לדלג לתוכן

בלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רקדנית מבצעת ריקוד מתוך "מפצח האגוזים"
"ערבסק ראשון"
גרנד פה דה דה מתוך הבלט דון קישוט
קפיצת "גרנד ז'טה" (grand jeté)
"נעלי אצבע" או "נעלי פוינט"

בלט הוא צורת מחול. מקורה בבתי הרנסאנס האיטלקי של המאה ה-15, משם עברה לחצר המלכותית של קטרינה דה מדיצ'י והתפתחה כמחול במות בצרפת ואחר כך ברוסיה. כמו כן, מתייחסת המילה "בלט" גם ליצירת מחול בסגנון הבלט (לדוגמה: הבלט אגם הברבורים) או ללהקת בלט (לדוגמה: הבלט הישראלי או בלט הבולשוי הרוסי). עם השנים התפתח הבלט בארצות שונות בעולם ובעיקר ברוסיה. כיום נחשב הבלט הרוסי לטוב ביותר בעולם.[דרוש מקור]

סקירה היסטורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציור של מופע בלט ,"הבלט הלבן" של אברט שין משנת 1904.

"בלט" היא מילה בצרפתית שמקורה באיטלקית במילה balleto שהיא גרסה קטנה של ballo (לרקוד) בלטינית.

עד לתחילת המאה ה-19 הוצג הבלט כליווי לאופרה או לקונצרט מוזיקה קלאסית, ורק כאשר החלו לכתוב מחזות שהבלט הוא האמנות העיקרית בהם, החל הבלט להתפתח ומספר הרקדנים גדל בהתמדה. עד אמצע המאה ה-20 נחשב הבלט למופע אמנות לאנשי המעמד הגבוה בלבד; לאחר מכן הוא נפתח גם לקהל הרחב.

קשיי הרקדנים בלימוד הבלט הובעו בפעם הראשונה על ידי הצייר אדגר דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה ומחוצה לה, מאחורי הקלעים. המוזיקה שמלווה את הבלט היא מוזיקה קלאסית, בעיקר בליווי תזמורת.

בתקופה הרומנטית רוסיה הייתה מאוד פעילה בתחום הבלט, להקות בלט רבות הוקמו ברוסיה והציגו את יצירותיהם של צ'ייקובסקי ועוד. גם מלחינים צרפתיים כתבו בלטים באותה תקופה, כדוגמת ליאו דליב ועוד.

בתחילת המאה ה-20 הוקמה בפריז להקת הבלט של סרגיי דיאגילב, הבלט-רוס (Ballets Russes). דיאגילב שאף להציג יצירות חדשות ומודרניות יותר ולכן הזמין יצירות אצל סטראווינסקי, דביסי, סאטי, ראוול ועוד. דיאגילב שכר את טובי הכוריאוגרפים והרקדנים כדוגמת ואצלב ניז'ינסקי וגדולי ציירי התפאורה כדוגמת פיקאסו ובכך הוא הבטיח להקה מקצועית ביותר, אך בגלל רצונו לפתוח תחומים חדשים במוזיקה, התקשה הקהל לקבל אותו. יצירות שמתקבלות היום בהבנה כגון פולחן האביב של סטראווינסקי, דפניס וכלואה של ראוול ועוד, הרעישו את הקהל הפריסאי, ורק מעטים קיבלו אותן.

היום מבחינים בין סוגים שונים של סגנונות בלט, לדוגמה:

  • בלט קלאסי: רפרטואר שנוצר פחות או יותר עד סוף המחצית הראשונה של המאה עשרים ומתאפיין באסתטיקה תנועתית וויזואלית מאוד מוגדרת.
  • בלט נאו-קלאסי: רפרטואר חדש יותר, אשר משמר פחות או יותר את הטכניקה הבלטית, את האידיאלים האסתטיים הבלטיים ואת אוצר התנועות הקלאסי.
  • בלט מודרני או בלט עכשווי: רפרטואר המשמר את טכניקת הבלט אך מרחיב את האידיאלים האסתטיים הבלטיים ומאפשר אוצר תנועות שונה ומתחדש.

עקרונות הבלט הקלאסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו בשפה המדוברת, בה קיימות אותיות המרכיבות מילים, אשר מרכיבים משפטים בעלי הגיון, כך הבלט מורכב מחומרי-תנועה ותנוחה, אשר בחיבורים ביניהם יוצרים הגיון תנועתי. בשפה המדוברת ישנם עיצורים, הברות, מילים, משפטים, פסקאות וסיפור (או מאמר וכו'). בשפת הבלט קיימים אלמנטים גופניים המורכבים מפוזיציות רגליים וזרועות, ומצבי גוף המייצרים שפה של תנועה ותנוחה בחלל. בשפה המדוברת יש קצב דיבור, אינטונציה ומבטא, המקבלים פירוש על ידי השומע. גם בשפת הבלט המהירות קובעת את משמעות המשפט התנועתי. הדיוק בביצוע תוך שמירה על חוקי השפה הקלאסית, יהווה את הדיקציה הברורה. היכולת האישית של הרוקד, מבחינה פיזיולוגית ומבחינת נתוני ביטוי אמנותי, יביאו לידי ביטוי את הסגנון האישי (parol), כפי שבשפה המדוברת רמת הדיקציה, וצליל הקול קובעים את הסגנון האישי של הדובר.

ארבעת חוקי היסוד של הבלט הקלאסי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת חוקי היסוד בכל האסכולות של הבלט הקלאסי, אשר התפתחו במהלך ההיסטוריה, מתקיימים תוך כדי ביצוע כל התנועות והתנוחות. חוקים אלה אינם מתקיימים בזרם של הבלט הרומנטי או ניאו קלאסי, אלא בקלאסי הטהור בלבד.

  1. כל תנועה ותנוחה מבוססת על מנח גו בו קיימת הקבלה בין ארבע נקודות: שתי הכתפיים ושני צידי האגן (iliac crest). נקודות אלה נמצאות תמיד בקווים מקבילים ביחס לחזית כלפיה פועל הרוקד בחלל. יחד עם זאת בשעת ביצוע כפיפות גוף, מופרת ההקבלה בין הכתפיים לאגן הירכיים לשמור על ארבע הנקודות של הגוף, אך תשמר ההקבלה ביחס לחזית הספציפית.
  2. טרן אאוט - כל תנועה ותנוחה של הרגליים תתבצע תוך הפניה מרבית החוצה של מפרקי הירך. כלומר, המראה יהיה תמיד כאילו הברכיים פונות לצדדים ביחס לחזית, ולא לפנים, כמו כן כפות הרגליים, אשר יוצבו במקביל לפיקות הברכיים, יפנו לצדדים בהתאם. בחוק יסוד זה בא לידי ביטוי המבנה האנטומי הייחודי לכל רוקד/ת, באשר יכולת הפנייה המקסימלית של מפרקי הירך היא יכולת שונה אצל כל מבצע/ת. על המבצע להיות מודע ולהקפיד על ביצוע המותאם ליכולתו האישית. חוק זה תקף לכל העמידות מלבד לעמידה השישית- בה כפות הרגליים מקבילות זו לזו.
  3. בכל שלבי הביצוע של תנועות הבלט, יהיה גב הרוקד/ת רחב וארוך באופן מקסימלי. אין כווצי שכמות או קיצור אורך עמוד השדרה. לשם כך יש לשאוף תמיד להרחקת הראש מעצם הזנב, והרחבת הגב תוך נשימה חופשית שמתבצעת לצידי הגוף.
  4. א. בכל רגע בו אין משקל על רגל אחת או על שתי הרגליים (כמו בקפיצה), מיד מתארכת כף הרגל למצב של "פוינט" (פלנטר פלקשין plantar flexion).
    ב. בכל שלב בו מתבצע ה"פוינט", לא יושם משקל על הרגל, גם אם היא נוגעת ברצפה. חלק זה של חוק מספר 4 נכון במקרה שעובדים ללא נעלי פוינט. עם נעלי פוינט יש אפשרות לעלות עם משקל הגוף על ה"פוינט" (ראו תמונה).

חוקי השפה נוספים, אינם חוקי יסוד, ומופרים מדי פעם בהתאם לצורכי תחביר שונים וטעם אסתטי שונה אצל כל מורה ואסכולה.

תנועת הזרועות (port de bras)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות ותנוחות הזרועות יבוצעו כמעט תמיד בריחוק מגוף הרקדן. כמו כן המסלול יהיה תמיד מעט לפני הגוף, ולא לממש לצידי הגוף ומעל לקודקוד. לצורך הבהרה ועזרה ביישום נכון, אפשר להנחות את הלומד/ת להביט קדימה, ובכל שלב להשאיר את הזרועות בעמדה בה יוכל לקלוט את קצות האצבעות בתוך טווח הראייה של גלגל העין, ללא הסבת האישונים מהמרכז[1]. תחנות המעבר בין הפוזיציות השונות של הזרועות, משתנות במעט בין אסכולה לאסכולה, ובין מורה למורה. ישנם המעדיפים את הזרועות במיקום נמוך יותר, וישנם שמעדיפים אותן במיקום גבוה יותר. אך תמיד יהיו הזרועות מעט לפני הגוף, ומתחת לגובה הכתפיים בפוזיציות הראשונה, השנייה והשלישית. שמות פוזיציות הזרועות משתנה לפי האסכולות השונות, אך העיקרון הבסיסי נשמר. ישנן 5 פוזיציות של הידיים, אחת לכל עמידה של הרגלים. ישנן עוד שתי פוזיציות, אחת נקראת "הצלבות" והשנייה "ערבסק".

עמידות (les positions)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירואט "פואטה אן טורנאן"
(fouetté en tournant)

חוקי היסוד החשובים ביותר

בבלט הקלאסי המסורתי קיימות 5 עמידות שונות שהן בסיס "ברזל" בבלט הרוסי והצרפתי כאחד. לצורך ביצוע נכון של כל הפוזיציות יש להקפיד הקפדה יתרה שקשתות פנים כף הרגל לא יפלו קדימה. יש לייצב את כפות הרגליים באופן שכל כף הרגל מקבלת את משקל הגוף בחלוקה אנטומית נכונה, ואילו קשתות כף הרגל מוגבהות ומחוזקות. במקרים רבים, בעיקר אצל תלמידים צעירים, יש להימנע מדרישה מוגזמת לביצוע זווית פתיחת כפות הרגליים, כדי לאפשר ביצוע נכון אנטומית וחיזוק העמידה הפתוחה ממפרקי הירך. ביצוע נכון של העמידות על פי יכולת אישית, מחזק את רקדן/נית ומונע נזקים בגפיים התחתונות ובגב.

טרן אאוט - העמידה הראשונה הבסיסית היא כאשר שני העקבים נוגעים צמודים זה לזה ואצבעות כפות הרגלים מופנות לצדדים כך שנוצרת זווית קהה מאוד של לפחות °160 בין העקבים. אצל רקדנים מקצועיים הזווית האידיאלית היא של 180 מעלות. יתר ארבע העמידות מבוססות על העמידה הראשונה.
עמידה שנייה. יוצרים פיסוק קל באורך של כף הרגל של הרוקד ומשאירים את כפות הרגלים כמו בעמידה ראשונה.
עמידה שלישית. עמידה זו אומנם מחוקקת אבל גם תלויה בקומפוזיציה ובכוריאוגרפיה מפני שרגל אחת מונחת לפני השנייה. לדוגמה: רגל ימין מונחת צמוד לרגל שמאל כך שעקב ימין נוגע בקשת כף הרגל של שמאל, וכמו בכל העמידות אצבעות כפות הרגלים מופנות לצדדים ככל האפשר ליצירת זווית קהה ככל האפשר.
align=absbottom עמידה רביעית אף היא תלויה בקומפוזיציה אך לדוגמה: רגל ימין מושטת קדימה למרחק של כף רגל אחת והאצבעות מופנות לצדדים בשאיפה להגיע ל־180 מעלות.
עמידה חמישית, תלויה כמו השלישית והרביעית בקומפוזיציה ודומה לשלישית, היא עמידה שלישית למתקדמים, שבה הרגל הנדרשת, לדוגמה רגל ימין מוצמדת לכף רגל שמאל כך שהעקבים של שתי האכפות נוגעים באצבעות של הרגל הנגדית תוך שמירה ושאיפה לשלמות של זווית של 180 מעלות.

עמידה שישית כאשר הרגליים צמודות אחד לשנייה באותו קו.

יצירות בלט ידועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלט אגם הברבורים מוצג בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן שבלונדון

בין יצירות הבלט המפורסמות ביותר ניתן למנות את "אגם הברבורים", "היפהפייה הנרדמת", ו"מפצח האגוזים" הנרקדות לצלילי המוזיקה של המלחין צ'ייקובסקי. רבים מן המלחינים הגדולים כתבו יצירות שנועדו לבלט.

רשימה של בלטים ידועים על פי מלחיניהם:

בלט כשיטת לימוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק בלתי נפרד ממסורת הבלט היא שיטת הלמידה שלו, המתאפיינת במערך שיעורי בלט מקובע ומוגדר בפרוטרוט לאורך שנים, משמעת חזקה, קוד לבוש קפדני ותחרותיות גבוהה. כדי להקל על עיצוב השרירים, המפרקים והעצמות במתכונת הבלטית, רצוי להתחיל ללמוד בלט בגיל צעיר - רבים מתחילים ללמוד כבר בגיל ארבע. קיימות כמה שיטות למוד בלט, מהן: השיטה הרוסית (שיטת ואגאנובה), השיטה האנגלית (RAD -Royal Academy of Dance), השיטה הצרפתית (École Française), שיטת צ'קטי (Cecchetti method) על שם אנריקו צ'קטי.

בתי הספר לבלט המוכרים בעולם הם: האופרה הלאומית של פריז, תיאטרון מריאינסקי שגם מוכר בשם "בלט קירוב", NYCB - ניו יורק סיטי בלט, בית הספר המלכותי לבלט. לכולם להקות בית מוכרות בעולם כולו. ישנם להקות מוכרות נוספות כמו ABT - american ballet theatre ותיאטרון בולשוי.

אחד מבתי הספר לבלט בארץ הוא בית הספר לבלט קלאסי של הבלט הישראלי, אשר מרכז את כל רמות הבלט מגיל קטן ועד לבגרות. בית ספר נוסף לבלט הוא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

שיטות לימוד מחול אלטרנטיביות שפותחו החל מאמצע המאה העשרים על ידי חלוצי המחול המודרני, כמו הכוריאוגרפים מרתה גרהם, מֶרְס קנינגהם וחוֹסֶה לימון, החליפו את האידיאלים האסתטיים של הבלט ואת אוצר התנועות שלו אבל שימרו את עקרונות השיטה: מערך שיעורים קבוע ומוגדר, אם כי לא קפדני באותה הקיצוניות, וחתירה לביצוע מושלם של אידיאל אסתטי נתון. מאוחר יותר פותחו שיטות לימוד מחול עם עקרונות אלטרנטיביים, למשל אלתור, לדוגמה: קונטקט-אימפרוביזציה וגאגא.

תמונות מתוך משטר האימונים של רקדנית בלט צעירה.

בעולם המחול קיימים חילוקי דעות ביחס לחשיבות רכישת טכניקת הבלט הקלאסי לתלמידי מחול שאינם מתעתדים להיות רקדני בלט (אלא, לדוגמה, רקדני מחול עכשווי). ישנם הגורסים כי ללא בסיס קלאסי מאוד קשה לתלמיד המחול לרכוש את המיומנויות הנחוצות לו. אחרים טוענים שלמידת בלט יוצרת התניה חזקה מדי של התלמיד, שממנה הוא לעולם לא יוכל להשתחרר כליל, ולכן, אם ברצונו לרקוד מחול עכשווי עליו להימנע מלימוד בלט וגם משיטות לימוד מקובעות אחרות, כמו גרהם וקנינגהם שהוזכרו לעיל (זוהי לדוגמה טענתם של מייסדי ה"מסלול למחול, כוריאוגרפיה והקשר" בברלין). רבים טוענים ששילוב מאוזן בין שיטות לימוד שונות הוא הדרך האידיאלית ללמוד מחול, בלי קשר לסוג המחול שהתלמיד יעסוק בו בעתיד.

שיטת הוראת הבלט מושפעת מהגישה הכללית של בתי הספר למחול: 1. בבית ספר המעוניין להפיק רקדני בלט קלאסי בסגנון ספציפי כגון סגנון רוסי או סגנון אנגלי, יתרגלו התלמידים את השיטה הספציפית כדי לעצב את סגנון הריקוד שלהם באופן מושלם ככל הניתן, ובהתניה חזקה. 2. בבית ספר המעוניין לפתח רקדנים שיוכלו להשתלב בכל הסגנונות בלהקות מחול ובתיאטרון מחול, כגון בית הספר הידוע בניו יורק ג'וליארד (Juilliard) ילמדו התלמידים בלט בגישה פתוחה ואנטומית המחזקת את הבנת הייחוד של כל רוקד/ת ואת היכולת הריקודית. 3. בבית ספר המכשיר מורים למחול כגון סמינר הקיבוצים בתל אביב, ילמדו בלט בגישה אנטומית המדגישה את הבנת השפה והמתודיקה של ההוראה באוכלוסייה מגוונת.

שיטות ההוראה של הבלט קשורות לצרכים הסביבתיים של אותה חברה, ולכן השיטות מגוונות ומשתנות. העובדה שהבלט מתקיים כבר למעלה מארבע מאות שנה, מוכיחה כי הטכניקה משרתת מטרות רבות והיא רלוונטית גם היום. רב הרקדנים המקצועיים, גם אלה המופיעים בלהקות מחול עכשווי, למדו בילדותם בלט מספר שנים, תוך ארגון נכון של היציבה, חיזוק הגוף והבנת התנועה האישית.

בלט באמנות הפלסטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציירים ופסלים רבים יצרו מתוך השראה או כמחווה לבלט, מבין הידועים שבהם: אדגר דגה.

בלט בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברות להקת הבלט של רינה ניקובה, חלוצת הבלט בארץ ישראל, בריקוד מזרחי במצודת דוד, בשנת 1946

הבלט הישראלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת בלט בולטת בישראל היא הבלט הישראלי בהנהלת לאה לביא, מאז 2013. הלהקה נוסדה בשנת 1967 על ידי ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, ונוהלה על ידי השניים במשך 45 שנה עד לשנת 2013, כאשר ימפולסקי שימשה כמנהלת אמנותית וכוריאוגרפית הבית. ימפולסקי ומרקמן גם בנו את בית הבלט הישראלי. בלהקה רוקדים כיום 30 רקדנים. בשנת 2000 זכה הבלט הישראלי בפרס שר התרבות לביצוע. ברפרטואר הלהקה בין השאר, יצירות מאת ז'ורז' בלנשין, יאן לינקנס, איציק גלילי, ברטה ימפולסקי, עידו תדמור, ומריוס פטיפה. באפריל 2013 מונה עידו תדמור למנהלה האמנותי של הלהקה ובמרץ 2015 החליפו מאטה מוראי.

רינה ניקובה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוצת הבלט הישראלי הייתה רינה ניקובה שניהלה את להקת הבלט של האופרה הארצישראלית מאז שעלתה לארץ ישראל בשנת 1924, הקימה את להקת הבלט התימני ו"הבאלט הירושלמי לתנ"ך ולפולקלור", ששילבו בלט קלאסי וצעדים תימניים והקימה דורות של רקדנים.

להקות בלט לילדים ונוער

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת בלט חשובה בנוף התרבותי הישראלי והירושלמי, המתמקדת בטיפוח כישרונם של ילדים ונוער היא הסטודיו למחול אשר נוסד ומנוהל על ידי הכוריאוגרפית ארינה בלוזור בירושלים. רפרטואר הסטודיו כולל יצירות בסגנון הקלאסי והדמי-קלאסי. גולת הכותרת של הלהקה הן הצגות בלט במספר מערכות כאשר הבולטות בהן: "קטעים מקרבל או פיירו המרומה", "הענבל הקסום" ו"נעל הבדולח".

להקות בלט נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל פועלת גם להקת "בלט ירושלים" בניהולה של נדיה טימופייבה, בתה של הרקדנית הידועה נינה טימופייבה. הלהקה מופיעה בעיקר בירושלים, היכן ששוכן בית הספר למחול שלה (גם הוא בניהולה של נדיה), עם יצירות שונות מהרפרטואר הקלאסי המסורתי ויצירות נוספות. להקה נוספת היא "בלט פאנוב" באשדוד, בניהולו של ולרי פאנוב שהיה גם הוא רקדן ידוע ברוסיה. אלו רוקדים בעיקר בלט נאו-קלאסי ומופיעים בארץ.

סגנונות מחול אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחול מודרני

העידן המודרני באומנות הביא עמו גם אלטרנטיבות מחוליות לבלט. סקירה חלקית קצרה:

  • מחול מודרני התפתח בראשית המאה העשרים בארצות הברית ובאירופה כתגובה מרדנית לבלט הקלאסי. חלוצת סגנון המחול המודרני הייתה איזדורה דאנקן.
  • מחול אקספרסיוניסטי, או Ausdruckstanz, התפתח בגרמניה כענף נפרד של המחול המודרני וקדם לתיאטרון-מחול הגרמני.
  • תיאטרון מחול הוא בעיקרון תיאטרון אשר בו השחקנים הם גם רקדנים: הם מגלמים תפקידים ועשויים להציג עלילה, מערכות יחסים וכדומה, רק שהמחול ממלא תפקיד חשוב יותר כאמצעי אמנותי מאשר הדיאלוג המילולי.
  • בּוּטוֹ הוא כינוי כולל למגוון סגנונות מחול מודרניים שהתפתחו ביפן בסוף המאה העשרים.
  • מחול עכשווי הוא שם כולל למגוון סגנונות מחול שהתפתחו החל מסוף המאה העשרים. מן מאפיינים שניתן למצוא בסגנונות אלה: חיפוש אחר אלטרנטיבות סגנוניות, שימוש באמצעים תיאטרליים נסיוניים (כגון הופעה באתרים שאינם במת מחול קונבנציונלית), שילוב של אמצעים אמנותיים מחוץ למחול (וידאו, אלקטרוניקה ומחשבים).

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ישנם יוצאי דופן: בתנוחת הפורדברה ברביעית למשל, מותר לקרב את היד לגוף.