יורם חטב

יורם חטב
	יורם חטב בסרט "האסונות של נינה", 2003
לידה	13 באוגוסט 1966 (בן 58); ירושלים
סוגה מועדפת	דרמה
מדינה	ישראל
מקום לימודים	בית צבי
פרסים והוקרה	פרס שח"ם (2019); פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר; פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה; פרס התיאטרון הישראלי ;
	פרופיל ב-IMDb

יורם חטב (נולד ב-13 באוגוסט 1966 בירושלים) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי החל משנת 1992, זוכה פרס אופיר לשחקן הקולנוע הטוב ביותר, פרס התיאטרון הישראלי לשחקן הטוב ביותר ופרס רוזנבלום לאמנויות הבמה.

קריירת משחק

תיאטרון

חטב סיים בשנת 1992 את לימודי המשחק בסטודיו של יורם לוינשטיין ובבית הספר הגבוה לדרמה בית צבי, והחל את דרכו כשחקן מקצועי בתיאטרון באר שבע. שם שיחק בין היתר במחזות "כולם היו בני", "יתוש בראש", "הנסיכה והרועה" ו"זינגר". במקביל שיחק בהצגת יחיד אותה גם כתב וביים "המופע של אדון שפריץ" – מופע יחיד של ליצנות ולהטוטים. בהמשך דרכו, שיחק בתיאטרון הקאמרי של תל אביב בהצגות "תמול שלשום", "דבר מצחיק קרה", "הסוחר מוונציה", "הקמצן", "גורודיש", "הלילה השנים עשר", "רצח", "קפריסין", "תיקון חצות", "קוויאר ועדשים". בתיאטרון החאן שיחק בהצגה "מידה כנגד מידה". בתיאטרון חיפה שיחק בהצגה "ציד המכשפות". בתיאטרון הסימטה שיחק בהצגה "החדר". בתיאטרון הפרינג' שיחק בהצגה עצמאית – "הפותחן". בתיאטרון בית ליסין שיחק בהצגות "ריגוש", "גוד ביי אפריקה" ו"אנדה". בתיאטרון הלאומי הבימה שיחק בהצגות "קדיש לנעמי", "נשיקת אשת העכביש", "טנגו" ו"קפואים".

טלוויזיה וקולנוע

את דרכו כשחקן מסך החל חטב בשנת 1994 בתפקיד בדרמת הטלוויזיה "משפט קסטנר". בשנת 1997 כיכב בתוכנית "שערורייה" ובתפקיד אליעזר בן-יהודה ברחוב סומסום. בשנת 1998 שיחק בסרט הטלוויזיה האמריקאי "הבריחה" לצד אורי גבריאל וזאב רווח. באותה שנה שיחק בסרט הקולנוע "קרקס פלשתינה" בבימויו של איל חלפון לצד השחקנים עמוס לביא ויבגניה דודינה. בשנת 1999 השתתף בסרטו של עמוס גיתאי "קדוש" שזכה להתחרות בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן לצד יעל אבקסיס ורבקה מיכאלי. באותה שנה שיחק גם בסרט הקולנוע "צומת וולקן" בבימויו של ערן ריקליס לצד דני שטג. בשנת 2000 שיחק בסרט הקולנוע "כיפור" בבימויו של עמוס גיתאי. בשנת 2000 השתתף בסדרת הטלוויזיה "לתפוס את השמים" בבימוי יעקב גולדווסר ורוני ניניו לצד אורלי זילברשץ בנאי. בשנת 2002 שיחק בסדרת הטלוויזיה "מיי פירסט סוני" בבימויו של אורי ברבש לצד דפנה רכטר. בשנת 2003 שיחק בסרט הקולנוע "האסונות של נינה" בבימויו של שבי גביזון לצד איילת זורר ואלון אבוטבול וכן בדרמה הטלוויזיונית "שתיקת הצופרים" בה שיחק את דמותו של הקמ"ן שמנסה להתריע על מלחמה לפני מלחמת יום הכיפורים. בשנת 2004 שיחק בדרמת הטלוויזיה "עור" לצד אסי לוי, ובאותה שנה השתתף בתפקיד אורח בפרק בסדרה "שבתות וחגים" (עונה 5). בשנת 2005 שיחק בעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "לתפוס את השמים" בבימויו של רוני ניניו. בשנת 2006 שיחק בסרט הקולנוע "שלוש אמהות" בבימויה של דינה צבי-ריקליס. בשנת 2007 שיחק בסדרת הטלוויזיה "אבידות ומציאות" בבימויו של שבי גביזון, ושיחק בסדרת הדרמה "מסכים". ב-2008 שיחק בסדרת הדרמה של האחים בני ואורי ברבש "האמת העירומה" בערוץ 10 וגילם את מנחם בגין בסדרת הדרמה הטלוויזיונית "אלטלנה". בשנת 2010 השתתף בסדרה "חיים אחרים" בתור אביו של יקיר (עוז זהבי) בערוץ 2.

בשנת 2016 שיחק בתפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה "כבודו" בבימויו של רוני ניניו, שעלתה לשידור בשידורי YES בתחילת 2017. באותה שנה שיחק בסרט הקולנוע "נמל בית" בבימויו של ארז תדמור.

פרסים

1995 – פרס התיאטרון הישראלי – השחקן המבטיח של השנה.
1996 – שחקן השנה של התיאטרון הקאמרי על תפקיד בהצגות "תמול שלשום" ו"דבר מצחיק קרה".
1998 – שחקן השנה של האקדמיה לקולנוע ישראלי על משחקו בסרט הקולנוע "קרקס פלשתינה".
2000 – פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה לאמנים ויוצרים מצטיינים המוענק על ידי עיריית תל אביב-יפו.
2004 – שחקן השנה של האקדמיה לתיאטרון בפרס התיאטרון הישראלי על משחקו בהצגה "קפואים" בתיאטרון הבימה.
2019 – פרס שח"ם על פעילות יוצאת דופן לטובת קידום מעמד השחקן.

פעילות ציבורית

חטב היה ממייסדי שח"ם – ארגון השחקנים בישראל בשנת 2000, וכיהן במשך תשע שנים כמנכ"ל וכיו"ר הארגון עד לשנת 2008. בתפקידיו אלה נמנה יורם חטב עם מובילי המאבק הציבורי המתמשך לקידום היצירה הישראלית בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, לקידום מעמד האמן בישראל, והמאבק הציבורי נגד הקיצוצים בתקציבי התרבות, הקולנוע, התיאטרון והיצירה הישראלית בטלוויזיה. בשנת 2008 פעל למיסודה של תוכנית פנסיה וביטוח מפני אובדן כושר עבודה לכל שחקן.^[1]

ייעוץ ארגוני ואימון אישי

בשנת 2002 הקים חטב חברה לפיתוח ואימון ארגוני – "יורם חטב – הגורם האנושי".^[2] בין השנים 2012–2014 למד חטב לתואר שני במינהל עסקים והתנהגות ארגונית (M.Sc) באוניברסיטת תל אביב. חטב הוא יועץ ארגוני (M.Sc OD), מאמן אישי עסקי ומומחה לתקשורת בינאישית (Facilitator & Trainer).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יורם חטב בוויקישיתוף

יורם חטב, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יורם חטב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יורם חטב, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
יורם חטב, בארכיון הבימה
יורם חטב, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
יורם חטב באתר שח"ם
ציפי שוחט, כל הפגנה היא יום של חג, באתר הארץ, 26 בפברואר 2003
יעל ולצר, יורם חטב: "אולי מנכ"ל רשת ננעל בשירותים?", באתר הארץ, 27 באוקטובר 2007
יעל גאוני, ‏יורם חטב: הרפורמה שמציע האוצר תביא לקריסת שוק הטלוויזיה בישראל, באתר גלובס, 15 בספטמבר 2008
יורם חטב - "ניהול מעולם אחר" - כתבה מעיתון מנהלים - חדשנות, יזמות ואסטרטגיות בניהול / עיתון הארץ - יוני 2012 - באתר של יורם חטב
אינה טוקר, יורם חטב: "לא נעלמתי, יותר נהנה מהעסק ופחות מהמשחק", באתר ynet, 23 במרץ 2017
חגית רון רבינוביץ’, כבוד היועץ, באתר ישראל היום, 31 במאי 2018

הערות שוליים

^ ענת זהר, משחק הוגן, באתר nana10‏, 1 ביוני 2008
^ יורם חטב - הגורם האנושי - אתר החברה של יורם חטב

[1] ענת זהר, משחק הוגן, באתר nana10‏, 1 ביוני 2008

[2] יורם חטב - הגורם האנושי - אתר החברה של יורם חטב

[1]

[2]

פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר
1990–2010	משה איבגי (1990) • אריה מוסקונה (1991) • שולי רנד (1992) • שאול מזרחי (1993) • שמיל בן ארי (1994) • משה איבגי (1995) • עמוס לביא (1996) • אסי דיין (1997) • יורם חטב (1998) • ניר לוי (1999) • אקי אבני (2000) • ליאור אשכנזי (2001) • זאב רווח (2002) • אריה אליאס (2003) • שולי רנד (2004) • אורי גבריאל (2005) • אסי דיין (2006) • ששון גבאי (2007) • מיכאל מושונוב (2008) • סשה אגרונוב (2009) • אדיר מילר (2010)
2011 ואילך	שלמה בראבא (2011) • רועי אסף (2012) • מכרם ח'ורי (2013) • זאב רווח (2014) • רועי אסף (2015) • מוריס כהן (2016) • ליאור אשכנזי (2017) • נוה צור (2018) • ערן נעים (2019) • שי אביבי (2020) • אלכס בכרי (2021) • ששון גבאי (2022) • רועי ניק (2023) • שאדי מרעי (2024)