מיכאל קליינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכאל קליינר
לידה 4 באפריל 1948 (בן 75)
מינכן, אזורי הכיבוש בגרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1951
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד, גשר, חרות - התנועה הלאומית
סיעה הליכוד, הליכוד-גשר-צומת, חרות, האיחוד הלאומי
חבר הכנסת
19 בינואר 198213 באוגוסט 1984
(שנתיים ו־29 שבועות)
6 בדצמבר 198813 ביולי 1992
(3 שנים ו־31 שבועות)
17 ביוני 199617 בפברואר 2003
(6 שנים ו־35 שבועות)
כנסות 10, 12, 1415
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכאל קליינר (נולד ב-4 באפריל 1948) הוא משפטן וחבר הכנסת לשעבר ונשיא בית הדין של הליכוד החל מיולי 2013.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליינר נולד במינכן, גרמניה בשם מנחם מנדל[1], ועלה לישראל בשנת 1951. לאחר שירותו הצבאי בחיל המודיעין, למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב והוסמך כעורך דין. בעת לימודיו כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. לאחר לימודיו שמש כחבר במועצת עיריית תל אביב ותיפקד כיו"ר צעירי תנועת החרות. לאחר מכן מונה למנכ"ל המחלקה לחינוך יהודי בגולה בסוכנות היהודית.

בבחירות לכנסת העשירית שובץ ברשימת הליכוד לכנסת במקום ה-49. בבחירות אלו זכה הליכוד ב-48 מנדטים, ובמהלך הקדנציה בשנת 1982, עם התפטרותו של משה ארנס מהכנסת, נכנס קליינר לכנסת. במהלך כהונתו בכנסת העשירית היה חבר בוועדת הכלכלה, ועדת חוקה, חוק ומשפט וועדת העלייה והקליטה. בכנסת ה-11 לא שימש קליינר כח"כ. הוא מונה על ידי שר הבינוי והשיכון, דוד לוי, ליו"ר חברת עמידר, וחזר לכנסת כחודש לאחר תחילת כהונתה של הכנסת ה-12 בעקבות פטירתו של חבר הכנסת יגאל כהן. בכנסת ה-12 שימש כיו"ר ועדת העלייה והקליטה.

כאשר דוד לוי הקים את מפלגת גשר, חבר אליו קליינר, ובמסגרת ההסכם עם בנימין נתניהו לקראת הבחירות לכנסת ה-14 ניתן לו אחד מחמשת המקומות ברשימת הליכוד ששוריינו ל"גשר", והוא נבחר לכנסת ה-14. בכנסת זו היה חבר בוועדת הכספים ובוועדת העלייה והקליטה. קליינר טען שחבר לדוד לוי כיוון שנחשב לאיש ימין מובהק, אחד מהחישוקאים שהתנגדו להליכת יצחק שמיר לועידת מדריד.

במהלך הכנסת ה-14 שימש קליינר כיו"ר שדולת חזית ארץ ישראל בכנסת והוביל מהלכים פוליטיים ומאבק פרלמנטרי וחוץ-פרלמנטרי לעצירת הסכם חברון והסכם ואי. במסגרת המאבקים שהוביל כיו"ר חזית ארץ ישראל בכנסת: הקמת שכונת הר חומה בירושלים, הקמת שכונת מעלה הזיתים (ראס אל עמוד) והפלת ממשלת נתניהו בגין מימוש הסכם ואי שכללו נסיגה מ-13% משטחי יהודה ושומרון.

בשנת 1997, במהלך כהונת הכנסת הארבע-עשרה, פרש קליינר יחד עם זאב בנימין בגין ודוד ראם מהליכוד, ויחד אתם הקים את חרות - התנועה הלאומית. בבחירות לכנסת ה-15 רץ עם חרות במסגרת האיחוד הלאומי, ולאחר כישלון הרשימה (שזכתה ב-4 מנדטים), שבעקבותיה פרש בני בגין מהכנסת, נבחר ליו"ר חרות. במהלך הקדנציה פרשה סיעת חרות מהאיחוד הלאומי.

קליינר הוביל שלושה מאבקים מרכזיים בכנסת ה-15:

  • מאבק להתניית האזרחות הישראלית בנאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית.
  • מאבק להשבת כספי הפוליסות של יהודים שנספו בשואה לצאצאיהם ויורשיהם. במסגרת זו יזם את הקמת קרן ג'נרלי שהחזירה מיליוני שקלים ליהודים בארץ ובעולם והיה שותף למאבק רחב יותר שהביא להקמתה של קרן כספית משותפת לחברות הביטוח שהחזירה כספים לצאצאי קורבנות השואה ועוסקת בהקמת מפעלי הנצחה.
  • בכנסת הזו התמנה קליינר ליו"ר הלובי הפרלמנטרי לשחרור יונתן פולארד, והוא החל במסע ציבורי לשחרורו מהכלא בארצות הברית. מסע זה הגיע לשיאו כאשר לפני הבחירות לכנסת ה-16 הציע קליינר לפולארד את המקום הראשון ברשימת חרות לכנסת, ופולארד דחה את ההצעה מכיוון שחשש שהיענות לה תטרפד הליך משפטי שקידם בארצות הברית ובו תלה תקוות רבות לשחרורו (שהתבדו מאוחר יותר).

קליינר חבר לברוך מרזל לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה, במטרה למשוך את קולות הימין הרדיקלי, אולם רשימתו לא עברה את אחוז החסימה. גם בבחירות לכנסת השבע עשרה התמודד קליינר בראש מפלגת חירות, כאשר הוא מקדם את רעיון הטרנספר, אך הפעם בנפרד ממרזל ועם אמצעים כספיים דלים ביותר, והוא קיבל מספר לא משמעותי של קולות. לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה (2009) חזר לליכוד, התמודד בבחירות המקדימות והוצב במקום ה-48 ברשימתה לכנסת. ביולי 2013 נבחר קליינר לנשיא בית הדין של הליכוד[2].

מחוץ לעיסוקיו הפוליטיים, כיהן בין השנים 19861988 כיו"ר מועצת המנהלים של חברת עמידר, בין השנים 19921996 כיו"ר בנק כרמל, כיו"ר דירקטוריון חברת הנדל"ן אאורה השקעות וכן פעל במשרד עורכי הדין שהקים[3].

בנו, פעיל הימין הקיצוני גלעד קליינר, נעצר באוגוסט 2015 בשל הבעת תמיכה בפיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים, וכן בסיפוקו ממותה של הנערה שירה בנקי שנדקרה במצעד. לאחר מכן התנצל, הביע סלידה ממעשיו של שליסל וטען כי לא חשב פעמיים לפני שכתב פוסט תמיכה במעשה הרצח[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאל קליינר בוויקישיתוף

ממאמריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בארכיון האינטרנט
  2. ^ נשיא בית הדין קליינר מיכאל, 1 ביולי 2013, באתר ליכודניק.
  3. ^ אביב לוי, ‏אאורה שוב נתבעת בגין הפרויקט במנהטן, באתר גלובס, 24 בפברואר 2015
  4. ^ תמיר סטיינמן, ‏"שמח שהיא מתה": גלעד קליינר נעצר שוב, באתר ‏מאקו‏, 3 באוגוסט 2015