זאב בנימין בגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאב בנימין בגין
B Z Begin.JPG
תאריך לידה 1 במרץ 1943 (בן 72)
תאריך לידה עברי כ"ד באדר א' ה'תש"ג
חבר הכנסת
ממשלות 27, 32, 34
כנסות 12 -14, 18, 20
סיעה הליכוד, הליכוד-גשר-צומת, חירות - התנועה הלאומית
תפקידים בולטים

זאב בנימין (בני) בגין (נולד ב-1 במרץ 1943) הוא חבר הכנסת מטעם הליכוד ושר לשעבר. גאולוג במקצועו ובעברו היה ראש המכון הגיאולוגי לישראל.

כיהן בממשלות ישראל כשר המדע, שר בלי תיק וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. בנו של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני בגין בילדותו עם הוריו, עת אביו היה מפקד האצ"ל והסווה עצמו כרב

בני בגין נולד בירושלים, בן לעליזה לבית ארנולד ולמנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל. בעת לידתו היה אביו חייל בצבא אנדרס, וזמן קצר לאחר מכן ירד למחתרת והיה למפקד האצ"ל. המשפחה נדדה ממקום למקום כדי להסוות את זהות אבי המשפחה.

בני בגין סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני ה' בתל אביב[1]. בין השנים 19601962 שירת בצה"ל בחיל השריון. הוא חזר לשרות קבע בין השנים 19751976. למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית והוסמך במקצוע זה. בשנת 1978 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת המדינה של קולורדו שבארצות הברית (Colorado State University). ברוב שנות עבודתו כגאולוג עבד במכון הגיאולוגי.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגין בדיון עם עמית סגל וידידיה שטרן

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, בשנת 1988, הוצב על ידי מרכז הליכוד במקום ה-13 ברשימת המפלגה לכנסת, וכיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד. שימש כחבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת חוקה, חוק ומשפט ובוועדת האתיקה.

נבחר בשנית לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992, במקום השביעי ברשימת הליכוד והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון. ב-1993, בהתמודדות הפתוחה (לחברי המפלגה) הראשונה על מנהיגות הליכוד, התמודד בגין מול בנימין נתניהו, דוד לוי, ומשה קצב. מערכת הבחירות הייתה סוערת, ובסיומה זכה נתניהו ברוב גדול (52%) כשאחריו לוי (עם 26% מהקולות), בגין (עם 16% מהקולות) וקצב (6% בלבד).

בגין היה אחד המתנגדים הבולטים להסכמי אוסלו וטען בעקביות שמדובר במעשה הונאה מצד יאסר ערפאת. בעקבות הבחירות של שנת 1996 ועליית הליכוד (בו הוצב שוב במקום השביעי ברשימה, אולם החמישי מבין חברי הליכוד ברשימה המשותפת עם גשר וצומת) לשלטון, בראשותו של נתניהו, נבחר לכנסת ומונה לשר המדע בממשלת ישראל העשרים ושבע.

ב־16 בינואר 1997, בעקבות החלטת הממשלה לאשר את הסכם חברון, פרש בגין מהממשלה. לאחר שורה של חיכוכים אידאולוגים עם בנימין נתניהו, ראש הליכוד וראש הממשלה, על התהליך המדיני עם הפלסטינים, ולאחר אישור הסכם ואי, פרש בגין מהליכוד והקים סיעה חדשה בשם חרות - התנועה הלאומית יחד עם מיכאל קליינר ודוד ראם.

בבחירות לכנסת ה-15 (מאי 99) התמודדה "חרות" ברשימה משותפת בשם האיחוד הלאומי עם "תקומה" ו"מולדת". בגין החליט להתמודד לראשות הממשלה למרות התנגדות רחבעם זאבי ממולדת, אולם פרש לפני הבחירות, לאחר שיצחק מרדכי הסיר את מועמדותו. בעקבות מספר המנדטים המצומצם שקיבלה תנועתו בבחירות פרש בגין מהחיים הפוליטיים בציינו שהוא נשאר "איש ציבור ללא ציבור".

בגין המשיך לפרסם מאמרים בענייני השעה. ב-2002 פרסם מאמר ב"הארץ" (6.9.2002) ובו אוסף ציטוטים של ההנהגה הפלסטינית שלטענתו מוכיחים שהסכמי אוסלו היו תרמית מהצד הפלסטיני.

שר בממשלת נתניהו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים חזר לעסוק בגאולוגיה, ובאמצע 2005 מונה לראש המכון הגיאולוגי לישראל.

ב-2 בנובמבר 2008 הודיע בגין לשר התשתיות הלאומיות, בנימין בן אליעזר, כי הוא מתפטר מתפקידו במכון הגאולוגי, בעקבות החלטתו לחזור לחיים הפוליטיים ולהתמודד על מקום ברשימת הליכוד, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה[2]. ב-4 בנובמבר 2008 כינס בגין מסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, ובה הודיע רשמית על התמודדותו בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו זכה ב-30,918 קולות שהם כ-63.8% מהקולות, ומוקם במקום ה-5 ברשימה. נבחר לכנסת ה-18 ומונה לשר בלי תיק בממשלה ה-32, כשהוא מכהן כחבר בקבינט הביטחוני וב"שמיניה" של ראש הממשלה נתניהו. בכהונתו זו עורר בגין את רוגזם של אנשי ימין, כאשר יחד עם ידידו, השר דן מרידור, הביע התנגדות להצעות חוק שנתפסו בעיניו כפוגעות בזכויות המיעוט, ומטילות הגבלות על פעילות ארגוני שמאל ועל חופש הביטוי. בגין תמך בהקפאת הבנייה בשטחי יהודה ושומרון, שהממשלה נאלצה להחליט עליה בלחץ מצד ארצות הברית.

בנובמבר 2012 התמודד בבחירות המקדימות בליכוד לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, ונדחק למקום לא ריאלי.

שובו לחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2015 חזר לפעילות במפלגת הליכוד, לאחר ששוריין במקום ה-11 ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת העשרים על ידי ראש המפלגה בנימין נתניהו, ונבחר לכנסת[3]. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 במאי 2015 מונה לשר בלי תיק אך התפטר מהתפקיד כעבור כשבועיים וחזר לכהן כחבר הכנסת‏[4] משמש כחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי ובוועדת הפנים והגנת הסביבה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגין נשוי לרות, אותה הכיר בעת שירותו הצבאי ואב לשישה ילדים. בנו, רב סרן יונתן בגין, טייס F-16 בחיל האוויר, נהרג בתאונת אימונים ב-27 במרץ 2000.‏‏ בנו אבינדב בגין הוא פעיל חברתי וסופר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קווי עימות הוצאת ידיעות אחרונות 1993 - אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1988–1992. הוצא לקראת התמודדותו על ראשות הליכוד.
  • סיפור עצוב הוצאת ידיעות אחרונות 2000 - אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1993–1999.
  • כי לא נראה את עזקה הוצאת יד יצחק בן צבי 2000 - על מכתבי לכיש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה, שר החוץ, שר הבריאות, שר התקשורת, והשר לשיתוף פעולה אזורי בנימין נתניהו

שר הביטחון משה יעלוןשר האוצר משה כחלוןהשר לנושאים אסטרטגיים והשר לביטחון פנים גלעד ארדןשרת המשפטים איילת שקדשר הפנים סילבן שלוםהשר לתשתיות לאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץשר הכלכלה, והשר לפיתוח הנגב והגליל אריה דרעישר החינוך, ושר התפוצות נפתלי בנטהשר להגנת הסביבה אבי גבאישר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץשר העלייה והקליטה זאב אלקיןהשרה לשוויון חברתי גילה גמליאלשר התיירות יריב לויןשר הבינוי יואב גלנטשר התחבורה והבטיחות בדרכים, והשר לענייני מודיעין ישראל כ"ץשרת התרבות והספורט מירי רגבשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאלהשר לשירותי דת דוד אזולאישר בלי תיק אופיר אקוניס
Emblem of Israel.svg
שרי המדע בממשלת ישראל

יובל נאמןגדעון פתעזר ויצמןיובל נאמןאמנון רובינשטייןשמעון שטריתשולמית אלוניזאב בנימין בגיןבנימין נתניהומיכאל איתןסילבן שלוםאהוד ברקמתן וילנאיאליעזר זנדברגאילן שלגיויקטור בריילובסקימתן וילנאירוני בר-אוןאופיר פינס-פזיולי תמיר (מ"מ) • ראלב מג'אדלהדניאל הרשקוביץיעקב פריבנימין נתניהודני דנון