לדלג לתוכן

אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מ-16 באוקטובר ועד סוף המלחמה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מ-16 באוקטובר ועד סוף המלחמה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אוגדה 143
תג היחידה
תג היחידה
סוג היחידה אוגדה
שייכות חיילית חיל השריון
מדינת מוצא ישראל
מפקדים אריאל שרון
יחידות משנה חטיבה 14, חטיבה 421, חטיבה 600, אגד 214
אמל"ח עיקרי טנקים

אוגדה 143 היא אוגדת שריון במילואים שפעלה תחת פיקודו של אריאל שרון בחזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים, מרגע שהגיעה בליל ה-8 באוקטובר 1973 ועד להסכם הפרדת הכוחות בפברואר 1974.

לפני המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוגדה הוקמה ב-1964 כאוגדה 31. במלחמת ששת הימים פעלה בציר המרכזי בסיני תחת פיקודו של אברהם יפה, וכבשה את ג'בל לבני, ביר לחפן ומעבר המיתלה. ב-1968 הוסבה לאוגדה קבועה ובסיסה עבר למחנה שדה תימן. האוגדה השתתפה במלחמת ההתשה, והמשיכה באימונים, שכללו הכנות לצליחת מכשול מים רחב, כדוגמת תעלת סואץ.

במאי 1972 מונה שמואל גונן ("גורודיש") למפקד האוגדה והוא מילא תפקיד זה עד יולי 1973, אז מונה לאלוף פיקוד הדרום. האלוף אריאל שרון, מפקד פיקוד הדרום הקודם, פרש מצה"ל לאחר שהבין שסיכויו להתמנות לרמטכ"ל אפסו. שרון פנה לפוליטיקה, ומונה למפקד האוגדה בחירום. באוגוסט 1973 ערכה האוגדה תרגיל שלדי. סגן מפקד האוגדה היה אל"ם יעקב "ג'קי" אבן.

טרם המלחמה, כללה האוגדה את היחידות הבאות:

כמו כן כללה האוגדה את גדוד ההנדסה 229 ואגד תחזוקה בפיקודו של אל"ם משה צפלר. בסיסי הקבע של האוגדה היו בעיקר באזור באר שבע, במחנה נתן ובשדה תימן.[1]

פרוץ המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוגדה 143 בגזרה המרכזית בסיני בערב 7 באוקטובר

ב-6 באוקטובר בשעה 9:00 ניתנה הפקודה לגיוס האוגדה, חמש שעות לפני פרוץ המלחמה. במהלך היום ובעיקר החל משעות הערב החלו חיילי האוגדה להתייצב ולהכין את הטנקים. חלק מהטנקים של חטיבה 421 היו מחוץ לימ"ח, בבסיסי הדרכה ובסדנאות חימוש. בטנקים רבים היה חסר ציוד, כולל מקלעים ומשקפות.

בבוקר 7 באוקטובר החלה האוגדה בתנועה על זחלים לסיני, בציר באר שבע-ניצנה-רפידים, מרחק של 250 קילומטרים. בשעות הצהריים החלו גדודי הטנקים הראשונים להתרכז בטסה. יחידות האגד הארטילרי נעו לאט יותר והגיעו לחזית עד 8 באוקטובר.[2]

מפקד האוגדה אריאל שרון, הגיע לרפידים בבוקר 7 באוקטובר. אחר הצהריים המשיך לטסה, ובשעה 16:00 קיבל לידיו את הגזרה המרכזית של התעלה, מאזור גשר פירדאן בצפון ועד לצפון האגם המר הגדול. שרון קיבל לאוגדתו גם את חטיבה 14 שפעלה עד אותה העת בגזרה המרכזית תחת אוגדת סיני, ובתמורה העביר לאוגדת סיני את חטיבה 875, שנפרסה להגנה במעברי הגידי והמיתלה.

כעת כללה האוגדה שלוש חטיבות שריון (14, 421 ו-600) ואת גדוד הסיור 87. האוגדה נערכה בגזרה המרכזית על רכסים שולטים במרחק של 8-12 ק"מ מהתעלה: חטיבה 421 בגזרה הצפונית של האוגדה באזור הפירדאן, חטיבה 14 בגזרה המרכזית מול אגם תמסח (באזור "נוזל", "חמוטל" ו"מכשיר"), וחטיבה 600, יחד עם גדס"ר 87, בגזרה הדרומית, באזור "חמדיה" ו"כישוף". מול כוחות האוגדה ניצבו כוחות מהארמייה המצרית השנייה, שחצו את התעלה והתבססו ברצועה ברוחב של מספר קילומטרים ממזרח לה.

בשעה 19:00 נערך דיון בחמ"ל הפיקוד באום חשיבה בנוכחות הרמטכ"ל דוד אלעזר, אלוף הפיקוד גורודיש ומפקדי האוגדות. בדיון הוחלט על מתקפת הנגד שתערך למחרת. לפי התוכנית, תנוע אוגדה 162 מצפון לדרום ותתקוף בשטח אוגדה 143. בשלב השני תנוע אוגדת שרון דרומה ותתקוף את הארמייה השלישית, כשאוגדה 252 מחפה לה. שרון איחר לדיון והגיע לאחר שדדו עזב את החדר, ועודכן בתוכניות המתקפה של יום המחרת. שרון הציע לגורודיש לחלץ בלילה את חיילי המעוזים אולם גורודיש סירב כדי לא לשחוק את הכוחות.[3]

חפ"ק אוגדה 143 במחנה טסה, מלחמת יום הכיפורים 1973. עומד מימין: סא"ל הלל כרמלי, קצין הקשר האוגדתי; יושב משמאל: האלוף אריאל שרון, מפקד האוגדה; מאחוריו: אל"ם יעקב עקנין

מתקפת הנגד ב-8 באוקטובר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור "חמוטל", "מכשיר" ו"חמדיה" , מצפון לאגם המר, גזרת אוגדה 143 בפתיחת המלחמה.
ערך מורחב – מתקפת הנגד של 8 באוקטובר

בבוקר עמדו לרשות האוגדה 262 טנקים (79 טנקים בחטיבה 421, 52 טנקים בחטיבה 14, 110 טנקים בחטיבה 600 ו-21 טנקים בגדוד הסיור).[4]

ההתקפה החלה בשעה 8 בבוקר כשאוגדה 162 תוקפת מצפון לדרום. הדיווחים הראשונים היו אופטימיים ובמפקדת פיקוד דרום התקבל הרושם כי כוחות אוגדה 162 מתקדמים היטב. גונן הורה לשרון לעזוב את הגזרה המרכזית ובסביבות 11:00 עזבו חטיבות אוגדה 143 את עמדותיהן השולטות, נערכו בשדרות מסע על ציר הרוחב, ונעו דרומה לאזור מעברי הגידי והמיתלה. בהתאם להמלצת סגנו, ג'קי אבן, החליט שרון להשאיר את גדס"ר 87 על שטחי "חמדיה" ו"כישוף".

בפועל, נכשלה התקפתה של אוגדה 162, ובסופו של היום נספרו למעלה מ-70 טנקים פגועים. תמונת המצב התבררה לאלוף הפיקוד ובסביבות 13:00 פקד על שרון לחזור עם כוחותיו לגזרה המרכזית. כוחות האוגדה, שכבר היו בצמתי הגידי והמתלה, נעצרו וחזרו צפונה.

בינתיים תפסו המצרים את עמדות "חמוטל" ו"מכשיר" והתבססו עליהם. גדוד הסיור בלם את התקפות המצרים לעבר "חמדיה" ו"כישוף" ובמהלך הקרבות נהרג מג"ד הסיור בנצי כרמלי. כוחות אוגדה 143 תקפו את עמדות "חמוטל" (חטיבה 421) ו"מכשיר" (חטיבה 600), אולם שתי ההתקפות נכשלו.

לאחר מסע מיותר של כ-120 ק"מ, נערכה לקראת ערב האוגדה בגזרה המרכזית בעמדות נחותות לעומת אלו בהן החזיקה בבוקר: חטיבה 421 נערכה ממזרח לרכס "חמוטל", חטיבה 600 תפסה את רכס "חמדיה", וחטיבה 14, שקיבלה תחתיה את גדס"ר 87, נערכה ממזרח כעתודה אוגדתית.[5]

המתקפה על ראשי הגשר המצרים ב-9 באוקטובר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כשלון מתקפת הנגד ביום הקודם, והאבידות הרבות שנגרמו עד כה, החליט גורודיש להתרכז בהגנה מול המצרים ולהימנע משחיקת כוחות מיותרת. למרות זאת נקט מפקד האוגדה שרון ביוזמות התקפיות ללא אישור הפיקוד.

בבוקר יצאה חטיבה 600 להתקפה על "מכשיר", כאשר גדוד 409 מחפה מ"חמדיה" וגדוד 410 תוקף. ההתקפה נכשלה והמג"ד אמנון מרטון נפצע. במקביל יצאה חטיבה 421 להתקפה על "חמוטל". שני גדודים הצליחו להיאחז בחלק הצפוני של המתחם אך הגדוד השלישי ספג אש חזקה מ"מכשיר" וסבל אבידות כבדות.

כוח קטן מחטיבה 14 יצא לחלץ את לוחמי מעוז "פורקן" שנסוגו ממנו בלילה והסתתרו בשטח כקילומטר ממערב ל"חמוטל". הכוח הצליח לחלץ את הלוחמים, בחיפוי של חטיבה 421, אולם ארבעה נגמ"שים נפגעו ונתקעו בשטח. כוח מחטיבה 421 חילץ את הנפגעים והנגמ"שים. לאחר החילוץ נסוגה חטיבה 421 מ"חמוטל" לאחר שנותרה חשופה לירי טילי נ"ט משטח "מכשיר" שנותר בידי המצרים.

בשעה 9:30, לאחר שהדפו את ההתקפות על "חמוטל" ו"מכשיר", יצאו המצרים להתקפה על "חמדיה" עם למעלה מ-60 טנקים ונגמ"שים, תוך שהם מסתייעים בארטילריה כבדה. גדוד 409 מחטיבה 600, שהיה ערוך על "חמדיה", פגע בטנקים רבים והדף את ההתקפה. שרון רצה לנצל את ההצלחה ובשעה 10:30 נשלחה חטיבה 600 להתקפה מערבה על "מכשיר" ו"טלוויזיה". החטיבה, שטנקיה היו כמעט ריקים מתחמושת לאחר קרבות הבוקר, נתקלה באש חזקה, ונסוגה לאחר קרב קשה בו ספגה נפגעים נוספים. חטיבה 14 תפסה במקומה עמדות להגנה על "חמדיה" ו"כישוף".

טנק של חטיבה 421 על "חמוטל" ב-9 באוקטובר 1973

בצהריים התקשר גורודיש לשרון והורה לו לא לצאת להתקפות נוספות. לאחר שהבין כי שרון ממשיך בתוכניותיו טס גורודיש לחפ"ק האוגדה, שם פגש את שרון פנים אל פנים ואסר עליו לתקוף. למרות זאת שלח שרון בשעות הערב את חטיבה 14 להתקפה על "טלוויזיה", ובשעה 18:20 השלימה החטיבה את התקפתה בהצלחה. גדס"ר 87 נשלח באישור שרון לסיור באזור "מצמד". הגדוד נע דרום מערבה עד לאגם המר, ומשם המשיך צפונה על ציר "לכסיקון". פלוגה אחת של הגדוד הגיעה לצומת "לכסיקון"-"נחלה" מבלי שנתקלה בכוחות מצרים. הגדוד חנה באזור במהלך הלילה מבלי שזוהה על ידי המצרים. אלוף הפיקוד גונן סירב להצעה לקדם את הגדוד צפונה ולקראת 7 בבוקר (ב-10 באוקטובר) נסוג הגדוד חזרה. בעקבות הסיור זוהה אזור "מצמד" כאזור התפר שבין הארמיות השנייה והשלישית.[6]

בסופו של יום הקרבות היו לאוגדה עשרות הרוגים, קרוב לעשרים נעדרים וכ-50 טנקים פגועים.[7] היחסים בין אלוף הפיקוד גורודיש למפקד האוגדה שרון היו עכורים. בערב עקף שרון את גורודיש והתקשר למטכ"ל, בניסיון לשכנעם להתערב בהחלטות פיקוד הדרום, ללא הצלחה.

המתנה וצבירת כוח ב-10-13 באוקטובר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ההוראה להימנע מאסטרטגייה התקפית, הורה שרון בבוקר 10 באוקטובר לחטיבה 421 לכבוש את "חמוטל". המח"ט חיים ארז לא ראה טעם בהתקפה ושרון קיבל את דעתו.

בימים הבאים נותרה אוגדה 143 במקומה בעמדות הגנתיות, כשכוחות האוגדה נתונים תחת לחץ מתמיד של ארטילריה והתקפות מטוסים.

בפיקוד הדרום ובמטכ"ל נערכו דיונים על המשך המלחמה, ושרון לחץ לצאת לצליחת התעלה בהקדם. הרמטכ"ל התנגד והוחלט להמתין ולנצל את הזמן לבניית הכוח. ב-13 באוקטובר התקבלו ידיעות מודיעין כי שתי דיוויזיות שריון מצריות (הדיוויזיה ה-4 והדיוויזיה ה-21) חצו את התעלה והן עומדות לתקוף את כוחות צה"ל שבסיני. אוגדה 143 נערכה בגזרה המרכזית לקראת המפגש עם השריון המצרי.

בליל 13-14 באוקטובר ביצעו מסוקים מצרים הנחתות של חיילי קומנדו מדרום לטסה. כוח סיור מאולתר בפיקודו של אמציה חן (פצי) יחד עם פלוגת טנקים מחטיבה 600 נשלח מולם. הכוח הצליח לחסל את הקומנדו המצרי שספג יותר מ-80 הרוגים.

קרב השריון ב-14 באוקטובר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרבות אוגדה 143 ב-14 באוקטובר
ערך מורחב – קרב השריון ב-14 באוקטובר (מלחמת יום הכיפורים)

בבוקר פתחו המצרים במתקפת השריון בכוח של שתי דיוויזיות. בגזרת אוגדה 143 תקפה דיוויזיה 21, בצירים המובילים לטסה.

בצפון הגזרה האוגדתית תקפה חטיבה 14 המצרית מול כוחות חטיבה 421. זו נערכה כשגדוד אחד בלם בחזית וגדוד אחר נפרש וירה מהאגף הצפוני (הגדוד השלישי שימש כעתודה). המצרים איבדו כ-90 טנקים בשני ניסיונות תקיפה מול שני טנקים ישראלים שאבדו. חטיבה 1 המצרית, לה הייתה זו טבילת אש ראשונה, תקפה באגף הדרומי מול חטיבה 14 הישראלית שנערכה עם שני גדודים בחזית וגדוד אחד באגף הדרומי. הטנקים הישראלים תפסו עמדות שולטות אך על ידי ניצול הגבעות באזור הצליחו המצרים להגיע עד לטווחים של 100 מטרים מהטנקים הישראלים, ושם נבלמו. המצרים איבדו בקרב זה 58 טנקים לעומת 3 טנקים ישראלים שנפגעו מטילי נ"ט.

בסיום יום הקרבות איבדו המצרים כ-250 טנקים. האבדות הרבות הביאו להידלדלות כוחות השריון המצרים ממערב לתעלה, בעקבותיה נפתחה הדלת לצליחת תעלת סואץ. בקבוצת פקודות שנערכה בפיקוד הדרום בשעה 22:40 באותו היום הוחלט על צליחת התעלה ביום המחרת, כשאת מאמץ הצליחה העיקרי תוביל אוגדה 143.

מבצע אבירי לב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע אבירי לב
גשר הגלילים נגרר על ידי גדוד טנקים אל עבר תעלת סואץ
מקטעי גשר הדוברות נגררים על ידי טנקים אל תעלת סואץ

ההכנות למבצע הצליחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור שנקבע לצליחה היה באזור מוצב "מצמד", בשטח בו זיהה גדוד הסיור 87 את התפר בין הארמיות המצריות מספר ימים קודם. משימתה של אוגדה 143 היתה להשתלט על ראש הגשר באזור "מצמד", להקים שני גשרים על התעלה, ולתפוס שליטה על השטח ממערב לראש הגשר. לאוגדה היו תוכניות מוכנות לצליחה עוד טרם המלחמה, אך הם התבססו על ההנחה כי צה"ל מחזיק בגדה המזרחית של התעלה.

לקראת המבצע תוגברה האוגדה בכוחות חי"ר. האגד הארטילרי תוגבר בגדודי ארטילריה מאוגדה 162 וכלל בסך הכל 11 גדודים. לרשות האוגדה עמדו 236 טנקים בשלוש חטיבות שריון בנוסף לכוחות נוספים:

  • חטיבה 421 (83 טנקים) בהרכב של שלושה גדודים
  • חטיבה 600 (57 טנקים) בהרכב של שני גדודים (הגדוד השלישי הועבר לחטיבה 14)
  • חטיבה 14 (96 טנקים) - ארבעה גדודי טנקים (גדוד 79, גדוד 184, גדס"ר 87 וגדוד 407 מחטיבה 600) ושלושה גדודי חי"ר (גדוד 424 - סיירת שקד, גדוד צנחנים 582 ו"כוח שמוליק" - שתי פלוגות צנחנים סדירות).
  • חטיבה 247 - חטיבת צנחנים בפיקודו של אל"מ דני מט.

ב-15 באוקטובר בשעה 7 בבוקר נערך תדריך אוגדתי בטסה. על חטיבה 14 הוטל לכבוש את אזור הצליחה, לפתוח את הצירים המובילים אליה ("עכביש", "טרטור" ו"נחלה") ולכבוש את אזור "החווה הסינית", כדי ששאר הכוחות ואמצעי הצליחה יוכלו להגיע לתעלה. משימת הצליחה הוטלה על חטיבת הצנחנים 247 שתצלח את התעלה בסירות גומי ותבסס ראש גשר ממערב לתעלה. על חטיבה 421 הוטל לגרור את אמצעי הצליחה (גשר הגלילים, דוברות היוניפלוט והתמסחים), להשיקם למים, ולחצות עליהם את התעלה. חטיבה 600 יועדה לביצוע התקפת הסחה באזור "מיסורי", מצפון לאזור הצליחה ולחווה הסינית.

לפי הערכות המודיעין, הכוח המצרי באזור כלל כשתי חטיבות חי"ר, שתי חטיבות ממוכנות ושתי חטיבות שריון מוקטנות. היחידות המצריות היו ערוכות הגנתית לכיוון מזרח, מאזור "אמיר" (אזור המבנים של החווה הסינית) וציר "שיק" וצפונה. צומת "טרטור"-"לכסיקון" היתה, לפי המודיעין, ריקה מאויב.

בפועל, הייתה חטיבת החי"ר 16 ערוכה בחווה הסינית, כאשר גדוד אחד של החטיבה נערך בצומת "טרטור"-"לכסיקון" יחד עם פלוגת טנקים. גדוד נוסף ממזרח לו על ציר "טרטור", והגדוד השלישי של הדיוויזיה הוצב מצפון לשני הגדודים הקדמיים. הכוחות המצרים היו ערוכים בתעלות חפורות ומצוידים בטילי נ"ט, תותחי נ"ט ותול"רים. הטנקים ותותחי הנ"ט הוצבו בעמדות אש חפורות. אף כי בוצעו צילומי אויר של השטח לאחר התחפרות המצרים באזור, מידע זה לא הגיע לאוגדה ולא ירד לכוחות בשטח.

במהלך היום המשיכו חטיבות האוגדה בהכנות לקרב, כשהן נתונות בלחץ זמנים. חטיבה 421 נסעה להתאמן בגרירת גשר הגלילים וטנקים נוספים נשלחו לרפידים לגרירת הדוברות. זחל"מים שהיו אמורים להגיע לחטיבה 247 מבלוזה התעכבו וכלים אחרים נשלחו לחטיבה מרפידים. סירות הגומי התעכבו גם הם וסוכם כי החטיבה תאסוף אותם תוך כדי תנועה לתעלה. גדודי הארטילריה שנשלחו לתגבור האוגדה נתקעו בצירים העמוסים וחלקם הגיעו במהלך לילה, לאחר תחילת המבצע.

טנקים של חטיבה 14 נעים ב-15 באוקטובר לקראת מבצע אבירי לב

בשעה 17:00 פתחה חטיבה 600 בהתקפה על "מיסורי", כחלק ממאמץ ההטעיה. עם חשיכה החלו כוחות חטיבה 14 בתנועה לכיוון התעלה, כשהיא מבצעת איגוף דרומי לכיוון "לקקן". גדוד הסיור 87, שנע באיזור ב-9 באוקטובר וגילה את התפר בין הארמיות המצריות, הוביל את החטיבה. כשהגיעה הכוחות ל"לקקן" פנו צפונה על ציר "לכסיקון". גדוד 87 הגיע לצומת "לכסיקון"-"טרטור" ללא כל התנגדות ותפס את מוצב "מצמד".

גדוד 79 שנע בעקבות הגדס"ר חצה את הצומת והמשיך צפונה, אז נתקל בכוחות מצרים ופתח באש. כשהגיע הגדוד השלישי של החטיבה, גדוד 184, לצומת פתחו עליו המצרים באש חזקה. חצי מהטנקים של הגדוד נפגעו והשאר המשיכו צפונה. שאר כוחות החטיבה נתקלו גם הם באש חזקה באזור הצומת. כל מהלך הלילה נמשכו הקרבות הקשים בצומת "לכסיקון"-"טרטור", כשהחטיבה מנסה לתפוס את הצומת ולטהר את הצירים המובילים לתעלה. טנקים רבים נפגעו והחטיבה ספגה הרוגים רבים. רק בשעות הבוקר הצליחו כוחות חטיבה 14 לכבוש את צומת "לכסיקון"-"טרטור", אך ציר "טרטור" לא נפתח למעבר כוחות. 121 חיילים מחטיבה 14 נהרגו בקרבות על הצומת ואזור החווה הסינית.

באותן שעות החלו כוחות מחטיבת הצנחנים של דני מט לצלוח את התעלה. פלוגת ההנדסה החטיבתית של חטיבת המילואים של הצנחנים 247, בפיקודו של רב-סרן אבישי (אביק) טמיר,[8] נקבעה כראשונה לצלוח. מילת הקוד "אקוואריום" נקבעה לציון ירידת הצנחנים למים. עלייתם על הגדה שמנגד צוינה כ-"אקפולקו". הצליחה בוצעה מול מעוז "מצמד", מצפון לאגם המר הגדול, שהיה בתפר שבין הארמייה השנייה לארמייה השלישית, באזור בו לא היו כוחות מצריים, כך שהמצרים כלל לא ידעו על המתרחש. בשעה 1:25 בלילה הורדה הסירה הראשונה למים, ובה כוח בפיקודו של סגן אלי כהן. חמש דקות אחר כך, לאחר שגמאו את מאה ושישים המטרים שהם רוחבה של התעלה, הגיעו הלוחמים לגדה השנייה מבלי שנתקלו באוייב. גדוד 565, בפיקודו של סא"ל דן זיו, צלח את התעלה לאחר מכן וביסס את ראש הגשר ממערב לתעלה. מפקד החטיבה, דני מט, עבר לגדה המערבית של התעלה כעבור שעתיים וחבר לכוח הצנחנים שהחזיק בראש הגשר. לימים סיפר על הצליחה:

מעולם לא הרגשתי באחריות כה כבדה כמו אותו לילה. הרגשתי שאנו מובילים מהלך גורלי שיכול לשנות את פני המלחמה. הרגשתי כאילו עיני כל עם ישראל נשואות אלינו. ידעתי שכולם: המטה הכללי, הפיקוד, בוודאי האוגדה – ומי יודע מי עוד – מאזינים לרשת שלנו וממתינים לשמוע את מילת הקוד הגואלת – "אקפולקו".

דני מט[9]
שני טנקים מאוגדה 143 מועברים על ידי שני תמסחים מחוברים אל הגדה המערבית של תעלת סואץ. צנחן מחטיבה 55 שחצה את התעלה בסירות גומי מנופף אליהם מהצד המצרי

הזרמת אמצעי הצליחה הכבדים המיועדים לטנקים נתקלה בקשיים רציניים ביותר: גשר הגלילים אוחסן במרחק 17 קילומטרים מן התעלה, ופלוגת המילואים שגררה אותו נתקלה בקושי רב בגרירתו באזורי דיונות קשים. תנועת הכוחות הנעים לקרב החווה הסינית ולאזור הצליחה יצרו פקק תנועה לאורך ציר "עכביש", שלאורכו נגרר הגשר. בסופו של דבר הגשר לא עמד בעומסים ובבוקר ה-16 לחודש נקרע והושבת. ממילא גם המשך ציר התנועה של הגשר אל התעלה - ציר "טרטור", טרם פונה בשלב זה מאויב.

לעומת זאת הצליחו להגיע לאזור הצליחה דוברות "התמסח" המתנייעות, ובהמשך גם דוברות היוניפלוט שנגררו על ידי טנקים. שרון החליט לבסס את צליחת כוחות השריון על התמסחים. אור ליום ה-16 באוקטובר צלחו 27 טנקים מחטיבה 421 את התעלה על גבי התמסחים. בנוסף צלח גדוד הצנחנים 416 בפיקודו של צביקי נור וחבר לכוחות החטיבה.[10]

רכב צה"לי עובר על גשר הדוברות
ערך מורחב – החצר (מלחמת יום הכיפורים)

המצרים גילו כי כוחות של צה"ל עברו את התעלה וכי הם מנסים להקים ראש גשר במערבה. מ-16 באוקטובר החלו הפגזות כבדות על אזור הצליחה של אוגדת שרון וחיילים רבים החלו להיפגע. במקום שיקרא לאחר מכן חצר מוות נהרגו עד סוף המלחמה למעלה מ-200 חיילים, עד אשר הוחלט במטכ"ל להעביר את מרבית הכוח בסיני אל מעבר לתעלה לשם כיתור הצבא המצרי.

אוגדה 143 בגדה המערבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השמדת סוללות הטילים ופתיחת המסדרון לחיל האוויר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפשיטה על בסיסי הטילים במצרים ב-16 באוקטובר 1973

לאחר שחצו כוחותיה של אוגדה 143 את התעלה, הן פעלו בניסיון לחסל את כל יחידות הנ"מ שבסביבתן וכך לפתוח מסדרון אווירי דרכו יוכל חיל האוויר להיכנס ולסייע לכוחות היבשה. ב-16 באוקטובר ביצע גדוד שריון מחטיבה 421 פשיטה משוריינת בגדה המערבית והצליח להשמיד 4 סוללות טילים ועשרות רכבים משוריינים.

קרב סרפאום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרב סרפאום

במאמץ להרחבת ראש הגשר נשלח כוח צנחנים לסרפאום ב-17 באוקטובר. הכוח נתקל במארב מצרי שהמתין בשטח בנוי, סמוך לתחנת הרכבת של סרפאום. חיילי צה"ל בראשותו של אסא קדמוני, תפסו מחסה והשיבו אש למקורות הירי. הכוח ניסה להתארגן מחדש ולפגוע בתוקפים. לאחר קרב מתיש, הגיעה לבסוף תגבורת לכוחותיו של קדמוני וסייעו בחילוץ הפצועים וההרוגים ופנו בחזרה לראש הגשר. קדמוני התבונן לאחר מעשה במצב התחמושת שלו וגילה כי נשארו לו 7 כדורים בלבד. לאחר המלחמה הוענק לו עיטור הגבורה על פעולתו בקרב זה.

ב-19 באוקטובר חצתה חטיבה 14 את תעלת סואץ על גשר הגלילים והצטרפה לכוחות האוגדה שפעלו ממערב לתעלה. משעות הצהריים תקפה החטיבה את אזור סרפאום (מתחם "אורחה") ועד הערב סיימה את כיבושו.

תקיפת "מיסורי" ב-21 באוקטובר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 באוקטובר קיבלה האוגדה הוראה לתקוף את מתחם "מיסורי", מצפון לחווה הסינית, במטרה להרחיב את מסדרון הצליחה. שרון התנגד לתקיפה והעדיף להתקדם צפונה בגדה המערבית לכיוון איסמעליה, אולם בסופו של דבר הטיל את המשימה על חטיבה 600, שתקפה את המתחם בשעות אחר הצהריים, בכוח של שני גדודים (כ-40 טנקים). גדוד 410, שתקף את החלק הצפוני של "מיסורי", נקלע לקרב קשה וספג אבדות כבדות. בשעות הערב נסוג הגדוד לאחר שנותרו לו 4 טנקים תקינים. 23 לוחמים מחטיבה 600 נהרגו בקרב, בנוסף לעשרות פצועים ושבויים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אלישיב שמשי, בכוחם להכריע, עמ' 18.
  2. ^ אלחנן אורן, תולדות מלחמת יום הכיפורים, המחלקה להיסטוריה של צה"ל, 2013, עמ' 167-168
  3. ^ שמשי, עמ' 19-20.
  4. ^ שמשי, עמ' 21.
  5. ^ שמשי, עמ' 25.
  6. ^ רון בן ישי, הפירצה ששינתה את פני הקרבות, מעריב, 12 באוקטובר 2005
  7. ^ שמשי, עמ' 32.
  8. ^ חטיבת הצנחנים 247 במלחמת יום הכיפורים, ובפרט במבצע אבירי לב, אתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים.
  9. ^ כפיר, א. (2003). אחי גיבורי התעלה. תל אביב: ידיעות אחרונות: ספרי חמד. עמ' 212-211.
  10. ^ ד"ר עמירם אזוב, צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973, הוצאת דביר, 2011, עמוד 174, "לאחר המלחמה שיתף אל"ם מט את הקהל בתחושותיו: 'למרות שמסביב היו הגבעות שחורות ממצרִים, ההרגשה שלנו הייתה שבשישה עשר בחודש המצרים היו מבולבלים לגמרי ושהיה אפשר להמשיך להתקדם'.".