לדלג לתוכן

טור דה פראנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Tour de France)
טור דה פראנס
Le Tour de France
סמליל המרוץ
סמליל המרוץ
מדינות צרפתצרפת צרפת ומדינות נוספות
סוג מרוץ קטעים – גרנד טור
אורך המסלול כ-3,400 ק"מ. נע בעבר בין 2,428 ל-5,745 ק"מ
חודש יולי
משך שלושה שבועות
עונה נוכחית טור דה פראנס 2024
היסטוריה
התקיים לראשונה 1903
מרוצים עד כה 111 (נכון ל-2024)
מנצח ראשון צרפתצרפת מוריס גארן
מוביל במספר הניצחונות
מוביל מנצחי הקטעים בריטניהבריטניה מארק קוונדיש – 35 קטעים
מנצח אחרון סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דבוקת רוכבי אופניים במרוץ הטור דה פראנס 2005

הטור דה פראנסצרפתית: Tour de France) הוא מרוץ אופני כביש היוקרתי ביותר בעולם, המתקיים מאז 1903. התחרות נערכת פעם בשנה ברחבי צרפת בחודש יולי. ב"טור" משתתפים מיטב הרוכבים מכל רחבי העולם. המרוץ זוכה לפופולריות ובעקבות כך גם לחשיפה תקשורתית גדולה.

שערוריות השימוש בסמים, המתפרסמות מפעם לפעם בהקשר למרוץ, מטילות, לדעת חלק מאוהדי הספורט, צל כבד על ה"טור" כולו.

המרוץ הוא מרוץ קטעים הנמשך כשלושה שבועות. אורכו של מסלול המרוץ, החל מ-2001[1], הוא כ-3,400 קילומטרים. בתחילת דרכו של המרוץ היה אורכו רק 2,428 ק"מ, אך לאחר כמה שנים, המרחק גדל והגיע לשיא של 5,745 ק"מ ב-1926. הרוכבים גומאים מרחק זה ב-22–23 ימים, בקצב של קטע אחד ביום (21 קטעים או 20 קטעים ופרולוג). במשך המרוץ יש שני ימי מנוחה נפרדים. באורך הכללי של המרוץ ובאורך קטעי המרוץ חלו שינויים לאורך ההיסטוריה. במרוץ הראשון היו רק 6 קטעים בני כ-400 ק"מ כל אחד. בהמשך גדל מספר הקטעים ולשיאו הגיע בשנים 1971 ו-1987 עת המרוץ כלל 25 קטעים יומיים. במרבית הקטעים מוזנקים כל הרוכבים יחד, ובמספר ימים נערכים מרוצים נגד השעון, בהם מוזנקים הרוכבים בזה אחר זה. לרוב, קיים גם קטע אחד של מרוץ קבוצתי נגד השעון בו מוזנקת כל קבוצה לחוד ורוכבת במבנה קבוצתי את כל הקטע. בסך הכול מתחרות בטור 22 קבוצות בנות 9 רוכבים כל אחת. בשנת 2013 הגיע הטור למירוץ ה-100, שכן בשל שתי מלחמות העולם (1914–1918, 1939–1945) הצטברו 10 שנים שבהן הטור לא הוזנק.

עד שנת 1950 הוזנק תמיד המרוץ בפריז וגם הסתיים בה. מאז, המרוץ מסתיים תמיד בשדרות האליזה שבפריז, אך מוזנק בכל שנה בעיר אחרת. לעיתים, אף מחוץ לצרפת. הזינוק למרוץ נחשב כאירוע יוקרתי מאוד וערים רבות באירופה כולה, ואף מחוץ לאירופה, מנסות את מזלן בהתמודדות על הכבוד.

ב-2024 צפוי המירוץ לראשונה להסתיים מחוץ לפריז, בעיר ניס, בעקבות המשחקים הפראלימפיים וההכנות למשחקים האולימפיים הנערכים בבירה הצרפתית.

ב-2014 הוזנק המירוץ באנגליה[2].

גם הערים והעיירות בהן נקבעות נקודות היציאה והסיום של הקטעים השונים במרוץ זוכות לפרסום. מקומות אלה צפויים להשבחה כלכלית כיוון שהמרוץ מושך אליו אוהדים ותיירים רבים. לכן גם כאן קיימת התמודדות על הזכות לארח את ה"טור". בהתאם, מסלול המרוץ נקבע כמעט שנה מראש, כדי לאפשר לערים הנבחרות להתכונן לאירוע.

מסלול המרוץ הוא השמרני והקבוע ביותר מבין שלושת הגרנד טורים. בדרך כלל, השבוע הראשון של המרוץ מתרחש במרכז ובצפון צרפת והוא מאופיין בקטעים מישוריים. זוהי ההזדמנות של הרוכבים הזוטרים לנסות את מזלם בבריחות. מצד שני, נמצאות הקבוצות של המאיצים המפורסמים אשר דואגות לרוב להשיג את הבורחים על מנת לאפשר לכוכביהם להתמודד במרוץ המוני אל קו הסיום. קטעים אלו נערכים לעיתים על כבישים כפריים וצרים, דבר שגורם לעצבנות רבה בקרב הרוכבים, למאבקים על מיקום בתוך דבוקת הרוכבים ולנפילות רבות.

חלקו השני של המרוץ כולל בתוכו את שני המכשולים העיקריים: הרי האלפים והרי הפירנאים. בחלק מהשנים האלפים קודמים לפירנאים ובחלק מהשנים הסדר הוא הפוך. בכל אחד מגושי ההרים הללו קיימות מספר פסגות מפורסמות אשר קנו את שמן עת מרוצים הוכרעו בהן. בכל שנה מקפידים המארגנים כי המסלול יכלול חלק מאותן פסגות מפורסמות. בעת הגעת הרוכבים לפסגות אלו יש עליהן לעיתים מאות אלפי צופים ואוהדים אשר באים לעודד את אליליהם בנקודת השיא של המרוץ. בקטעים ההרריים נקבע מי יהיו הרוכבים שיתמודדו על הבכורה בדירוג הכללי.

בין המפורסמות שבפסגות נמנות:

בין הקטעים ההרריים ישנם קטעים אשר נקראים קטעי מעבר. אלו הם קטעים מישוריים או גבעיים אשר בהם ניתנת לרוב הזדמנות לרוכבים אשר נמצאים כבר בפיגור ניכר בדירוג הכללי, לברוח מהדבוקה ולהילחם על הניצחון בקטע, בזמן שהדבוקה נהנית מיום רכיבה רגוע יותר שיאפשר לרוכבים הבכירים לאגור כח לקראת הקטעים הקשים העומדים בפניהם.

הקטע הנערך לפני הקטע האחרון הוא לרוב מרוץ אישי נגד השעון במרחק של 40–70 ק"מ. בדרך כלל, זהו הקטע המכריע שכן אחריו, למעשה, כבר לא ניתן לשנות את תוצאות המרוץ. הקטע האחרון הוא מעין מצעד ניצחון לרוכבים אשר הצליחו לעבור את המבחן המפרך ולהשלים את המרוץ. בחלקו הראשון של הקטע מצטלמים הרוכבים כאשר הם מברכים איש את יריבו וחברי קבוצת הרוכב המנצח לוגמים כוסיות שמפניה תוך כדי רכיבה. המחצית השנייה של הקטע כוללת שבעה סיבובים בשדרות האליזה בפריז לעיני מאות אלפי צופים. הקטע מוכרע לרוב במאוץ המוני אל קו הסיום והניצחון בקטע זה נחשב כיוקרתי במיוחד.

טור דה פראנס 2004 בזמן הנסיעה בשדרות אליזה בפריז

הרוכבים והקבוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2018, במרוץ משתתפות 22–23 קבוצות, שבכל אחת 8 רוכבים בעלי כישורים שונים ושאיפות שונות, בדרך כלל בכל קבוצה ישנו מוביל, לעיתים שנים או שלושה מובילים ותפקיד שאר הרוכבים הנקראים דומסטיקים, הוא לסייע למובילים. הקבוצות שהשתתפותן במרוץ מובטחת מראש הן 18–19 הקבוצות שמרכיבות את ה-UCI World Tour. כ-5–6 חודשים לפני המרוץ מודיעים המארגנים על 4–5 קבוצות נוספות המקבלות "כרטיס כניסה מיוחד" (Wild Card) המקנה להן את זכות ההשתתפות במרוץ. בבחירה זו מעדיפים המארגנים, בדרך כלל, קבוצות צרפתיות (גם כאשר ישנן קבוצות אחרות שרמתן גבוהה יותר) כדי לשמור על הנופך הצרפתי של המרוץ וכדי לעודד את ספורט אופני הכביש בצרפת. בנוסף, נבחרות קבוצות על פי הישגיהן בחודשים הקודמים לבחירה ועל פי רוכבים כוכבים הנמצאים בשורותיהן.

ואלו כינויי הרוכבים

  • אול אראונדר: (רב גוני) רוכב המצטיין בכל סוגי הקטעים: קטעי הרים, מיאוצים ונגד השעון. רוכבים אלה הם המועמדים לנצח בטור כולו – בחולצה הצהובה.
  • מאיץ: נקרא גם ספרינטר רוכב המתמחה במיאוצים. בעלי שריר ארבע ראשי מפותח, בדרך כלל גדולי גוף, ישיגו את ניצחונותיהם במיאוצים המוניים, שהם בדרך כלל בקטעי מישור. רוכבים אלו שואפים להשיג את החולצה הירוקה.
  • מטפס: רוכב המתמחה בקטעי הרים. בדרך כלל קטני גוף וחזקים מאוד. ישיגו את ניצחונותיהם בעליות בהרים. רוכבים אלו מועמדים לזכות בחולצה המנוקדת.
  • שען: רוכב המתמחה במרוץ נגד השעון, רכיבה לבד ללא עזרת הקבוצה, ישיגו את ניצחונותיהם בקטעי נגד שעון.
  • פועל: נקרא גם דומסטיק. (domestique) רוכב בקבוצה, שתפקידו להביא את המוביל לניצחון. חוסם עבורו את הרוח, מגיש לו בקבוקי שתייה ואף נותן לו גלגל או מחליף איתו אופניים במקרה של תקלה.

המנצח והחולצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המרוץ מוענק פרס למנצח בכל קטע יומי. ניצחון בקטע יומי בטור דה פראנס הוא משאת נפשו של כל רוכב מקצועני ונחשב להישג בפני עצמו. למעשה, חלק מהקבוצות מכוונות את מאמציהן אך ורק לזכייה בקטעים בודדים. המנצח ב"טור" כולו הוא הרוכב בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר. המנצח בטור דה פראנס נחשב לרוב כרוכב האופניים הטוב בעולם. כדי לזכות במרוץ, על המנצח לגלות עליונות בשני התחומים העיקריים במרוץ: טיפוס בהרים ורכיבה נגד השעון.

החולצות אותן לובשים הרוכבים במהלך המרוץ הן:

החולצה הצהובה החולצה הצהובה – הרוכב המוביל בדירוג הכללי (בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר) לובש חולצה צהובה על מנת לזהותו.

החולצה המנוקדת החולצה המנוקדת – חולצה לבנה בעלת נקודות אדומות – הרוכב המוביל בצבירת נקודות המוענקות לרוכבים אשר חוצים ראשונים את הפסגות השונות במהלך המרוץ בקטעים ההרריים, כשחלוקת הנקודות נקבעת לפי קטגוריות-הקושי של הטיפוס: 1–4 (4 הקל ביותר ו-1 הקשה ביותר) ו-HC ("מעבר לדירוג", הגבוהה ביותר). חולצה זו נקראת גם חולצת "מלך ההרים".

החולצה הירוקה החולצה הירוקה – הרוכב אשר צבר את מרב הנקודות המוענקות במרוצי ביניים במהלך המרוץ ובמאוץ אל קו הסיום.

החולצה הלבנה החולצה הלבנה – הרוכב הצעיר, אשר גילו אינו עולה על 25 שנים (ב-1 בינואר של שנת המרוץ), בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר.

חולצת הרוכב התחרותי הרוכב אשר מוביל בנקודות, אשר מוענקות על ידי צוות שופטים, על רכיבה אגרסיבית בקטעי המרוץ, לובש מספר גב לבן עם רקע אדום (בניגוד לשאר הרוכבים שמספר הגב שלהם הוא שחור עם רקע לבן).

  • מתקיימת תחרות בין הקבוצות על תואר הקבוצה הטובה ביותר. בתחרות זו נמדדים לכל קבוצה בכל קטע, זמניהם של שלושת רוכביה המהירים באותו קטע. הזמן המצטבר המינימלי בכל הקטעים מזכה את הקבוצה בתואר. הקבוצה המובילה בדירוג תרכב ביום המחרת עם מספר שחור על רקע צהוב.
סיום הטור הראשון. מוריס גארן, המנצח, עומד וידיו משולבות.

הטור דה פראנס נוצר כאירוע של קידום מכירות על ידי אנרי דגראנז' שהיה אחד המייסדים והעורך של העיתון "ל'אוטו" (העיתון שקדם לעיתון ל'אקיפ). דגראנז' רצה לתת תשובה למרוצי האופניים "פריז-ברסט" ו"פריז-בורדו" שהיו בחסותו של עיתון מתחרה. הרעיון למרוץ סביב צרפת הועלה בפגישה בבית קפה בפריז בנובמבר 1902.

הטור הראשון יצא לדרכו בשנת 1903 ואמנם, הרעיון הצדיק את עצמו והעיתון שתפוצתו הייתה עד אז – 25,000 עותקים, הגיע ל-65,000 עותקים לאחר המרוץ. ב-1908 הגיע העיתון כבר לתפוצה של רבע מיליון עותקים. דגראנז' ניסה ליצור תחרות שתבליט את ספורטאי העל שמסוגל לעמוד בתנאים לא אנושיים. בשנים הראשונות של המרוץ קטעי המרוץ היומיים היו לרוב באורך של מעל 400 ק"מ ונדרשו לרוכבים 17–20 שעות כדי לסיימם. רוב הדרכים היו דרכי עפר והרוכבים נדרשו לספק לעצמם אוכל, משקה ותמיכה טכנית. באופן טבעי, חלק גדול מהמתחרים בשנים הראשונות היו כורי פחם שהיו מורגלים בעבודה פיזית קשה לאורך שעות רבות ואשר חיפשו מוצא מעיסוקם הקודם.

מלאת מאה שנה לקיום המרוץ צוינו בטקס חגיגי בפריז בשנת 2003.

במהלך שנים אלו זכו בטור רוכבים אגדיים כז'אק אנקטיל וברנאר אינו הצרפתים, אדי מרקס הבלגי ומיגל אינדוראין הספרדי, שניצחו ב"טור" חמש פעמים כל אחד.

שערוריות השימוש בסמים שהגיעו לשיא ב-1998 במה שכונה פרשת פסטינה, הטילו צל כבד על ה"טור" ועוררו שאלות קשות לגבי המשך המפעל בשנים הבאות. למרות זאת, המרוץ המשיך וצבר פופולריות ופרסום, בין היתר, בעקבות רצף ניצחונותיו של לאנס ארמסטרונג במרוץ, שנפסלו כולם עקב שימוש בסמים. לאחר פרישת ארמסטרונג, בשנת 2006, התפוצצה פרשת מבצע פוארטו שבעקבותיה הושעו רוכבים רבים מהשתתפות בטור. לאחר סיום המרוץ, התברר כי הזוכה פלויד לאנדיס השתמש גם הוא בסמים, והתואר נשלל ממנו. ב-2007 הודח המוביל מיכאל רסמוסן שהיה קרוב לזכייה, לאחר שהתברר כי נעדר ממספר בדיקות סמים. בעקבות כך נטל במקומו אלברטו קונטדור את ההובלה והמשיך לזכייה במרוץ.

טענות על שימוש בחומרים אסורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענות קשות נשמעות על שימוש רב בסמים אסורים וחומרים ממריצים על ידי רוכבים ב"טור". בשנים האחרונות הוחמר הפיקוח על כך ורוכבים הודחו וסולקו מה"טור" בגין שימוש בחומרים כאלו. במיוחד התפרסמה בהקשר זה "פרשת פסטינה" שהתרחשה בשנת 1998 כאשר במהלך המרוץ, נתגלתה כמות גדולה של חומרים ממריצים אסורים ברכב הקבוצה הצרפתית פסטינה, שנחשבה אז לאחת מהקבוצות הבכירות ביותר בספורט. כל רוכבי הקבוצה סולקו מהמרוץ. רוכבים אחרים פרשו מהמרוץ כמחאה על טיפול המשטרה והתקשורת בפרשה והיה ספק אם המרוץ יימשך.

בשנת 2006, לאחר שאיבד זמן רב למועמדים האחרים לניצחון בקטע ה-16 במרוץ, התאושש האמריקאי פלויד לאנדיס בצורה מפליאה וניצח בקטע ה-17 של המרוץ בפער גדול. לאחר שניצח בדירוג הכללי במרוץ כולו, פורסם כי בבדיקות השתן שנלקחו ממנו אחר ניצחונו הגדול באלפים, נמצאה כמות טסטוסטרון גבוהה מהרמה המותרת, ולאחר מאבק משפטי ארוך נשלל ממנו התואר והוענק לאוסקר פריירו.

ביוני 2012 הרשות לפיקוח על שימוש בסמים בספורט האמריקני (ה-USADA) האשימה את לאנס ארמסטרונג בשימוש בסמים, ועקב כך הוא הושעה מתחרויות רכיבה על אופניים. באוגוסט באותה שנה החליטה הרשות על השעייתו לכל החיים מכל תחרויות רכיבה על אופניים, ושלילת כל התארים בהם ארמסטרונג זכה לאחר ה-1 באוגוסט 1998[3].

מנצחים בדרוג הכללי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חולצה צהובה (טור דה פראנס)

הדירוג הכללי (החולצה הצהובה)

שנה רוכב
1903 צרפתצרפת מוריס גארן
1904 צרפתצרפת הנרי קורנט[4]
1905 צרפתצרפת לואי טרוסלייר
1906 צרפתצרפת רנה פוטייר
1907 צרפתצרפת לוסיאן פטי-ברטון
1908 צרפתצרפת לוסיאן פטי-ברטון
1909 לוקסמבורגלוקסמבורג פרנסואה פאבר
1910 צרפתצרפת אוקטב לפיזה
1911 צרפתצרפת גוסטב גריגו
1912 בלגיהבלגיה אודיל דפריי
1913 בלגיהבלגיה פיליפ תיס
1914 בלגיהבלגיה פיליפ תיס
1915–1918 התחרות לא התקיימה בגלל מלחמת העולם הראשונה
1919 בלגיהבלגיה פירמין למבו
1920 בלגיהבלגיה פיליפ תיס
1921 בלגיהבלגיה לאון סקיאור
1922 בלגיהבלגיה פירמין למבו
1923 צרפתצרפת הנרי פליסיה
1924 ממלכת איטליהממלכת איטליה אוטביו בוטקיה
1925 ממלכת איטליהממלכת איטליה אוטביו בוטקיה
1926 בלגיהבלגיה לוסיאן בויסה
1927 לוקסמבורגלוקסמבורג ניקולס פרנץ
1928 לוקסמבורגלוקסמבורג ניקולס פרנץ
1929 בלגיהבלגיה מוריס דה וואלה
1930 צרפתצרפת אנדרה לדוק
1931 צרפתצרפת אנטונין מגנה
1932 צרפתצרפת אנדרה לדוק
1933 צרפתצרפת ג'ורג' ספישר
1934 צרפתצרפת אנטונין מגנה
1935 בלגיהבלגיה רומן מאס
1936 בלגיהבלגיה סילבר מאס
1937 צרפתצרפת רוג'ר לפבי
1938 ממלכת איטליהממלכת איטליה ג'ינו ברטלי
1939 בלגיהבלגיה סילבר מאס
1940–1946 התחרות לא התקיימה בגלל מלחמת העולם השנייה
1947 צרפתצרפת ז'אן רוביק
1948 איטליהאיטליה ג'ינו ברטלי
1949 איטליהאיטליה פאוסטו קופי
1950 שווייץשווייץ פרדיננד קובלר
1951 שווייץשווייץ הוגו קובלט
1952 איטליהאיטליה פאוסטו קופי
1953 צרפתצרפת לואיזו בובה
1954 צרפתצרפת לואיזו בובה
1955 צרפתצרפת לואיזו בובה
1956 צרפתצרפת רוז'ה ווקוביאק
1957 צרפתצרפת ז'אק אנקטיל
1958 לוקסמבורגלוקסמבורג שארלי גול
1959 ספרדספרד פדריקו בהמונטס
1960 איטליהאיטליה גאסטונה נאנצ'יני
1961 צרפתצרפת ז'אק אנקטיל
1962 צרפתצרפת ז'אק אנקטיל
1963 צרפתצרפת ז'אק אנקטיל
1964 צרפתצרפת ז'אק אנקטיל
1965 איטליהאיטליה פליצ'ה ג'ימונדי
1966 צרפתצרפת לוסיאן אימאר
1967 צרפתצרפת רוז'ה פיניון
1968 הולנדהולנד יאן ינסן
1969 בלגיהבלגיה אדי מרקס
1970 בלגיהבלגיה אדי מרקס
1971 בלגיהבלגיה אדי מרקס
1972 בלגיהבלגיה אדי מרקס
1973 ספרדספרד לואיס אוקניה
1974 בלגיהבלגיה אדי מרקס
1975 צרפתצרפת ברנאר תבנה
1976 בלגיהבלגיה לוסיין ואן אימפה
1977 צרפתצרפת ברנאר תבנה
1978 צרפתצרפת ברנאר אינו
1979 צרפתצרפת ברנאר אינו
1980 הולנדהולנד יופ זואטמלק
1981 צרפתצרפת ברנאר אינו
1982 צרפתצרפת ברנאר אינו
1983 צרפתצרפת לורן פיניון
1984 צרפתצרפת לורן פיניון
1985 צרפתצרפת ברנאר אינו
1986 ארצות הבריתארצות הברית גרג למונד
1987 אירלנדאירלנד סטיבן רוש
1988 ספרדספרד פדרו דלגדו
1989 ארצות הבריתארצות הברית גרג למונד
1990 ארצות הבריתארצות הברית גרג למונד
1991 ספרדספרד מיגל אינדוראין
1992 ספרדספרד מיגל אינדוראין
1993 ספרדספרד מיגל אינדוראין
1994 ספרדספרד מיגל אינדוראין
1995 ספרדספרד מיגל אינדוראין
1996 דנמרקדנמרק ביארנה ריס[5]
1997 גרמניהגרמניה יאן אולריך
1998 איטליהאיטליה מרקו פנטאני
1999–2005 אין[6]
2006 ספרדספרד אוסקר פריירה
2007 ספרדספרד אלברטו קונטדור
2008 ספרדספרד קרלוס סאסטרה
2009 ספרדספרד אלברטו קונטדור
2010 לוקסמבורגלוקסמבורג אנדי שלק[7]
2011 אוסטרליהאוסטרליה קאדל אוונס
2012 בריטניהבריטניה בראדלי ויגינס
2013 בריטניהבריטניה כריסטופר פרום
2014 איטליהאיטליה וינצ'נצו ניבאלי
2015 בריטניהבריטניה כריסטופר פרום
2016 בריטניהבריטניה כריסטופר פרום
2017 בריטניהבריטניה כריסטופר פרום
2018 בריטניהבריטניה גריינט תומאס
2019 קולומביהקולומביה איגן ברנל
2020 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
2021 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
2022 דנמרקדנמרק יונאס וינגגור
2023 דנמרקדנמרק יונאס וינגגור
2024 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר

קטגוריית הנקודות (החולצה הירוקה)

ערך מורחב – קטגוריית הנקודות בטור דה פראנס
תור הוסהובד רוכב בחולצה הירוקה (טור דה פראנס 2009). הוסהובד ניצח פעמיים בקטגוריה, בשנת 2009 ובשנת 2005.
שנה רוכב ניקוד
1953 שווייץשווייץ פריץ שאר 271
1954 שווייץשווייץ פרדיננד קובלר 215.5
1955 בלגיהבלגיה סטן אוקרס 322
1956 בלגיהבלגיה סטן אוקרס 280
1957 צרפתצרפת ז'אן פורסייה 301
1958 צרפתצרפת ז'אן גרקזיק 347
1959 צרפתצרפת אנדרה דאריגאד 613
1960 צרפתצרפת ז'אן גרקזיק 74
1961 צרפתצרפת אנדרה דאריגאד 174
1962 גרמניהגרמניה רודי אלטיג 173
1963 גרמניהגרמניה ריק ואן לואי 275
1964 הולנדהולנד יאן ינסן 208
1965 הולנדהולנד יאן ינסן 144
1966 בלגיהבלגיה ווילי פלנקיירט 211
1967 הולנדהולנד יאן ינסן 144
1968 איטליהאיטליה פרנקו ביטוסי 241
1969 בלגיהבלגיה אדי מרקס 244
1970 בלגיהבלגיה וולטר גודפורט 212
1971 בלגיהבלגיה אדי מרקס 202
1972 בלגיהבלגיה אדי מרקס 196
1973 בלגיהבלגיה הרמן ואן שפרינגל 187
1974 בלגיהבלגיה פטריק סרקו 283
1975 בלגיהבלגיה ריק ואן לינדן 342
1976 בלגיהבלגיה פרדי מרטנס 293
1977 צרפתצרפת ז'אק אסקלסא 236
1978 בלגיהבלגיה פרדי מרטנס 242
1979 צרפתצרפת ברנאר אינו 253
1980 בלגיהבלגיה רודי פוונאייג' 194
1981 בלגיהבלגיה פרדי מרטנס 428
1982 אירלנדאירלנד שון קלי 429
1983 אירלנדאירלנד שון קלי 360
1984 בלגיהבלגיה פרנק הוסט 322
1985 אירלנדאירלנד שון קלי 434
1986 בלגיהבלגיה אריק ואנדראיירדן 277
1987 הולנדהולנד ז'אן-פול ואן פופל 263
1988 בלגיהבלגיה אדי פלנקיירט 278
1989 אירלנדאירלנד שון קלי 277
1990 גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית אולף לודוויג 256
1991 ברית המועצותברית המועצות דיאמולידין אבדוז'אפארוב 316
1992 צרפתצרפת לורן ז'אלאבר 293
1993 אוזבקיסטןאוזבקיסטן דיאמולידין אבדוז'אפארוב 298
1994 אוזבקיסטןאוזבקיסטן דיאמולידין אבדוז'אפארוב 322
1995 צרפתצרפת לורן ז'אלאבר 333
1996 גרמניהגרמניה אריק צאבל 335
1997 גרמניהגרמניה אריק צאבל 350
1998 גרמניהגרמניה אריק צאבל 327
1999 גרמניהגרמניה אריק צאבל 323
2000 גרמניהגרמניה אריק צאבל 321
2001 גרמניהגרמניה אריק צאבל 252
2002 אוסטרליהאוסטרליה רובי מקיוואן 280
2003 אוסטרליהאוסטרליה ביידן קוק 216
2004 אוסטרליהאוסטרליה רובי מקיוואן 272
2005 נורווגיהנורווגיה תור הוסהובד 194
2006 אוסטרליהאוסטרליה רובי מקיוואן 288
2007 בלגיהבלגיה תום בונן 256
2008 ספרדספרד אוסקר פריירה 270
2009 נורווגיהנורווגיה תור הוסהובד 280
2010 איטליהאיטליה אלסנדרו פטאקי 243
2011 בריטניהבריטניה מרק קוונדיש 334
2012 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן 421
2013 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן 409
2014 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן 431
2015 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן 432
2016 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן 470
2017 אוסטרליהאוסטרליה מייקל מת'יוס 370
2018 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן 477
2019 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן 316
2020 אירלנדאירלנד סם בנט 380
2021 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מרק קוונדיש 337
2022 בלגיהבלגיה ווט ואן ארט 480
2023 בלגיהבלגיה יספר פיליפסן 377
2024 אריתריאהאריתריאה ביניאם גירמאי 387

קטגוריית מלך ההר (החולצה המנוקדת)

ערך מורחב – קטגוריית ההרים בטור דה פראנס
שנה רוכב
1933 ספרדספרד ויסנטה טרובה
1934 צרפתצרפת רנה ויטו
1935 בלגיהבלגיה פליסיין ורוייקה
1936 ספרדספרד ז'וליאן ברנדרו
1937 בלגיהבלגיה פליסיין ורוייקה
1938 איטליהאיטליה ג'ינו ברטלי
1939 בלגיהבלגיה סילבר מאס
1947 איטליהאיטליה פייר ברמבילה
1948 איטליהאיטליה ג'ינו ברטלי
1949 איטליהאיטליה פאוסטו קופי
1950 צרפתצרפת לואיזו בובה
1951 איטליהאיטליה רפאל ג'מיניאני
1952 איטליהאיטליה פאוסטו קופי
1953 ספרדספרד ז'סוס לורנו
1954 ספרדספרד פדריקו באהאמונטס
1955 לוקסמבורגלוקסמבורג שארלי גול
1956 לוקסמבורגלוקסמבורג שארלי גול
1957 איטליהאיטליה גאסטונה נאנצ'יני
1958 ספרדספרד פדריקו באהאמונטס
1959 ספרדספרד פדריקו באהאמונטס
1960 איטליהאיטליה אימריו מאסינאנן
1961 איטליהאיטליה אימריו מאסינאנן
1962 ספרדספרד פדריקו באהאמונטס
1963 ספרדספרד פדריקו באהאמונטס
1964 ספרדספרד פדריקו באהאמונטס
1965 ספרדספרד חוליו חימנז
1966 ספרדספרד חוליו חימנז
1967 ספרדספרד חוליו חימנז
1968 ספרדספרד אורליו גונזאלס
1969 בלגיהבלגיה אדי מרקס
1970 בלגיהבלגיה אדי מרקס
1971 בלגיהבלגיה לוסיין ואן אימפה
1972 בלגיהבלגיה לוסיין ואן אימפה
1973 ספרדספרד פדרו טורס
1974 ספרדספרד דומינגו פרוננה
1975 בלגיהבלגיה לוסיין ואן אימפה
1976 איטליהאיטליה ג'יאנקרלו בליני
1977 בלגיהבלגיה לוסיין ואן אימפה
1978 צרפתצרפת מריאנו מרטינז
1979 איטליהאיטליה ג'ובאני באטאגלין
1980 צרפתצרפת ריימונד מרטין
1981 בלגיהבלגיה לוסיין ואן אימפה
1982 צרפתצרפת ברנארד ואלה
1983 בלגיהבלגיה לוסיין ואן אימפה
1984 בריטניהבריטניה רוברט מילר
1985 קולומביהקולומביה לואיס הרדה
1986 צרפתצרפת ברנאר אינו
1987 קולומביהקולומביה לואיס הרדה
1988 הולנדהולנד סטיבן רוקס
1989 הולנדהולנד חרט יאן-טיוניסן
1990 צרפתצרפת תיירי קלאווירולה
1991 איטליהאיטליה קלאודיו קיאפוצ'י
1992 איטליהאיטליה קלאודיו קיאפוצ'י
1993 שווייץשווייץ טוני רומינגר
1994 צרפתצרפת רישאר וירנק (אנ')
1995 צרפתצרפת רישאר וירנק (אנ')
1996 צרפתצרפת רישאר וירנק (אנ')
1997 צרפתצרפת רישאר וירנק (אנ')
1998 צרפתצרפת כריסטוף רינרו
1999 צרפתצרפת רישאר וירנק (אנ')
2000 קולומביהקולומביה סנטיאגו בוטרו
2001 צרפתצרפת לורן ז'אלאבר
2002 צרפתצרפת לורן ז'אלאבר
2003 צרפתצרפת רישאר וירנק (אנ')
2004 צרפתצרפת רישאר וירנק (אנ')
2005 דנמרקדנמרק מיכאל רסמוסן
2006 דנמרקדנמרק מיכאל רסמוסן
2007 קולומביהקולומביה מאוריציו סולר
2008 ספרדספרד קרלוס סאסטרה[8]
2009 ספרדספרד אגוי מרטינז[9]
2010 צרפתצרפת אנטוני שארטו
2011 ספרדספרד סמואל סאנצ'ס
2012 צרפתצרפת תומא ווקלר
2013 קולומביהקולומביה נאירו קינטנה
2014 פוליןפולין רפא מייקה
2015 בריטניהבריטניה כריס פרום
2016 פוליןפולין רפא מייקה
2017 צרפתצרפת וורן ברגיל
2018 צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ
2019 צרפתצרפת רומן בארדה
2020 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
2021 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
2022 דנמרקדנמרק יונאס וינגגור
2023 איטליהאיטליה ג'וליו צ'יקונה
2024 אקוודוראקוודור ריצ'רד קאראפאס
כריסטוף ריבלו, רוכב בחולצה המנוקדת (נקראת במקור: "פולקה דוט") במהלך טור דה פראנס 2013

קטגוריית הרוכב הצעיר המצטיין (החולצה הלבנה)

ערך מורחב – קטגוריית הרוכב הצעיר בטור דה פראנס
איגן ברנל, מנצח טור דה פראנס 2019, לובש את החולצה הלבנה במהלך המרוץ בשנת 2019.
שנה רוכב
1975 איטליהאיטליה פרנצ'סקו מוזר
1976 ספרדספרד הנריק מרטינז הרדיה
1977 גרמניהגרמניה דיטריך טוראו
1978 הולנדהולנד הנק לוברדינג
1979 צרפתצרפת ז'אן רנה ברנדו
1980 הולנדהולנד יוהאן ואן דר ולדה
1981 הולנדהולנד פטר וויננן
1982 אוסטרליהאוסטרליה פיל אנדרסון
1983 צרפתצרפת לורן פיניון
1984 ארצות הבריתארצות הברית גרג למונד
1985 קולומביהקולומביה פאביו פארה
1986 ארצות הבריתארצות הברית אנדרו המפסטן
1987 מקסיקומקסיקו ראול אלקאלה
1988 הולנדהולנד אריק ברוקינק
1989 צרפתצרפת פבריס פיליפו
1990 צרפתצרפת ז'יל דיליו
1991 קולומביהקולומביה אלברו מייה
1992 הולנדהולנד אדי בוומנס
1993 ספרדספרד אנטוניו מרטין
1994 איטליהאיטליה מרקו פנטאני
1995 איטליהאיטליה מרקו פנטאני
1996 גרמניהגרמניה יאן אולריך
1997 גרמניהגרמניה יאן אולריך
1998 גרמניהגרמניה יאן אולריך
1999 צרפתצרפת בנואה סלמו
2000 ספרדספרד פרנצ'יסקו מנצ'בו
2001 ספרדספרד אוסקר סביליה
2002 איטליהאיטליה איוון באסו
2003 רוסיהרוסיה דניס מנצ'וב
2004 רוסיהרוסיה ולדימיר קרפטס
2005 אוקראינהאוקראינה ירוסלב פופוביץ'
2006 איטליהאיטליה דמיאנו קונגו
2007 ספרדספרד אלברטו קונטדור
2008 לוקסמבורגלוקסמבורג אנדי שלק
2009 לוקסמבורגלוקסמבורג אנדי שלק
2010 לוקסמבורגלוקסמבורג אנדי שלק
2011 צרפתצרפת פייר רולאן
2012 ארצות הבריתארצות הברית טיג'יי ואן גארדרן
2013 קולומביהקולומביה נאירו קינטנה
2014 צרפתצרפת טיבו פינו
2015 קולומביהקולומביה נאירו קינטנה
2016 בריטניהבריטניה אדם ייטס
2017 בריטניהבריטניה סיימון ייטס
2018 צרפתצרפת פייר לאטור
2019 קולומביהקולומביה איגן ברנל
2020 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
2021 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
2022 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
2023 סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר
2024 בלגיהבלגיה רמקו אוונפול

דירוג הניצחונות בטור דה פראנס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכיות רוכב שנים
5 צרפתצרפת ז'אק אנקטיל 1957, 1961, 1962, 1963, 1964
בלגיהבלגיה אדי מרקס 1969, 1970, 1971, 1972, 1974
צרפתצרפת ברנאר אינו 1978, 1979, 1981, 1982, 1985
ספרדספרד מיגל אינדוראין 1991, 1992, 1993, 1994, 1995
4 בריטניהבריטניה כריסטופר פרום 2013, 2015, 2016, 2017
3 בלגיהבלגיה פיליפ תייס 1913, 1914, 1920
צרפתצרפת לואיזון בובה 1953, 1954, 1955
ארצות הבריתארצות הברית גרג למונד 1986, 1989, 1990
סלובניהסלובניה טאדיי פוגאצ'אר 2020, 2021, 2024
  • שם מודגש מסמל רוכב אופניים שעדיין פעיל כמקצוען

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ במרוץ ב-1987 היה אורך המסלול 4,231 ק"מ ב-25 קטעים. בתחילת 1988 הודיע ה-UCI על הגבלת משך המרוץ לשלושה שבועות. במרוץ ב-1988 היה אורך המסלול 3,282 ק"מ ב-22 קטעים, אולם כבר בראשית שנות ה-90 שב והתארך המסלול למרחק של כ-3,900 ק"מ. בסוף שנות ה-90 המרחק ירד לכ-3,600 ק"מ והחל משנות ה-2000 לא השתנה אורך מסלול המרוץ בצורה מהותית והוא כ-3,400 ק"מ.
  2. ^ אתר למנויים בלבד אמיר ענבר, כריס פרום ואלברטו קונטאדור: החולצה הצהובה קטנה מדי בשביל שנינו, באתר הארץ, 5 ביולי 2014
  3. ^ נשללו כל תאריו של לאנס ארמסטרונג, באתר nrg‏, 24 באוגוסט 2012
  4. ^ הניצחון הוענק לו לאחר שמוריס גארן נפסל בגלל רמאות
  5. ^ ריס הודה שהשתמש בסמים במהלך הטור ב-1996, מארגני הטור פסלו את זכייתו, אך איגוד הרוכבים סירב לפסול את זכייתו בשל פרק הזמן שחלף
  6. ^ בשבע השנים האלה זכה לאנס ארמסטרונג במירוץ. ואולם זכייתו נשללה עקב פרשת שימוש בסמים ממריצים. התואר נשאר פנוי.
  7. ^ לאחר פסילת ניצחונו של קונטדור בפברואר 2012 על ידי בית דין לערעורים בספורט. רשימת המנצחים של האתר הרשמי של המרוץ
  8. ^ במקור ניצח ברנרד קוהל האוסטרי, אך זכייתו נשללה ממנו לאחר פרשיית אמרוץ
  9. ^ במקור ניצח פרנקו פליצוטי האיטלקי, אך ב-2011 הזכייה הועברה למרטינז לאחר פרשיית אמרוץ שפליצוטי נחשד בה