אליצפן בן עוזיאל
אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל (נקרא גם: אֶלְצָפָן) הוא דמות מקראית המוזכר כנשיא בית אב במשפחת קהת:
וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֶלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל
לאחר מותם של שני בני אהרן, נדב ואביהוא, נקרא אליצפן יחד עם מישאל אחיו להוציא את גופותיהם מהמשכן.
אליצפן היה בן דודו של משה רבנו, אהרן הכהן וקורח.
במדרש תנחומא מתואר שמינויו של אליצפן לנשיא שבט קהת היווה מניע להצתת מחלוקת קורח ועדתו:
על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר: ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל. אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר: ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועוזיאל. עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השנייה לא השני?! ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי. הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך הייתה מחלקותו.
— מדרש תנחומא, במדבר, פרק ט"ז, סימן א'
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם אלצפן מופיע רק בספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ב ובספר ויקרא, פרק י', פסוק ד' בכתיב חסר י'. בשאר המקומות השם מופיע בגרסתו המלאה "אליצפן". גם בנוסח שומרון וגם בפשיטתא - הכתיב המקובל הוא "אליצפן". בתרגום השבעים השם המופיע על פי רוב בצורה Ελ(ε)ισαφα(ν).
משמעות השם היא האל צפן, כלומר האל החביא, במובן שבו האל הגן או הושיע בעת צרה.[1] היסוד צפן נמצא גם בשם המקראי צפניה ובשמות שונים במכתבי יב ובחותמות וטביעות עבריות מתקופת בית ראשון. ישנן חותמות עברית בהן נמצא גם השם המקוצר צפן . בפיניקית נמצא השם צפניצדק, ובפונית יש שם אשה צפנבעל.[2]
אפשרות נוספת היא שבשם זה משתקפת מסורת קדומה מאוד של האל "הר צפון" (sapanu) המכונה במקרא "בעל צפון".[3]
דמות נוספת בשם זה היא אליצפן בן פרנך, נשיא מטה זבולון המופיע בספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"ה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כמו למשל בספר תהלים, פרק כ"ז, פסוק ה': כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה.
- ^ שמואל ליונשטאם, משה דוד קאסוטו (ע), אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - א : אב - אתרים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1950, עמ' 349
- ^ מיכאל הלצר, יצחק אבישור ויעקב מילגרום (ע), עולם התנ"ך - במדבר, רעננה: דברי הימים, 1997, עמ' 201