הרודוטוס

הרודוטוס
Ἡρόδοτος Ἁλικαρνᾱσσεύς
לידה	484 לפנה"ס; הליקרנסוס, יוון העתיקה
פטירה	425 לפנה"ס (בגיל 59 בערך); ת'וריאוי, יוון הגדולה
מדינה	הליקרנסוס
מקום מגורים	הליקרנסוס, סאמוס, ת'וריאוי
שפות היצירה	יוונית איונית
יצירות בולטות	היסטוריות

הֶרוֹדוֹטוֹס (ביוונית: Ἡρόδοτος^[1]‏; 484 לפנה"ס לערך – 425 לפנה"ס) מהליקרנאסוס (היום בודרום בטורקיה) היה היסטוריון יווני המכונה "אבי ההיסטוריה", שתיאר בחיבורו "היסטוריוֹת" את הפלישה הפרסית ליוון בראשית המאה ה-5 לפנה"ס.

חיי הרודוטוס

על חייו של הרודוטוס שרדו מספר ידיעות. במלאת לו 20 שנה הוא הוגלה מעירו הליקרנאסוס, בעקבות סכסוך שהתגלע בינו לבין ליגדאמיס, הטיראן העירוני. לאחר שגלה מעיר מולדתו, התיישב הרודוטוס באי סאמוס, ונראה כי מעולם לא חזר להליקרנאסוס. אף על פי כן, בחיבורו נראה שהוא מתגאה בעיר מוצאו ובמלכתה, ארטמיסיה הראשונה.

באמצע המאה החמישית לפנה"ס ביקר הרודוטוס באתונה, שם נפגש עם הוגי דעות, אישי ציבור ומדינאים. שהותו באתונה השפיעה רבות על כתיבתו. בשנת 444 לפנה"ס לערך, כאשר ייסדה אתונה את הקולוניה ת'וריאוי (Θούριοι) (אנ') באיטליה, עקר לשם הרודוטוס עם משלחת המתיישבים.

סביר להניח שבעת גלותו ערך הרודוטוס כמה מהמסעות שהוא מתאר ב"היסטוריות". הרודוטוס נסע רק בארצות מיושבות יוונים או שישבו בהן גם יוונים, משום שנזקק למתורגמנים. לפי עדותו שלו, פקד הרודוטוס תחילה את איי הים האגאי ואת הארצות היוניות שבאסיה הקטנה. הוא היה בסרדיס ועבר בערים שבחופי הים השחור. הוא ביקר במושבות היווניות שבסקיתיה (דרום רוסיה של ימינו), אולם לתוך ארץ הסקיתים עצמה לא נכנס. הוא הגיע עד הנהר פאסיס ואז שב על עקבותיו בדרך שממנה בא, כך שאת החוף המזרחי של הים השחור הוא לא ראה. ייתכן שאחרי נסיעה זו, ערך את נסיעתו הגדולה לארצות הדרום והמזרח, שהיו חלק מהממלכה הפרסית. הוא שהה במצרים שלושה חודשים וחצי (אוגוסט–נובמבר), בזמן שהנילוס מציף את הארץ, ותיאר אותה באריכות רבה. הוא עבר באניה ליד הפירמידות והגיע עד האי יב בדרומה. ממצרים הגיע בדרך הים דרך עזה ואשקלון לצור. ממנה פנה אל נהר פרת ועליו שט באניה עד בבל, שם ראה את מקדש בל ודיבר עם הכהנים. ייתכן והגיע לשושן בירת פרס, אולם לא ראה את פנים הארץ. לאחר נסיעה זו יצא לביקורים ברחבי יוון, בין היתר בתראקיה (צפון מזרח יוון) ומקדוניה. לבסוף, הגיע גם לדרום איטליה וסיקיליה (סיציליה).^[2] עם זאת, חוקרים מודרניים מפקפקים במהימנות דיווחיו של הרודוטוס לגבי היקף מסעותיו.

הרודוטוס החל את הקריירה שלו כלוֹגִיוֹס (מספר סיפורים או כרוניקאי). הוא סבב בערי יוון והופיע תמורת תשלום כמספר סיפורים על קרבות, אירועים היסטוריים ופלאי ארצות הנכר. רק בשלב מאוחר יותר החליט לאסוף את סיפוריו ולערכם לכדי רצף נרטיבי שמתמקד בהתפשטות האימפריה הפרסית, שנבלמה בכוחה של ברית בין אתונה לספרטה. יש הטוענים^[^{דרוש מקור]} שמלחמת הפלופונסוס, שפרצה בשנת 431 לפנה"ס בין אתונה לספרטה ופילגה את העולם היווני, היא שעודדה אותו לעשות זאת. בשנת 425 לפנה"ס כבר מוזכר חיבורו של הרודוטוס במחזה "האכארנים" של הסאטיריקן האתונאי אריסטופאנס.

יצירתו והתקבלותה

הרודוטוס כתב יוונית איונית.^[3] היצירה "היסטוריות" זכתה להכרה כסוגה חדשה בספרות עוד בסמוך למועד הופעתה. לפני הרודוטוס היו בנמצא כרוניקות ואפוסים שגם בהם השתמר ידע על העבר. אך הרודוטוס היה הראשון שלא רק תיעד את העבר, אלא השכיל להתייחס אליו כאל בעיה פילוסופית, או כאל פרויקט מחקר שניתן ללמוד ממנו על התנהגות האדם. חידוש זה זיכה אותו בתואר "אבי ההיסטוריה".

הכותרת שקיבל חיבורו במרוצת הדורות, "היסטוריות", משמעותה ביוונית "חקירות", אך מאז קיבלה את המשמעות שאנו מכירים היום. בשפות מודרניות רבות משמעות המילה היא גם "סיפור", בדומה ל-story האנגלי, ל-histoire הצרפתי ול-historia הספרדי.

הרודוטוס ספג ביקורת מצד היסטוריונים ופילוסופים מאוחרים יותר. כבר בעת העתיקה הוא הואשם בהטיה, חוסר-דיוק וגנבה ספרותית, ואף זכה לכינוי "אבי השקרנים". חוקרים מודרניים הפריכו אף הם את טענותיו של הרודוטוס לגבי היקף מסעותיו ואמינות מקורותיו. אף על פי כן, במהלך המאה ה-20, בעקבות התפתחות הדיסציפלינה האנתרופולוגית וכתוצאה מ"המפנה הלשוני", עלתה קרנו של הרודוטוס. היום נחשב הרודוטוס לא רק לאבי ההיסטוריה, אלא גם לאבי האתנוגרפיה והאנתרופולוגיה.

ה"היסטוריות" פורסמו בין השנים 430 ו-424 לפנה"ס, ולימים חולקו על ידי עורכים מאוחרים לתשעה חלקים, שקרויים על שם תשע המוזות. ששת הספרים הראשונים עוסקים בצמיחת האימפריה הפרסית. הם פותחים בתיאור קרויסוס מלידיה, השליט האסיאתי הראשון שכבש ערי-מדינה יווניות וגבה מסים. קרויסוס איבד את ממלכתו לכורש, מייסד האימפריה הפרסית. ששת הספרים הראשונים מסתיימים בתבוסת הפרסים בשנת 490 לפנה"ס בקרב מרתון, שמנע את התפשטות האימפריה.

שלושת הספרים האחרונים ב"היסטוריות" מתארים את ניסיונו של המלך הפרסי חשיארש הראשון, עשר שנים לאחר התבוסה במרתון, לנקום את נקמת הפרסים ולכבוש את יוון. החיבור מסתיים בשנת 479 לפנה"ס, כשהפולשים הפרסים חוסלו בקרב פלטאיה, וגבול האימפריה הפרסית הוסג אל החוף האגאי של אסיה הקטנה.

המתודולוגיה

הרודוטוס נחשב לאבי ההיסטוריה, או ליתר דיוק, לאבי ההיסטוריוגרפיה. אף כי מסורות שונות אודות העבר השתמרו ביצירות האפיות ובכתבי הכרוניקנים, האופן בו טיפל הרודוטוס בחומרים ההיסטוריים מבחין אותו בבירור מהמחברים שקדמו לו. בניגוד ליצירות האפיות, כמו ה"איליאדה" וה"אודיסאה", שכוללות מיתוסים רבים וסיפורים על התערבות האלים, הרודוטוס מתבונן באירועי העבר כתוצר של פעילות אנושית גרידא. ובניגוד ל"לוגוגראפוי" (ביוונית: כותבי סיפורים), שכתבו כרוניקות ותיעדו אירועים מקומיים ונתונים גאוגרפיים עובדתיים, ביקש הרודוטוס להפוך את אירועי העבר לרצף נרטיבי בעל הגיון פנימי, תוך ניסיון להבין את התשתית הסיבתית לאירועים ולתוצאותיהם. בפתח חיבורו מצהיר הרודוטוס כי מטרתו היא להנציח את מפעלות בני-האדם, יוונים ו"ברברים" (ביוונית: מי שאינם יוונים) כאחד, כמורשת לדורות הבאים. בהמשך הוא מדגיש: ”חובתי לספר מה שמספרים, אולם אין חובתי להאמין בכל מה שמספרים”. הרודוטוס מרמז בכך כי בדק ובחן את הסיפורים, אך בחר שלא לסנן אותם, על מנת לאפשר לדורות הבאים לקבלם, לדחותם או לשנותם בהתאם לחקירותיהם הם. לאורך החיבור כולו מרבה הרודוטוס להשתמש במונחים כגון "יש אומרים", "על פי הנאמר", "כפי ששמעתי" וכדומה. התבטאויות אלה מצביעות על זהירות מדעית ועל מאמץ מכוון לנקוט בגישה אובייקטיבית, והן מבחינות אותו בבירור ממרבית המחברים העתיקים, כמו גם מאי-אלו היסטוריונים מודרניים.

גישתו כלפי העימות היווני–פרסי

הרודוטוס מציג את העימות בין הפרסים ליוונים כאירוע בלתי נמנע וכעימות אדיר בין שתי תרבויות שונות, אך גם דומות זו לזו: הצבא היווני, המפולג בשל הפיצול הגאו-פוליטי, אך מאוחד בדתו ובתרבותו ובמוטיבציה להילחם למען מימוש מטרותיו. הצבא הפרסי, אשר מפולג בשל הרכבו האתני, אך מאוחד תחת הנהגתו של מלך מקודש וסמכותי.

הרודוטוס מביא לקוראיו את הרקע, הנסיבות והסיבות למלחמה שאסרו הפרסים על היוונים. בתוך כך הוא מספק תיאורים אתנוגרפיים מפורטים של המצרים, הפרסים, הסקיתים ועמים אחרים המופיעים בחיבורו. התשתית ההסברית שמספק הרודוטוס לאירועים שהוא מתאר כוללת גורמים מדיניים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים ואף אישיים. ההיקף הגאוגרפי העצום של החיבור מבחין אותו בבירור מהכרוניקנים של ימיו, שהתמקדו באירועים מקומיים. יצירתו של הרודוטוס היא, למעשה, הניסיון הראשון לכתוב היסטוריה עולמית.

אופן כתיבתו

בין האנושי לאלוהי

אף כי הרודוטוס מציין גורמים שונים להתפתחויות ההיסטוריות שהוא מתאר, הוא מצביע על שני מקדמים עיקריים להתפתחותו של אירוע היסטורי: האחד – המניע האישי של השליט, והאחר – רצון האלים. התנסחויות שונות של המחבר מציעות שההיסטוריה האנושית כפופה לעקרון החטא ועונשו, כשהעונש בא מידי האלים. החטא שבגינו פרצה המלחמה בין הפרסים ליוונים הוא חטא היוהרה, ה"היבריס" ביוונית: התנשאותו של המלך הפרסי, שחשפה אותו לעונש האלים בעזרת שליחיהם עלי אדמות, הגיבורים. תאולוגיזציה זו של המאורעות פוסלת אותו, לכאורה, מלהחשב לראשון הכתיבה ההיסטורית המדעית. עם זאת, חוקרים שונים, שהבולט ביניהם הוא ג'ון גולד, ראו באמירות בדבר התערבותם לכאורה של האלים קונבנציה ספרותית, שאינה משקפת את עמדתו של הרודוטוס לגבי מהלך ההיסטוריה. ראיה אפשרית לכך היא העובדה שגם כאשר פונה הרודוטוס לכוחות על-טבעיים בבואו להסביר את המאורעות שהוא מתאר, הוא נוהג לספק לצדם גם הסברים אנושיים גרידא.

מתודה מדעית ואובייקטיביות

המתודה של הרודוטוס זכתה להערכה רבה בקרב חוקרים מודרניים, מכיוון שהיא מבוססת על איסוף חומרים, מיונם, תיאורם והסקת מסקנות לאורם. יתר על כן, בנוסף למידע שחילץ ממידענים וממקורות כתובים, מרבה הרודוטוס לעשות שימוש גם בממצאים מן התרבות החומרית לצורך ביסוס טענותיו. הרודוטוס מציין לא אחת את השאיפות להציג תיאור מהימן ואובייקטיבי של האירועים. אמנם כהלני, הוא מרבה לשבח את היוונים, שעולים לשיטתו על הברברים, בייחוד בכל הנוגע להתארגנותם הפוליטית ולמשטריהם הדמוקרטיים. עם זאת, ניתן למצוא בחיבורו הערכה רבה למידות הפרסיות, בהן תבונה מדינית, נאמנות, נחישות, התמדה, אומץ לב ואמירת אמת, כמו גם מחמאות לחכמה ולדת המצרית. ייצוגים חיוביים אלה של העולם ה"ברברי" קנו לו את כינוי הגנאי "פילו-ברברוס" (ביוונית: אוהב ברברים) בקרב כמה מעמיתיו היוונים.

הרודוטוס על ארץ ישראל

הרודוטוס ביקר בעיר צור^[4] ונראה גם כי ראה את עזה. ברור אם כן שההיסטוריון ביקר בארץ ישראל, אולם ככל הנראה ביקורו היה מוגבל לקו החוף. הספר השני בהיסטוריות מתרכז במצרים ונקודת ההשקפה המצרית בולטת בו, ולכן סביר לקשר את הביקור הזה למסעו של הרודוטוס למצרים, שבדרך כלל מתוארך לשנות ה-40 של המאה ה-5 לפנה"ס. בהתחשב בכך ששהותו במצרים הייתה די קצרה, הרודוטוס כנראה לא נשאר הרבה זמן גם בארץ ישראל.^[5] בשני מקומות שונים בהיסטוריות שלו, מציין הרודוטוס את גבולה של "פלשתינה":

בספר השלישי:^[6] ”מפניקיה עד גבולי העיר קדיטיס הארץ היא לסורים הנקראים פלשתינאים”; ובספר השביעי:^[7] ”הפניקים...יושבים על שפת הים בסוריה. חבל סוריה זה וכל זה המשתרע עד מצרים נקרא פלשתינא”.

השם היווני Παλαιστίνη (תעתיק: Palaistinē, פּלַייסטינֵה) נגזר משמו של החלק הדרומי של החוף, שהיה מיושב על ידי הפלשתים ועל כן נקרא "פלשת" לא מאוחר מהמאה ה-8 לפנה"ס, כפי שמעידים ישעיהו^[8] ותעודות אשוריות המתייחסות לאותה התקופה. משום כך מניחים כי הרודוטוס מציין בשם הזה גם את רצועת החוף בדרומה של פיניקיה. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות, שכבר בימיו כמה אזורים בפנים הארץ היו כלולים באופן כלשהו במושג הזה.^[9]

בקטע מתוך הספר השביעי נזכרים גם "הסורים אשר בפלשתינא", שיחד עם הפיניקים משפצים אניות עבור הצי הפרסי.^[7] אזכורים נוספים אצל הרודוטוס של שמה היווני של הארץ: "סוריה פלשתינה",^[10] "פלשתינה־סוריה",^[11] "סוריה הנקראת פַּלַיסטִינַאִית"^[12] ו"פלשתינא".^[13]

בקטע מתוך הספר השלישי נרמז כי העיר "קדיטיס" ממוקמת בקרבת החוף. יש לזהות אותה כאן עם עזה, שאת גודלה השווה הרודוטוס לגודלה של סרדיס, אולם "קדיטיס" נזכרת על ידו גם במקום אחר. שם היא מזוהה עם קדש על האורונטס,^[14] בקטע בו ניתן להניח שהרודוטוס רומז לאחד האירועים בהיסטוריה הפוליטית של יהודה:^[5]

"עם הסורים נפגש נכה ביבשה ונחל ניצחון עליהם על יד מגדול ואחרי הקרב לכד את העיר קדיטיס עיר גדולה בסוריה".^[15] רוב החוקרים מזהים את "מגדול" עם מגידו ומניחים שהרודוטוס רומז לניצחון פרעה נכו על יאשיהו מלך יהודה^[16] בקרב מגידו (609 לפנה"ס).^[17]

מנהג המילה

התייחסות אפשרית ליהודים בארץ ישראל ניתן למצוא בקטע בו דן הרודוטוס במקורו של מנהג המילה:

”הקולכים והמצרים והכושים המה היחידים המלים מימים קדמונים את ערותם. הפניקים והסורים היושבים בפלשתינה, כפי שהם מודים, למדו מהמצרים... הם לבדם בין כל בני־אדם מלים את בשרם וכנראה מחקים הם בזה את המצרים”.^[18]

הרודוטוס אינו מתייחס באופן מפורש ליהודים או לארץ יהודה, אולם נראה כי בהתבטאותו לגבי הסורים בפלשתינה שמבצעים מילה, יש רמז שמדובר ביהודים. משום כך גם יוסף בן מתתיהו הבין את חשיבותו של הקטע הזה^[5] ואין לו ספק שאותם "סורים היושבים בפלשתינה" המלים את בשרם יכולים להיות יהודים בלבד, מאחר שמכל תושבי פלשתינה "היהודים לבדם עושים זאת".^[19] אולם ישנן ידיעות על אנשים אחרים באזורים אלה, מלבד היהודים, שהיו נימולים.^[9] קיימות עדויות רבות שמילה הייתה נהוגה בקרב לפחות חלק מהערבים. בהתחשב בחדירה הערבית החזקה לחלקה הדרומי של ארץ ישראל בתקופה הפרסית, ניתן לחשוב שהרודוטוס התכוון לערבים. אולם בהתחשב בעובדה כי הרודוטוס ידע על הערבים כאוכלוסייה מובחנת מהסורים, וגם הפיניקים נזכרים על ידו בנפרד, יש יסוד מוצק לפרושו של יוספוס. מלבד זאת, ניתן גם לקבל את ההשקפה שהרודוטוס קיבל את גרסתו על מקור המילה במצרים עצמה.^[17]

תרגומי ספרו לעברית

כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה.
הרודוטוס, היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה – אוניברסיטת תל אביב, 1998. הדפסה מחודשת, הוצאת כרמל, 2014.

ראו גם

על הזדון של הרודוטוס – חיבור ביקורתי פרי עטו של פלוטרכוס

לקריאה נוספת

בנימין שימרון, הרודוטוס וראשית דברי הימים. ירושלים, מוסד ביאליק, 1990.(הספר בקטלוג ULI)
דוד אשרי, קניין לדורות: היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון וברומא, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ד 2004.(הספר בקטלוג ULI)
בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ, "הרודוטוס ומלחמות פרס", יחידה 3 במסגרת הקורס יוון הקלאסית, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, תשל"ט.

קישורים חיצוניים

הרודוטוס, ברשת החברתית Goodreads
כתבי הרודוטוס, בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, באתר דעת.
כתבי הרודוטוס בפרויקט בן-יהודה.
גבי הרמן, הרודוטוס, אבי ההיסטוריה או אבי השקרים?, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2014
הרודוטוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הרודוטוס, דף שער בספרייה הלאומית
הרודוטוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
כתבי הרודוטוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

^ הגיית השם ביוונית: הרודוטוס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
^ אלכסנדר שור, כתבי הרודוטוס, מבוא מאת המתרגם, עמ' X-VIII.
^ תולדות התקופה ההלניסטית, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 10 (כתבה: אביבה קציר), עמ' 84.
^ הרודוטוס, ספר שני, סעיף 44.
^ ¹ ² ³ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, I. Herodotus, p. 1
^ הרודוטוס, ספר שלישי, סעיף 5.
^ ¹ ² הרודוטוס, ספר שביעי, סעיף 89.
^ ספר ישעיהו, פרק י"ד, פסוק כ"ט, ל"א.
^ ¹ ² Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, I. Herodotus, p. 3
^ הרודוטוס, ספר ראשון, סעיף 105.
^ הרודוטוס, ספר שני, סעיף 106.
^ הרודוטוס, ספר שלישי, סעיף 91.
^ הרודוטוס, ספר רביעי, סעיף 39.
^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, I. Herodotus, p. 5
^ הרודוטוס, ספר שני, סעיף 159.
^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ט; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק כ'.
^ ¹ ² Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, I. Herodotus, p. 4
^ הרודוטוס, ספר שני, סעיף 104.
^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כב (תרגום יעקב נפתלי שמחוני).

[1] הגיית השם ביוונית: הרודוטוס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).

[2] אלכסנדר שור, כתבי הרודוטוס, מבוא מאת המתרגם, עמ' X-VIII.

[3] תולדות התקופה ההלניסטית, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 10 (כתבה: אביבה קציר), עמ' 84.

[4] הרודוטוס, ספר שני, סעיף 44.

[שטרן_1-5] ¹ ² ³ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, I. Herodotus, p. 1

[6] הרודוטוס, ספר שלישי, סעיף 5.

[הרודוטוס,_שביעי,_89-7] ¹ ² הרודוטוס, ספר שביעי, סעיף 89.

[8] ספר ישעיהו, פרק י"ד, פסוק כ"ט, ל"א.

[שטרן_3-9] ¹ ² Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, I. Herodotus, p. 3

[10] הרודוטוס, ספר ראשון, סעיף 105.

[11] הרודוטוס, ספר שני, סעיף 106.

[12] הרודוטוס, ספר שלישי, סעיף 91.

[13] הרודוטוס, ספר רביעי, סעיף 39.

[14] Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, I. Herodotus, p. 5

[15] הרודוטוס, ספר שני, סעיף 159.

[16] ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ט; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק כ'.

[שטרן_4-17] ¹ ² Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, I. Herodotus, p. 4

[18] הרודוטוס, ספר שני, סעיף 104.

[19] יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כב (תרגום יעקב נפתלי שמחוני).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

תרבות יוון העתיקה
תרבות יוון העתיקה	מיתולוגיה • אמנות • פיסול • קדרות • הומוסקסואליות • זנות • חקלאות • כלכלה • מטבח • משפט • עבדות • פדרסטיה • רפואה • מלחמה
פילוסופיה ביוון העתיקה	פיתגורס • הרקליטוס • פארמנידס • פרוטגורס • אמפדוקלס • דמוקריטוס • סוקרטס • אפלטון • אריסטו • זנון מכתיון • אפיקורוס
מתמטיקה	ארכימדס • אוקלידס • תאלס • פיתגורס • דיופנטוס • ארטוסתנס • תלמי
ספרות	הומרוס • האיליאדה • האודיסאה • הסיודוס • פינדארוס • הרודוטוס • תוקידידס • קסנופון • פוליביוס
תיאטרון	אייסכילוס • סופוקלס • אוריפידס • אריסטופאנס • מושגים
ספורט	המשחקים האולימפיים • תרבות הגוף • המשחקים הפיתיים • המשחקים האיסתמיים • המשחקים הנמאיים • המשחקים הפאן-אתנאיים • גימנסיון
אדריכלות	מקדש יווני • הסדרים הקלאסיים • הפרתנון • מקדש ארטמיס • אקרופוליס • האגורה • מקדש זאוס באולימפיה • מקדש הפייסטוס • מקדש ארטמיס
פורטל יוון העתיקה

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הרודוטוס
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:הרודוטוס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרודוטוס