לדלג לתוכן

כרמי גילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרמי גילון
לידה 20 בינואר 1950 (בן 74)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מפלגה קדימה עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש השב"כ ה־8
מרץ 1995 – פברואר 1996
(כ־338 ימים)
שירות בשב"כ
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השתייכות שירות הביטחון הכללי
תקופת הפעילות 1972פברואר 1996 (כ־24 שנים)
תפקידים בשירות
  • ראש המחלקה היהודית
  • מפקד מרחב צפון
  • ראש אגף מינהל ולוגיסטיקה
פעולות ומבצעים
חיסול יחיא עייש
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כרמי גילון (נולד ב-20 בינואר 1950) הוא איש ביטחון ישראלי, כיהן בעבר כראש השב"כ, שגריר ישראל בדנמרק, ראש מועצת מבשרת ציון, סגן נשיא לקשרי חוץ של האוניברסיטה העברית ויושב ראש חברת סייטיג'יק (Cytegic).

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמי גילון נולד למשפחת משפטנים ידועה משכונת רחביה שבירושלים. סבו, גד פרומקין, היה שופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי. סבתו, חנה פרומקין (בתו של אהרן אייזנברג, ממייסדי רחובות), הייתה נשיאת "בנות ברית" בירושלים. אביו, קולין גילון, היה פרקליט המדינה ואמו, סעדה, הייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ואחיו, אלון גילון, שימש כמזכיר וכסגן רשם בבית משפט העליון וסגן מנהל מערכת בתי המשפט הישראלית. גילון למד בגימנסיה רחביה ובאקדמיה למוזיקה.

גילון החל את שירותו הצבאי ב-1968 בחיל השריון ואחר כך עבר לחיל התותחנים. הוא נפצע במלחמת ההתשה אך חזר לשירות צבאי. השתחרר מצה"ל בשנת 1971 והחל ללמוד מדע המדינה ומינהל ציבורי באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1972, במהלך לימודיו, גויס לשב"כ וביצע תפקידים רבים, החל בתפקיד מאבטח בשטח ועד לתפקידי מטה בכירים.[1] בשנים 1980–1982 שהה בפריז. בשנת 1982 חזר לישראל ומונה לעמוד בראש המחלקה היהודית בשב"כ, תפקיד בו שירת עד 1986.[2] כראש המחלקה היה מעורב בלכידת יונה אברושמי וחשיפת המחתרת היהודית.[3] במהלך פרשת קו 300 תמך גילון בבכירי השב"כ שחתרו להדחת ראש השב"כ אברהם שלום. גילון נחשב למקורב לראש השב"כ בעבר עמוס מנור.

בשנת 1987 יצא ללימודים במכללה לביטחון לאומי וסיים תואר שני במדע המדינה ומינהל ציבורי באוניברסיטת חיפה, ב-1989 מונה לראש אגף הדרכה וב-1990 מונה למפקד מרחב צפון בשב"כ, תפקיד שבמסגרתו ניהל את פעילות השב"כ בלבנון. את עבודת המוסמך הגיש בשנת 1990 על הנושא "הפרת חוק ממניעים אידאולוגיים, בימין הקיצוני בישראל, על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי", עובדה שזכתה לתשומת לב בעת פרישתו מתפקידו. ב-1993 מונה לראש אגף מינהל ולוגיסטיקה. במהלך שנת 1994 כיהן במשך ארבעה חודשים כממלא מקום ראש השב"כ, תקופה בה ראש הארגון יעקב פרי היה בחופשת לימודים בארצות הברית. במרץ 1995 מונה, בהמלצת קודמו יעקב פרי, לתפקיד ראש השב"כ כאשר הוא מועדף על פני המועמד גדעון עזרא.

תקופתו הקצרה בראשות השב"כ הובלטה בעיקר בשל רצח רבין. ב-4 בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל אחרי כישלון של היחידה לאבטחת אישים, שלא מנעה מיגאל עמיר לשהות באזור הסטרילי, להתקרב לרבין ולירות בו מטווח אפס. באותה שעה שהה גילון בפריז, וכשחזר לישראל הגיש מיד את התפטרותו לממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס, אך הלה דחה את ההתפטרות במטרה למנוע זעזועים בארגון.

ב-6 בינואר 1996 חיסל השב"כ תחת פיקודו של גילון את יחיא עיאש, בכיר המבוקשים הפלסטינים באותה תקופה. החיסול בוצע על ידי טלפון סלולרי ממולכד שהוענק לעיאש בידי סייען שהיה מקורב אליו שסבר שהטלפון נועד לצורכי מעקב. כאשר עיאש ענה לטלפון שצלצל וסוכני השב"כ זיהו את קולו, המטען שבטלפון פוצץ והרג את עיאש במקום.[2]

לאחר החיסול התפטר גילון ופרש בפברואר 1996.[4] ב-28 במרץ 1996 פרסמה ועדת שמגר, ועדת החקירה לעניין רצח יצחק רבין, את ממצאיה, ובהם כתבה על גילון: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח", וציינה כי החלטתו להתפטר תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת".[5]

קריירה באזרחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפטרותו המשיך ונשא בתפקידי ניהול שונים בשירות הציבורי וגם נסע לארצות הברית ולמד בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד.

בשנים 19971999 כיהן כמנכ"ל אבנר חברה לביטוח. בשנת 2000 הוא כיהן כדירקטור מטעם הציבור בחברה והתפטר מהדירקטוריון בסוף שנת 2000 על רקע התנגדותו לרפורמה להכנסת תחרות בביטוח החובה. גילון טען שהרפורמה תעלה את מחירי הביטוח למבוטחים חלשים.[6]

בסוף 1999 התמנה למנכ"ל מרכז פרס לשלום.[7]

ביולי 2001 מונה לשגריר ישראל בדנמרק, דבר שגרר תביעה של פלסטינים אשר לטענתם עברו עינויים על ידי ישראל. אלו, יחד עם הוועד הבינלאומי לשיקום קורבנות העינויים היושב בקופנהגן, דרשו את מעצרו ברגע שידרוך באירופה באשמת פשעי מלחמה. דנמרק כיבדה את חסינותו הדיפלומטית וציינה כי אין אפשרות לפתוח בהליכים משפטיים נגד גילון.[8]

לאחר סיום כהונתו כשגריר נבחר בבחירות ב-2003 לראש מועצת מבשרת ציון, כשקיבל 50% מקולות המצביעים.[9] בתפקידו החדש נדרש גילון תחילה לבעיית החובות שצברה המועצה בתקופה בה כיהן קודמו בתפקיד ולמניעת השביתות של עובדי העירייה. עם כניסתו לתפקיד אישר תוכנית הבראה והחל בצמצום החובות, יחד עם זכייה לאהדה ברחבי המועצה. על אף התהליך אותו החל, החליט שר הפנים בסוף שנת 2006 למנות למועצה חשב מלווה, עקב חריגה של כ-8 מיליון שקלים בשנת 2006. גילון הודיע על התפטרותו בדצמבר 2006 בטענה כי לא היה מקום למינוי החשב, מאחר שהמועצה הייתה בתהליך ארוך של התאוששות ושרוב החוב נצבר לפני שהחל לכהן כראש המועצה, אך למחרת חזר בו מההתפטרות לאחר קריאות התושבים ופגישה אישית עם שר הפנים.[10] בינואר 2007 התפטר גילון מראשות המועצה.[11]

ביוני 2007 מונה לסגן נשיא לקשרי חוץ של האוניברסיטה העברית בירושלים.[12]

בינואר 2014 ביקר בדנמרק לשם קידום הסרט התיעודי "שומרי הסף", שבו השתתף, אך קיצר את ביקורו לאחר שארגון פרו-פלסטיני ביקש להוציא נגדו צו מעצר.[13]

בשנת 2014 מונה ליו"ר חברת סייטג'יק (Cytegic), העוסקת באבטחת מידע.[14]

בנובמבר 2022 מונה גילון ליו"ר מגדל ביטוח.[15]

פרשנות ביטחונית ופוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 גילון תמך בתוכנית ההתנתקות וטען שלאור האינטרס של הרשות הפלסטינית ושל חמאס להראות שהם שולטים בשטח, יישמר השקט ברצועת עזה בשנה הקרובה לאור מערכות הבחירות הקרובות.[16] הוא אף נפגש, יחד עם האלוף יוסי פלד, עם הרב עובדיה יוסף בניסיון לשכנע אותו לתמוך בהתנתקות.[17] עוד לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות הוא העריך שהחמאס ינצח בבחירות ברצועת עזה, והתנגד למדיניות החיסולים של ישראל. לטענתו יש לנקוט בחיסול ממוקד ולא בחיסול ראוותני הפוגע גם בחפים מפשע, כהגדרתו.[18] ב-2015 צוטט כי ״הכיבוש משחית ורואים את זה - באלימות במועדונים, בהתנהגות של הישראלי המכוער שהוצגה בסרטונים האחרונים. יש פה אווירה מאוד אלימה. הכיבוש הורס אותנו".[19] בשנת 2023 טען גילון כי החמאס ניצח במבצע מגן וחץ מכיוון שממשלת ישראל הכירה לראשונה בעובדה שחמאס הוא הריבון ברצועה וביקשה את רשותו להילחם בג'יהאד האיסלאמי.[20]

התייחסות לציונות הדתית ולחרד"לים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות הצהיר גילון כי הוא רואה סכנה באנשי הציונות הדתית.[21] בנאום בפני סטודנטים בשנת 2013 טען כי רבנים עומדים מאחורי פעילות תג מחיר, והאשים את רשויות המדינה על שאינן עושות מספיק נגדה.[22] בשנת 2020 הוא הוציא ספר, יחד עם יוסי שביט, בשם "משיח אכזר", המתאר תרחיש של מחתרת דתית קיצונית תחת חקירות השב"כ.[23] בשנת 2023 טען כי הפוליטיקאים החרדים והחרד"לים הם איום קיומי על מדינת ישראל.[24] ביוני 2023 טען בראיון כי ממשלת ימין מלא היא אסון למדינת ישראל, בגלל קיומן של מפלגות בממשלה אותן הגדיר כ"משיחיסטיות".[20] ב-30 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל אמר ש"הימין הדתי בישראל – כמו חמאס, דאעש והאיראנים".[25]

פוליטיקה ישראלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2014 החל להתבטא במופגן בעניינים פוליטיים, בהפגנות של ״שלום עכשיו״ נגד חוק הלאום ונגד בנימין נתניהו. באוגוסט 2020 נפצע קל בעת פינוי מאהל מחאה נגד בנימין נתניהו בירושלים.[26]

בראיונותיו אודות הרפורמה המשפטית בישראל, שמובילה ממשלת הליכוד, התבטא גילון שיש צורך בהתערבות אמריקנית על מנת לעצור את הרפורמה.[27]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילון נשוי לשרי ואב לשלוש בנות, מתגורר במבשרת ציון.

  • שב"כ בין הקרעים, משכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2000
  • האזרח כ', הוצאת קונטנטו, 2017
  • משיח אכזר, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2020
  • סוד אכזר, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2021

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כרמי גילון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דרור מורה, שומרי הסף, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, 2014, עמ' 124-127
  2. ^ 1 2 יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 394–396
  3. ^ דני רובינשטיין, כישלון צורב של מועצת יש"ע, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2005
  4. ^ מאבקים נגד הצנזורה, באתר העין השביעית, 1 בינואר 1996
  5. ^ יוסי מלמן, האשם הלא עיקרי, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2002
  6. ^ בני ברק, הרפורמה בביטוח תייקר את ביטוח הרכב ב-15%, באתר ynet, 2 בינואר 2001
  7. ^ איי אונליין, מנכ""ל אבנר, כרמי גילון פורש; יעמוד בראש מרכז פרס לשלום, באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 1999
  8. ^ עתי"ם, דנמרק: תביעה נגד כרמי גילון, באתר ynet, 18 באוגוסט 2001
  9. ^ תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות לפי שמות היישובים, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2003
  10. ^ יהונתן ליס, כרמי גילון: "אינני מתפטר מתפקידי", באתר הארץ, 29 בדצמבר 2006
  11. ^ יהונתן ליס, כרמי גילון התפטר מראשות המועצה, באתר הארץ, 29 בינואר 2007
  12. ^ הודעות דוברות האוניברסיטה, 5 ביוני 2007
  13. ^ אטילה שומפלבי, גילון טס לקידום "שומרי הסף" - וכמעט נעצר, באתר ynet, 11 בינואר 2014
  14. ^ יניב הלפרין, ‏כרמי גילון עובר לסייבר: "זה תחום מסקרן שמאתגר אותי", באתר "אנשים ומחשבים", 14 במאי 2014
  15. ^ אלמוג עזר, השמיני של אליהו: כרמי גילון מונה ליו"ר מגדל ביטוח, באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2022
  16. ^ ציוץ של אלעד הומינר ברשת החברתית אקס (טוויטר), 7 בנובמבר 2023
  17. ^ חגי הוברמן, אחד שיודע, באתר ערוץ 7, 10 במרץ 2011
  18. ^ ארצי חלפון, כרמי גילון: שוב מתעלמים מההסתה של הרבנים, באתר ynet, 20 בנובמבר 2004
  19. ^ חן שליטא, ‏"הכיבוש הורס אותנו ורואים את זה בסרטוני הישראלי המכוער", באתר גלובס, 18 באפריל 2015
  20. ^ 1 2 יעקב בר-און, ‏האם עלול להתרחש רצח פוליטי נוסף? "בוודאי! זה יקרה", באתר מעריב אונליין, 3 ביוני 2023
  21. ^ ג'ואד בולוס, פלסטינים ישראלים, יש לכם בני ברית מפתיעים, באתר ynet, 30 במרץ 2020
  22. ^ עוזי ברוך, 18 שנה אחרי - כרמי גילון מדבר, באתר ערוץ 7, 16 באוקטובר 2013
  23. ^ אהוד פירר, המשיחיים החופשיים, באתר העין השביעית, 4 במרץ 2020
  24. ^ אתר למנויים בלבד רבבות הפגינו נגד ההפיכה המשטרית ברחבי הארץ, זה השבוע ה-20, באתר הארץ, 20 במאי 2023
    איציק ברנדויין, כרמי גילון: "הפוליטיקאים החרדים והחרד"לים הם הג'יהאד היהודי", באתר ערוץ 7, 20 במאי 2023
  25. ^ ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון: "הימין הדתי בישראל – כמו חמאס, דאעש והאיראנים", באתר מעריב אונליין, 2 בינואר 2024
  26. ^ 103FM, ‏מפגינים נגד נתניהו מפונים בשעה זו ממאהל המחאה בבלפור. כרמי גילון נפצע, באתר מעריב אונליין, 20 באוגוסט 2020
  27. ^ דסק קשת 12, ‏"התקווה האחרונה שלי הייתה ביידן", באתר ‏מאקו‏, 21 ביולי 2023