מחנה ג'אדו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז |
| מדינה |
לוב  |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | מאי 1942 |
| תאריך שחרור | ינואר 1943 |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר | הצבא הבריטי |
| מספר אסירים בשיא | 2,600 |
| השתייכות האסירים | יהודים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 562 |
| קואורדינטות | 31°58′08″N 12°01′10″E / 31.968888888889°N 12.019444444444°E |
  | |
מחנה ג'אדו (ערבית: جادو, איטלקית: Giado) הוקם בלוב תחת שלטון איטליה הפשיסטית, בבסיס צבאי לשעבר ביישוב בעל אותו שם השוכן כ-180 ק"מ מדרום-מערב לטריפולי. אל המחנה הועברו כ-2,600 מיהודי קירנאיקה, חלקה המזרחי של לוב, ו-562 מהם מתו ברעב, במחלות ובעינויים ובהוצאות להורג שיטתיות.
המחנה שימש מחנה עבודה ואסיריו הועסקו בעבודות כפייה, אך היות שאוכלס לא רק בכוח עבודה אלא במשפחות שלמות כחלק מתוכנית טיהור אתני, מגדירים אותו רבים כמחנה ריכוז.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודי קירנאיקה תחת שלטון מדינות הציר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה קירנאיקה זירת קרבות מרכזית בצפון אפריקה בין בריטניה לבין איטליה וגרמניה. בכיבוש הבריטי הראשון של קירנאיקה ראו היהודים בצבא הבריטי צבא משחרר. היהודים שיתפו פעולה עם הבריטים ובמיוחד שמחו לפגוש את החיילים הארצישראליים. לאחר הנסיגה הבריטית הראשונה החלו האיטלקים תושבי בנגזי לפרוע ביהודים. 2 יהודים נהרגו, רכוש נשדד ובתים רבים נהרסו.
החל מפברואר 1941 החלה מעורבות ישירה של גרמניה בלוב עם הקמת קורפוס אפריקה. בעקבות הכיבוש הבריטי בנובמבר 1941 הוגברה המעורבות הגרמנית באמצעות מינויים בפיקוד הצבאי והקצאת משאבים.
בפברואר 1942, כשבוע לאחר נסיגתם השנייה של הבריטים מקירנאיקה, הורה מוסוליני על דילול האוכלוסייה היהודית בקירנאיקה ופינויה לטריפוליטניה בתואנה של מניעת שיתוף פעולה עם האויב.
הפינוי לטריפוליטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסך הכל פונו כ-3,000 יהודים, שהם רוב יהודי קירנאיקה. כ-2,600 יהודים פונו למחנה ג'אדו, וכ-400 יהודים שוכנו בבתים בודדים בעיירות הסמוכות גריאן, טיגרנה ויפרן. הפינוי נעשה בשיירות של משאיות החל ממאי ועד לאוקטובר 1942. על הרכב המשלוחים החליט ועד הקהילה, ותדירותם הוכתבה לו, וכן יעדיהם. המסע נערך כחמישה ימים והיהודים הורשו לקחת רק רכוש מועט. מעטים נשארו בקירנאיקה.
התנאים במחנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיקוד על המחנה היה איטלקי, והשומרים היו איטלקים, גרמנים וערבים. לשומרים ניתנה הרשות לירות בכל מי שיתקרב לגדר.
תנאי האקלים במחנה היו קשים, ביום שרר חום גבוה, ובלילה קור עז. האסירים שוכנו בצפיפות רבה. המגורים במחנה היו בביתנים ארוכים שבכל אחד מהם שוכנו כ-300 עד 400 איש, כאשר בין משפחה למשפחה הפרידו מחיצות מאולתרות. בביתנים היו מיטות בלבד, שלא הספיקו למספרם הרב של האסירים.
המשפחות קיבלו מנת מזון שבועית שכללה מנות זעומות של אורז או מקרוני, סוכר, רסק עגבניות וקפה או תה. כמו כן קיבלו האסירים 100–150 גרם לחם ביום. מים חולקו במשך שעתיים ביום לכל הצרכים. כמו כן היו שקנו מזון מערביי האזור בתמורה לבגדים, כסף ותכשיטים, תוך העלמת עין מצד השומרים. בנוסף, קהילת טריפולי שיגרה באופן קבוע בכל שבוע כסף ומזון כשר לאסירים ואף מזון כשר לפסח.
האסירים במחנה הועסקו בעבודות כגון עידור והעברת חצץ ממקום למקום. על סידור העבודה היו אחראים ראש (מאיטלקית: capo) וסגן שמונו בכל ביתן.
בשל תנאי התברואה הגרועים במחנה, הצפיפות והתזונה הלקויה, פרצו במחנה מגפות של טיפוס הבטן וטיפוס הבהרות.
שחרור
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחנה נכבש על ידי הצבא הבריטי במהלך ינואר 1943. פינויו הסופי התעכב מחשש להפצת המחלות, ועקב קשיי תחבורה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחל סימון, "יהודי לוב על סף שואה", פעמים 28 (עמ' 44–78), מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 1986–ה'תשמ"ו
- שלמה אברמוביץ' ובועז אפלבאום, היומן הגנוז ממחנה הריכוז ג'אדו: סיפורה של שואה נעלמה בלוב מיומנו של יוסף דעדוש, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2020.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עדויות ניצולים מארכיון יד ושם:
- רנית נחום-הלוי, גם לניצולי שואה יוצאי לוב ותוניס מגיע פיצויים, באתר חדשות מחלקה ראשונה, 15/03/2005
- גואל פינטו, גם אנחנו היינו שם, באתר הארץ, 4 במאי 2005
- The Holocaust in Libya, באתר זכור! שלום!
| בקרת זהויות |
|
|---|