גוליית

גוליית

לידה	המאה ה־11 לפנה״ס גת, ישראל
נהרג	1023 לפנה״ס? גת, ישראל

וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת-בָּהּ, אֶת-רֹאשׁוֹ

— ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ"א

דויד וגולית. ציור מעשה ידי טיציאן. מהשנים 1544–1542. התמונה מוצגת בבזיליקת סנטה מריה דלה סאלוטה בוונציה

גָּלְיָת הוא דמות מקראית, לוחם פלשתי גדל ממדים מגת אשר לחם בישראל בימיו של שאול המלך. שמו ותיאורו מופיעים לראשונה בספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ד'.

שמו ומוצאו

פרט לפסוק ד' בו גָּלְיָת נקרא בשמו, נזכר גָּלְיָת בפרק י"ז רק בהתייחסות למוצאו: הַפְּלִשְׁתִּי. מוצאו של גָּלְיָת מהעיר הפלישתית גת. הכינוי "הפלישתי" מרמז על נקודת מבטם של בני ישראל. ייתכן כי שמו של גָּלְיָת הוא מהשורש ג-ל-ה. ואילו משה גרסיאל מצביע על מצלול בצימוד השמות ' גָּלְיָת שמו מגת ', צימוד זה לשיטתו, יוצר חרוז פנימי. בקרב החוקרים יש מחלוקת האם השם גוליית הוא שמי או פלשתי או שאולי, כפי שהציעו בנימין מזר ואחרים מדובר בשם תאופורי חורי המורכב מהיסודות גל (דבר) והקדומת התיאופרית - ת' המהווה צורה מקוצרת שכיחה של שם האל תשוב לפיכך 'גליית' בהוראת דבר האל תשוב.^{[דרוש מקור]} לפי שמואל ב', כ"א, י"ט–כ', גוליית הוא אחד מארבעת ילידי הרפה. יש שפירשו את "ילידי הרפה" כאחד מיתר הרפאים שהיו תושבי הארץ הקדומים. לפי פרשנות זו ייתכן שתיאורו כגיבור פלשתים מתייחס לארץ מוצאו או מגוריו, אך מוצאו אינו מעמי פלשתים אלא מהרפאים.

קרב דוד וגוליית

ערך מורחב – דוד וגוליית

על פי המתואר בשמואל א', י"ז, התרחשה מלחמה בין פלשתים, שגוליית הוא גיבורם, לממלכת ישראל. איש אינו מנסה לגבור על גוליית עד שהנער דוד מתנדב להילחם בו ומצליח להורגו. בכך מוכרעת כל המלחמה.

סיפור מקביל לסיפור זה, מסופר בקצרה בשמואל ב', כ"א אך שם הגיבור הנלחם עם גוליית בפרק זה הוא אלחנן בן יערי.

תיאור דמותו במקרא

לתיאור קומתו ולבושו של גָּלְיָת מוקדשים ארבעה פסוקים בספר שמואל א', פרק י"ז, פסוקים ד'–ז':

(ד) וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גׇּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גׇּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת.
(ה) וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת.
(ו) וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו.
(ז) [וְעֵץ] (וחץ) חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו.

אם נשתמש בשיטת הרמב"ם לפיה אמה היא 45.6 ס"מ (וזרת היא מחצית האמה, כלומר 22.8 ס"מ) יוצא שגובהו של גוליית הוא 2.96 מטר.

הציוד הצבאי אותו נושא גָּלְיָת מתאים להתמודדות הנעשית פנים אל פנים. תיאורו של גָּלְיָת בהמשך כענק הבז לדוד בא להסביר את עונשו של גָּלְיָת, ”כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים” (ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק כ"ו). יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" מוסיף על התיאור במקרא וטוען כי רבים היו נושאים את כליו וכידונו היה כבד מלשאת אותו ביד ימין. הציוד אשר ברשות גָּלְיָת דומה לתיאור הציוד אשר נמצא בידי גיבורי ה"איליאדה" להומרוס, אשר מוצאם מאיי יוון.

לפי חלק מגרסאות תרגום השבעים, גובהו של גוליית היה רק ארבע אמות וזרת. (2.05 מ', על פי שיטת המדידה המובאת לעיל)

גוליית על פי המדרש

דוד וגוליית. הקפלה הסיסטינית, ציור מעשה ידי מיכלאנג'לו

התלמוד מזהה את אמו של גָּלְיָת עם ערפה המואבית, שלשיטתם היא הרפה, הנזכר במקרא כדמות וכאמם של שלושת הענקים המוזכרים במקרא (שמואל ב', כ"א, ט"ז). שני שמות אלה, ערפה והרפה, נדרשים בתלמוד על דרך גנאי. על בניה הענקים של ערפה-הרפה נאמר בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ב, עמוד ב': ”בשכר ארבע דמעות, שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גיבורים”. ובהמשך: ”אמר הקב"ה: יבואו בני הנשוקה (=ערפה) וייפלו ביד בני הדבוקה (=רות)”. הדברים רומזים לדוד המלך, מצאצאי רות, שהרג את גָּלְיָת. המסורת המזהה את ערפה עם הרפה באה לידי ביטוי גם במדרש רות זוטא, המזהה את גָּלְיָת הפלישתי כבנה של ערפה. על פי המקרא, גָּלְיָת הוא מצאצאי הרפה יאיר זקוביץ מציין כי המסורת אשר מזהה את ערפה עם הרפה מתעלמת מהעובדה, שערפה היא מואבייה ואילו בני הרפה הם פלשתים. לשיטתו הזיהוי נובע מהיות בני הרפה המכונים אף הם 'רפאים' (ספר דברים, פרק ב', פסוק כ') והם תושבי עבר הירדן.

עוד נאמר בגמרא שערפה שכבה עם מאה גברים וכלב ומהם נוצר גוליית.

בתוספתא לתרגום נכתב שגוליית היה מזרע שמשון. רבי משה סופר כתב בספרו תורת משה שערפה התעברה משמשון בעת מאסרו אצל פלשתים.

גוליית על פי האסלאם

שמו של גָּלְיָת מופיע בקוראן בסורה 2, סורת אל-בקרה, סורת הפרה, 249–251. מעבר לכתוב בסורה זו, הכתוב בקוראן אינו מרחיב דבר. מוחמד בן עבד אללה אלכסאאי אשר כתב בסביבות המאה ה-11, אשר אודותיו ידוע מעט מאוד, מרחיב מעט על מידת גובהו של גָּלְיָת בספרו "סיפורי הנביאים". מידת גובהו על פי אלכאסאאי היא שמונה עשרה אמה. בספרו של אלכסאאי, גָּלְיָת מגיע לשדה הקרב כאשר הוא רכוב על פיל. לפי אלכאסאאי הדו-שיח המתנהל בין דוד לְגָלְיָת שזור דברי זלזול כלפי דוד. בסיפור זה נוטל דוד שלוש אבנים ובעזרתן הוא מביס את גָּלְיָת ובשתיים האחרות את צבאו של גָּלְיָת.

מי הרג את גוליית?

בסיפור המופיע בספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ', דוד הורג את גָּלְיָת בעמק האלה ובסיפור המופיע בספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י"ט הוכה גָּלְיָת על ידי אלחנן בן יערי. הדמיון בין שני הסיפורים אינו רק בזהות המפסיד אלא גם במקום מוצאו העיר גת. בשני המקורות נערך קרב ביניים בין שני יחידים. בשני הסיפורים מושוות חניתו של גָּלְיָת ל"מנור אורגים". השוני בין שני הסיפורים הוא, שדוד הכה את הפלישתי בעמק האלה ואילו הסיפור על אלחנן בן יערי מורה על מקום אחר בשם גוֹב. בספר דברי הימים א', פרק כ', פסוק ה' מובא הסיפור בשינוי פרטים: וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יעור אֶת לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים כלומר לפי דברי הימים, אלחנן הרג את אחיו של גָּלְיָת, ששמו "לַחְמִי".

בחקר המקרא נהוג לראות בשני הסיפורים כסותרים זה את זה, ומספר חוקרים הציעו פירושים שונים לשוני. בתוך כך, יש המייחסים את הרג גוליית לאלחנן, בנימוק שהמסורות של דוד, בהיותו דמות מרכזית, נוטות "לשאוב" אליהן מסורות אחרות ולייחס אף אותן לדוד. לדעת חוקרי מקרא כדוגמת יאיר זקוביץ, סיפור על דמות שולית זו מאוגד ומסופח לדמותו של דוד, שהיא הדמות המרכזית. לשיטתם, סיפורו של אלחנן הוא המסורת הקדומה ואילו סיפור דוד וגָּלְיָת הוא סיפור מעובד הבא להאדיר את שמו של דוד. בגרסת ספר דברי הימים לפיה הפלשתי היה אחיו של גָּלְיָת הם רואים כניסיון של המחבר ליישב את הסתירה שבספר שמואל.

לעומת זאת, במסורת נעשים מאמצים לפרש את הסיפורים באופן שמיישב בין השניים. כך, יהודה קיל בפירוש דעת מקרא משער כי הגיבור, שהרג אלחנן קרוי גָּלְיָת על שם הגיבור שהרג דוד, או ש"גָּלְיָת" הוא כינוי לכל גיבור פלישתי. ולפי רש"י ופירוש יונתן שמובא ברד"ק אלחנן בן יערי הוא דוד בעצמו.

דוד וגוליית ציור מעשה ידי רובנס

מותו

המחבר המקראי מדווח כי: ”וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד” והלה הורג את גָּלְיָת, כאשר הוא משתמש בעזרת קלע ואבן. מהסיפור בשמואל א', י"ז עולה כי האבן טבעה במצחו של גָּלְיָת ודוד נותן לו את מכת המוות בחרבו. ישנם קווים מקבילים בתיאור נפילתו ומותו של גָּלְיָת לבין נפילתו של האל דגון. גָּלְיָת כמו דגון יכול להשתמש באלוהיו בקללות נגד האויב אך לא להינצל בידיו. כמו גָּלְיָת גם על דגון מסופר כי הוא שוכב על הארץ וראשו כרות. לאחר הקרב חרבו של גָּלְיָת הובאה לעיר הכהנים נוב. החרב ניתנה לדוד בחזרה על ידי אחימלך בן אחיטוב בעת שברח מפני שאול.

ייצוג דמותו בתרבות

דרורה חבקין הלחינה ושרה את השיר "וחרב אין ביד דוד", שבוצע גם על ידי להקת פיקוד הצפון. להקת כוורת שרה את השיר גוליית, אשר מתאר באופן היתולי את דמותו של גָּלְיָת, את יחס עם ישראל אליו ואת הקרב. אחד השירים הראשונים שהקליט הזמר שלמה ארצי הוא השיר גוליית, אותו הלחין למילותיו של אהוד מנור. הלהקה המארס וולטה (The Mars Volta) הוציאה בשנת 2008 את האלבום "התוהו ובוהו בגוליית" ("The Bedlam in Goliath"). אלבום המתאר את גָלְיָת באופנים שונים.

ידוע פסלו של האמן אנדריאה דל ורוקיו שנקרא דוד. הפסל מציג את המלך דוד בצעירותו, עומד בתנוחת ניצחון מעל ראשו הכרות של גָּלְיָת. הפסל מוצג המוזיאון הלאומי ברג'לו, בפירנצה, איטליה. העתק של הפסל, מוצג במוזיאון מגדל דוד. שני פסלים סביבתיים של האמן אביגדור ניצן, הוצגו בתערוכת פסלי חוצות בכפר סבא. אחד הפסלים מתאר את דוד הנער אשר הרג את גָּלְיָת הענק. דמותו של גָּלְיָת הענק צבוע בכחול שרועה על הקרקע במרחק מדוד. בציורים רבים מודגש גודלו של גָּלְיָת בניגוד לדוד גם כאשר הוא שרוע על האדמה, כמו בציוריהם של רובנס וטיציאן. ציורים אחרים מדגישים את גובהו וגודלו ומתארים את קרב הביניים כמו באיור של נחום גוטמן משנת 1938. ברבים מן הציורים שצוירו על ידי אמנים מפורסמים כמו גוסטב דורה, ראשו של גָּלְיָת כרות. אחד הציורים הידועים הוא דוד עם ראשו של גוליית של האמן האיטלקי קאראווג'ו, וכן גם ציורו של הצייר הגרמני אוסמר שינדלר.

דוד וגוליית ציור מעשה ידי אוסמר שינדלר

ראו גם

• דוד וגוליית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גוליית בוויקישיתוף

• יסודות של היסטוריה וריאליה בתיאור בעמק האלה וקרב דוד וגוליית (שמ"א י"ז) . אתר מקראנט.
• רוני רייך, מי הרג את גולית?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• ד"ר אלישע פרוינד, ‏מלחמת דוד וגולית - הסיפור ופירושו, באתר "דעת"
• גולית סבל מבעיות של עודף בהורמון הגדילה מתוך אתר הידען.
• פרק 46 – דבר היום: שש אמות וזרת – מי הרג את גליית? בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
• אסור לפספס‏, חוקרים מקראיים טוענים: הגולגולת של גוליית קבורה במקום בו נצלב ישו - וניתן לאתר אותה, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2019
• גוליית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גלית הפלישתי, דף שער בספרייה הלאומית