יחסי לבנון–צרפת
| יחסי לבנון–צרפת | |
|---|---|
|
|
| |
| לבנון | צרפת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 10,400 | 643,801 |
| אוכלוסייה | |
| 5,820,570 | 66,582,977 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,937 | 3,030,904 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,082 | 45,521 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה נשיאותית למחצה ודמוקרטיה פרלמנטרית למחצה |
יחסי לבנון–צרפת הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין לבנון לבין צרפת. צרפת, המעצמה הקולוניאלית לשעבר, נהנית מיחסי ידידות עם לבנון ולעיתים קרובות סיפקה תמיכה ללבנונים[1][2]. השפה הצרפתית מדוברת באופן שוטף ברחבי לבנון והיא נלמדת וכן משמשת כאמצעי חינוך בבתי ספר לבנוניים רבים. שתי המדינות הן חברות של הארגון הבינלאומי לפרנקופוניה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1860 התערבה צרפת בסכסוך בין המרונים לדרוזים בלבנון, ושנה לאחר מכן נטלה חלק בהבטחת האוטונומיה לנוצרים בלבנון, והחלה בחדירה תרבותית ללבנון, אשר מתבטאת עד היום בלימוד השפה הצרפתית בבתי הספר בלבנון.
בשנת 1920 קיבלה צרפת מנדט מחבר הלאומים על שטח לבנון, שהיה קודם לכן תחת שליטת האימפריה העות'מאנית, כאמור בהסכם סייקס–פיקו והחל המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון. בשנת 1941 כבשו כוחות חבר העמים הבריטי וכוחות צרפת החופשית את סוריה ולבנון מידי כוחות צרפת של וישי.
במרץ 1943, באמצעות מפקד האוכלוסין של 1932, צרפת חילקה מושבים בפרלמנט הלבנוני ביחס של שישה לחמישה לטובת הנוצרים. החלוקה הורחבה מאוחר יותר למשרדים ציבוריים אחרים. הנשיא היה אמור להיות נוצרי מרוני, ראש הממשלה מוסלמי סוני, ויושב ראש הפרלמנט מוסלמי שיעי.[3]
ב-11 בנובמבר 1943, עצרו כוחות צרפת החופשית מנהיגים לבנוניים בולטים וכלאו אותם במצודת ראשיא. בין מנהיגים אלו היו: בשארה אל-ח'ורי, ריאד א-סולח, פייר ג'ומאייל, כמיל שמעון ועאדל אוסיראן. מאסר זה הביא לעניין בינלאומי נרחב וללחץ על הצרפתים, אשר לבסוף נכנעו ושחררו את המנהיגים הלבנוניים ב-22 בנובמבר 1943. תאריך זה נקבע כיום העצמאות של לבנון. בינואר 1944 הסכימה צרפת להעביר את השלטון לממשלת לבנון, ובכך העניקה לשטח עצמאות.[3] לאחר קבלת העצמאות כוננה לבנון יחסים דיפלומטיים עם צרפת.
במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, צרפת הייתה חברה פעילה בהקמת יוניפי"ל והצביעה בעד החלטות או"ם רבות בנוגע ללבנון כגון החלטה 501, החלטה 508, החלטה 511, החלטה 511, החלטה 594 והחלטה 599. צרפת הייתה גם חברה בכוח הרב לאומי (אנ') בלבנון. מ-1982 עד 1984, הוטל על צרפת להכשיר את צבא לבנון. באותה תקופה, צרפת איבדה יותר מ-89 חיילים, מתוכם 58 צנחנים צרפתים נהרגו בשל הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות ב-1983. הפיגועים הובילו לעזיבת הכוח הרב לאומי (אנ') את לבנון במרץ 1984[4].
לאחר תום מלחמת האזרחים ב-1990, המשיכה צרפת להעניק ללבנון סיוע צבאי צנוע. מאז תום מלחמת האזרחים בלבנון, היחסים בין שתי המדינות השתפרו והתחזקו. בכל הנוגע למדיניות של שיתוף פעולה ופיתוח בין שתי האומות, ישנן חמש מטרות עיקריות: ביסוס שלטון החוק, פיתוח כלכלי וחברתי, הגנה על הסביבה והמורשת, שיתוף פעולה ומחקר אוניברסיטאי, חילופי תרבות ודיון ברעיונות[5]. היו מספר רב של ביקורים ברמה גבוהה בין מנהיגי שתי המדינות. לאחר מהפכת הארזים ב-2005, הסיגה סוריה את חייליה מהמדינה[3]. באפריל 2009 אישרו גורמים רשמיים בצרפת ובלבנון את המסגרת של הסכם ביטחוני שמלבד שיפור היחסים הבילטרליים כולל סחר בסמים ובנשק, הגירה בלתי חוקית ופשעי סייבר.
כחלק ממלחמת לבנון השנייה ב-2006, הודיעה צרפת על הצבתם של 2,000 חיילים כדי לאכוף את סיום פעולות האיבה[6].
ב-4 בנובמבר 2017, ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, התפטר מתפקידו בהצהרה בטלוויזיה מערב הסעודית, תוך שהוא ציין הרחבת יתר של הכח הפוליטי של איראן וחזבאללה באזור המזרח התיכון וחששות מהתנקשות. מאוחר יותר באותו החודש, בהתערבותו של נשיא צרפת עמנואל מקרון, הורשה אל-חרירי לעזוב את ערב הסעודית (שם הוא גם מחזיק באזרחות) ונסע לפריז. ב-5 בדצמבר 2017 ביטל אל-חרירי את התפטרותו[7][8][9].
התערבותו של נשיא צרפת עמנואל מקרון נועדה בין השאר להפעיל לחץ על ערב הסעודית ואיראן להימנע מהתערבות בלבנון. מאוחר יותר, הנשיא מקרון ביקר בלבנון בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות ב-2020[10].
ב-7 במאי 2021, שר החוץ של צרפת ז'אן-איב לה דריאן העלה את הלחץ כלפי פוליטיקאים לבנונים, והודיע שהם "מתאבדים קולקטיבית" בניסיונם הכושל לשקם מחדש את כלכלת לבנון. במהלך ביקורו בביירות הוא אמר שכתוצאה מכך עלולות להיגרם פעולות ענישה מצד צרפת והאיחוד האירופי[11].
כיום חיים כ-23,000 צרפתים בלבנון, ומאידך כ-210,000 לבנונים מתגוררים בצרפת.
יחסים כלכליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז תום מלחמת האזרחים בלבנון נטלה צרפת חלק בשיקום המדינה, אשר התגבר לאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.
בשנת 2015 היבואנית העיקרית של לבנון הייתה האיחוד האירופי (41% מכלל היבוא), וצרפת ייבאה 6% מהיבוא של לבנון. מאידך, בתחום היצוא, צרפת הייתה הלקוח ה-18 בלבנון, אך הלקוח הרביעי שלה בקרב מדינות האיחוד האירופי.
יחסים דיפלומטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "French nearly fired at Israelis" (באנגלית בריטית). 2006-11-09. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ "France takes lead role on Lebanon" (באנגלית בריטית). 2006-08-08. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ 1 2 3 "Lebanon profile - Timeline". BBC News (באנגלית בריטית). 2018-04-25. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ Attentat du Drakkar : 30 ans après le drame, des larmes et des doutes, France 24, 2013-10-23 (בצרפתית)
- ^ Ministère de l'Europe et des Affaires étrangères, Relations bilatérales, France Diplomatie - Ministère de l'Europe et des Affaires étrangères (בצרפתית)
- ^ Chronologie du Liban (1943-2012), LExpress.fr, 2012-10-19 (בצרפתית)
- ^ Lebanon's prime minister just resigned 'over plot to target his life', The Independent, 2017-11-04 (באנגלית)
- ^ Chandrika Narayan CNN, Lebanese Prime Minister Saad Hariri resigns, CNN
- ^ "Lebanon's Hariri rescinds resignation, drawing line under crisis". Reuters (באנגלית). 2017-12-05. נבדק ב-2022-06-04.
- ^ https://www.washingtonpost.com/world/2020/09/02/macron-beirut-visit-lebanon-influence/
- ^ https://www.reuters.com/world/middle-east/french-envoy-warns-lebanese-leaders-against-collective-suicide-2021-05-07/
- ^ אתר על יחסי מדינות
