אורלי זילברשץ

אורלי זילברשץ
לידה	11 בדצמבר 1957 (בת 66); ישראל
שם לידה	אורלי זילברשץ
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1978
עיסוק	שחקנית, בדרנית, פזמונאית וזמרת
צאצאים	אלישע בנאי
פרסים והוקרה	פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר; פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר ;
	פרופיל ב-IMDb

אורלי זילברשץ (לשעבר: אורלי זילברשץ-בנאי; נולדה ב-11 בדצמבר 1957) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, בדרנית, פזמונאית וזמרת ישראלית. זוכת שני פרסי אופיר ופרס האקדמיה לטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה וגדלה בתל אביב, לזוג הורים ניצולי השואה. בת דודתה של זילברשץ היא נורית הירש (אמה של הירש, לאה זילברשץ, הייתה אחות אביה של אורלי, דוד). היא השלימה לימודי משחק בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב^[1]. עם מוריה במסגרת הלימודים נמנים נולה צ'לטון, יוסי יזרעאלי, תום לוי ונורית יערי.

הופעתה הקולנועית הראשונה הייתה בסרטו של אבי נשר, "דיזנגוף 99" ב-1979, לצד גידי גוב וגלי עטרי. הסרט זכה להצלחה רבה והביא לפרסומה. ב-1981 השתתפה בסרטו של אסי דיין "עם ישראל חי" לצד חנה לסלאו.

עם סיום לימודיה, החלה לשחק בתיאטראות. ב-1982 שיחקה בתפקיד הראשי במחזה "לצאת מכאן" מאת מרשה נורמן בתיאטרון באר שבע^[2]. ב-1983 שיחקה במחזה אגדת חורף מאת ויליאם שייקספיר בתיאטרון החאן^[3], ובסוף אותה שנה במחזה "טנזי" בתיאטרון בית ליסין^[4], מחזה אוונגרד בריטי, המתרחש בזירת היאבקות ועיקרו "מלחמה בין המינים"^[5]. ב-1984 השתתפה בסרט הדרמה "לחץ", שכתבה, הפיקה וביימה מישל אוחיון^[6]. במחזה שביים שמואל הספרי, "אבא אובו", בתיאטרון החאן (עיבוד למחזה "המלך אובו")^[7] ובמחזה "נשים בצמרת" בתיאטרון הקאמרי^[8].

ב-1985 הצטרפה לצוות תוכנית הטלוויזיה "זהו זה!" ששודרה בערוץ הראשון, כשהיא מגלמת את חוחית במסגרת פינה קבועה של מערכונים שעסקו בספרות. דמותה נהפכה עד מהרה לקאלט וזכתה להצלחה רבה. באותה שנה השתתפה במחזה "דבש פרא" בקאמרי^[9].

בשנה זו יצא אלבום הבכורה של להקת "משינה", אשר על חבריה נמנה יובל בנאי, שהפך לבעלה. באלבום זה נכלל השיר "אנה" שאותו כתבה זילברשץ. השיר הפך לפופולרי וזכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו ולהיכלל במצעד הפזמונים של גלי צה"ל. רבים התחבטו בשאלה לגבי זהותה של אנה. השערות שונות נוגעות לכך שהשיר עוסק בענת עצמון, חברתה הטובה של זילברשץ באותה התקופה.

ב-1986 השתתפה במחזמר "חוות החיות", המבוסס על ספרו של ג'ורג' אורוול^[10]. בשנת 1987 השתתפה לצד יוסי בנאי, מוסקו אלקלעי ויונה אליאן בהצגה "מעגל הגיר הקווקזי" מאת ברטולט ברכט, שתרגם נתן זך וביים עמרי ניצן בתיאטרון הבימה. ב-1988 כיכבה בסדרת הטלוויזיה הקומית שכתבה ענת גוב, "כן מה?!", יחד עם גידי גוב ודב נבון^[11]. באותה שנה יצא אלבומה השלישי של להקת משינה, "משינה 3" בו נכללו השירים "סוזי בלי היד" ו"אהובתי" שנכתבו גם הם על ידי זילברשץ.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 החלה בקריירה מוזיקלית עצמאית. היא הוציאה את האלבום "הקברט של מירנדה", ובו עשרה שירים מקוריים שכתבה והלחין יובל בנאי וכן גרסאות כיסוי לשירים נוספים שתרגמה לעברית^[12]. לשני שירים שיצאו במסגרת האלבום הופקו שני קליפים: "הקברט של מירנדה" ו"השקר". מרבית שירי האלבום זכו לתקליט משלהם וביניהם: "רוזי בת לוויה", "שוב נהיה בוקר" ו"פאם פאטאל". על אף הפרסום לו זכתה זילברשץ באותה תקופה, האלבום עצמו לא נחל הצלחה רבה. עם זאת, הוא הפך לאלבום פולחן בקרב חובבי מוזיקה עצמאית בישראל והפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עמה. בשנת 2020, במהלך משבר הקורונה בישראל, הזמר והמלחין שלומי שבן ביצע גרסת כיסוי לשיר "השקר" מתוך אלבומה של זילברשץ במסגרת מיזם "צו השעה".

ב-1992 שיחקה בתפקיד הראשי במחזה הראשון שכתבה ענת גוב, "אהבת מוות", בתיאטרון החאן^[13]. ב-1994 השתתפה בסרטו של איתן פוקס "שירת הסירנה" לצד יאיר לפיד ודלית קהן. משחקה בסרט זיכה אותה בפרס אופיר לאותה שנה לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה. ב-1996 שחקה לצד אביטל דיקר ושולי רנד בסרט זוכה פרס אופיר "מרקו פולו: הפרק האחרון", וכן בסרט "קלרה הקדושה". בשנת 1998 שחקה בסרט הטלוויזיה של עירית לינור, "חתולות הרעם", לצד רותם אבוהב ודפנה ארמוני.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 השתתפה בסדרת הטלוויזיה "לתפוס את השמיים" לצד יורם חטב. עונה שנייה של הסדרה שודרה בשנת 2005^[14]. ב-2002 שחקה לצד מאיה מרון בסרטו של ניר ברגמן "כנפיים שבורות"^[15]. הסרט השתתף במספר פסטיבלים ברחבי העולם, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים ובפסטיבל בטוקיו^[16]. משחקה של אורלי זיכה אותה בפרס אופיר שני בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי^[17]. באותה שנה השתתפה בסרט הטלוויזיה בשם "לבנה יקירתי"^[18], שזיכה אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים^[19].

ב-2003 שחקה בהצגת התיאטרון "משפחה" שכתבה וביימה רביד דברה בתיאטרון הבימה^[20]. ב-2005 השתתפה בסדרה תיעודית על זכויות בעלי חיים בשם "ישראלים וחיות אחרות". בשנת 2007 שיחקה בסדרות הטלוויזיה "משמורת" שכתבה עירית לינור לצד נתן דטנר והילה פלדמן^[21], ובסדרת הטלוויזיה "להוציא את הכלב" לצד מוני מושונוב^[22]. ב-2008 שיחקה בסרט הדרמה-הקומי של רשף לוי, "איים אבודים"^[23].

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010 שיחקה בסרטו של ניר ברגמן, "הדקדוק הפנימי", על פי ספרו של דויד גרוסמן^[17]. ב-2012 שיחקה בסדרה הקומית "יום האם", שכתבה התסריטאית והקומיקסאית דניאלה לונדון דקל, ושודרה בערוץ 2, במשך מספר עונות. ב-2013 שיחקה לצד תיקי דיין וגדי יגיל במחזה מאת ברטולט ברכט "אמא קוראז וילדיה'" בתיאטרון הקאמרי בתפקיד איווט הזונה. באותה שנה שיחקה גם בתפקיד עליזה גווילי בסדרת הדרמה "שטיסל" ששודרה ביס. ב-2014 שיחקה במחזה "דג מוסר" מאת מירי חנוך בתיאטרון הקאמרי.

ב-2018 שיחקה בסדרה "מלכות" ב-HOT, אשר צילומיה החלו בינואר 2018, בה היא גילמה את ציפי מלכה^[24]. ב-2019 שיחקה בסדרה "גיבור אמיתי" בתפקיד רותי גרין^[25].

העשור השלישי של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2020 שיחקה בסדרה "למה מי מת"^[26]. ב-2021 הוצא לאקרנים הסרט "אחד בלב", בו שיחקה בתפקיד רותי. על תפקידה בסרט זה זכתה במועמדות לפרס שחקנית המשנה בטקס פרס אופיר 2021. באותה השנה השתתפה וזכתה בעונת ה-VIP של תוכנית המציאות MKR המטבח המנצח יחד עם בנה, אלישע^[27].

בשנת 2022 שיחקה במחזה "את שאהבה נפשי" בתיאטרון הבימה, המבוסס על אירועי הרצח בברנוער^[28].

בשנת 2024 השתתפה כיועצת בתוכנית הטלוויזיה "מוקד 11" ששודרה בכאן 11.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זילברשץ מתגוררת בתל אביב. בין השנים 1987–2007^[29] הייתה נשואה ליובל בנאי, ולהם שלושה ילדים - ביניהם המוזיקאי אלישע בנאי^[30]^[31].

רחמים

כאנום

אברהם

יצחק

יעקב

ראובן

אליהו יעקב בנא

בכורה מלכה שבתאי

מאיר אליהו

שמואל

עליזה

חיים בנאי

אביגיל

מרים

יעקב בנאי

יצחק בנאי

שמחה

דפנה ביור לוי

גברי בנאי

אורנה שק

אביבה

יוסי בנאי

אילנה

אברהם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אורלי זילברשץ בוויקישיתוף
מרט פרחומובסקי‏, "אני קצת אינפנטילית": ריאיון עם אורלי זילברשץ לרגל צאתו של "בין השמשות", באתר וואלה!‏, 22 ביוני 2011
גילי איזיקוביץ, את לא כמו כולם: ריאיון עם אורלי זילברשץ, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2012
הדס בשן, ‏"היום הגברים מפחדים יותר, וטוב מאוד. שיפחדו. כוח זה דבר משחית", באתר ‏מאקו‏, 25 במאי 2016
אורלי זילברשץ, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אורלי זילברשץ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אורלי זילברשץ, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אורלי זילברשץ, באתר ספר הקולנוע הישראלי
אורלי זילברשץ, באתר AllMovie (באנגלית)
אורלי זילברשץ, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אורלי זילברשץ, באתר שירונט
אורלי זילברשץ, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אורלי זילברשץ, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
אורלי זילברשץ, בארכיון הבימה
אורלי זילברשץ-בנאי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ תראו את בנאי הקטן, חדשות, 29 בדצמבר 1985
^ אמיר רוזנבליט, "לצאת מכאן" יוצא לדרך, דבר, 12 בדצמבר 1982
אליקים ירון, תיאטרון - יומרה גדולה מדי - "לצאת מכאן", מעריב, 23 בדצמבר 1982
^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - "אגדת חורף" של שייקספיר בתיאטרון החאן, כותרת ראשית, 11 במאי 1983
^ איציק יושע, "טנזי" חגגה מאה הצגות, חדשות, 20 באפריל 1984
^ שוש אביגל, החיים כמכות יבשות, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983
יעקב בר-און, טנזי הולמת - וטורפת, דבר, 15 בספטמבר 1983
^ שוש אביגל, סיפור פצצה, כותרת ראשית, 11 באפריל 1984
^ אליקים ירון, הצגה בלי אבא, מעריב, 26 בינואר 1984
שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - אבא של אף אחד, כותרת ראשית, 8 בפברואר 1984
^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - גימיק נשים - 'נשים בצמרת' ב'קאמרי 2', כותרת ראשית, 13 ביוני 1984
^ מנחם פרי, דון ז׳ואן מעורב, חדשות, 1 בדצמבר 1985
אליקים ירון, אמש בתיאטרון -הדבש והעוקץ, מעריב, 29 בנובמבר 1985
^ אורלי זילברשץ׳ נישאת על כפיים, בקטע אקרובטי מתוך חזרות למחזמר "חוות החיות" על פי אורוול, חדשות, 4 באפריל 1986
^ החיים אחרי מאש"ה, כותרת ראשית, 7 בדצמבר 1988
^ חגי לוי, שמעתי קול בלילה: אורלי תהיה זמרת, חדשות, 27 בדצמבר 1991
^ אהבת מוות - הצגה, חדשות, 10 ביוני 1993
^ אהוד אשרי, כוח זילברשץ, באתר הארץ, 8 במרץ 2005
^ נילי ברקן, ‏ברגמן החדש, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002
^ גואל פינטו, כנפיים שבורות: הסרט הטוב ביותר בפסטיבל י-ם, באתר הארץ, 27 ביולי 2002
אביבה קרול, ‏"כנפיים שבורות" זכה בפרס הראשון בפסטיבל טוקיו, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002
^ ¹ ² נירית אנדרמן, אחרי "כנפיים שבורות": ניר ברגמן סיים את צילומי סרטו השני, באתר הארץ, 11 בינואר 2010
^ רוגל אלפר, שמאלץ בשם הפמיניזם, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2002
ניר קיפניס, ‏הדואר בא היום, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2002
^ אביבה קרול, ‏פרסים לפרויקט "מראות אישה" של טלעד, באתר גלובס, 31 ביולי 2002
^ נילי ברקן, ‏קלישאות ורגעים מהחיים, באתר גלובס, 20 במאי 2003
^ צביקה גוטליב, עכבר העיר, בעלך חולה? אז מה עם הסקס?, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2007
^ ניר קיפניס, ‏לו הכלבים יכלו לדבר, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2007
^ נירית אנדרמן, עכבר העיר, אחותכם וולגרית, באתר הארץ, 1 ביולי 2008
^ איתי שטרן, "מלכות": עם תסריט כזה, גם שחקנית טובה מריטה היתה כושלת, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2018
^ ענת ביין-לובוביץ', ‏נפתר המשבר בהפקת "גיבור אמיתי" של טמירה ירדני, באתר גלובס, 6 בפברואר 2019
^ אריאנה מלמד, "למה מי מת": הרגעים הקומיים נמסכים בבשורות איוב, באתר הארץ, 22 בפברואר 2021
^ יש לנו מנצחים: אורלי ואלישע הם הזוכים הגדולים ב"המטבח המנצח VIP", באתר ‏מאקו‏, 21 באוקטובר 2021
^ ננו שבתאי, למרבה הצער, ההצגה "את שאהבה נפשי" עדיין מאוד רלוונטית, באתר הארץ, 14 בפברואר 2022
^ קרן נתנזון, זה לא נגמר, זה רק הסוף, באתר ynet, 16 באפריל 2007
^ אלישע בידיים טובות, מעריב, 12 בדצמבר 1988
^ כולם היו בנאי, מעריב, 5 בדצמבר 1988

קודמת: 2004 - שרה פון שוורצה ("מעורב ירושלמי")	פרס האקדמיה לטלוויזיה - שחקנית בסדרה דרמטית 2005 - אורלי זילברשץ-בנאי ("לתפוס את השמיים")	הבאה: 2006 - איילת זורר ("בטיפול")

[1] תראו את בנאי הקטן, חדשות, 29 בדצמבר 1985

[2] אמיר רוזנבליט, "לצאת מכאן" יוצא לדרך, דבר, 12 בדצמבר 1982
אליקים ירון, תיאטרון - יומרה גדולה מדי - "לצאת מכאן", מעריב, 23 בדצמבר 1982

[3] שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - "אגדת חורף" של שייקספיר בתיאטרון החאן, כותרת ראשית, 11 במאי 1983

[4] איציק יושע, "טנזי" חגגה מאה הצגות, חדשות, 20 באפריל 1984

[5] שוש אביגל, החיים כמכות יבשות, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983
יעקב בר-און, טנזי הולמת - וטורפת, דבר, 15 בספטמבר 1983

[6] שוש אביגל, סיפור פצצה, כותרת ראשית, 11 באפריל 1984

[7] אליקים ירון, הצגה בלי אבא, מעריב, 26 בינואר 1984
שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - אבא של אף אחד, כותרת ראשית, 8 בפברואר 1984

[8] שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - גימיק נשים - 'נשים בצמרת' ב'קאמרי 2', כותרת ראשית, 13 ביוני 1984

[9] מנחם פרי, דון ז׳ואן מעורב, חדשות, 1 בדצמבר 1985
אליקים ירון, אמש בתיאטרון -הדבש והעוקץ, מעריב, 29 בנובמבר 1985

[10] אורלי זילברשץ׳ נישאת על כפיים, בקטע אקרובטי מתוך חזרות למחזמר "חוות החיות" על פי אורוול, חדשות, 4 באפריל 1986

[11] החיים אחרי מאש"ה, כותרת ראשית, 7 בדצמבר 1988

[12] חגי לוי, שמעתי קול בלילה: אורלי תהיה זמרת, חדשות, 27 בדצמבר 1991

[13] אהבת מוות - הצגה, חדשות, 10 ביוני 1993

[14] אהוד אשרי, כוח זילברשץ, באתר הארץ, 8 במרץ 2005

[15] נילי ברקן, ‏ברגמן החדש, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002

[16] גואל פינטו, כנפיים שבורות: הסרט הטוב ביותר בפסטיבל י-ם, באתר הארץ, 27 ביולי 2002
אביבה קרול, ‏"כנפיים שבורות" זכה בפרס הראשון בפסטיבל טוקיו, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002

[אנדרמן1-17] ¹ ² נירית אנדרמן, אחרי "כנפיים שבורות": ניר ברגמן סיים את צילומי סרטו השני, באתר הארץ, 11 בינואר 2010

[18] רוגל אלפר, שמאלץ בשם הפמיניזם, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2002
ניר קיפניס, ‏הדואר בא היום, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2002

[19] אביבה קרול, ‏פרסים לפרויקט "מראות אישה" של טלעד, באתר גלובס, 31 ביולי 2002

[20] נילי ברקן, ‏קלישאות ורגעים מהחיים, באתר גלובס, 20 במאי 2003

[21] צביקה גוטליב, עכבר העיר, בעלך חולה? אז מה עם הסקס?, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2007

[22] ניר קיפניס, ‏לו הכלבים יכלו לדבר, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2007

[23] נירית אנדרמן, עכבר העיר, אחותכם וולגרית, באתר הארץ, 1 ביולי 2008

[24] איתי שטרן, "מלכות": עם תסריט כזה, גם שחקנית טובה מריטה היתה כושלת, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2018

[25] ענת ביין-לובוביץ', ‏נפתר המשבר בהפקת "גיבור אמיתי" של טמירה ירדני, באתר גלובס, 6 בפברואר 2019

[26] אריאנה מלמד, "למה מי מת": הרגעים הקומיים נמסכים בבשורות איוב, באתר הארץ, 22 בפברואר 2021

[27] יש לנו מנצחים: אורלי ואלישע הם הזוכים הגדולים ב"המטבח המנצח VIP", באתר ‏מאקו‏, 21 באוקטובר 2021

[28] ננו שבתאי, למרבה הצער, ההצגה "את שאהבה נפשי" עדיין מאוד רלוונטית, באתר הארץ, 14 בפברואר 2022

[29] קרן נתנזון, זה לא נגמר, זה רק הסוף, באתר ynet, 16 באפריל 2007

[30] אלישע בידיים טובות, מעריב, 12 בדצמבר 1988

[31] כולם היו בנאי, מעריב, 5 בדצמבר 1988

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר
1990–2010	ריטה זוהר (1990) • דפנה רכטר (1991) • ענת וקסמן (1992) • חגית דסברג (1993) • רונית אלקבץ (1994) • חנה אזולאי-הספרי (1995) • לוסי דובינצ'יק (1996) • אסתי זקהיים (1997) • דפנה רכטר (1998) • אוולין קפלון (1999) • טינקרבל (2000) • רונית אלקבץ (2001) • אורלי זילברשץ (2002) • איילת זורר (2003) • דאנה איבגי (2004) • סיגלית פוקס (2005) • אסי לוי (2006) • רונית אלקבץ (2007) • היאם עבאס (2008) • עירית קפלן (2009) • מיה דגן (2010)
2011 ואילך	אוולין הגואל (2011) • הדס ירון (2012) • סיון לוי (2013) • דאנה איבגי (2014) • מורן רוזנבלט (2015) • נועה קולר (2016) • שאדן קנבורה (2017) • שרה אדלר (2018) • לירון בן-שלוש (2019) • אלונה איב (2020) • ג'ונא סולימאן (2021) • ריטה שוקרון (2022) • ריימונד אמסלם (2023)

פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
1990–1999	מילי אביטל (1991) • אביטל דיקר (1992) • דבורה קידר (1993) • אורלי זילברשץ (1994) • אסתי זקהיים (1995) • דנה רז (1996) • אורלי פרל (1997) • אסי לוי (1998) • דליה פרידלנד (1999)
2000–2009	דלית קהן (2000) • לילי קוסאשווילי (2001) • מאיה מרון (2002) • ענת וקסמן (2003) • רונית אלקבץ (2004) • רבקה מיכאלי (2005) • רותם אבוהב (2006) • ענת וקסמן (2006) • אוולין הגואל (2008) • לבנה פינקלשטיין (2009)
2010–2019	רוזינה קמבוס (2010) • ריימונד אמסלם (2011) • עירית שלג (2012) • לאורה ריבלין (2013) • דאנה איבגי (2014) • דבורה קידר (2015) • רובא בלאל-עספור (2016) • מונא חוא (2017) • שירה האס (2018) • הדס בן ארויה (2019)
2020 ואילך	שירה האס (2020) • ריימונד אמסלם (2021) • ג'ואנה סעיד (2022) • תיקי דיין (2023)