יעקב לנדאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב לנדאו
לידה 20 במרץ 1924
קישינב (קישינאו), בסרביה, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בנובמבר 2020 (בגיל 96) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב לנדאו (20 במרץ 192412 בנובמבר 2020[1][2]) היה היסטוריון ומזרחן ישראלי, פרופסור בחוג למדע המדינה בתחום המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, מופקד הקתדרה על שם גרסטן וחתן פרס ישראל בחקר המזרחנות לשנת התשס"ה-2005[3]. היה עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב לנדאו נולד בשנת 1924 בקישינב שברומניה כבן למשפחה ציונית, בנו של מיכאל לנדאו. בשנת 1935 עלה עם הוריו לארץ ישראל, התיישבו בתל אביב, שם גדל. למד בתיכון גימנסיה הרצליה, תל אביב וסיים לימודיו ב-1942. עוד בהיותו תלמיד תיכון היה חבר בהגנה, ב-1941 עבר קורס מ"כים בחולדה וב-1944 עבר קורס מ"מים בג'וערה. בצה"ל שירת בחיל המודיעין, השתחרר ממילואים בדרגת סרן.

עשה את חוק לימודיו לתואר הראשון והשני בהיסטוריה כללית, היסטוריה של עם ישראל ושפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בשנים 1942–1946. עבודת הגמר עסקה בתנועה הלאומית במצרים והיא נערכה בהדרכתו של פרופסור ריכרד מיכאל קבנר.

לנדאו הכין דוקטורט במכון ללימודי המזרח ואפריקה באוניברסיטת לונדון (School of Oriental and African Studies (SOAS). עבודת הדוקטורט נערכה בהדרכתו של פרופסור ברנרד לואיס והיא עסקה בנושא "פרלמנטים ומפלגות במצרים 1866–1924". היה מורה להיסטוריה ולשפה הערבית בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית, חבר הנהלת בית הספר ולימד סמינריון בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית על דרכי ההוראה של הלשון הערבית כשפה זרה בשנים 1949–1958.

עשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, בהדרכתו של פרופסור ה.א.ר. גיב ובו-זמנית הורה את הלשון הערבית וההיסטוריה של המזרח התיכון המודרני באוניברסיטת ברנדייס בשנים 1955–1956. נתמנה מרצה בחוג למדעי המדינה שבאוניברסיטה העברית ב-1958, בשנת 1962 הועלה לדרגת מרצה[4] ופרש כאמריטוס ממנה בשנת 1993 כפרופסור מן המניין ומופקד הקתדרה על שם גרסטן.

לנדאו ייסד בירושלים אולפן ללימוד השפה הערבית לשירותי הביטחון השונים ליד משרד ראש הממשלה ועמד בראשו בשנים 1957–1966. בשנת 1960 הקים באוניברסיטת בר-אילן את המחלקה לשפה וספרות ערבית, הורה בה וניהל אותה עד 1968. בשנים 1971–1973 כיהן כמנהל מדעי של מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח.

שימש פרופסור אורח באוניברסיטאות ברנדייס, קליפורניה בלוס אנג'לס, ויין בדטרויט, קולומביה בניו יורק, אנקרה בטורקיה, קנדידו מנדס בריו דה ז'ניירו, יוטה בסולט לייק סיטי, היה עמית מחקר במכון ההולנדי ללימודים מתקדמים במדעי הרוח והחברה בוסנאר שבהולנד, עמית מחקר בכיר בקולג' סנט אנטוני שבאוקספורד, פרופסור אורח באוניברסיטאות ניו יורק, אלברט לודוויג בפרייבורג שבגרמניה, אוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי שבויסקונסין, רופרכט-קארל בהיידלברג שבגרמניה, ברנדייס בוולתהאם שבמסצ'וסטס, ובפרינסטון שבניו ג'רזי.

היה בין מייסדי החברה המזרחית הישראלית בשנת 1949 ושימש מזכירה הראשון. היה חבר האגודה הישראלית למדעי המדינה וכיהן כנשיאה בשנים 1985–1987. היה חבר הוועד הפועל של המרכז הבינלאומי ללימודים עות'מאנים ופרה-עות'מאנים בפריז בשנים 1984–1992. היה חבר באיגוד ללימודי המזרח התיכון בצפון אמריקה, נבחר לחבר כבוד בחברה ההיסטורית הטורקית שבאנקרה, והיה חבר האיגוד האירופי לחוקרי הערבית והאסלאם.

היה חבר המערכת המרכזית של אנציקלופדיה יודאיקה, מהדורה שנייה ועורך הערכים על האסלאם והמזרח התיכון. היה עורך המזרח החדש, השנתון המדעי של החברה המזרחית הישראלית 1993–1998. היה חבר מערכת בכתבי העת 'ספונות: מחקרים ומקורות לתולדות קהילות ישראל במזרח' (ירושלים), אל-כרמל (חיפה), מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים (ירושלים). היה חבר במערכות כתבי העת בלועזית: (ירושלים-חיפה) Asian and African Studies, (לונדון) Nations and Nationalism, (פריז) Etudes sur la Mediterranee Orientale et le Monde Turco-Iranien, (לולאו, שוודיה) Central Asia and the Caucasus, (ליידן) Plural Societies (מונטריאול) Politique et Societes.

נפטר בנובמבר 2020, ונקבר בהר המנוחות בירושלים[2]. בנו עדו לנדאו הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

פרסים ואותות הוקרה בהם זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס מכון בן-צבי, פרס על שם יצחק גרינבוים, מדליה על הצטיינות במחקר מתקדם מאוניברסיטת בואזאיצ'י שבאיסטנבול, המדען הישראלי היחיד שזכה עד כה בחברות כבוד באקדמיה להיסטוריה באנקרה, ציון לשבח מהאגודה הישראלית למדע המדינה ופרס ישראל במזרחנות לשנת תשס"ה 2005.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקריו העיקריים של יעקב לנדאו היו: אידאולוגיה ותנועות לאומיות (בנושאים אלו כתב ספרים על מצרים החדשה וטורקיה החדשה), פאן-לאומיות ופאן-אסלאם, רדיקליזם פוליטי, גלויות ומיעוטים. מאז סוף שנות התשעים כתב על פוליטיקה ולשון במזרח התיכון ובעולם האסלאם. לנדאו כתב 22 ספרים, ערך 12 ופרסם כשש מאות מאמרים, ערכים וסקירות ספרים בכתבי עת מדעיים ובאנציקלופדיות. חיבוריו נדפסו בעשר לשונות: עברית, ערבית, טורקית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, יוונית, איטלקית, רוסית וסינית.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרלמנטים ומפלגות במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו הראשון של לנדאו, שהוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו וראה אור לראשונה ב-1953 ויצא לאור גם בערבית בקהיר ובביירות בשנת 1975 תחת הכותר Parliaments and Parties in Egypt.

הספר שהוא הראשון בנושא זה, עסק בהקמתן וראשית פעולתן של מפלגות פוליטיות בכלל ובמסגרת הפרלמנטים שגם הם התחילו ב-1866, הספר המשיך ותיאר את השלטון הבריטי במצרים עד לזכייתה בעצמאות ב-1924. הרעיון המרכזי המונח בבסיסו של הספר הוא שגם בארץ בה אין חיים פוליטיים משוכללים, מוצאים דרך לחקות את הדוגמה של החיים הפוליטיים באירופה. מפלגות ופרלמנטים הועתקו מאירופה ואלה מתחילים בהדרגה לקבל חשיבות עקב פעילותם ותוך הכנת הקרקע למצרים העצמאית.

עיונים בתיאטרון ובקולנוע הערביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו ספרו השני של לנדאו, שראה אור ב-1958 בהוצאת אוניברסיטת פנסילבניה בשם Studies in the Arab Theater and Cinema ויצא לאור גם בצרפתית ב-1965 ותורגם גם לערבית, התפרסם ב-1972 בקהיר. זהו הספר הראשון שנכתב על הדרמה הערבית. לנדאו ניתח גם את הפעילות התאטרונית הערבית, אך בעיקר את המחזות וגם את המחזאים עצמם, שחייהם מתקשרים למחזות. התזה העיקרית של הספר היא שהספרות המחזאית בלשון הערבית קמה בעיקר בהשפעת הספרות המחזאית של המערב, וקיבלה בערבית ייחוד משלה, תוך מאבק עם מתנגדים מוסלמיים שראו פסול בהעלאת מחזות על הבמה.

בספר פרקים ארוכים על שלושה מהיוצרים העיקריים: אחמד שוקי, שכתב בייחוד מחזות היסטוריים בתחום המזרח התיכון, למשל קלאופטרה, מחמוד תימור שכתב בייחוד קומדיות חברתיות והחשוב שבהם תאופיק אל-חכים שכתב בנושאים מגוונים. בנספח רשימה ביבליוגרפית של יותר ממאתיים מחזות, רשימה ראשונה בנושא זה. בספר מתוארת גם התהוותו של הקולנוע הערבי המחזות והסרטים הערביים היו בתחילה מתורגמים, אחר כך מקוריים, היסטוריים וחברתיים ומאוחר יותר פוליטיים. הספר עוסק מהתחלת המחזאות הערבית, מאמצע המאה ה-19 עד להופעת הספר ב-1958.

תולדות יהודי מצרים בתקופה העות'מאנית (1517–1914)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה בעריכתו של לנדאו יצא לאור בעברית ב-1988, תורגם לערבית וראה אור ב-2000 בקהיר, זהו מעין מבוא לספרו על יהודי מצרים במאה ה-19. בספר מופיע מאמר שכתב לנדאו[5] בו הוא מציג פתרון לבעיה היסטורית. ידוע שבשני השלישים האחרונים של המאה ה-18 נעלמו יהודי מצרים כמעט לחלוטין מעדויות היסטוריות ואחרות, עד הפלישה הנפוליונית בסוף המאה. מאמרו של לנדאו מתבסס על שתי תעודות פורטוגזיות שגילה ושתיהן מתארות פוגרום ברוטאלי וכללי של יהודי קהיר ב-1735, דבר המסביר ככל הנראה מדוע לא יודעים על היהודים עד סוף המאה, עת הגיעה המשלחת הנפוליונית. במאמרו מביא לנדאו את התעודות הפורטוגזיות, מתרגם ומנתח אותן.

היהודים במצרים במאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של לנדאו ראה אור בעברית ב-1967 ואחר כך באנגלית בהוצאת אוניברסיטת ניו יורק ב-1969, בזכותו זכה בפרס יד יצחק בן-צבי. זהו הספר הראשון העוסק בתולדות יהודי מצרים, חייהם בתחומי הכלכלה והחברה, ספרותם ועיתונותם מהמהפכה הצרפתית, עד מלחמת העולם הראשונה ומעט לאחריה. הספר מתאר קהילה בינונית בגודלה, המורכבת מבני המקום ומהגרים מכל מיני ארצות, בייחוד מצפון אפריקה שהיא קרובה וממזרח אירופה, שבה היהודים נרדפו ולכן חיפשו לעצמם מקלט. הספר מנסה להראות כיצד מתקיימת ופועלת גלות יהודית (בעיקר קהיר ואלכסנדריה) בתנאים של לחץ ושל מדיניות משתנה כלפיהם.

מסילת הברזל החג'אזית והעלייה לרגל המוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של לנדאו ראה אור בהוצאת אוניברסיטת ויין בדטרויט ב-1971 בשם The Hejaz Railway and the Muslim Pilgrimage: A Case of Ottoman Political Propaganda זהו ספר שמבוסס על כתב יד יחיד בערבית אותו מצא בספרית האוניברסיטה של איסטנבול. לנדאו ערך אותו, תרגם אותו והעיר הערות.

הספר מתאר את בניית המסילה מדמשק ועד מדינה בראשית המאה ה-20, עם כל הבעיות, התככים והלוחמה בבדואים שהפריעו ובהקשר זה העלייה לרגל. העולים לרגל רכבו על גמלים עד 1907/8, אז סיימו להקים את פסי הרכבת. הספר מתאר שעד השלמת בניית הרכבת, קיבלו הבדואים מתנות נדיבות מהשלטון העות'מאני כדי שלא יפריעו. הבדואים התאכזבו מאוד מכך וסייעו ללורנס בזמן מלחמת העולם הראשונה להרוס את מסילת הברזל, כדי למנוע תחבורה נוחה באימפריה העות'מאנית שהבריטים לחמו בה. הספר משמש גם עדות מקורית לפוליטיקה הפאן-אסלאמית של מנהיגות האימפריה העות'מאנית.

פאן-טורקיות בטורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של לנדאו ראה אור לראשונה באנגלית בלונדון ב-1981 ובמהדורה מורחבת ב-1995 בשם Pan-Turkism in Turkey: A Study of Irredentism ותורגם ליוונית, סינית וטורקית. זהו הספר המדעי הראשון בנושא זה. התנועה הפאן-טורקית פעלה בסוף האימפריה העות'מאנית כדי לגייס תמיכה פוליטית, כלכלית ואחר כך גם צבאית מכל מיני קבוצות ממוצא טורקי ברחבי העולם. לנדאו דן גם באידאולוגיות ובאמצעים שנקטו. כשכל האמצעים האלו לא סייעו בידם והאימפריה העות'מאנית התמוטטה ונעלמה, דחתה טורקיה הרפובליקנית את האידאולוגיות האלה כדי שלא להסתבך בהרפתקאות זרות. אולם לאחר שנים חזרו אלה להיות גורם פוליטי שגיבש את האגף הימני בפוליטיקה הטורקית ועד היום הפאן-טורקיות פעילה כגורם פוליטי וגם תרבותי. לאחר פירוק ברית המועצות ב-1991 קיבלו עצמאות חמש מדינות, שהרוב בכל אחת מהן הוא ממוצא טורקי: אזרבייג'ן, אוזבקיסטן, קזחסטן, קירגיזסטן, וטורקמניסטן. דבר זה עודד את הפאן-טורקיזם בטורקיה, כאילו חזונם התממש, על אף שלא התממש, הן לא התאחדו לגוש אחד, מכיוון שכל אחת ממדינות אלה רצתה זהות עצמאית משלה.

תכין-אלפ לאומן טורקי: 1883–1961[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה של לנדאו ראה אור באנגלית ב-1984 (Tekinalp: Turkish Patriot 1883-1961) והוא תורגם והופיע גם בטורקית. הספר עוסק ביהודי שהיה לאומן ואידאולוג עות'מאני בתקופה העות'מאנית ועבר להיות לאומן פאן-טורקי בסוף התקופה, כלומר סמוך למלחמת העולם הראשונה, תקופה בה הפאן-טורקיזם התפתח ואחר כך היה לאומן טורקי נלהב ברפובליקה הטורקית.

כתביו של תכין-אלפ הופיעו בטורקית, אבל תורגמו גם לשפות אחרות, בייחוד לצרפתית. הם נקראו, צוטטו והשפיעו, בדרך כלל בלי שהקוראים יידעו שמדובר ביהודי ששמו משה כהן, הוא כתב הכול בשם טורקי מובהק, Tekinalp.

לצורך כתיבת הספר ראיין לנדאו את שלושת ילדיו (מאחר שאת מחקרו החל לאחר שתכין-אלפ עצמו הלך לעולמו): בנו הבכור יצחק שגר באיסטנבול, בנו השני גיום שחי בלונדון ובתו טרזה בניו יורק. הוא קיבל מהם חומר מקורי ובכללו היומנים של תכין-אלפ, היו אלה סדרה של יומנים בצרפתית שכתב בנעוריו וסדרה אחרת של יומנים בטורקית-עות'מאנית (כתובים באותיות ערביות) מימי זקנותו. ספרו של לנדאו מנתח את חיבורי תכין-אלפ, מעריך את חשיבותם ומביא קטעים נבחרים מחיבוריו אלה.

הפוליטיקה של הפאן-אסלאם: מדיניות וארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה יצא לאור לראשונה בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ב-1990 (The Politics of Pan-Islam: Ideology and Organization) והוא תורגם גם לטורקית. הספר מציג ומנתח את כל הפעילות האסלאמית החל מימי הסולטאן עבדול חמיד השני ששלט בשנים 18761909 ואילך, ועוסק באימפריה העות'מאנית ומחוץ לה. זהו הספר רחב היריעה הראשון בנושא הזה, עם נספחים של תעודות מקוריות. השאלה העיקרית הנשאלת בספר היא מה קיוו הפאן-אסלאמיסטים להשיג, מדוע לא הצליחו, ומדוע המשיכו בכל זאת. אחרי קבלת העצמאות חלק מהמדינות האסלאמיות התחברו והמשיכו בנושא והיום ישנם סימנים לכך שהדבר נמשך ומצליח.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Parliaments and parties in Egypt / by Jacob M. Landau. Tel-Aviv : Published for the Israel Oriental Society by the Israel Pub. House, 1953.
  • מחזות הצללים במזרח הקרוב / י"מ לנדאו (יעקב בן מיכאל לנדאו). ירושלים : המכון הארץ ישראלי לפולקלור ואתנולוגיה, תש"ה.
  • ספירת מלים בפרוזה הערבית המודרנית / יעקב מ’ לנדאו. ניו יורק : המועצה האמריקנית של החברות המדעיות, תשי"ט.
  • Studies in the Arab Theater and Cinema. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 1958.
  • A word count of modern Arabic prose. New York: American Council of Learned Societies, 1959.
  • The Israeli Communist Party and the elections for the fifth Knesset, 1961 / Moshe M. Czudnowski and Jacob M. Landau. Stanford, Calif. : Hoover Institution on War, Revolution and Peace, Stanford University, 1965.
  • היהודים במצרים במאה התשע-עשרה / מאת יעקב מ' לנדאו. ירושלים: מכון בן-צבי באוניברסיטה העברית, תשכ"ז.
  • Jews in nineteenth-century Egypt / Jacob M. Landau. New York : New York University Press, 1969.
  • The Arabs in Israel : a political study / Jacob M. Landau. London, New York, (etc.) : published under the auspices of the Royal Institute of International Affairs. Oxford U.P., 1969.
  • Middle Eastern themes; : papers in history and politics / Jacob M. Landau. London : Cass, 1973.
  • The Arabs and the Histadrut / Jacob M. Landau. Tel-Aviv : Ramot Printing Press, 1976.
  • ארץ ישראל בימי עבדול חמיד / יעקב מ' לנדאו. ירושלים: כרטא: ספרית מעריב, (1979).
  • Abdul Hamid’s Palestine : rare century-old photographs from the private collection of the Ottoman sultan now published for the first time / selected and introduced by Jacob M. Landau. Jerusalem : Carta, 1979.
  • פרקים בתולדות העמים בדורנו : 1970-1945 / מיכאל זיו, יעקב מ’ לנדאו. תל אביב: יבנה, תשמ"ו 1986.
  • תולדות יהודי מצרים בתקופת העות’מאנית (1914-1517) / בעריכת יעקב מ’ לנדאו. ירושלים : משגב ירושלים, תשמ"ח 1988.
  • The politics of Pan-Islam : ideology and organization / Jacob M. Landau. Oxford : Clarendon Press, 1992, 1990.
  • המיעוט הערבי בישראל 1967–1991: היבטים פוליטיים / יעקב מ' לנדאו. תל אביב: עם עובד, תשנ"ג 1993.
  • The Arab minority in Israel, 1991-1967 : political aspects / Jacob M. Landau. Oxford : Clarendon Press, 1993.
  • Jews, Arabs, Turks : selected essays / Jacob M. Landau. Jerusalem : Magnes Press, Hebrew University, 1993.
  • Arabisches Volkstheater in Kairo im Jahre 1909 : Ahmad ilFar und seine Schwänke / herausgegeben, übersetzt und eingeführt von Manfred Woidich und Jacob M. Landau. Beirut : F. Steiner, 1993.
  • Pan-Turkism : from irredentism to cooperation / Jacob M. Landau. Bloomington : Indiana University Press, 1995.
  • Politics of Language in the Ex-Soviet Muslim States (Jacob Landau and Barbara Kellner-Heinkele). Ann Arbor: University of Michigan Press, 2001. Also in Russian, 2004.
  • Modern Arap edebiyati tarihi : (20. yuzyil) / Jacob M. Landau ; ceviren, Bedrettin Aytac. Ankara : T.C. Kultur Bakanligi, 2002.
  • Exploring Ottoman and Turkish history / Jacob M. Landau. London : Hurst, 2004.
  • Language Politics in Contemporary Central Asia: National and Ethnic Identity and the Soviet Legacy (Jacob Landau and Barbara Kellner-Heinkele). London: Tauris, 2012. Also in Russian, 2015.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הוראת הערבית כלשון זרה: לקט מאמרים / בעריכת יעקב מ’ לנדאו. ירושלים: בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ומשרד החינוך והתרבות, תשכ"ב.
  • Israel / Hrsg. von Jacob M. Landau. Nürnberg : Glock und Lutz, 1970
  • Man, state, and society in the contemporary Middle East / edited by Jacob M. Landau. London : Pall Mall Press, 1972.
  • Ataturk and the modernization of Turkey / edited by Jacob M.Landau. Boulder, Colo. : Westview Press, 1984.
  • Political parties and democracy in Turkey / edited by Metin Heper and Jacob M. Landau. London|: Taumis, 1991.
  • הערבים אזרחי ישראל לקראת המאה העשרים ואחת / עורכים - יעקב מ’ לנדאו, אסעד גאנם, אלוף הראבן. ירושלים: החברה המזרחית הישראלית, תשנ"ה 1995.
  • HAMIZRAH HEHADASH: Special issue on Syria - past and present / edited by Jacob M. Landau. Jerusalem : Magnes Press, 1996.
  • HAMIZRAH HEHADASH: Special issue on Turkey in the twentieth century / editor, Jacob M. Landau. Jerusalem : Magnes Press, 1997/1998.
  • ספר הפתגמים: עברי ערבי / דוד שגיב, יעקב מ' לנדאו. ירושלים ותל אביב: שוקן, תשנ"ח 1998.

ביבליוגרפיה של כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bibliography of published works / Jacob M. Landau. Jerusalem : J.M. Landau, 2004.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מי ומי בירושלים, תשכ"ה ירושלים.
  • אישים בישראל, תשכ"ו, ירושלים.
  • עשרים שנה בירושלים, 1967–1987, ירושלים.
  • מי ומי בירושלים, 1991, ירושלים.

בלועזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Who’s Who in World Jewry 1965, New York.
  • Who’s Who in Israel 1966-67, Tel-Aviv.
  • Who’s Who in Israel 2001, Tel-Aviv.
  • Contemporary Authors, 1968, Detroit.
  • Dictionary of International Biography, 1968, London.
  • Marquis’ Who’s Who in the World, Chicago.
  • Asia’s Who’s Who Men and Women of Achievement, Delhi.
  • Turk Dili ve Edebiyati Ansiklopedisi, 1985, Istanbul.
  • Guide to the Scholars of the History and Culture of Central Asia, 1995, Cambridge ,MA.
  • 2000 Outstanding Scholars of the Twentieth Century 2000, Cambridge U.K.
  • The International Directory of Distinguished Leadership, 2000, Raleigh, North Carolina.
  • The Contemporary Who’s Who, 2003, Raleigh, North Carolina.
  • (Encyclopedia Judaica, Second Edition, Volume 12, pg 463 (2006).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור המידע לתאריך פטירתו של יעקב לנדאו היא שיחה ששוחחה חנה יריב עם עידו לנדאו בנו של יעקב לנדאו ב-18 בנובמבר 2020, הבן אישר שמועד פטירת אביו לא פורסם בתקשורת.
  2. ^ 1 2 יעקב לנדאו באתר GRAVEZ
  3. ^ תמרה טראובמן, חתני פרס ישראל למזרחנות בתשס"ה - פרופ' ששון סומך ופרופ' יעקב לנדאו, באתר הארץ, 25 במרץ 2005
  4. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטה העברית, על המשמר, 16 באוגוסט 1962
  5. ^ "היהודים ושכניהם: חורבן קהילת קהיר 1735, תולדות יהודי מצרים בתקופה העות'מאנית (1914-1517), ירושלים: משגב ירושלים, תשמ"ח 1988. עמ' 471–509