ג'וזף סטורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וזף סטורי
Joseph Story
ג'וזף סטורי, 1844
ג'וזף סטורי, 1844
לידה 18 בספטמבר 1779
מרבלהד, מסצ'וסטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בספטמבר 1845 (בגיל 65)
קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות מאונט אוברן, קיימברידג', מסצ'וסטס, ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת הרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sarah Waldo Wetmore Story עריכת הנתון בוויקינתונים
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
3 בפברואר 181210 בספטמבר 1845
(33 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון ג'ון מרשל
רוג'ר טוני
נשיא ממנה ג'יימס מדיסון
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מסצ'וסטס
23 במאי 18084 במרץ 1809
(40 שבועות ו־6 ימים)
פרסים והוקרה
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וזף סטוריאנגלית: Joseph Story‏; 18 בספטמבר 177910 בספטמבר 1845) היה עורך דין ושופט אמריקני, אשר כיהן בבית המשפט העליון של ארצות הברית במשך 34 שנים.

סטורי, יליד מסצ'וסטס, למד באוניברסיטת הרווארד, וסיים שני בכיתתו. הוא השתייך למפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, והתמנה לשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית ב-1811, על ידי הנשיא ג'יימס מדיסון. הוא השתתף בהגדרת סמכויות הממשל הפדרלי מול המדינות, תחת חסותו של נשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל. החל מ-1829 כיהן גם כמרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד.

סטורי ידוע, בין השאר, בשל פסק הדין שלו במקרה ארצות הברית נגד לה אמיסטאד. המקרה תואר בסרט אמיסטאד, שביים סטיבן ספילברג. הארי בלקמן, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, גילם את סטורי בסרט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטורי נולד ב-18 בספטמבר 1779 במרבלהד, מסצ'וסטס. אביו היה חבר בבני החירות, אשר לקח חלק במסיבת התה של בוסטון בשנת 1773. בינואר 1795 התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד, והיה חבר באחוות פי בטא קפא. ב-1798 סיים את לימודיו והיה למתמחה. בשנת 1801 הוסמך לעריכת דין בסאלם, מסצ'וסטס, והחל לעסוק בעריכת דין. בשנים 18051807 היה חבר בית הנבחרים של מסצ'וסטס, ובין ה-23 במאי 1808 ל-3 במרץ 1809 היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז השני של מסצ'וסטס.

לאחר פטירתו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, ויליאם קושינג, בספטמבר 1810 נדרש הנשיא, ג'יימס מדיסון, למנות שופט תחתיו. סטורי, יליד ניו אינגלנד, סומן כאחד המועמדים לתפקיד; מועמדותו זכתה להתנגדות מצד תומאס ג'פרסון במכתב ששלח לנשיא. לאחר שלוי לינקולן האב, לשעבר התובע הכללי של ארצות הברית, סירב לקבל את התפקיד בשל לקות ראייה מדרדרת, וג'ון קווינסי אדמס סירב לקבל את התפקיד גם כן, הציג הנשיא את סטורי כמועמד בפני הסנאט של ארצות הברית ב-15 בנובמבר 1811, ומינויו אושר ב-18 בנובמבר.[1] סטורי הושבע לתפקיד ב-3 בפברואר 1812, ושימש בו עד מותו. נכון ל-2020, סטורי הוא השופט הצעיר ביותר שכיהן בבית המשפט העליון של ארצות הברית.

בשנת 1829 עבר להתגורר בקיימברידג', והיה לפרופסור בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד, במקביל לכהונתו בבית המשפט העליון.

שופט בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוות הדעת המשמעותית[2] הראשונה של סטורי הוצגה בשנת 1816, במקרה Martin v. Hunter's Lessee (אנ'); בחוות הדעת עמד על סמכותו המוחלטת של בית המשפט העליון על בתי המשפט של המדינות במשפט אזרחי הנוגע לחוק הפדרלי.[3]

בשנת 1819, כאשר ביקשה מיזורי להתקבל כמדינה לאיחוד, הגדירה הקונגרס של ארצות הברית כמדינת עבדות, בפשרה שכונתה פשרת מיזורי. בדצמבר של אותה השנה התבטא סטורי במרירות כנגד העבדות ממערב למיסיסיפי. התבטאותו זו עוררה מחאה בקרב גורמים במדינות הדרום.[4] הייתה זו הפעם היחידה בכהונתו כשופט בה צידד בפומבי בגישה פוליטית כלשהי.[5] בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-19 פסקו שופטי בית המשפט העליון, ובכללם נשיא בית המשפט, ג'ון מרשל, כנגד מספר מפסיקותיו הנוגדות את העבדות.[6]

בשנת 1825 הועבר בקונגרס חוק עונשין שכתב סטורי, שהעביר לבתי המשפט של המדינות חלק נרחב מהסמכות השיפוטית.[7]

בשנת 1842 פסק סטורי במקרה Swift v. Tyson (אנ'), וקבע כי לבתי המשפט יש סמכות להכתיב משפט מקובל במקרים שאין חקיקה המתייחסת אליהם באופן ספציפי.[8]

ב-10 בספטמבר 1845, לאחר שסבל ככל הנראה מהתקף לב, נפטר סטורי. מילותיו האחרונות היו ”אלמלא הייתי כה חולה, מכתב ההתפטרות שלי היה כבר בדרכו לוושינגטון. היה עליי להשלים את חיי המשפטיים”.[9]

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטורי כתב מספר ספרים בנושאי משפט שונים, והרצאותיו כפרופסור בהרווארד פורסמו במספר כרכים נפרדים. לספריו הייתה השפעה בינלאומית נרחבת. אלכסיס דה טוקוויל הילל את סטורי בעבודתו, וציטוטים מספרו של סטורי "Commentaries on the Constitution of the United States" מופיעים מספר פעמים בעבודתו, הדמוקרטיה באמריקה; חוקרים נוספים מצאו כי כתביו השפיעו עמוקות על החקיקה והאמנות הבינלאומיות באמריקה הדרומית.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Newmyer, R. Kent (1985). Supreme Court Justice Joseph Story : statesman of the Old Republic. Chapel Hill: The University of North Carolina Press. ISBN 0-8078-1626-4.
  • Dunne, Gerald T. (1971). Justice Joseph Story and the rise of the Supreme Court. New York: Simon and Schuster. ISBN 0671206656.
  • Dunne, Gerald T. (1969). "Joseph Story". In Leon Friedman; Fred L. Israel (eds.). The justices of the United States Supreme Court, 1789-1969, their lives and major opinions. New York: Chelsea House. pp. 435–472. ISBN 0-7910-1377-4.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וזף סטורי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דאן, עמ' 77-82.
  2. ^ דאן, עמ' 439.
  3. ^ דאן, עמ' 148.
  4. ^ דאן, עמ' 440.
  5. ^ דאן, עמ' 195.
  6. ^ דאן, עמ' 440-441.
  7. ^ דאן, עמ' 441.
  8. ^ דאן, עמ' 415.
  9. ^ דאן, עמ' 430.
  10. ^ דאן, עמ' 443.