אוהד אזרחי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־14:39, 18 באפריל 2012

אוהד אזרחי (נולד ב-1965) - מורה ומדריך ליהדות העידן החדש, קבלה ורוחניות. ייסד את ה'ישיבאשראם' (קהילת המקום) במצוקי דרגות שבמדבר יהודה ואת "הגן - בית הספר לאהבה וקבלה".

ביוגרפיה

נעורים, חזרה בתשובה ותקופת בת עין

אזרחי נולד בקרית מוצקין בשנת 1965 בבית חילוני. מצד אמו הינו נצר למשפחת עבו מצפת. את לימודי התיכון שלו עשה בבית הספר התיכון לחינוך סביבתי שבמדרשת שדה בוקר. עוד בתיכון החל להתעניין בדרך תרבויות האדמה האינדיאניות, הבודהיזם, והזן. בסוף ימי התיכון בעקבות קריאה בכתבי מרטין בובר התקרב אל המחשבה החסידית וחזר בתשובה, בהדרכת ישראל חברוני. הוא הצטרף לישיבה החרדית "תורה ואמונה" בירושלים. אזרחי הצטרף לחסידי בעלז והיה מתלמידיו של האדמו"ר ישכר דב רוקח, אשר אף ערך את חתונתו עם חברתו עוד מימי התיכון - רות. בהוראת האדמו"ר מבעלז החל אזרחי ללמוד קבלה - בתחילה עם מורים פרטיים ממקובלי ירושלים אותם ייעד לו האדמו"ר מבעלז, ואחר כך הצטרף והיה הינוקא של ישיבת המקובלים "שער השמיים", שם למד את כתבי האר"י.

חיפושיו הרוחניים הוליכו אותו גם לחצרות ברסלב וחב"ד. לאחר שנים אזרחי היה לתלמידו של הרב שג"ר, ואחר כך לתלמידו של הרב יצחק גינזבורג. בשנת 1989 היו בני הזוג אזרחי בגרעין של שבע משפחות מתלמידי הרב גינזבורג, שייסדו את היישוב בת עין בגוש עציון, שם חיו עד שנת 2000. הזוג אימץ שתי בנות, ולאחר זמן נולד להם גם בן ביולוגי בשם יהוא. אזרחי לימד ב"מדרשת בת עין", בארגון גל עיני של הרב גינזבורג, בישיבת ההסדר עתניאל, שבה מסר שיעורי קבלה לקבוצת התלמידים הבוגרים, בישיבת ההסדר רמת גן, בישיבת שיח יצחק באפרת, ובמוסדות תורניים נוספים.

בשנת 1994 פרסם את ספרו הראשון, "עולמות הספק", שהינו ביאור למערכת האמונות והדעות של הדמויות השונות בספר איוב. הספר עורר עליו מחלוקות מצד רבנים, שלא אהבו את הגישה בה נקט אזרחי, המאדירה את החיפוש והטלת הספק על פני המסורת והאמונה.

בשנת 1997 עסק יחד עם ד"ר יצחק חיותמן בפיתוח חזון של ירושלים והמקדש שבתוכה כמקדש עתידי לכל העמים. השניים יזמו ותכננו תוכנות מחשב המוקדשות למדיטציה קבלית, ואף הצעה להקמת מקדש וירטואלי באינטרנט, תוך שימוש בטכנולוגיה של "מציאות מדומה". יחד פרסמו את הספר "הישן יתחדש והחדש יתקדש" המכיל מאמרים מפרי עטם. אזרחי פיתח שם לראשונה את "התפיסה הארוטית" כבסיס לתפיסת הקדושה, כפי שהתבטאה, לטענתו, במקדש העברי בירושלים ובמגילת שיר השירים.

עזיבת העולם האורתודוקסי

בסוף שנות התשעים, כאשר שימש כמורה לחסידות וקבלה בישיבות מחוגי הציונות הדתית (כמו ישיבת שיח יצחק, ישיבת ההסדר עתניאל, ישיבת ההסדר ירוחם, מדרשת לינדנבאום, בית שולמית) קרא אזרחי ליתר פתיחות של היהדות כלפי השפעה בין דתית, בפרט זו הבאה מדתות המזרח, וליתר פתיחות בתחום המיני, דבר שעורר עליו מחלוקות רבות וגרם להוצאתו מן הקונצנזוס הרבני. אזרחי טען כי על פי ההלכה עצמה אין הכרח להימנעות מיחסי מין לפני הנישואין, ושניתן לעשות זאת במסגרת של ההיתר ההלכתי של פילגשות, הניתנת להבנה כיחסי חברות הנהוגים כיום בין בני זוג שאינם נשואים. הוא טען כי המצב בו בני הישיבות מגיעים לבגרות מינית בגילאי העשרה, אך אינם מורשים לקיים כל מגע של קרבה בין המינים לפני החתונה, שמתרחשת בגיל מבוגר יותר איננו מצב בריא, ואין בו משום צניעות. בעקבות מאמר שכתב על כך יאיר שלג בכל העיר התבקש אזרחי על ידי רבני ישיבת שיח יצחק שבה לימד לחזור בו בפומבי או לעזוב את הישיבה. אזרחי בחר בתגובה להודיע על פרישתו מהעולם האורתודוקסי והצטרפותו לחוגי היהדות המתחדשת בארצות הברית, בראשותו של רבי שניאור זלמן שכטר, שאף הסמיך את אזרחי כרבי ומורה הוראה בשלשלת ההוראה שלו.

אזרחי החל להעביר שיעורים לציבור החילוני, והצטרף למכון מיל"ה בירושלים, שאותו ניהל מרדכי גפני. במכון מיל"ה לימד אזרחי ועסק במחקר מקורות בתחום היחס לעבודה עם הגוף ולריקוד במחשבה היהודית לדורותיה. כאשר פוטר גפני ממכון מיל"ה פרש איתו אזרחי כאות סולידריות, ואף עזר לו לכתוב את התוכן לתכניות הטלוויזיה "תחת גפנו", אולם לאחר מספר שנים של שיתוף פעולה רעיוני עם גפני פרש אזרחי מהשותפות.

קהילת המקום ("ישיבאשראם")

בשנת 2000, לאחר תקופה בה כיהן כעמית מחקר באוניברסיטת אורגון בתחום הפמיניזם, האקולוגיה והדתות, שב אזרחי לארץ והקים את "קהילת המקום", שכונתה גם "ישיבאשראם" (הלחם של "ישיבה" ו"אשראם") במצוקי דרגות שבמדבר יהודה. הקהילה משכה מבקרים ומבקרות מהארץ ומחו"ל, שלקחו חלק בתכניות הלימוד, כמו גם בטקסי החגים שלוו במדיטציה, שירה וריקוד.

אזרחי הגה במקום תכניות לייסודה של יהדות רוחנית חדשה, והאשראם היווה כעין מעבדה אנושית לבחינתה. הקהילה הביאה לארץ לראשונה את שיטת "council", המכונה בישראל "מעגלי הקשבה". הקהילה עסקה בפעילות שלום עם ערבים על בסיס רוחני וייסדה את "מפגש השלום והזיכרון המשותף ליהודים ולערבים ביום הזיכרון, יום העצמאות והנאכבה. עוד השיקה הקהילה בארץ את רעיון הליווי הרוחני לחולים סופניים והכשירה מתנדבים בתחום, שקיבלו הדרכה רוחנית - יהודית, בודהיסטית ומדיטטיבית.

בהשפעת קהילות אחיות מהעולם, כדוגמת קהילת תמרה (Tamera) מפורטוגל, ובעידוד אזרחי, רצו חברי הקהילה לבחון מחדש את נושא המשפחה, הזוגיות בתוך קהילה אינטימית, ובפרט בחנו רעיונות של יחסי מין חופשיים בתוך הקהילה. ניסויים אלה לא התקבלו יפה על ידי חלק מבני קהילתו של אזרחי. חלקם נמשכו אז אחר מורה רוחנית אחרת, קטיה סידר ממושב אודים. בשנת 2005 הודיע אזרחי על סיום הניסוי של הישיבאשראם ופירוק המקום. חלק מחברי הקהילה חיים בקהילת תמרה בפורטוגל, ויחד עם אחרים הם מהווים את הגרעין הקשה של "כפר חקר לשלום".

לאחר פירוק "המקום"

לאחר פיזורה של קהילת "המקום" הקים אזרחי עם זוגתו החדשה דון-שרי את "הגן - בית הספר לאהבה וקבלה", המתמקד בפיתוח הרוחניות באמצעות אהבה ומיניות. בני הזוג אזרחי עברו לגור בראש פינה, שם ניהלו מרכז רוחני בשם "בית מרחב-יה".

אזרחי מלמד בעולם, והינו שותף ליוזמות רוחניות בינלאומיות. אזרחי העביר שתי עונות של שיעורי קבלה על זוגיות ואהבה בתוכנית "התחדשות" של ערוץ החיים הטובים. הוא כותב בירחון "חיים אחרים", באתר האינטרנט של ארגון "מהות החיים" ובאתר nrg של מעריב. לקראת הבחירות ב-2009 הוצב במקום העשרים ברשימת מפלגת התנועה הירוקה [1].

בשנת 2009 עבר יחד עם חלק מבני קהילתו, שנודעה בשם "השבט העברי המתחדש" למושבה יבנאל. לאחר שלא מצא שם את מקומו עבר עם זוגתו בקיץ 2010 לקיבוץ בית אורן, שם החל לבסס את פעילותו מחדש.

בשנים האחרונות מדגיש אזרחי את שונות דרכו מהיהדות, על ידי פיתוח תפיסה אותה הוא מכנה "הדרך הרוחנית העברית", שאיננה דת אלא דרך חיים רוחנית, שלדבריו שואבת מן המצע ממנו נוצרו כל הדתות. אזרחי מדגיש בהרצאותיו וחיבוריו האחרונים את הצורך "לנקות את היהדות" משלושה גורמים שאותם הוא מכנה "וירוסים של פוסט-טראומה שהשתלטו על התוכנה היהודית" ואותם הוא מגדיר:

גזענות והתנשאות על הגויים
ריחוק וניכור מהטבע
דיכוי היסוד הנשי ופחד מהארוס

לדבריו השורש לתופעות הפוסט-טראומטיות הללו טמון בפעולותיו של עזרא הסופר ומנהיגי שיבת ציון, אשר יצרו את "הדת היהודית" כתופעה תרבותית שונה ומובחנת מתוך המצע העברי הקדום. אזרחי מבקש לדבריו להחיות את אותו מצע רחב של אפשרויות ממנו צמחה היהדות, ובדיאלוג חי עם מצב העולם והאדם במאה ה21 לאפשר צמיחה אורגנית של דרך חיים עברית שאיננה לוקה באותם "שלושה וירוסים".

הקמת "נביעה - האקדמיה העברית של הרוח"

בשנת 2011 הקים אזרחי עם שמואל שאול את המרכז הלימודי והחווייתי "נביעה - האקדמיה העברית של הרוח". מטרתו של המרכז היא "לתת כלים ולהעניק השראה לכל אחד ואחת מן הלומדים והלומדות בו לגלות את הנביעה האישית, האלוהית, הקדושה, האותנטית והאינטימית שבנשמתם". במרכז מלמדים בין היתר השופט שלמה שוהם שהיה נציב הדורות הבאים בכנסת, הפסיכולוג ד"ר מיכה אנקורי והמוזיקאי יאיר דלאל.

מתוהו ממש

מתוהו ממש הוא אלבום השירים הראשון של אזרחי. הוא יצא באפריל 2011, שבוע לפני פסח תשע"א. הקלטת האלבום נעשתה מול קהל באולפן. האמן יאיר דלאל מנגן בדיסק של אזרחי בכינור ובעוד, לצד מוזיקאים נוספים מתלמידיו.

האלבום כולל שירים וקטעים אינסטרומנטלים, כולם מלחנים של אזרחי. מילות השירים הן בחלקן פרי עטו של אזרחי, ובמקרים אחרים מבוססות על התנ"ך, ספר הזהר ועוד.

סדר השירים

המקום אליו אנו הולכים (מילים: יעקב פרנק)
מי זאת עולה מן המדבר (שיר השירים, פרקים ג', ו' ו-ח')
שחר על ים המלח
יצר מתוהו ממש (מספר יצירה)
טיול בסודות הבריאה (מילים: אזרחי, לחן קירטן הינדי מסורתי, בנוסח קרישנא דאס)
מקדש (מילים: אזרחי)
מעבר למילים (מילים: אזרחי, בפרפרזה על ג'לאל א-דין רומי)
וארשתיך לי (מילים: אזרחי)
חצות
שבחא דעתיקא (מספר הזהר)

ספריו

"עולמות הספק" על ודאות ואי ודאות בחויה הדתית, הוצאת "אולפני בראשית", בת עין (1994)
"הישן יתחדש והחדש יתקדש", יחד עם ד"ר יצחק חיות-מן, הוצאת "האקדמיה לירושלים", י-ם (1997)
"דרכים של עוצמה" פירוש על סיפור מאת רבי נחמן מברסלב, הוצאת "אולפני בראשית", מצוקי דרגות, מדבר יהודה (2003)
"קלפי מעשיות ברסלב" פיתוח קלפים לעבודה פנימית המבוססים על סיפורים של רבי נחמן מברסלב, הוצאת "אולפני בראשית", מצוקי דרגות, מדבר יהודה (2003)
"בסוד לויתן", נכתב עם ד"ר מיכה אנקורי. עיון מיתולוגי פסיכולוגי במחשבת ישראל, מודן הוצאה לאור, (2004)
"מי מפחד מלילית", מודן הוצאה לאור, (2005). (על חלקו של מרדכי גפני בספר - ראו את דברי אזרחי באתר שלו [2]).
"ארבעה עולמות באהבה - על התפתחות התרגול הרוחני-מיני בארבעת העולמות של הקבלה", הוצאת בית הספר "הגן", בית אורן (2010)

אזרחי משתתף גם בהוצאתם לאור של ספריו של דיוויד דיידה בעברית:

דיוויד דיידה, "לילות פרא", בתרגום אוהד אזרחי, הוצאת דופן, כרכור (2007)
דיוויד דיידה, "דרך גבר", בתרגום טלי אלוהב, עריכה אוהד אזרחי, הוצאת דופן, כרכור (2007)

קישורים חיצוניים

יאיר שלג, משנה מקום, באתר הארץ, 28 באפריל 2005
בית הספר לאהבה וקבלה KabaLove של אזרחי
נביעה - האקדמ>יה העברית של הרוח האוניברסאלית, מייסודו של אזרחי
האלבום "מתהו ממש" עם שיריו של אזרחי, להאזנה ברשת

מאמריו

"אקו-כשרות" על הקשר בין יהדות וסביבה.
"הפדרציה של המזרח התיכון" - חזונו של אזרחי לביטול מדינות הלאום.
אל תשבו שבעה על לסביות: אוהד אזרחי משיב לרב פרומן, nrg
"בתר לי כבשה" - האם ניתן לאכול בשר באופן נאור?
"אהבה, חופש וקידוש לשבת" - האם אהבה וחופש יכולים לדור בכפיפה אחת?
"עכשיו הזמן" - על מעגל השנה העברי, ומשמעות ט"ו בשבט.
"טנטרה דור 3" - מה בין ריצוי לשירות מאהבה?
"למה לך עוד שנה? - על משמעות ראש השנה.
"סוד השעיר לעזאזל" - על סוד הכפרה של יום כיפור וההשתחררות מרגשות אשם, שגם הם תופעה של האגו.
"מעבר לסף התשוקה", מאמר בספר שיחות עם היצר הרע, עורך אסא קידר, הוצאת ידיעות אחרונות, ת"א, (2007).

@@ שורה 13: / שורה 13: @@
 ===עזיבת העולם האורתודוקסי===
-בסוף שנות התשעים, כאשר שימש כמורה לחסידות וקבלה בישיבות מחוגי הציונות הדתית (כמו [[ישיבת שיח יצחק]], [[ישיבת ההסדר עתניאל]], [[ישיבת ההסדר ירוחם]], [[מדרשת לינדנבאום]], בית שולמית) קרא אזרחי ליתר פתיחות של היהדות כלפי השפעה בין דתית, בפרט זו הבאה מדתות המזרח, וליתר פתיחות בתחום המיני, דבר שעורר עליו מחלוקות רבות וגרם להוצאתו מן הקונצנזוס הרבני. אזרחי טען כי על פי ההלכה עצמה אין הכרח להימנעות מ[[יחסי מין]] לפני הנישואין, ושניתן לעשות זאת במסגרת של ההיתר ההלכתי של [[פילגש]]ות, הניתנת להבנה כיחסי חברות הנהוגים כיום בין בני זוג שאינם נשואים. הוא טען כי המצב בו בני הישיבות מגיעים לבגרות מינית בגילאי העשרה, אך אינם מורשים לקיים כל מגע של קרבה בין המינים לפני החתונה, שמתרחשת בגיל מבוגר יותר איננו מצב בריא, ואין בו משום [[צניעות]]. בעקבות מאמר שכתב על כך [[יאיר שלג]] ב[[כל העיר]] התבקש אזרחי על ידי רבני [[ישיבת שיח יצחק]] שבה לימד לחזור בו בפומבי או לעזוב את הישיבה. אזרחי בחר בתגובה להודיע על פרישתו מהעולם האורתודוקסי והצטרפותו לחוגי [[היהדות המתחדשת]] ב[[ארצות הברית]], בראשותו של רבי [[זלמן שכטר שלומי]], שאף הסמיך את אזרחי כרבי ומורה הוראה בשלשלת ההוראה שלו.
+בסוף שנות התשעים, כאשר שימש כמורה לחסידות וקבלה בישיבות מחוגי הציונות הדתית (כמו [[ישיבת שיח יצחק]], [[ישיבת ההסדר עתניאל]], [[ישיבת ההסדר ירוחם]], [[מדרשת לינדנבאום]], בית שולמית) קרא אזרחי ליתר פתיחות של היהדות כלפי השפעה בין דתית, בפרט זו הבאה מדתות המזרח, וליתר פתיחות בתחום המיני, דבר שעורר עליו מחלוקות רבות וגרם להוצאתו מן הקונצנזוס הרבני. אזרחי טען כי על פי ההלכה עצמה אין הכרח להימנעות מ[[יחסי מין]] לפני הנישואין, ושניתן לעשות זאת במסגרת של ההיתר ההלכתי של [[פילגש]]ות, הניתנת להבנה כיחסי חברות הנהוגים כיום בין בני זוג שאינם נשואים. הוא טען כי המצב בו בני הישיבות מגיעים לבגרות מינית בגילאי העשרה, אך אינם מורשים לקיים כל מגע של קרבה בין המינים לפני החתונה, שמתרחשת בגיל מבוגר יותר איננו מצב בריא, ואין בו משום [[צניעות]]. בעקבות מאמר שכתב על כך [[יאיר שלג]] ב[[כל העיר]] התבקש אזרחי על ידי רבני [[ישיבת שיח יצחק]] שבה לימד לחזור בו בפומבי או לעזוב את הישיבה. אזרחי בחר בתגובה להודיע על פרישתו מהעולם האורתודוקסי והצטרפותו לחוגי [[היהדות המתחדשת]] ב[[ארצות הברית]], בראשותו של רבי [[שניאור זלמן שכטר]], שאף הסמיך את אזרחי כרבי ומורה הוראה בשלשלת ההוראה שלו.
 אזרחי החל להעביר שיעורים לציבור החילוני, והצטרף למכון מיל"ה ב[[ירושלים]], שאותו ניהל [[מרדכי גפני]]. במכון מיל"ה לימד אזרחי ועסק במחקר מקורות בתחום היחס לעבודה עם הגוף ולריקוד במחשבה היהודית לדורותיה. כאשר פוטר גפני ממכון מיל"ה פרש איתו אזרחי כאות סולידריות, ואף עזר לו לכתוב את התוכן לתכניות הטלוויזיה "תחת גפנו", אולם לאחר מספר שנים של שיתוף פעולה רעיוני עם גפני פרש אזרחי מהשותפות.