה כמתלווה בסנונית הפיקוד.[20] לאחר שזה הציג את מעמדו כחפ"ק שנמצא בסירה במקום במפקדה בחוף. "לא אתערב בטכניקה אלא במדיניות" וכך היה.[21]

הרכב הכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוח בפיקוד גדי שפי כלל:

  1. סנונית פיקוד – רס"ן גדי שפי סגן מפקד השייטת - מפקד המבצע, אל"מ זאב אלמוג מפקד זירת ים סוף - מתלווה, דוד קליאוט נהג, רס"ל אורי שטיין משגר הלאו (רקטה) ויוחנן שדה מקלען מאג
  2. סנונית שנייה - בפיקוד סרן ישראל דגאי, יאיר מיכאלי הגאי, רס"ל דני איתן משגר הלאו (רקטה) ורמי צור מקלען.
  3. סנונית חילוץ בפיקוד יוחאי בן-נון, איתמר לוי נהג, יאיר סלע וראובן שפיצר מקלענים.
  4. שלישית דבורים בכוננות לחילוץ באזור ראס-מוחמד.
  5. מסוק עם רס"ן אלי מרק בכוננות לחילוץ בשדה אופיר
  6. הקצין הבכיר בחפ"ק בשארם א-שייח' סא"ל חיים שקד.

הביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוחמים יצאו מבסיס שארם א-שייח' ב-21/10 שעה 21:00, עם שלוש סנוניות. הים היה נוח עד גלי. לאחר שעה חלה תקלת מנוע בסנונית של דגאי ומיכאלי. בהוראתו של שפי הוחלפו הצוותים בסירות. יוחאי בן-נון חזר עם הסנונית המקולקלת לשארם א-שייח', ושתי הסנוניות המשיכו בתנועה איטית דרומה. בהמשך הדרך התגלו זרקורים בדרום המעגן. שפי החליט להמשיך ישר מצפון. הוא הרגיש ביטחון והתמצא בשטח בו ביקר בפעולה הקודמת ונע באיטיות במרכז המעבר תוך שמירת מרחק מהאי ג'יפתון. ההתקרבות נעשתה בשעת הגאות ושפי חשש להתקרב לשרטונות המכוסים מים ואינם נראים.

בעת ההתקרבות למעגן בשעה 03:30 הבחינו הלוחמים מדרום לנתיב הכניסה בצללית של כלי שיט גדול, בקרבת האי ג'יפתון, ושפי החליט לפגוע בו גם אם הוא טרפדת. אלמוג דרש שיצמד למשימה וימשיך לכיוון המזח.[22] בטווח של 500 מטר זיהה שפי בוודאות את הצללית כסטי"ל קומאר, אלמוג צפה ואישר את הזיהוי. הסנוניות התקרבו לספינת הקומאר כשהן בטור והתכוננו לירי. בהיותן במרחק 100 מטר נתגלו על ידי המצרים בחוף ונפתחה עליהם אש ממערב, לרבות מתותח 23 מ"מ. הסנוניות נמצאו בין מקור הירי בחוף לבין ספינת הקומאר ולכן הירי המצרי לא היה יעיל.

הסנוניות התקרבו במהירות בטווח 70 מטר מהסטי"ל פנו ימינה כדי לקבל גזרת אש בו זמנית. צללית ספינת הקומאר התבלטה באור הירח ונראו שני אנשים על הסיפון. שפי פקד לפתוח בירי רקטות לאו אך לא להפעיל רקטות תאורה כי המטרה נראתה היטב. ארבעת השיגורים הראשונים מכל סנונית החטיאו את המטרה. ברקטה החמישית פגע דני איתן מתחת לגשר הקומאר. שניות ספורות אחריו פגע גם אורי שטיין באזור הירכתיים והקומאר החל לבעור. זוהו אנשים קופצים ממנו למים. מכיוון ספינת הקומאר נפתחה לעבר הסנוניות אש תת-מקלעים. מכיוון מערב שיגרו המצרים רקטות תאורה.

סנונית מכח שייטת 13 חוזרת למעגן שארם א-שייח' ממבצע מגבית 16 לאחר פגיעה בקומאר בע'רדקה, 22 באוקטובר 1973

אף כי ספינת הקומאר בערה רצה שפי להיות בטוח בחיסולה. היה בכוונתו להתקרב ולהטיל אליה מטען חבלה ולפוצצה. שפי פקד על ההגאי להתקרב. החרטום הופנה אל ספינת הקומאר אך הסנונית לא התקדמה. שפי הפעיל את המקלעים הקבועים לצידי החרטום וירה חצי שרשרת לעבר ספינת הקומאר, אך הירי ממנה נמשך. מֵי הגאות שכיסו את השרטון לא אפשרו להבחין בו ומדחפי סנונית הפיקוד נתקעו בריף האלמוגים ומנעו את תנועתה. שפי הקפיץ את צוות הסנונית למים, בכך הקל את משקלה ויחד דחפו אותה אל מחוץ לריף. אדם שנשאר בסירה והתבקש לעבור לחרטום, הפעיל בדרכו את מקלעי המאג הקבועים בצדי הסנונית בירי מעל ראשי הצוות שבמים.

כשהסנונית החלה לנוע הוברר שהיא מזגזגת, כיוון שמדחף אחד כנראה נפגע. הסנונית השנייה גררה את סנונית הפיקוד אל מחוץ לאזור המעגן. כשהגיעו מצפון לג'יפתון האיר השחר והכוח יצא מטווח האש. משם, נעו במהירות מואטת ובאור יום לשארם א-שייח'. סירת הכוננות נכנסה עם התקלה לשארם א-שייח' ויצאה שוב תקינה בשעה 04:00 היא המתינה ליד ראס מוחמד אך לא נקראה לסייע. ב-22/10 שעה 10:00 נכנס הכוח לשארם א-שייח'.

בדיווח לרמטכ"ל – "כוח של שייטת 13 המובל בשתי סנוניות חדר פעם נוספת הלילה לנמל ע'רדקה ופגע בכלי שיט (כנראה סטי"ל מדגם קומאר). הסטי"ל עלה באש."[23]

לסא"ל יוסף דרור, שנשאר בבסיס היציאה, היו חששות לגבי הפעולה. דרור הכין שתי סירות גומי עם לוחמים ובאישור סגן מפקד הזירה חיים שקד התקדם לאזור ראס מוחמד בכוננות לחילוץ.

מהצד המצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש מחלקת המודיעין אל"מ רמי לונץ דיווח בקדם מח"י ששתי רקטות פגעו בסטי"ל קומאר שנשרף כליל. לצוות המצרי היו שני נפגעים היתר קפצו למים ונאספו מאוחר יותר. בים האדום נשארו למצרים רק שני סטי"לים.

המצרים פוצצו את ספינת הקומאר הפגועה והסיגו את כוחותיהם למעגן סאפג'ה המרוחק ובכך הכירו שמעגן ע'רדקה איננו מעגן בטוח. מתקפה על אזור בסיס מפרץ שלמה מסאפג'ה מחייבת תנועה ארוכה בים שתיתן הזדמנות לפגוע בכלי השיט.

המודיעין הימי דיווח, כי ספינת הקומאר שהושמדה הוא מספר 501. אותו סטי"ל שבפיקודו של נקיב ימי אחמד שאכר טיבע את אח"י אילת שש שנים קודם לכן, ב-21 באוקטובר 1967.[24]

תחקירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחות לוחמים מפקד שייטת 13 קיים חמש שיחות לוחמים בתקופה שלאחר המלחמה. עקב פרישת אנשי היחידה קוימו שיחות לוחמים בבסיס מפרץ שלמה, באבו רודס ובבסיס עתלית. בעתלית נערכו גם שיחות לתומכי הלחימה מהפלגה הטכנית ופלגת המפקדה ולחניכי בית הספר של השייטת. הלוחמים נתבקשו לשמוע ולהשמיע בקורת על שיטות הלחימה וניצול כוח המילואים וגם להציע לקחים לצורך משימות עתידיות.

בתחקיר בשייטת 13 שהתקיים בפני אלוף בנימין תלם בנוכחות מרבית קציני החיל. מפקד זירת ים סוף, אל"מ זאב אלמוג לא נכח בתחקיר אף כי הוזמן, ושלח קלטת אודיו באמצעות ראש מדור היסטוריה סרן קינן. אלוף בנימין תלם אישר להשמיע את הקלטת בתחקיר. בקלטת ייחס לעצמו אלמוג את היזמה למבצעי השייטת בזירה. ציין את השתתפותו במגבית 16 לצורך תיקון המורל השבור של אנשי שייטת 13. קציני השייטת שמעו ושתקו רק רס"ן אלי מרק מחה על הדברים אותם הגדיר כגוזמאות.[25]

מפקד שייטת 13 סא"ל שאול זיו, ריכז את התחקירים וההתייחסויות שנערכו בשייטת 13 פעילות שייטת/13 במלחמת יום הכיפורים שהופצה בפברואר 1974 למפקדי יחידות חיל הים.[ג]

משמעות הפעולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל הפעולות בע'רדקה נעשה שימוש באמצעים ובשיטות יוצאי דופן וחסרי תקדים, כגון: הפלגה בסירות גומי לאורך 200 ק"מ. הפעלה של סירות נפץ – 'פצחנים' שטרם עברו אישור מבצעי. רקטות לאו אנטי-טנקיות, בלתי מוכרות שוגרו מסנונית כנגד כלי-שיט בהצלחה.

הפעולות במעגן ע'רדקה בוצעו ברמה שמעבר למעטפת המבצעית שהייתה בשייטת 13 קודם למלחמה. את הפעולות ביצע קומץ של כ-20 לוחמים, חציים אנשי מילואים. השקיעו את כל מרצם ומאודם ואף הגיעו עד למצב של עייפות קיצונית.

עקרונות ההפתעה והדבקות במטרה שיושמו: באמצעים, בשיטה, במיקום ובעיתוי, היו המפתח להצלחה זו. הוברר שפעולות טקטיות ממוקדות, מסוגלות להשיג תוצאה אסטרטגית.

כבר לפני השמדת הסטי"ל השני, ב-22 באוקטובר, הצליחו כוחות צה"ל לכבוש שטחים נרחבים ממערב לתעלת סואץ, כולל כיתור הארמייה השלישית של מצרים ממזרח לתעלת סואץ. לפיכך, למרות ההצלחה שבהשמדת שתי ספינות הקומאר, לא יצאו מבצעי ההנחתה במפרץ סואץ אל הפועל.

לתפארת הקומנדו הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

20 שנים מאוחר יותר עמד סא"ל אלי גליקמן, לימים מפקד שייטת 13, על משמעותם של מבצעי מגבית:

"המבצעים של שייטת 13 בע'רדקה הוכיחו, כי דמיון, יצירתיות ודבקות עילאית במטרה מאפשרים לחדור ליעד מסוים כמה פעמים ברציפות ברווחי זמן קצרים וללא אבדות באותה מלחמה - כל עוד משכילים לשמור על עקרון ההפתעה. מבצעי הקומנדו הימי השיגו השפעה מכרעת על תוכניות הקרב של האויב, חילצו את זירת ים סוף מלחץ התקפי של האויב ויצרו אפשרות לממש תוכנית מבצעית לא-שגרתית של צה"ל."[26]

עיטורים וציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הנושאים שנידונו בין קציני שייטת 13 בתקופה שלאחר הקרבות היו: הרקע האדום מתחת לכנפי העטלף ולמי מגיע ציון לשבח. נתגבשה מסקנה שלא להעניק רקע אדום לכנפי העטלף לאנשים שפעלו בתוך נמלי האויב. וזאת בניגוד לתקדים שנעשה במלחמת ששת הימים.
סגן מפקד השייטת גדי שפי התייחס: "מי שהיה בתוך נמל אויב יש לו זכות גדולה. לוחמים מחכים לכך כל החיים. בכל זאת לא הסכמתי לענין הזה אם כי לנו, חבורה קטנה של לוחמים הייתה כל הזכות לרקע הזה. אבל מדוע עלינו לנקר את עיני אלה שלא השתתפו בפעולות...כשאתה מגדל יחידה של לוחמים מיוחדים, אתה מחפש משהו אחר ולא רק סמלים."[27]

מפקד שייטת 13 שאול זיו הגיש המלצותיו למפקד חיל הים, תוך שהוא מכבד את בקשתו של גדי שפי לא להיות מומלץ. מפקד חיל הים אישר את ההמלצות אך לא הסכים לותר על גדי שפי. בנימין תלם הוסיף המלצה משלו והגיש לוועדת העיטורים.

  • על פגיעה בכלי שיט אויב בחדירה שנעשתה בסירות נשק מהירות במעגן ע'רדקה במבצעי מגבית 15,16 קיבל מפקד הפעולות סא"ל גדי שפי את עיטור המופת. "במהלך קרבות מלחמת יום הכפורים פקד סא"ל גד שפי על כוח שחדר לאזור מעגן ע'רדקה שבים-סוף. הכוח עמד במשימתו, אגב שימוש בשיטה ובאמצעים מאולתרים והשלים משימתו על-אף השמירה המוגברת של האויב. בפעולתו זו גילה אומץ-לב, קור-רוח כושר-מנהיגות ודבקות במשימה למופת."[28]
  • על חדירה תת-מימית ופגיעה בספינת הקומאר במעגן ע'רדקה. מבצעי מגבית 10 ו-11. עוטרו הצוללים רס"ן גדי קרול[29] בעיטור העוז ורס"ל דן עוזיאל[30] בעיטור המופת.
  • על פגיעה בכלי שיט אויב בחדירה שנעשתה בסירות נשק מהירות במעגן ע'רדקה במבצעי מגבית 15,16 צוינו רס"ל דן איתן[31] ורס"ל אורי שטיין[32] צוינו לשבח על ידי הרמטכ"ל.
  • מפקד פעולות מגבית 10–11 שהשיט את הלוחמים בסירות ניווט היטב ליעד ואסף אותם. צוין רס"ן אליהו מרק[33] לשבח על ידי אלוף בנימין תלם, מפקד חיל הים.
  • על פגיעה בכלי שיט אויב בחדירה שנעשתה בסירות נשק מהירות במעגן ע'רדקה במבצעי מגבית 15,16 צוינו סג"ם אבינועם ברקין[34], סרן ישראל דגאי[35] ורס"ן אליהו מרק[36] לשבח על ידי אלוף בנימין תלם מפקד חיל הים.
  • על פגיעה בכלי שיט אויב בחדירה שנעשתה בסירות נשק מהירות במעגן ע'רדקה במבצעי מגבית 15,16 קיבל סרן דניאל קורן[37] ציון לשבח מאלוף מיכאל ברקאי ראש מספן הים.

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתתפים במבצעי מגבית
תפקיד שם ביצועים תמונה
מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם אישר את הפעולות ודרש את חיסול הקומאר
PikiWiki Israel 32324 Bini & Yomi (cropped).jpg
ראש מחלקת ים תא"ל צבי תירוש קיבל אישור מהרמטכ"ל לפעולות
ZviTirosh1968.jpg
ראש מחלקת מודיעין (רמד"ן) אל"ם רמי לונץ
RamiLunz 1972 (cropped).jpg
נציג מפקד חיל הים בחפ"ק אלוף אברהם בוצר הקצין הבכיר בזירה השתתף גם בנוהל הקרב לפעולות מגבית 10, 11 ו-14
Chitzis73.jpg
מפקד זירת ים סוף, אל"ם זאב אלמוג קצין בכיר חפ"ק מגבית 15 ומשתתף במגבית 16
Rear Admiral Ze'ev Almog.jpg
סגן מפקד זירת ים סוף סא"ל חיים שקד קצין בכיר בחפ"ק מגבית 16
ChaimShakedHaifaPort1973 (cropped).png
מפקד שייטת 13 סא"ל שאול זיו הטיל משימות והקצה כוחות
ShaulZiv573.jpg
סגן מפקד שייטת 13 רס"ן גדי שפי מפקד מבצעי מגבית 15 ו-16
GadiShefiRaserenFamily (cropped).jpg
קצין אג"ם של זירת ים סוף רס"ן אברהם בן-שושן ומפקד כח דבורים לגיבוי ואיסוף
ReshefOfficers (cropped).jpg
קצין מבצעים של שייטת 13 רס"ן אילן אגוזי מפקד כוחות שייטת 13 בזירה ונציג בחפ"ק מפקד הזירה
סרן אילן אגוזי בתדריך לפני פציעתו
מפקד פעולות מגבית 10, 11 ו-14 רס"ן אלי מרק ניווט ליעד וקיבל החלטות כבדות, מוביל הסנוניות במגבית 15
רס"ן אלי מרק במנוחת הבראה לאחר פציעה שנייה ינואר 1974
מפקד הצוללים מגבית 10 ו-11 סרן גדי קרול הדביק מוקשים במגבית 11
גדי קרול 1974
יוזם מלווה אלוף יוחאי בן-נון מתכנן פעולת התקיפה בסנוניות נשק
Yohai Ben-Nun.jpg
תומך מלווה סא"ל יוסף דרור
YosefDrorTaninBrdg.jpg
נציג חיל הים בשדה אופיר אל"ם יהודה בן-צור תיאם כוננות לחילוץ ותקיפה אך לא הופעלו
סא"ל יהודה בן-צור, 1973
מפקד דבור 861 סגן יעקב עבאדי פגש את סירות הגומי החוזרות במגבית 10, וגרר אותן לשארם א-שייח'
סגן יעקב עבאדי מפקד דבור 861 במלחמת יום הכיפורים

לוחמים בפעולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמים במבצעי מגבית
תפקיד שם ביצועים
מבצע מגבית 10 בפיקוד רס"ן אלי מרק
6 צוללים מוביל סרן גדי קרול
זוג צוללים ראשון גדי קרול ודן עוזיאלי,
זוג צוללים שני אמנון שני וירון מצליח
זוג צוללים שלישי אבינועם ברקין ומאיר לוי
סירת גומי פיקוד אלי מרק איתמר לוי ואודי גרוסמן
מפעילי סירה שנייה דוד קליאוט ואורי שטיין
מפעילי סירה שלישית יוסף גוזני ורן ניר
מפעילי סירת גומי עתודה ישראל דגאי וראובן שפיצר
נציג שייטת 13 בחפ"ק רס"ן אילן אגוזי
מבצע מגבית 11 בפיקוד רס"ן אלי מרק
4 צוללים מוביל גדי קרול
זוג צוללים ראשון גדי קרול ודן עוזיאלי,
זוג צוללים שני אבינועם ברקין ומאיר לוי
סירת גומי פיקוד אלי מרק ראובן שפיצר ואודי גרוסמן
סירה שנייה -צוללים יוסף גוזני ורן ניר תקלת מנועים, האנשים עברו לסירה 3 והסירה הוטבעה.
סירה שלישית -דלק ישראל דגאי ודוד קליאוט
זוג סנוניות פיקוד דודו מרום פגשו את סירות הגומי בדרכם חזרה.
סירת גומי עתודה אמנון שניידר ואורי שטיין על הדבור בראס מוחמד
כוננות לחילוץ במסוק משה דותן וגיורא גוטסמן בשדה אופיר
נציג שייטת 13 בחפ"ק רס"ן אילן אגוזי
מבצע מגבית 14 בפיקוד רס"ן אלי מרק
סנונית מובילה איתמר לוי נהג אורי שטיין ויוסף גוזני לוחמים
סנונית שנייה מפקד אמנון שני, דני איתן ודוד קליאוט לוחמים
כוננות לחילוץ במסוק אהוד גרוסמן בשדה אופיר
נציג שייטת 13 בחפ"ק רס"ן אילן אגוזי
מבצע מגבית 15 בפיקוד רס"ן גדי שפי
סנונית פיקוד גדי שפי אלי מרק, איתמר לוי נהג, אורי שטיין ויוסף גוזני לוחמים
סנונית שנייה מפקד אמנון שני. דודו דני איתן, ואודי לוחמים
סירת נפץ 'פצחן' ראשונה ידידיה יערי הפצחן סטה ממסלולו הסתובב במעגן והתפוצץ בזמן המותקן.
סירת נפץ 'פצחן' שנייה יאיר מיכאלי פגע ליד חרטום ספינת הקומאר התרסק אך לא התפוצץ.
לוחם ב-10 יאיר מיכאלי מפעיל פצחן בפעולת מגבית 15
סנונית כוננות לחילוץ יוחאי בן-נון, גדי קרול, ישראל דגאי ודוד קליאוט ליד ראס מוחמד.
פלגת דבורים בכוננות במארב מצפון לשדואן
כוננות לחילוץ במסוק דיטקובסקי וגיורא גוטסמן בשדה אופיר
נציג שייטת 13 בחפ"ק רס"ן אילן אגוזי
מבצע מגבית 16 בפיקוד רס"ן גדי שפי
סנונית פיקוד גדי שפי, זאב אלמוג, דוד קליאוט נהג ויוחנן שדה מאג אורי שטיין M72 לאו
סנונית שנייה ישראל דגאי מפקד, יאיר מיכאלי נהג ורמי צור מאג דני איתן M72 לאו
סנונית שלישית לחילוץ מפקד יוחאי בן-נון, איתמר לוי נהג, יאיר סלע וראובן שפיצר מאגים התקלקלה בדרך חזרו לתיקון ויצאו בכוננות ליד ראס מוחמד.
כוננות לחילוץ במסוק אלי מרק בשדה אופיר

לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זמנים לפעולות עיקריות
זמן באוקטובר 1973 מבצעים פעולה תוצאות
שבת 6/10 בלילה 2 ספינות קומאר מצריות תקיפת טילים על נחתות חיל הים רדיפה על ידי מטוס פנטום ללא תוצאות.[38]
א' 7/0 שייטת 13 התארגנות בעתלית קבלת משימות
ב' 8/10 ש 06:15 לוחמים וסירות גומי יציאה מבסיס עתלית לשארם א-שייח'
ג' 9/10 ש 13:00 רס"ן אלי מרק ולוחמים צוללים יציאה לפעולת מגבית 10
21:00 בסירות הגומי בנקודת הטבילה של הצוללים מתגלה כלי שיט מצרי התחמקות מזרחה לתוך השרטון.
22:55 בסירות הגומי כלי השיט המצרי התרחק סירות חזרו לנקודת הטבילה מפקד הפעולה אלי מרק מחליט לבטל את הפעולה.
ד' 10/10 ש 02:40 דבור סירות גומי מפגש בנקודה קדמית תחילת גדירה.
08:20 סירות הגומי והצוללים חזרה מפעולת מגבית 10 לשארם א-שייח' ללא ביצוע ביעד.
ה' 11/10 ש 13:30 סירות גומי וצוללים יציאה לפעולת מגבית 11 ים נוח מאפשר תנועה מהירה.
20:30 סירות גומי וצוללים הגעה לנקודת הטבילה תחילת צלילה שני זוגות צוללים.
23:30 זוג צוללים קרול ועוזיאלי גילו את המטרות נכנסו להדבקת מוקשים.
זוג צוללים שני לא הצליחו לאתר מטרה לאחד הצוללים תקלה
ו' 12/10 00:00 במחנה המצרי מצפון למעגן רעש וצלצולים שהתבררו החלפת משמרת שגרתית הסירות בהמתנה ליד החוף.
02:40 גוררת וסירות קומנדו מצרי מעבר בקרבת סירות הגומי הממתינות לצוללים הסירות לא זזו ולא התגלו.
ש 03:20 סירות גומי מפגש ואיסוף זוג צוללים ראשון
03:55 סירות גומי מפגש ואיסוף זוג צוללים שני בקרבת מזח הדלק. נפתחה אש מהחוף.
04:33 סירות הגומי אלי מרק מדווח לחפ"ק על הדבקת המוקשים ויציאה בדרך חזרה הוזמן סיוע אוויר שלא התקבל וגם לא הייתה רדיפה.
סירות גומי וסנוניות מפגש 15 מיל מזרחית לג'יפתון תנועה יחד צפונה.
ו' 12/10 ש 08:35 סירות גומי וסנוניות חזרה מפעולת מגבית 11 המוקשים התפוצצו וספינת הקומאר מס' 504 שקעה במקום ויצאה מפעולה.
שבת 13/10 ש 21:45 שתי סנוניות בפיקוד אלי מרק יציאה למגבית 14 מארב אלים בקרבת האי שדואן
א' 14/10 ש 02:30 שתי סנוניות חזרה לבסיס מפרץ שלמה חילופי ירי ללא נפגעים.
א' 14/10 בסיס עתלית הרכבת שתי סירות נפץ – 'פצחנים' בפיתוח
ב' 15/10 צוות פיתוח בעתלית אימוני תקיפה במצב סירת תקיפה
ג' 16/10 מובילים העברת שתי סירות נפץ לשארם א-שייח' הכנה לפעולה.
ד' 17/10 ש 22:00 שתי סירות 'פצחן' הגיעו לשארם א-שייח' וגם המפעילים שבאו בטיסה.
ה' 18/10 גדי שפי, יוחאי בן נון, יוסף דרור, אילן אגוזי ואלי מרק תכנון פעולת סירות נפץ
22:30 תרגיל מודל סירות נפץ: איתור המטרה, הארת המטרה, הזנקת ה'פצחנים', איתור המפעילים ואיסופם.
ו' 19/10 ש 05:15 סירות נפץ סיום התרגילים
ו' 19/10 בוקר קציני שייטת 13 הצגת תוכנית למפקד הזירה
ו' 19/10 ערב מפקד חיל הים בנימין תלם בבסיס מפרץ שלמה ראה את ה'פצחנים' פגש את הלוחמים אישר את התקיפה, רמי"ם צבי תירוש קיבל את אישור הרמטכ"ל בשעה 22:00.
22:30 סנוניות ושתי סירות נפץ 'פצחן' מגבית 15, יציאה משארם א-שייח'
שבת 20/10 03:30 סנוניות וסירות נפץ כניסה והתקרבות למזח גילוי מטרות עם חרטום צפונה.
04:00 סירות נפץ וסנוניות תקיפה ואיסוף המפעילים פצחן אחד משייט והשני לא פגע במטרה וכנראה גם לא התפוצץ
06:30 2 סנוניות חזרה לשארם א-שייח' קומאר לא נפגע.
09:00 כח שייטת 13 בזירת ים סוף הוראה לצאת עם הלוחמים בטיסה לבלוזה ואת הסנוניות להעמיס למובילים ולשלוח לרומני.
בהמשך הבוקר הוראה לגדי שפי חזור ולהתארגן לתקיפת קומאר בע'רדקה
13:00 כח שייטת 13 בחזרה בבסיס מפרץ שלמה שפי ביקש דחיה לביצוע למחרת, שאושרה מאוחר יותר
16:00 מפקד הפעולה גדי שפי מציג את התוכנית למפקד הזירה שאישר אותה והודיע כי הוא מצטרף.
א' 10:30 שתי סנוניות מטווח אימון ירי רקטות על מטרה צפה שתי פגיעות
א' 21/10 ש 21:00 3 סנוניות חמושות יציאה משארם א-שייח' למבצע מגבית 16
ב' 22/10 02:30 סנונית הכוננות יציאה משארם א-שייח לאחר שהתקלה במנוע תוקנה הסירה המתינה לא נקראה לסייע.
03:30 שתי סנוניות חמושות גילוי מטרה בקרבת האי ג'יפתון זוהתה כקומאר והחלה תקיפתו
07:00 בין ישראל למצרים כניסה לתוקף של הפסקת האש הראשונה הכוח בתנועה למעגן.
10:00 3 סנוניות חזרה לבסיס מפרץ שלמה קומאר פגוע קשה

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסמכי צה"ל[39]

  • מלחמת יום הכיפורים יומן גשר מצפ"י, 6 לאוקטובר עד 5 בנובמבר 1973, מוזיאון העפלה וחיל הים.
  • מלחמת יום הכיפורים זירת ים סוף חיל הים זירת ים סוף, אג"מ, 1973.
  • אוגדן מבצעי חיל הים, חיל הים, מדור היסטוריה, 10 בינואר 1974 - המבצעים של שייטת 13 בע'רדקה - המכונים מבצעי "מגבית", עמ' 89 - 99.
  • שאול זיו, פעילות שייטת 13 במלחמת יום הכיפורים, מפקדת חיל הים -שייטת 13, פברואר 1974, מוזיאון העפלה וחיל הים.
  • גבי נוה, קדמי מפקד החיל במלחמת יום הכיפורים, מפקדת חיל הים, יולי 1975.
  • מדור חינוך מספן כוח האדם, חיל הים במלחמת יום הכיפורים הוצאה לאור חיל הים, אוקטובר 1993, עמ' 42-41.
  • רס"ן צפי מרלי, חיל הים במלחמת יום הכיפורים מספן כוח האדם תחום מורשת, אוקטובר 1995, עמ' 34-31, 57-51 ו-61-59.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התרשים על גבי מפה ימית אמריקאית 2464 נמסר על ידי אלוף יוחאי בן-נון לרס"ן אלי מרק.
  2. ^ בכל סירה היו שני מנועים חיצוניים תוצרת 'מרקורי' 100 כ"ס שנרכשו על ידי חיל הים בניגוד להמלצה של יחידה 707 ואכן היו איתם בעיות.
  3. ^ בשלב מסוים הועלמה החוברת ונשמרה רק במדור היסטוריה. בשנת 2015 לבקשתו של אל"מ גדי שפי ובהוראתו של מפקד חיל הים אלוף רם רוטברג הופצה מחדש.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המקור - מייק אלדר שייטת 13 ספרית מעריב, 1993.
  2. ^ גבי נוה קדמי מפקד חיל הים עמ' 39.
  3. ^ גבי נוה, קדמי מפקד חיל הים, עמ' 52.
  4. ^ אג"מ זירת ים סוף ע' ב-11.
  5. ^ אלי מרק באתר משמר המורשת הימית
  6. ^ המקור חוברת אג"מ זירת ים סוף - סיכום מבצעי מלחמת יום הכיפורים, ע' ב-13.
  7. ^ אלי מרק, פעילותי במבצעי מגבית במלחמת יום הכיפורים באתר משמר המורשת הימית.
  8. ^ גבי נוה, קדמי מפקד חיל הים, עמ' 104, 130, 134.
  9. ^ גבי נוה, קדמי מפקד חיל הים, עמ' 143.
  10. ^ יומן גשר מצפ"י, עמ' 40.
  11. ^ מייק אלדר, שייטת 13 ספרית מעריב 1993.
  12. ^ גבי נווה, קדמי מפקד חיל הים, עמ' 216.
  13. ^ אלי מרק באתר משמר המורשת הימית.
  14. ^ גבי נווה, קדמי מפקד חיל הים, עמ' 260.
  15. ^ גבי נוה, קדמי מפקד חיל הים במלחמת יום הכיפורים עמ' 235
  16. ^ שאול זיו, פעילות שייטת 13 במלחמת יום הכיפורים עמ' 78, 80.
  17. ^ אמנון בן ציון 'לוגיסטיקה במלחמת יום הכיפורים' באתר משמר המורשת הימית.
  18. ^ מייק אלדר שייטת 13 ע'41.
  19. ^ אלי מרק באתר המורשת הימית
  20. ^ מייק אלדר שייטת 13 עמ' 43.
  21. ^ שאול זיו, שייטת 13 במלחמת יום הכיפורים עמ' 90.
  22. ^ גדי שפי באתר משמר המורשת הימית.
  23. ^ גבי נוה, קדמי מפקד חיל הים, עמ' 299.
  24. ^ פסח מלובני, טיבוע המשחתת אילת ב-21 באוקטובר 1967, באתר משמר המורשת הימית
  25. ^ אלי מרק פעילותי במבצעי מגבית במלחמת יום הכיפורים באתר משמר המורשת הימית.
  26. ^ סא"ל ג', ‏מהפתעה להפתעה - לוחמה זעירה בים סוף, מערכות 332, אוקטובר 1993, עמ' 33
  27. ^ מייק אלדר שייטת 13 ע'511.
  28. ^ עיטור המופת שהוענק לגדי שפי, באתר הגבורה
  29. ^ גדי קרול, באתר הגבורה
  30. ^ דן עוזיאל, באתר הגבורה
  31. ^ רס"ל דן איתן, באתר הגבורה
  32. ^ רס"ל אורי שטיין, באתר הגבורה
  33. ^ רס"ן אליהו מרק, באתר הגבורה
  34. ^ סג"מ אבינועם ברקין, באתר הגבורה
  35. ^ סרן ישראל דגאי, באתר הגבורה
  36. ^ אלי מרק קיבל צל"ש אחד על שתי הפעולות.
  37. ^ סרן דניאל קורן, באתר הגבורה
  38. ^ יואל צדיקביץ ירי טילי סטיקס מקומארים באתר משמר המורשת הימית.
  39. ^ המסמכים ניתנים לקריאה במוזיאון ההעפלה וחיל הים.