מיכה בר-עם

מיכה בר-עם
לידה	26 באוגוסט 1930 (בן 94); ברלין, רפובליקת ויימאר
תאריך עלייה	1936
לאום	ישראלי
תחום יצירה	צילום עיתונות
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2000); פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום (1993); יקיר רמת גן (2000) ;
	www.michabaram.com

מיכה בר-עם (נולד ב-26 באוגוסט 1930) הוא צלם ישראלי, מקים המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות, חבר סוכנות מגנום וחתן פרס ישראל לצילום (2000).

ביוגרפיה

נולד בשם מיכאל שמואל אנגוּלי ב-1930 בברלין, בירת גרמניה וגדל בעיר אולם. אביו היה בעל נטיות ציוניות ותכנן כבר בתחילת שנות ה-30 לעזוב את גרמניה. בשנת 1936, בתקופת גרמניה הנאצית, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. בחיפה הקימו הוריו מפעל לקרח בעיר התחתית, שנשרף ב-1938, במהלך המרד הערבי הגדול. בגיל 13 עברת את שמו לבר-עם^[1] ובנעוריו היה פעיל ב"הגנה". בשנת 1948, בעת מלחמת העצמאות, התגייס לחטיבת הראל של הפלמ"ח ולחם בהרי ירושלים ובנגב.

היה ממייסדי קיבוץ מלכיה (1949) ואחר כך מראשוני חברי גשר הזיו. בקיבוץ עבד כמסגר וכרתך ושם החל לצלם את חיי הקיבוץ במצלמות ששאל מחברים. את התמונות שצילם פיתח בעצמו ומכר לחברים וב-1953 זכה לרכוש לעצמו מצלמת "לייקה".

בשנת 1956, באמתלה של חבר צוות הווי, הצטרף לכוחות הלוחמים במבצע קדש, ותיעד את המלחמה ואת נופי סיני. התוצאה הייתה ספרו הראשון, "נופי סיני", שהקנה לו פרסום, ובזכותו התקבל בשנת 1957 כצלם לעיתון צה"ל, "במחנה", שם עבד כשמונה שנים. בשנת 1961 התבקש לכסות את משפט אייכמן, שנערך אז בישראל.

בשנות ה-60 צילם ואצר יחד עם קורנל קאפה (אחיו הצעיר של הצלם רוברט) מספר תערוכות וכן הוציא לאור כמה ספרים, בהם Israel: The Reality. ב-1967 סיקר את מלחמת ששת הימים. ב-1968 נתקבל כחבר סוכנות מגנום, ובמקביל התמנה לצלם "הניו יורק טיימס" במזרח התיכון, תפקיד שבו כיהן כעשרים וחמש שנה.

ב-1977 הקים את המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות ושימש כאוצר ראשי לצילום עד 1992.

תצלומיו של בר-עם כלולים באוספי חשובי המוזיאונים בעולם וכן באוספים פרטיים נבחרים.

בר-עם נשוי לציירת והפסלת ארנה בר-עם. ארנה, רעייתו, היא ילידת קבוצת כנרת ורקדנית בעברה. השניים הכירו לראשונה במחנה נוער ברמת יוחנן, שם שימש בר־עם כמדריך. היא הייתה אז בוגרת כיתה ח', בת 14 והוא בן 21. לזוג שלושה בנים: אהוביה, בנה של ארנה מנישואיה הראשונים, מומחה לספרות יוונית עתיקה ופרופסור בדבלין; ברק (אמן), ונמרוד (פילוסוף). בני הזוג מתגוררים בשכונת רמת חן שברמת גן.

בשנת 2022 זכה הסרט אודותיו "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר־עם" בשלושה פרסים בפסטיבל דוקאביב.^[2]

גלריה

בדרך למקלחת, האחזות לכיש (1955)
שרידי הקומזיץ בחדרי, גשר הזיו (1955)

פרסים והוקרה

1959 – הפרס הראשון בתחרות הצילום על-שם רוברט קאפה ודוד סימור.
1993 – פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום
2000 (תש"ס) – פרס ישראל לצילום. מנימוקי השופטים: "מפעלו הנרחב והיוצא-דופן של מיכה בר-עם כצלם מתפרס על פני שנים ארוכות. עבודתו הייחודית מלווה את תולדותיה של המדינה והתהוותה ומשקפת בעוצמה וברגישות פרקים במלחמות ישראל. במשך שנות פעילותו כיוצר הצליח מיכה בר-עם להתמודד עם זיהוי הרוח הישראלית, והוא מבטא את התרבות הישראלית לעומקה כתרבות בעלת אתגרים רוחניים ואנושיים ובכך תורם להבנה מעמיקה של החיים בישראל".
2000 – יקיר רמת גן.

לקריאה נוספת

מיכה בר-עם - קו מפריד: תצלומים ממלחמת יום הכיפורים, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2013 (ספר תערוכה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכה בר-עם בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מיכה בר-עם (באנגלית)
מיכה בר-עם, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
מיכה בר-עם, באתר פרס ישראל
הדף של מיכה בר-עם בסוכנות הצילומים מגנום (באנגלית)
נעה ברק, ידיים מככבות בצילומיו של בר-עם, באתר nrg‏, 22 במרץ 2009
דליה קרפל, מיכה בר-עם לא מפסיק לצלם את ישראל, גם כשהמצלמה נגמרת, באתר הארץ, 1 באפריל 2011
רועי כ"ץ, מיכה בר-עם בתוכנית "תעודת עיתונאי" ברדיו תל אביב, 22 בנובמבר 2013
עופר אדרת, כך התגנב הצלם מיכה בר-עם לפגישת בן גוריון-אדנאואר, באתר הארץ, 22 באפריל 2015
יואב גינאי משוחח עם מיכה בר-עם בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
יריב פלג, בצלמו, באתר ישראל היום, 11 באפריל 2019
נעמה ריבה, מיכה ואורנה בר-עם, הזוג שתיעד את תולדות המדינה, באתר הארץ, 9 ביוני 2022
מיכה בר-עם, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מיכה בר-עם, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ בילקוט הפרסומים פורסם שינוי השם ב-25 במרץ 1954
^ נירית אנדרמן, "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר־עם": דיוקן מרתק של צלם מלחמה, באתר הארץ, 29 במאי 2022

[1] בילקוט הפרסומים פורסם שינוי השם ב-25 במרץ 1954

[2] נירית אנדרמן, "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר־עם": דיוקן מרתק של צלם מלחמה, באתר הארץ, 29 במאי 2022

[1]

[2]

זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול	זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור	יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול	זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות	דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב	יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות	בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום	דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית	יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)