הפרעה דו-קוטבית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏לקריאה נוספת: הכנסתי הרבה ספרים לקריאה נוספת
השלמת תהליך כתיבה ועידכון
שורה 147: שורה 147:
* כ 14% ממי שאובחנו עם הפרעה דו קוטבית מסוג 2 יפתחו במהלך חייהם הפרעת אכילה (ברוב המקרים Binge Eating Disorder, ובמידה פחותה [[אנורקסיה נרבוזה|אנורקסיה נברוזה]] ו[[בולימיה נרבוזה|בולמיה נברוזה]].<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Susan L. McElroy, Scott Crow, Thomas J. Blom, Joanna M. Biernacka|שם=Prevalence and correlates of DSM-5 eating disorders in patients with bipolar disorder|כתב עת=Journal of Affective Disorders|כרך=191|עמ=216–221|שנת הוצאה=2016-02-01|doi=10.1016/j.jad.2015.11.010|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S016503271530519X}}</ref>
* כ 14% ממי שאובחנו עם הפרעה דו קוטבית מסוג 2 יפתחו במהלך חייהם הפרעת אכילה (ברוב המקרים Binge Eating Disorder, ובמידה פחותה [[אנורקסיה נרבוזה|אנורקסיה נברוזה]] ו[[בולימיה נרבוזה|בולמיה נברוזה]].<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Susan L. McElroy, Scott Crow, Thomas J. Blom, Joanna M. Biernacka|שם=Prevalence and correlates of DSM-5 eating disorders in patients with bipolar disorder|כתב עת=Journal of Affective Disorders|כרך=191|עמ=216–221|שנת הוצאה=2016-02-01|doi=10.1016/j.jad.2015.11.010|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S016503271530519X}}</ref>
* סכנת [[אובדנות]]: כשליש מהאנשים שאובחנו עם הפרעה דו קוטבית מסוג II מדווחים על כך שניסו להתאבד. שיעור ההתאבדות דומה לזה שבסוג I והוא גבוה יותר מאשר בדיכאון מז'ורי, כיוון שהאדם עם הפרעה דו קוטבית נמצא זמן רב יותר במצב של אפיזודה פעילה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=K Mikael Holma, Jari Haukka, Kirsi Suominen, Hanna M Valtonen|שם=Differences in incidence of suicide attempts between bipolar I and II disorders and major depressive disorder|כתב עת=Bipolar Disorders|כרך=16|עמ=652–661|שנת הוצאה=2014-09-01|doi=10.1111/bdi.12195|קישור=http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bdi.12195/abstract}}</ref>.
* סכנת [[אובדנות]]: כשליש מהאנשים שאובחנו עם הפרעה דו קוטבית מסוג II מדווחים על כך שניסו להתאבד. שיעור ההתאבדות דומה לזה שבסוג I והוא גבוה יותר מאשר בדיכאון מז'ורי, כיוון שהאדם עם הפרעה דו קוטבית נמצא זמן רב יותר במצב של אפיזודה פעילה<ref>{{צ-מאמר|מחבר=K Mikael Holma, Jari Haukka, Kirsi Suominen, Hanna M Valtonen|שם=Differences in incidence of suicide attempts between bipolar I and II disorders and major depressive disorder|כתב עת=Bipolar Disorders|כרך=16|עמ=652–661|שנת הוצאה=2014-09-01|doi=10.1111/bdi.12195|קישור=http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/bdi.12195/abstract}}</ref>.

== אבחנה מבדלת ==


==מחקר==
==מחקר==
הפרעה דו קוטבית לסוגיה היא הפרעה שזוכה לכמות רבה של מחקר מגוון מאד. להלן שני כיוונים מתוך כיווני מחקר רבים הפעילים כיום
===מחקרים נוירוכימיים===
גילוי ה[[ליתיום]], [[יון]] פשוט בעל השפעה ניכרת על ייצוב מצב הרוח, העלה את האפשרות כי [[פתופיזיולוגיה]] ביולוגית פשוטה עשויה להימצא בהפרעה דו-קוטבית. תפיסה זו עשויה להוביל לממצאים ביולוגיים חשובים במחלות נפש אחרות ובהבנת התנהגות אנושית בכלל. עד שנת 2004 לא היה קיים מבחן ביולוגי לאבחנה ולזיהוי הפרעה פתופיזיולוגית ספציפית בקרב הלוקים בהפרעה. במחקרים מוקדמים נבחנו [[שתן]] ונוזל שדרתי במטרה לאתר ליקויים ב[[מטבוליזם|חילוף החומרים]] (איתור [[מטבוליט]]ים של [[מוליך עצבי|מוליכים עצביים]] מונואמיניים: [[נוראדרנלין]], [[סרוטונין]] ו[[דופמין]]). היה קשה לחזור על הממצאים במחקרים הבאים, וכאשר הצליחו לחזור אליהם, התברר שהממצאים היו משניים לפעילות היתר האופיינית למאניה ולתת הפעילות ואובדן המשקל האופייניים לדיכאון.


=== '''מחקרי גנום רחבים''': ===
טכניקות ל[[ניתוח נוירוכימי]] בנתיחה שלאחר המוות נמצאו בשנים האחרונות בעקבות פיתוח שיטות חדישות בתחום מאגרי מוחות. שיטות אלה כוללות סריקה מהירה של רקמת מערכת העצבים המרכזית. אולם יש קושי בהשגת מידע בנוגע למצבו הנפשי של החולה בעת המוות למרות השימוש בפרוטוקולים (כולל [[הסכמה מדעת]]), שכללו אבחנה והוציאו מהמחקר את החולים במחלות מערכתיות קשות. במקרים רבים לא ברור אם החולה היה נתון במצב דיכאוני, מאני או אותימי (מצב רוח יציב). בעלי ההפרעה שמתו בגיל מבוגר מבטאים פעמים רבות ליקויים נוירוכימיים שהם משניים למחלת המוח שממנה סבלו, כגון [[אלצהיימר]], או להשפעת הטיפול התרופתי. אלה שמתו בגיל צעיר יותר, מתו פעמים רבות בשל [[אובדנות]] כתוצאה מלחץ קיצוני שאינו קשור באבחנה הספציפית. ייתכן שהממצאים הספציפיים הניתנים לשחזור יותר מכל הם אלה של רייקובסקה (Rajkowska) ועמיתיו, שהעלו כאפשרות מצב של הפחתת הצפיפות העצבית הווגליאלית באזורי מוח קדמיים מסוימים, כפי שעולה מניתוחי [[פוסט מורטם]] של הלוקים בהפרעה.
תחום מחקר זה עוסק בשאלת התגובה לתרופות מייצבות, ובראשן ה[[ליתיום]], המהווה טיפול מניעתי נפוץ בהפרעה דו קוטבית. מטרת המחקר היא להבין מדוע אנשים מסוים מגיבים לליתיום ואחרים אינם מגיבים לסוג זה של טיפול תרופתי.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=J Song, S E Bergen, A Di Florio, R Karlsson|שם=Genome-wide association study identifies SESTD1 as a novel risk gene for lithium-responsive bipolar disorder|כתב עת=Molecular Psychiatry|כרך=21|עמ=1290–1297|שנת הוצאה=2016-09|doi=10.1038/mp.2015.165|קישור=http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4995544/}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Liping Hou, Sarah E. Bergen, Nirmala Akula, Jie Song|שם=Genome-wide association study of 40,000 individuals identifies two novel loci associated with bipolar disorder|כתב עת=Human Molecular Genetics|כרך=25|עמ=3383–3394|שנת הוצאה=2016-08-01|doi=10.1093/hmg/ddw181|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27329760}}</ref>

קיימים ממצאים נוירוכימיים עדכניים מגוונים במערכת העצבים המרכזית של חולים עם הפרעה דו-קוטבית. הממצאים של ליקויים במצב אאוטימי עשויים להיות החשובים ביותר, משום שיש להם הפוטנציאל לחשוף ליקויים שקדמו לביטוי התסמינים של המחלה. סמנים כאלה גם סביר פחות שיהיו ארטיפקטים (הסברים חלופיים לתסמינים) או שיהיו משניים לשינויים בפעילות החולה, שינה, תיאבון, ומשקל. עד שניתן יהיה לחזור על ממצאים אלה שוב ושוב ולהראות שהם אינם תלויים בשינויים בפעילות ובמשקל האופייניים למצב מאני או דיכאוני, לא נראה שיש מקום להניח שהתופעה הוגדרה. בהתחשב בקושי בחקר המוח בחולים חיים, השימוש בטיפול ספציפי כ"גשר פרמקולוגי" נותר אסטרטגיית מפתח בהבנת הנוירוכימיה של הפרעה דו-קוטבית. התפתחות גשר פרמקולוגי כזה מערבת את הבחירה של ליקויים נוירוכימיים מועמדים ובחינת הרלוונטיות שלהם תוך שימוש בהתערבות קלינית המבוססת על היפותיזה.


===הדמיה מוחית ומחקרים נוירואנטומיים===
===הדמיה מוחית ומחקרים נוירואנטומיים===
הסיבוכיות העולה בטכניקות למדידת ה[[אנטומיה]] והתפקוד של ה[[מוח]] האנושי עם השימוש בהדמיה מוחית לא נזנחה במחקר של הפרעה דו-קוטבית. אף ש[[טומוגרפיה ממוחשבת]] ו[[דימות תהודה מגנטית]] מוגבלים לממצאים מבניים בלבד, מדידת תפקוד מוחי ו-[[PET]] יכולים לספק מידע על התפקוד. רוב מחקרי הדימות בהפרעה דו-קוטבית הם בהיקף קטן, הן עקב העלות הגבוהה והן עקב הקושי הטכני בחקר חולים במצבים מאניים או דיכאוניים. היכולת לחזור על מחקרים בתחום זה היא נמוכה. דיווח מבטיח אחד הצביע על ירידה בנפח [[החומר האפור]] וירידה בזרימת הדם ב[[קליפת המוח]] הסבגנואלית [[אונה פרונטלית|פרה-פרונטלית]] בחולים עם תחלואה דו-קוטבית בהשוואה לאנשים ללא תחלואה זו. קליפת המוח הפרה-פרונטלית (קדם-מצחית) מוכרת כמעורבת בתגובות [[רגש]]יות, וה[[נוירוכימיה]] שלה מושפעת על ידי [[תרופות פסיכוטרופיות]].
הסיבוכיות העולה בטכניקות למדידת ה[[אנטומיה]] והתפקוד של ה[[מוח]] האנושי עם השימוש בהדמיה מוחית לא נזנחה במחקר של הפרעה דו-קוטבית. אף ש[[טומוגרפיה ממוחשבת]] ו[[דימות תהודה מגנטית]] מוגבלים לממצאים מבניים בלבד, מדידת תפקוד מוחי ו-[[PET]] ו-fMRI יכולים לספק מידע על התפקודים שונים כמו ויסות רגש <ref>{{צ-מאמר|מחבר=F. Corbalán, S. Beaulieu, J. L. Armony|שם=Emotion regulation in bipolar disorder type I: an fMRI study|כתב עת=Psychological Medicine|כרך=45|עמ=2521–2531|שנת הוצאה=2015/09|doi=10.1017/S0033291715000434|קישור=https://www.cambridge.org/core/journals/psychological-medicine/article/emotion-regulation-in-bipolar-disorder-type-i-an-fmri-study/6B831A7764DE42D30006F1A83A039359}}</ref> <ref>{{צ-מאמר|מחבר=F. Corbalán, S. Beaulieu, J. L. Armony|שם=Emotion regulation in bipolar disorder type I: an fMRI study|כתב עת=Psychological Medicine|כרך=45|עמ=2521–2531|שנת הוצאה=2015/09|doi=10.1017/S0033291715000434|קישור=https://www.cambridge.org/core/journals/psychological-medicine/article/emotion-regulation-in-bipolar-disorder-type-i-an-fmri-study/6B831A7764DE42D30006F1A83A039359}}</ref>ובכך לסייע להבין את האופן בו צדדים מסוימים של ההפרעה מתבטאים במוח. רוב מחקרי הדימות בהפרעה דו-קוטבית הם בהיקף קטן, הן עקב העלות הגבוהה והן עקב הקושי הטכני בחקר חולים במצבים מאניים או דיכאוניים. היכולת לחזור על מחקרים בתחום זה היא נמוכה. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Irene Alústiza, Joaquim Radua, Marta Pla, Raquel Martin|שם=Meta-analysis of functional magnetic resonance imaging studies of timing and cognitive control in schizophrenia and bipolar disorder: Evidence of a primary time deficit|כתב עת=Schizophrenia Research|שנת הוצאה=2017-02-04|doi=10.1016/j.schres.2017.01.039|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S092099641730052X}}</ref>


⚫
===טיפול===
כיום, לא דימות מוחי ולא מחקרים נוירוכימיים יכולים לספק תשובה משמעותית בנוגע לאבחנה של תחלואה דו-קוטבית. אף שהחיפוש אחר עדויות לליקויים במחקרי הדמיה מוחית נראה מבטיח, טרם נמצאו סימנים אבחנתיים בעלי רלוונטיות קלינית.
'''תרופות:''' הטיפול התרופתי בהפרעה דו קוטבית כולל שימוש במיצבי מצב רוח דוגמת ליתיום (לא מדובר ביסוד ליתיום בצורתו הטהורה אלא במלח ליתיום). חלק מהאנשים יטופל [[מייצבי מצב רוח|במייצב מצב-רוח]] אחר כמו [[קארבאמזפין|טגרטול]], ואחרים<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.themedical.co.il/Article.aspx?f=13&s=2&id=3176|הכותב=ד"ר צבי קירש, ד"ר אולגה קובלצ'וק-בן זקן|כותרת=TheMedical - אתר הרופאים של ישראל {{!}} לא רק ליתיום|אתר=www.themedical.co.il|תאריך=2012|תאריך_וידוא=2017-08-07}}</ref>. בנוסף עשוי הרפוא לרשום [[תרופות אנטי-פסיכוטיות|תרופות נוגדות פסיכוזה]] (אלה עשויות לסייע במניעה של התקפי [[מאניה]]). <ref>{{צ-מאמר|מחבר=GM Goodwin, PM Haddad, IN Ferrier, JK Aronson|שם=Evidence-based guidelines for treating bipolar disorder: Revised third edition recommendations from the British Association for Psychopharmacology|כתב עת=Journal of Psychopharmacology|כרך=30|עמ=495–553|שנת הוצאה=2016-06-01|doi=10.1177/0269881116636545|קישור=http://dx.doi.org/10.1177/0269881116636545}}</ref>


'''אשפוז:''' אשפוז עלול להדרש במצבים מסוימים בכל סוגי הגלים האופייניים להפרעה: מאניה היפומאניה או גל דיכאוני. במצבים קיצוניים של מאניה או דיכאון עם סכנה אובדנית, עלול להדרש אשפוז כפוי. <ref name=":3">{{קישור כללי|כתובת=http://www.clalit.co.il/he/medical/medical_diagnosis/Pages/bipolar_disorder.aspx|כותרת=מאניה דיפרסיה: איך מתמודדים עם הפרעה דו־קוטבית?|אתר=www.clalit.co.il|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2017-08-07}}</ref>
===מנגנון הפעולה של ליתיום ומייצבי מצב רוח אחרים===
[[ליתיום (תרופה)|ליתיום]] הוא בעל השפעות ביוכימיות וביולוגיות רבות, אף שחלקן מתרחשות רק בריכוזים רעילים. אחת הדרכים לתאר את השפעותיו הביולוגיות של ליתיום היא לבחון אותן בראי חקר המוח במחצית [[המאה ה-20]] ותחילת [[המאה ה-21]]. התפיסות באשר למוקד הפעילות המוחית השתנו בכ-50 שנים אלו; נראה כי לפי כל התפיסות, לליתיום יש השפעה מרכזית.


'''מעקב מרפאת'''י: רוב הזמן בו האדם אינו מאושפז. כדי לעקוב אחר הטיפול התרופתי, להעלות או להוריד מינון של תרופות,וכדי להפחית סיכון של תופעות לוואי שונות כמו תסמונת מטבולית<ref>{{צ-מאמר|מחבר=McElroy SL, Keck PE Jr|שם=Metabolic syndrome in bipolar disorder: a review with a focus on bipolar depression.|כתב עת=The Journal of clinical psychiatry|כרך=75|שנת הוצאה=2014/01|doi=10.4088/JCP.13r08634|קישור=http://europepmc.org/abstract/med/24502861}}</ref> קיים המעקב המרפאתי בו האדם נפגש עם פסיכיאטר מטפל בקהילה
ליתיום מונע הצטברות של [[cAMP]], אולי ברמה של [[חלבון G|חלבוני G]], הפועלים להעביר את אותות בין ה[[קולטן|קולטנים]] בתאים ובין האדנילט ציקלז. ליתיום עשוי לעשות רגולציה כלפי מטה של מערכת השליחים המשניים הקשורים ברצפטורים הנקשרים ל-cAMP. ליתיום מעכב פעילות האינוזיטול מונופוספטז, מה שגורם לירידה ברמות האינוזיטול, השפעה שיכולה לעשות רגולציה כלפי מטה של מערכות שליחים משניים הקשורות למעגל פוספטידילאינוזיטול. אף על פי ששתי פעילות פוטנציאליות אלו של ליתיום היו במוקד בעבר, אף אחת מהן לא הובילה לפיתוח מוצלח של תרופות חדשות. מנגנונים שהוצעו מאוחר יותר לפעילות של ליתיום כללו את העיכוב של GSK-3, העיכוב של קישור 5-HT לקולטנים 5-HT1B, השפעות על איסוף מחדש של [[גלוטמט]] לתאים ושחרורו, ועלייה ברמות חלבונים נוירופרוטקטיביים bcl-2. סביר שרק אחת מהשפעות ביוכימיות אלו היא אכן המנגנון שבו ליתיום משפיע על מצב הרוח. מכל מקום, נדרשת הבנה טובה יותר של הדרך שבה ליתיום עובד, כדי להציע בסיס הגיוני לפיתוח של תרופות חדשות.


'''טיפול רפואי לא תרופתי''': ישנו ניסיון מוצלח בטיפול במצבים מאניים באמצעות נזעי חשמל. טיפול כזה יכול להינתן למי שאינם מגיבים לשום טיפול אחר.<ref name=":3" /><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Kessler, U., Schoeyen, H. K., Andreassen, O. A., Eide, G. E., Malt, U. F., Oedegaard, K. J., ... & Vaaler, A. E|שם=The effect of electroconvulsive therapy on neurocognitive function in treatment-resistant bipolar disorder depression.|כתב עת=The Journal of clinical psychiatry|כרך=75(11),|עמ=1306-1313.|שנת הוצאה=2014|קישור=http://www.academia.edu/download/44469344/BinaryViewer.pdf}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=D. Delmonte, S. Brioschi, B. Barbini, R. Zanardi|שם=Manic switch in bipolar patients treated with electroconvulsive therapy for treatment-resistant depression: The experience at the mood disorder unit of Milan (Italy)|כתב עת=European Psychiatry|כרך=41|עמ=S768|שנת הוצאה=2017-04-01|doi=10.1016/j.eurpsy.2017.01.1448|קישור=http://www.europsy-journal.com/article/S0924-9338(17)31463-3/abstract}}</ref>
מייצבי מצב רוח פרט לליתיום כוללים תרופות אנטי-אפילפטיות (התקף [[כפיון|אפילפטי]]). פעילויות ביוכימיות רבות של תרופות אלה מערבות תעלות [[נתרן]] בתאים, המופעלות על ידי מתח, וחומצה אמינובוטירית. לוולפרואט יש מספר השפעות זהות לאלה של ליתיום, למשל הדיכוי של GSK-3 והעלייה ב-bcl-2. לאחרונה דיווחו חוקרים כי ליתיום, ולפרואט וקארבאמזפין הן בעלות השפעות משותפות על גדילה עצבית, והן הפיכות באמצעות אינוזיטול – ממצא העשוי לתמוך בהיפותיזה הקלאסית של ירידה ברמות אינוזיטול.


'''פסיכותרפיה''': ישנה עדות להצלחה של טיפול מבוסס [[קשיבות]] (מיינדפולנס)<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Victoria L Ives-Deliperi, Fleur Howells, Dan J. Stein, Ernesta M. Meintjes|שם=The effects of mindfulness-based cognitive therapy in patients with bipolar disorder: A controlled functional MRI investigation|כתב עת=Journal of Affective Disorders|כרך=150|עמ=1152–1157|שנת הוצאה=2013-09-25|doi=10.1016/j.jad.2013.05.074|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0165032713004539}}</ref>. כיוון שהתמונה הקלינית בהפרעה דו קוטבית היא מורכבת ועלולה לכלול גם דיכאון וחרדה. קיימת בספרות המלצה על לימוד של אסטרטגיות ויסות רגש<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Kathryn Fletcher, Gordon Parker, Adam Bayes, Amelia Paterson|שם=Emotion regulation strategies in bipolar II disorder and borderline personality disorder: Differences and relationships with perceived parental style|כתב עת=Journal of Affective Disorders|כרך=157|עמ=52–59|שנת הוצאה=2014-03-20|doi=10.1016/j.jad.2014.01.001|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0165032714000032}}</ref>. ניתן להכיר מקרוב שיטות אלו בספרי עזרה עצמית הקיימים גם בשפה העברית (ראו רשימה בהמשך). קיים נסיון גם ב[[טיפול דיאלקטי התנהגותי]] (DBT) בעיקר בבני נוער ובוגרים צעירים. טיפול זה נמצא מבטיח בעיקר בהתמודדות עם תסמינים דיכאוניים ואובדנות.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Tina R. Goldstein, Rachael K. Fersch-Podrat, Maribel Rivera, David A. Axelson|שם=Dialectical Behavior Therapy for Adolescents with Bipolar Disorder: Results from a Pilot Randomized Trial|כתב עת=Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology|כרך=25|עמ=140–149|doi=10.1089/cap.2013.0145|קישור=http://online.liebertpub.com/doi/full/10.1089/cap.2013.0145}}</ref>. בחלק מהמקרים ניתן להשתמש בסוג זה של תרפיה במסגרת טיפול קבוצתי. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lori Eisner, David Eddie, Rebecca Harley, Michelle Jacobo|שם=Dialectical Behavior Therapy Group Skills Training for Bipolar Disorder|כתב עת=Behavior Therapy|כרך=48|עמ=557–566|שנת הוצאה=2017-07-01|doi=10.1016/j.beth.2016.12.006|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0005789417300011}}</ref>. ניסיון מוצלח קיים גם בטיפול בעזרת טיפול התנהגותי ממוקד החלמה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Steven H. Jones, Gina Smith, Lee D. Mulligan, Fiona Lobban|שם=Recovery-focused cognitive–behavioural therapy for recent-onset bipolar disorder: randomised controlled pilot trial|כתב עת=The British Journal of Psychiatry|כרך=206|עמ=58–66|שנת הוצאה=2015-01-01|doi=10.1192/bjp.bp.113.141259|קישור=http://bjp.rcpsych.org/content/206/1/58}}</ref>
קיימת נטייה דיאגנוסטית לראות במצבים מתונים יותר הכוללים תנודות במצב הרוח ורייאנטים של מחלה דו-קוטבית. נטייה זו עשויה להוביל לטיפול יעיל יותר בחלק מהחולים, תכופות עם ליתיום או ולפרואט, אבל השימוש בתרופות אלה במקרים הקלים יותר של ההפרעה עדיין לא נתמך במידע ביולוגי או קליני. מסיבה זו, קלינאים צריכים להיות זהירים ולהימנע מאבחנה שגויה של תופעות פסיכולוגיות או סוציולוגיות כהפרעה דו-קוטבית. עדות הולכת וגוברת בנוגע ליעילות של תרופות אנטיפסיכוטיות אטיפיות חדשות בטיפול ב-ובפרופילקטיקה נגד מחלה דו-קוטבית, הוביל לאלטרנטיבה טיפולית משמעותית שעשויה בעתיד לערפל את הגבולות האבחנתיים והטיפוליים בין הפרעה דו-קוטבית ו[[סכיזופרניה]]. לצד זאת, אין להתעלם מ[[תופעת לוואי (תרופה)|תופעות הלוואי]] של תרופות חדשות אלה.


'''שיקום:''' אדם עם הפרעה דו קוטבית עשוי להיות זכאי ל[[חוק שיקום נכי נפש בקהילה|שירותי סל שיקום]], בתנאי שנקבעה לו רמת נכות רפואית של 40% לפחות . במסגרת זו הוא יכול לקבל מגוון שירותים בתחומי חיים שונים. <ref>{{Cite news|url=http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A1%D7%9C_%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%9C%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%99_%D7%A0%D7%A4%D7%A9|title=סל שיקום לנפגעי נפש|newspaper=כל-זכות|language=he|access-date=2017-08-07}}</ref>
⚫
==טיפול==
===התקף מאניה חריף===
מאניה חריפה היא מצב חירום רפואי. אם חולה במאניה חריפה אינו מטופל במהירות וביעילות, הוא עלול לסכן את [[נישואים|נישואיו]], את מקום עבודתו, את מצבו החברתי והכלכלי ואף את חייו. זיהוי סיכונים התנהגותיים, ביטויים מילוליים של [[הזיה|הזיות]] או מחשבות שווא וכן [[אלימות]] הם סיבה ל[[אשפוז כפוי]].


'''התערבויות מקדמות החלמה:''' כיום מיושמות במסגרות שיקום שונות בישראל התערבויות מקדמות החלמה מסוגים שונים. התערבויות אלה נועדו לסייע לאנשים עם הפרעות פסיכיאטריות קשות ([[דיכאון קליני|דיכאון]], הפרעה דו קוטבית [[סכיזופרניה|וסכיזופרניה]]) לרכוש כלים חיוניים על מנת להשתלב בחברה כשווי זכויות. בין ההתערבויות המיושמות כיום במסגרות שיקום בישראל: [[ניהול מחלה והחלמה]] (IMR)<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://ispraisrael.org.il/Web/Knowledge/Training/Recovery/Default.aspx|כותרת=ניהול מחלה החלמה|אתר=ispraisrael.org.il|תאריך_וידוא=2017-08-07}}</ref>, התערבות להפחתת סטיגמה עצמית (NECT),<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.slavpro.co.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%92%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C/|הכותב=שלו|כותרת=סטיגמה עצמית ודרכים לטיפול בה NECT|אתר=http://www.slavpro.co.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%92%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C/|תאריך=}}</ref> התערבות לקידום אינטראקציות חברתיות (SCIT)<ref>{{Cite news|url=http://s-tov.org.il/%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-scit/|title=התערבות לקידום אינטראקציות חברתיות SCIT - בין תיאוריה לפרקטיקה - Shekoulo Tov|date=2015-10-13|newspaper=Shekoulo Tov|language=he-IL|access-date=2017-08-07}}</ref> ועוד.
לעתים נגרמת הידרדרות בשל צריכת אלכוהול או סמים מתוך כמיהה לשחזר מצב של עוררות מוגברת. טיפול במאניה חריפה הוא בראש ובראשונה ניסיון להרגיע את החולה באמצעות [[תרופה|תרופות]] הרגעה בדרך כלל. הטיפול התרופתי המיידי כולל תכשירים ממשפחת התרופות האנטי-פסיכוטיות וה[[בנזודיאזפינים]]. לאחר ייצוב מצב הרוח בעזרת תרופות אלה וכן תרופות הנקראות mood regulator (מייצבות מצב רוח), מופסקות בהדרגה תרופות ההרגעה.


==התמודדות והחלמה<ref>{{צ-ספר|מחבר=ג'יין מאונטיין|שם=הפרעה דו קוטבית תובנות להחלמה|מו"ל=אח|שנת הוצאה=2011}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=ג'יין מאונטיין|שם=מעבר להפרעה דו קוטבית : שבעה צעדים בדרך לרווחה נפשית|מקום הוצאה=כפר ביאליק|מו"ל=אח|שנת הוצאה=2011}}</ref>==
לחולים במצב אקוטי, שאינם מושפעים מהטיפול התרופתי, ניתן טיפול ב[[נזעי חשמל]], הגורם להתקף אפילפטי יזום ועשוי לסלק את המאניה בתוך זמן קצר ביותר.
אנשים רבים מצליחים לנהל אורח חיים רגיל לצד הפרעה ביפולארית. רבים מהאנשים החיים עם הפרעה זו נישאים, מקימים משפחות, וממשים את עצמם מבחינה מקצועית ואישית. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Andrea Fagiolini, Rocco Forgione, Mauro Maccari, Alessandro Cuomo|שם=Prevalence, chronicity, burden and borders of bipolar disorder|כתב עת=Journal of Affective Disorders|כרך=148|עמ=161–169|שנת הוצאה=2013-06-01|doi=10.1016/j.jad.2013.02.001|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0165032713001146}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Veseth, M., Binder, P.-E., Borg, M., & Davidson, L.|שם=Recovery in bipolar disorders: Experienced therapists’ view of their patients’ struggles and efforts when facing a severe mental illness.|כתב עת=Journal of Psychotherapy Integration|כרך=26(4),|עמ=437-449.|doi=http://dx.doi.org/10.1037/int0000046|קישור=http://dx.doi.org/10.1037/int0000046}}</ref>היכולת של אדם להשיג את כל אלה תלויה במידה רבה בשמירה על אורח חיים שתכליתו להקטין את הסיכוי להחרפה במצב

[[ליתיום (תרופה)|ליתיום]] (ליקרביום) היא [[תרופת בחירה|תרופת הבחירה]] לייצוב מצב רוח, ומתאימה מאוד להפסקת המצב המאני. התוצאות אינן מיידיות, ודרושה התאמת מינון ותקופת נטילה ראשונית תחת השגחה עד להשגת ייצוב מצב הרוח.

גם תרופות שבמקורן הן תרופות אנטי-אפילפטיות [[סודיום ולפוראט]] (ולפוראט, דפלפט), [[קארבאמזפין]] (טגרטול, טריל) ו[[טופירמאט]] (טופמקס) התגלו כיעילות כטיפול נוסף במאניה חריפה, ואף כטיפול יחיד בהתקפים חוזרים של מאניה קלה בחולים המסתגלים לטיפול בקלות. [[אולנזאפין]] (זיפרקסה) היא תרופה אנטי-פסיכוטית חדשה יחסית היעילה במיוחד במצבים של מאניה חריפה המלווה או לא מלווה בסימנים [[פסיכוזה|פסיכוטיים]], אך משמשת גם כטיפול מניעתי.

===דיכאון דו-קוטבי===
הלוקים בהפרעה דו-קוטבית מגיבים בדרך כלל לטיפול בנוגדי דיכאון טריציקליים, [[SSRI]] ו-[[MAOI]]. זמן התגובה לתרופה בדיכאון דו-קוטבי הוא שלושה עד שישה שבועות, בדומה לזה שנצפה בחולים עם דיכאון חד-קוטבי. הטיפול בדיכאון דו-קוטבי נעשה בידיעה כי התרופה נוגדת הדיכאון עלולה לגרום להתחלפות הדיכאון במאניה. לכן לרוב משולב הטיפול בנוגדי דיכאון במייצב מצב רוח אחד לפחות, למניעת המעבר למצב המאני.

חולים שאובחן אצלם התקף מתון אחד של מאניה, שבו לא היה סיכון עצמי או נזק למשפחה, ושסובלים מהתקפים דיכאוניים חוזרים לאחר התקף מאני יחיד, עשויים להפיק תועלת מטיפול בנוגדי דיכאון, בלי שייגרם להם כל נזק. חולים השרויים בהתקף דיכאוני עשויים להשתמש באלכוהול או בסמים כדרך לטיפול עצמי. מידת ההתמכרות לסמים בקרב מי שלקו בהפרעה היא תלויית סביבה, תרבות ומעמד סוציו-אקונומי.

===מניעה של התקפים בעזרת מייצבי מצב רוח===
[[מלח (כימיה)|מלחי]] [[ליתיום]], כמו ליתיום קרבונט - Li2CO3, ליתיום ציטרט וליתיום אורוטייט, משמשים כ[[מייצבי מצב רוח]] קלאסיים. ליתיום פותח כתרופה לייצוב מצב הרוח כאשר תקנות ה-[[FDA]] היו קשוחות פחות, וניתן היה לקדם באופן מסחרי ובקלות יחסית תרופות חדשות. היום, לעומת זאת, מציבים המחקרים סטנדרטים קשוחים בהרבה לצורך טיפול ממוקד במאניה. ב-50 השנים האחרונות נמצא ליתיום כבעל יעילות רבה בטיפול במאניה וכבעל יעילות מסוימת כטיפול מונע. לצורך השפעה מיטבית יש ליטול את התרופה במשך ימים אחדים עד שריכוזה בדם עולה, ועל כן ניתנות בשלב האקוטי תרופות ממשפחת התרופות האנטי-פסיכוטיות שהשפעתן מהירה וחזקה יותר. תרופות אלה טובות גם בהמשך, במינון נמוך יותר, לצורך מניעה. היעילות של הליתיום נמצאה מוגבלת במניעה, בעיקר משום שרבים נוטים להפסיק את נטילת התרופה בשלב כלשהו (ראו פירוט בחלק ההתמודדות והחלמה).

לתרופה יש [[חלון תרפויטי]] (טווח מינון) צר, ורמתה בדם מחייבת מעקב קבוע על ידי בדיקת דם. השפעות רעילות חמורות עד כדי [[סכנת חיים]] אפשרית כאשר חל שיבוש בתהליך פינוי התרופה מהדם באמצעות ה[[כליות]], אפילו כתוצאה למשל משינויים בטיפול התרופתי אצל אלה הסובלים מ[[יתר לחץ דם]]. [[אי ספיקת כליות]] לאחר שנים רבות של שימוש בליתיום תוארה בספרות, אם כי ישנם ספקות אם הדבר נובע באופן ספציפי מנטילת ליתיום.

[[קובץ:Carbamazepine.svg|שמאל|ממוזער|180px|קארבאמזפין]]
[[קארבאמזפין]] (טגרטול) הוא [[תרופות אנטי-אפילפטיות|תרופה אנטי-אפילפטית]] שרווחה כטיפול בהפרעה בשנות ה-80. כמחצית מכירות התרופה היו אז לצורך טיפול בהפרעה. במהלך העשור דיווחו מחקרים קטנים רבים על יעילותהּ כטיפול מניעתי בהפרעה, לעתים כטיפול יחיד, ובדרך כלל כטיפול נוסף. לאחרונה עברה ספרות המחקר הערכה מחדש (בהתאם לסטנדרטים של ה-FDA לצורך מתן רישוי), והוטל ספק במהימנות הממצאים בשל הטיית הנתונים. עם זאת, אין להתעלם מהניסיון המוכח, המוצלח יחסית, של השימוש בתרופה.

[[קובץ:Valproic-acid-2D-skeletal.png|ימין|ממוזער|180px|[[חומצה ולפרואית]]]]
המחקרים הראשונים ב[[ולפוראט סודיום]] (ולפוראל, [[דפלפט]]), תרופות אנטי-אפילפטיות נוספות, נעשו מחוץ ל[[ארצות הברית]] בדומה למקרה קארבאמזפין (טגרטול). מחקרים אלה ספגו ביקורת על ידי רופאים מארצות הברית בגלל פגמים מתודולוגיים. כאשר חתמה חברת התרופות האמריקאית אבוט על הסכם-פטנט עם ה-FDA לצורך רקיחת התרופה, בוצע מחקר גדול ומבוקר שהוביל ליצירת תכשיר יעיל. עם זאת, היו רופאים שסברו כי לחומר החדש יתרון פרמקולוגי מפוקפק, ובסופו של דבר, למרות מסע פרסום רחב, ליתיום עדיין שולט בשוק הטיפול בהפרעה. מהשטח עולה כי פסיכיאטרים מגלים נאמנות לליתיום, אולי משום שיעילותו בטיפול בפועל עולה על זו של התרופות שמחקרן ממומן על ידי חברות התרופות. מחקר עדכני רחב היקף הראה כי במניעת [[אובדנות]] בקרב הלוקים בהפרעה, ליתיום יעיל בהרבה מוולפוראט סודיום.

הצלחתן של קארבאמזפין ושל ולפוראט סודיום (טגרטול, ואלפוראל ודפלפט) ופיתוח תרופות אנטי-אפילפטיות (למניעת התקפי אפילפסיה) חדשות, הפכה את השימוש בהן לטיפול בהפרעה דו-קוטבית לרווח מאוד. דיווחי מקרה ומחקרים קטנים הראו ש[[טופירמאט]] (טופמקס) יעיל. עם זאת, מחקר שמומן על ידי חברת [[יאנסן סילג]], בעלת הפטנט על התרופה, לא מצא כל הבדל ביעילות בין טופירמאט לבין [[פלצבו]]. התוצאה נבעה אולי מכך שמצבי מאניה שנוצרו על רקע טיפול בנוגדי דיכאון נרגעו בקרב רבים מהחולים בקבוצת הפלצבו. גם [[למוטריג'ין]] (למיקטל) נמצא יעיל, בעיקר בשלב הדיכאוני.

קלינאים ראו במשך שנים רבות בליתיום, בוולפרואט סודיום וקארבאמזפין תרופות יעילות יותר בהשתלטות על השלב המאני בהשוואה לשלב הדיכאוני, ועולה הצורך בתרופות מיוחדות לטיפול בדיכאון שישמשו את הלוקים בהפרעה זו, כאלה שלא יגרמו להתחלפות הדיכאון במאניה. מחקר גדול שמומן על ידי חברת תרופות הראה כי למוטריג'ין היה יעיל יותר במניעת דיכאון דו-קוטבי בהשוואה לליתיום ולפלצבו. אולם ההבדל ביעילות היה קטן, ועלה חשש כי מספר גדול של חולים שלא הגיבו לטיפול בליתיום מלכתחילה (או שליתיום גרם אצלם לתופעות לוואי קשות) נמשכו להשתתף במחקר זה, מה שמצביע על אפשרות של פגם מתודולוגי במחקר.

[[קובץ:Felbamate.png|שמאל|ממוזער|220px|פלבמט]]
ה[[בנזודיאזפינים]] ([[תרופת הרגעה|תרופות הרגעה]] ונוגדי חרדה) פועלים על קולטן של התרכובת התרופתית של חומצה בנזודיאזפינית אמינו-בוטירית (aminobutyric acid-benzodiazepine), והם עשויים להיות יעילים כתוספת בטיפול במאניה, משום שהם מפחיתים מתח ומשפרים שינה. עם זאת, לא נראה שיש להם יעילות אנטי-מאנית אמיתית. גאבאפנטין, המשפיע על [[גאבא]], לא נמצא יעיל במאניה בניסויים מתוכננים היטב, למרות דיווחים מוקדמים שהצביעו על השפעה כזו. זוניסמיד (Zonisamide) ופלבמט (felbamate), אף הן תרופות אנטי-אפילפטיות חדשות, נמצאו יעילות לעתים, אך עדיין לא נבחנו במחקרים מבוקרים. (על הסכנה שבשימוש מוגבר בתרופות אלו בתחילת התקף, ראו בסעיף "התמודדות והחלמה".)

תרופות החוסמות קולטנים של [[דופאמין]] המשמשות ב[[סכיזופרניה]] נמצאו יעילות במאניה חריפה וגם כטיפול מונע. הסיכון ל[[טארדיב דיסקינזיה]] הגביל את השימוש בתרופות אלה. תרופות א-טיפיות כגון [[קלוזפין]] (לפונקס), [[אולנזפין]] (זיפרקסה), [[ריספרידון]], (ריספרדל) ו[[זיפראסידון]] (גאודון) הוכחו כיעילות לפחות בכמה משלבי ההפרעה. הדבר מטשטש את ההבחנה בין טיפול בסכיזופרניה לבין טיפול מייצב מצב רוח, והוביל כמה רופאים להחליף אבחנה של ההפרעה דו-קוטבית להפרעה מקבילה (עם אלמנטים סכיזופרניים - [[הפרעה סכיזו-אפקטיבית]]), כדי לאפשר לחולים לקבל את התרופות בסבסוד. מחקר עתידי בנושא זה עשוי להוביל למיון חדש לחלוטין של תכשירים מייצבי מצב רוח לעומת תכשירים נוגדי פסיכוזה.

אף על פי שטיפול בליתיום או בתכשיר אנטי-אפילפטי מספק מניעה ניכרת במהלך שנים רבות, יש עדיין הסובלים מהתקפים מאניים, ושכיח יותר, מהתקפים דיכאוניים, הגוררים [[אשפוז]]ים. הגישה הרב-תרופתית נמצאה יעילה: ליתיום עם תרופה אנטי-אפילפטית; שתי תרופות אנטי-אפילפטיות; ליתיום עם אנטי-פסיכוטי; ולעתים ליתיום עם נוגד דיכאון. כל אלה נתמכים בספרות המחקר.

המערך של מחקרי תרופות להפרעה דו-קוטבית העלה מחלוקת [[אתיקה|אתית]] שתשפיע על מחקרים עתידיים. התקף מאני יכול להיות מסכן חיים לחולה, והגישה של [[פסיכיאטר]]ים רבים היא שבהינתן טיפול יעיל, חולים עם הפרעה זו אינם צריכים להיות מגויסים למחקרים מבוקרים הכוללים קבוצת חולים המקבלת תרופת [[פלצבו]]. עם זאת, ברוב המקרים ה-[[FDA]] מתעקש על מחקרי טיפול יחיד מבוקרים עם קבוצת פלצבו לצורך קבלת אישור על תכשיר חדש לשימוש בפסיכיאטריה. גם כמה [[סטטיסטיקה|סטטיסטיקאים]] תומכים בעמדת ה-FDA, וטוענים שללא השימוש בקבוצה המטופלת בפלצבו, חולים רבים יהיו חשופים לטיפול גרוע מפני שקבוצות גדולות של חולים יידרשו על מנת להוכיח את חוסר היעילות של טיפול חדש בהשוואה ליעילות של טיפול אקטיבי קיים כמו ליתיום. חישובים סטטיסטיים אלה לא לוקחים בחשבון את העיוותים העשויים להיגרם על ידי שימוש באוכלוסיית חולים לא מייצגת במחקרים מבוקרים הכוללים קבוצת פלצבו. דוגמה אחת היא מחקר גדול שהשווה את היעילות של ולפרואט, ליתיום ופלצבו בשלוש קבוצות אקראיות של חולים הסובלים מתחלואה דו-קוטבית, ולא מצא כל הבדל משמעותי בין הקבוצות, ככל הנראה משום שרק חולים עם הפרעה קלה גויסו למחקר.

תרופות חדשות, כמו [[חומצה ולפרואית]] ולמוטריג'ין, הן יעילות. תרופות אלה הן אלטרנטיבות שימושיות לחולים שאינם יכולים לסבול את תופעות הלוואי של ליתיום, או שהתגובה שלהם לליתיום אינה מספקת, אבל שום תרופה אינה יותר אפקטיבית מליתיום עבור רוב החולים עם הפרעה דו-קוטבית.

==התמודדות והחלמה==
ההפרעה הדו-קוטבית מעלה את הצורך ללמד את מי שלקו בה כיצד לפקח על הופעת התסמינים הראשונים ולטפל בהם באמצעות ניהול עצמי{{הערה|1=בורנשטיין, י. שורר, ש. מקורי, '''חוברת העבודה שלי לניהול סימפטומים: המסע לעבר בריאות ורווחה'''. תוכנית פסיכו-חינוכית לשיקום פסיכיאטרי. תרגום ופיתוח המודל הסיעודי - R'S 3, עמותת הסיעוד הפסיכיאטרי בישראל, 2001}} לצד ההסתייעות בגורמים מקצועיים. רכישת ידע והבנה על אודות ההפרעה לצד שליטה בתסמינים, או לפחות השגחה וזיהוי מוקדם של סימני ההידרדרות, תורמים מאוד למניעה ולתהליך ההחלמה.

הכרה מצד ציבור המטפלים את המודלים התאורטיים של ההחלמה, את העדויות הקליניות ואת הממצאים המחקריים המעידים עליה, מחזקים את סיכוייהם של אלו שלקו בהפרעה לקיים חיים של כבוד, של צמיחה אישית ושל סיפוק.{{הערה|1=מקס לכמן ודייוויד רועה, '''התפתחות הידע על החלמה ממחלות נפש ממושכות''', שיחות, כרך י"ח, חוברת 1, 2003.}} ישנם מחקרים המראים כי אחוז גבוה מבין הלוקים בהפרעה, המטופלים ומאוזנים תרופתית, מנהלים אורח חיים נורמלי כאחד האדם.


===אורח חיים===
===אורח חיים===
שורה 222: שורה 181:
לצורך החלמה ולשם שמירה על מצב בריאותי תקין, חיוני לנהל אורח חיים בריא ומאוזן, ולהימנע משימוש באלכוהול ובסמים. כדי להיאבק בתהליך המאני, למנוע את החמרתו ולחזור לשגרה, יש להיצמד לסדר יום קבוע, לצמצם את הפעילות היומיומית, להקפיד על מספר מינימלי של שעות שינה ועל אכילה מאוזנת. זאת במקביל להעלאה מתונה והדרגתית של המינון התרופתי, בהתייעצות עם הרופא המטפל. באופן דומה ניתן להתמודד עם התחלה של דיכאון, בשני הבדלים: במקום לצמצם את הפעילות, יש להגבירה ולהיחשף לגירויים רבים ככל האפשר; כמו כן יש להקפיד לא לישון שעות רבות מדי יחסית לשגרת החיים.
לצורך החלמה ולשם שמירה על מצב בריאותי תקין, חיוני לנהל אורח חיים בריא ומאוזן, ולהימנע משימוש באלכוהול ובסמים. כדי להיאבק בתהליך המאני, למנוע את החמרתו ולחזור לשגרה, יש להיצמד לסדר יום קבוע, לצמצם את הפעילות היומיומית, להקפיד על מספר מינימלי של שעות שינה ועל אכילה מאוזנת. זאת במקביל להעלאה מתונה והדרגתית של המינון התרופתי, בהתייעצות עם הרופא המטפל. באופן דומה ניתן להתמודד עם התחלה של דיכאון, בשני הבדלים: במקום לצמצם את הפעילות, יש להגבירה ולהיחשף לגירויים רבים ככל האפשר; כמו כן יש להקפיד לא לישון שעות רבות מדי יחסית לשגרת החיים.


קלינאים ומידע מחקרי תומכים ברעיון שהפרעות שינה עשויות להוות גורם להתקפים מאניים או דיכאוניים בחולים עם הפרעה דו-קוטבית. לכן חשוב לשמור על משטר שינה סדיר, ולהימנע ממשמרות לילה ומבילויי לילה אחרים העשויים לשבש את השינה. טיפול על ידי מקצבי עֵרות-שינה, שנערך במחקר מבוקר, לא נמצא בעל השפעה מרפאת. נראה שבעיצומו של התקף מאני התערבות מעין זו לא תועיל, אך כאשר התהליך המאני מצוי בראשיתו, כוחו של משטר שינה יפה למניעת הידרדרות.
קלינאים ומידע מחקרי תומכים ברעיון שהפרעות שינה עשויות להוות גורם להתקפים מאניים או דיכאוניים אנשים עם הפרעה דו-קוטבית. לכן חשוב לשמור על משטר שינה סדיר, ולהימנע ממשמרות לילה ומבילויי לילה אחרים העשויים לשבש את השינה. טיפול על ידי מקצבי עֵרות-שינה, שנערך במחקר מבוקר, לא נמצא בעל השפעה מרפאת. נראה שבעיצומו של התקף מאני התערבות מעין זו לא תועיל, אך כאשר התהליך המאני מצוי בראשיתו, כוחו של משטר שינה יפה למניעת הידרדרות.


בתקופות שבהן עולה הפגיעות יש להימנע ככל האפשר ממצבי [[דחק]], ומומלץ להסתייע בתמיכה מצד הסביבה – משפחה, חברים ומטפלים. עיסוקים שיש בהן עניין ואתגר במסגרת עבודה או פנאי תורמים לתחושת ערך ומשמעות, ומחזקים את הביטחון העצמי. ניתן להיעזר גם ב[[קבוצת תמיכה]] ובקבוצות לעזרה עצמית.
בתקופות שבהן עולה הפגיעות יש להימנע ככל האפשר ממצבי [[דחק]], ומומלץ להסתייע בתמיכה מצד הסביבה – משפחה, חברים ומטפלים. עיסוקים שיש בהן עניין ואתגר במסגרת עבודה או פנאי תורמים לתחושת ערך ומשמעות, ומחזקים את הביטחון העצמי. ניתן להיעזר גם ב[[קבוצת תמיכה]] ובקבוצות לעזרה עצמית, שרבות מהן פועלות באזורים שונים בישראל.


===ההכחשה והטיפול התרופתי===
===ההכחשה והטיפול התרופתי===
אחת הבעיות הגדולות של המחלימים היא ההכחשה. אדם שלקה בהפרעה חש כאילו דבר מה יסודי נפגם בהווייתו, והוא מעוניין להשתחרר מההרגשה הזאת ולשכוח כי חווה אירוע כה קשה. על פי רוב הוא חש כי עולמו חרב וכי חייו הסתיימו למעשה. מיום התפרצות ההפרעה הדו-קוטבית ואילך, הוא עשוי להיגרר הלאה בתחושת [[ריקנות]] והיעדר משמעות. הסטיגמה החברתית הקשה כלפי הנושא כולו, הכרוכה גם בנטילת תרופות פסיכיאטריות, תורמת לתחושות הקשות ומדרבנת רבים מהלוקים בהפרעה לחדול לגמרי מנטילת הטיפול התרופתי.
אחת הבעיות הגדולות של המחלימים היא ההכחשה. אדם החי עם הפרעה חש כאילו דבר מה יסודי נפגם בהווייתו, והוא מעוניין להשתחרר מההרגשה הזאת ולשכוח כי חווה אירוע כה קשה. על פי רוב הוא חש כי עולמו חרב וכי חייו הסתיימו למעשה. מיום התפרצות ההפרעה הדו-קוטבית ואילך, הוא עשוי להיגרר הלאה בתחושת [[ריקנות]] והיעדר משמעות. הסטיגמה החברתית הקשה כלפי הנושא כולו, הכרוכה גם בנטילת תרופות פסיכיאטריות, תורמת לתחושות הקשות ומדרבנת רבים מהלוקים בהפרעה לחדול לגמרי מנטילת הטיפול התרופתי.


סיבה נוספת להפסקת הטיפול התרופתי היא הרצון לשחזר עוררות רגשית; לעתים קורה הדבר אף באופן [[לא מודע|בלתי מודע]]. ההנאה והתועלת המופקות מתקופות ההיפומאניה ואף מחלקים מסוימים במאניה מעודדות לנהוג כך. גם תופעות הלוואי הקשות לעתים, והעומס התרופתי (סדאטיביות), מעודדים לחדול מנטילת התרופות.
סיבה נוספת להפסקת הטיפול התרופתי היא הרצון לשחזר עוררות רגשית; לעתים קורה הדבר אף באופן [[לא מודע|בלתי מודע]]. ההנאה והתועלת המופקות מתקופות ההיפומאניה ואף מחלקים מסוימים במאניה מעודדות לנהוג כך. גם תופעות הלוואי הקשות לעתים, והעומס התרופתי (סדאטיביות), מעודדים לחדול מנטילת התרופות.


לאחר ההפסקה, חייו של בעל ההפרעה משתפרים בדרך כלל בטווח הקצר, והוא נוטה "לפרוח". בעיה נוספת היא שעם הופעתם של גורמי [[דחק]], המבנה הנפשי הלא-חסון מתחיל להיסדק. זה השלב שבו כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתחיל בנטילה מחודשת של תרופות. בהיעדר טיפול תרופתי בשלב זה עלול האדם לקרוס וללקות בהתקף נוסף, מה שעלול לשבש את מהלך חייו, לגרום לו ולמשפחתו סבל רב ולעכב את התקדמותו במסלול חייו ובצמיחתו האישית. יש לשקול היטב את הפסקת התרופות גם כאשר יש תחושה, [[אשליה|אשלייתית]] ברוב המקרים, של כוח ושל חסינות.
לאחר ההפסקה, חייו של האדם עם ההפרעה משתפרים בדרך כלל בטווח הקצר, והוא נוטה "לפרוח". בעיה נוספת היא שעם הופעתם של גורמי [[דחק]], המבנה הנפשי הלא-חסון עלול להתחיל להיסדק. זה השלב שבו כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתחיל בנטילה מחודשת של תרופות. בהיעדר טיפול תרופתי בשלב זה עלול האדם לקרוס ולהחמיר לכדי אפיזודה נוספת, מה שעלול לשבש את מהלך חייו, לגרום לו ולמשפחתו סבל רב ולעכב את התקדמותו במסלול חייו ובצמיחתו האישית. יש לשקול היטב את הפסקת התרופות גם כאשר יש תחושה, [[אשליה|אשלייתית]] ברוב המקרים, של כוח ושל חסינות.


תופעות הלוואי נוטות להיעלם לאחר שימוש קבוע וממושך, ויש ואריאנטים רבים לכל תרופה, כך שאחד מהם עשוי להתאים בסופו של דבר לחולה הספציפי. דרושים סבלנות ואורך רוח רבים לעתים כדי למצוא את התרופה המתאימה ביותר. תוצאת חיפוש עיקש היא משתלמת לעומת ההפסד העולה מניהול חיים משובשים המתנהלים בין התקף אחד למשנהו, אף אם אלה מתרחשים בהפרשי זמן גדולים.
תופעות הלוואי של תרופות נוטות להיעלם לאחר שימוש קבוע וממושך, ויש ואריאנטים רבים לכל תרופה, כך שאחד מהם עשוי להתאים בסופו של דבר לחולה הספציפי. דרושים סבלנות ואורך רוח רבים לעתים כדי למצוא את התרופה המתאימה ביותר. תוצאת חיפוש עיקש היא משתלמת לעומת ההפסד העולה מניהול חיים משובשים המתנהלים בין התקף אחד למשנהו, אף אם אלה מתרחשים בהפרשי זמן גדולים.


מאחר שנגישות התרופות ממשפחת ה[[בנזודיאזפינים]] (מרגיעים ונוגדי חרדה) גבוהה יותר מזו של האחרות, ואף ההתייחסות אליהן היא פחות סטיגמטית (מבחינה זו, הלוקה בהפרעה שבוי בסטיגמה ככל אחד אחר) יש נטייה להיעזר בהן עם הופעת תסמיני המאניה הראשונים, כגון חוסר שינה ועצבנות. לעתים הדבר מחמיר את המצב, שכן התרופות האלה מדכאות למראית עין את התסמינים, אך ההפרעה ממשיכה להתפתח באין מפריע מתחת לפני השטח. לכן תרופות הרגעה ונוגדי חרדה טובים כטיפול משלים, אך לא כטיפול יחיד.
מאחר שנגישות התרופות ממשפחת ה[[בנזודיאזפינים]] (מרגיעים ונוגדי חרדה) גבוהה יותר מזו של האחרות, ואף ההתייחסות אליהן היא פחות סטיגמטית (מבחינה זו, הלוקה בהפרעה שבוי בסטיגמה ככל אחד אחר) יש נטייה להיעזר בהן עם הופעת תסמיני המאניה הראשונים, כגון חוסר שינה ועצבנות. לעתים הדבר מחמיר את המצב, שכן התרופות האלה מדכאות למראית עין את התסמינים, אך ההפרעה ממשיכה להתפתח באין מפריע מתחת לפני השטח. לכן תרופות הרגעה ונוגדי חרדה טובים כטיפול משלים, אך לא כטיפול יחיד.

== הפרעה דו קוטבית בתרבות ובאומנות ==
לאורך ההיסטוריה התבלטו יוצרים עם הפרעה דו-קוטבית במגוון תחומי אומנויות. דוגמאות ידועות ליוצרים שהתמודדו עם הפרעה דו קוטבית ובלטו ביצירתם: [[סטיבן פריי]] (ראה הפניה לסרט בהמשך), אנדרו סלומון (סופר, מחבר הספר דמון של צהריים), [[קיי רדפילד ג'יימיסון]] (ראו ברשימת הספרים שלהלן), המוזיקאי [[גבריאל בלחסן]] ז"ל, [[קורט קוביין]], סולן להקת נירוונה המנוח ועוד רבים וטובים.


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־12:36, 7 באוגוסט 2017
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.


שגיאות פרמטריות בתבנית:מחלה
פרמטרים [ ICD9, שם בלועזית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ DSM-5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הפרעה דו-קוטבית
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים אפקט לבילי, מאניה, היפר-סקסואליות, היפומאניה, דכדוך, עייפות, הזיה, מחשבת שווא, אנהדוניה, אפאזיה, נדודי שינה, היפרסומניה, אגיטציה פסיכומוטורית עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/286342 
DiseasesDB 7812
MeSH D001714
MedlinePlus 001528
OMIM 125480, 309200
סיווגים
ICD-10 F31
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפרעה דו-קוטבית (באנגלית: Bipolar Disorder), הידועה גם בשם מאניה דֶפרסיה, היא הפרעה נפשית המתאפיינת בגלים (אפיזודות) של שינויים, לעתים קיצוניים מאד, במצב הרוח, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות.[1] ב ICD 10 (מדריך ההפרעות הנפשיות של ארגון הבריאות העולמי) הפרעה זו בפרק העוסק בהפרעות מצב רוח, יחד עם דיכאון חד קוטבי (דיכאון מז'ורי) והפרעות מצב רוח נוספות. ה DSM 5 מקדיש להפרעה זו פרק שלם (Bipolar Related Disorders), בנפרד מהפרעות מצב רוח[2]

אבחנה

הקריטריונים לאבחנת אפיזודה מאנית לפי DSM 5 [2][1]

ערך מורחב – מאניה

1. מצב הנמשך שבוע לפחות ללא הפסקות, של מצב-רוח מרומם או נרגן, לצד התנהגות פעלתנית מכוונת מטרה ואינטנסיבית מאד.

2 במהלך תקופה זו לפחות שלושה מהסימפטמים הבאים (או ארבבעה אם קיימת רק נרגנות), נוכחים בעוצמה רבה השונה מאד מהתנהגותו הרגילה של האדם:

א. הערכה עצמית מנופחת וגרנדיוזית

ב. צורך מופחת בשינה (פחות משלוש שעות)

ג. דברנות יתר, דברנות מתוך דחף לדבר

ד. מחשבות מהירות - מעוף מחשבות או מרוץ מחשבות.

ה. הסטת הקשב בקלות לנושאים לא חשובים ולא רלוונטיים

ו. הגברת פעילות לקראת מטרה. הגברת פעילות זו מלווה בעוררות גבוהה

ז. ישנה מעורבות, לעתים חסרת רסן, בפעילות בעלת פוטנציאל לנזק: קניות בלתי מרוסנות, פעילות מינית בלתי מרוסנת, או החלטות הרות גורל.

3. הפרעה במצב הרוח חמורה דייה כדי לגרום לפגיעה קשה בתיפקוד החברתי והתעסוקתי, או שיש צורך באשפוז פסיכיאטרי כדי למנוע פגיעה עצמית או פגיעה באחרים.

4. האפיזודה אינה תוצאת השפעה של סמים או תרופות כלשהן. (אפשרית אבחנה של אפיזודה מאנית מלאה במהלך של טיפול נוגד דיכאון בתרופות או נזעי חשמל, אם התסמינים נמשכים מעבר לטווח ההשפעה הצפוי של הטיפול).

הקריטריונים לאבחנת אפיזודה היפומאנית לפי DSM 5 [1][2]

ערך מורחב – היפומאניה

1. מצב רוח מרומם או נרגן והתנגות משימתית ומוגברות הנמשכות במשך ארבעה ימים ברציפות ללא הפסקות כלשהן.

2. במהלך תקופה זו לפחות שלושה מהסימפטמים הבאים (או ארבבעה אם קיימת רק נרגנות), נוכחים בעוצמה רבה השונה מאד מהתנהגותו הרגילה של האדם:

א. הערכה עצמית מנופחת וגרנדיוזית.

ב. צורך מופחת בשינה (פחות משלוש שעות).

ג. דברנות יתר, דברנות מתוך דחף לדבר

ד. מחשבות מהירות - מעוף מחשבות או מרוץ מחשבות.

ה. הסטת הקשב בקלות לנושאים לא חשובים ולא רלוונטיים

ו. הגברת פעילות לקראת מטרה. הגברת פעילות זו מלווה בעוררות גבוהה

ז. ישנה מעורבות נמרצת לעתים חסרת רסן, בפעילות בעלת פוטנציאל לנזק: קניות בלתי מרוסנות, פעילות מינית בלתי מרוסנת, או החלטות הרות גורל.

3. האפיזודה מלווה בשינוי ברור בתפקוד שאינו טיפוסי לאדם בשעה שהוא ללא תסמינים.

4. ההפרעה במצב הרוח והשינוי בתפקוד נצפים על ידי אחרים.

5. האפיזודה אינה חמורה מספיק כדי לגרום לנכות או פגיעה תעסוקתית או חברתית ניכרת או כזו המחייבת אשפוז. (אם יש ביטיים פסיכוטיים הרי שזו מאניה ולא היפומאניה).

6. האפיזודה אינה תוצאת גורמים פיזיולוגיים כלומר סמים, תרופות, טיפול רפואי וכדומה. (אפשרית אבחנה של אפיזודה היפומאנית מלאה במהלך של טיפול נוגד דיכאון בתרופות או נזעי חשמל, אם התסמינים נמשכים

מעבר לטווח ההשפעה הצפוי של הטיפול).

הקריטריונים לאבחנת אפיזודה דיכאונית [1][2]DSM-5

תמונת האפיזודה דיכאונית בהפרעה דו קוטבית שונה מעט מזו של דיכאון מז'ורי, אם כי יש מספר מכנים משותפים ודמיון מה בתמונה הקלינית. מצב של דיכאון מז'ורי אפשרי ושכיח אמנם כחלק ממהלך של הפרעה בי פולארית, אך הוא אינו תנאי מחייב לאבחנה.

א. חמישה או יותר מהתסמינים הבאים המתקיימים יחד ברצף במשך שבועיים ומהווים שינוי מהתפקוד הרגיל הקודם. אחד התסמינים לפחות הוא: 1. דיכאון, או 2. אובדן עניין או הנאה. לא יכלל תסמין המיוחס בוודאות למצב רפואי אחר.

  1. מצב רוח דיכאוני רוב היום כמעט כל יום כמצויין באופן סובייקטיבי: עצבות, חוסר תקווה, ריקנות, בכי שנצפה על ידי אחרים (בילדים ומתבגרים תיתכן גם נרגנות).
  2. ירידה ניכרת בהתנעיינות או בהנאה בכל הפעילות או כמעט בכולה במשך רוב היום כמעט כל יום (לפי דיווח האדם עצמו או אדם אחר)
  3. אובדן משמעותי של משקל (5% ומעלה) , שלא במסגרת של דיאטה. עליה או ירידה בתיאבון כמעט כל יום. ילדים יכשלו להשיג את המשקל המצופה על פי גילם.
  4. נדודי שינה או ריבוי שינה כמעט כל יום.
  5. תחושת עוררות רבה וחוסר מנוחה או האטה בפעילות הפסיכומוטורית, כמעט כל יום, כפי שנצפה על ידי אחרים, לא על סמך הרגשה אישית).
  6. עייפות רבה או אבדן אנרגיה, כמעט כל יום
  7. תחושת חוסר ערך או רגשות אשמה שאינם תואמים. ייתכנו מחשבות שווא כל יום (למעט התייחסות אישית או אשמה לגבי היות האדם חולה)
  8. ירידה ביכולת האדם לחשוב להחליט ולהתרכז, על פי דיווח אישי או דיווח של אחרים.
  9. חשיבה חוזרת על מוות, לא רק פחד ממות), מחשבות חוזרות על אובדנות ללא תכנון, נסיון אובדני או תכנון קונקרטי להתאבד.

ב. התסמינים גורמים למצוקה משמעותית ולפגיעה בתפקוד התעסוקתי, החברתי ובתחומי תפקוד חשובים אחרים.

ג. האפיזודה אינה תוצאת השפעתם של סמים, תרופות, מצב רפואי או מצב פיזי כלשהו.

הערה: מצבי אובדן משמעותי (מות אדם קרוב, וכדומה) עשויים לעורר תגובת אבל המותאמת לאובדן.

סיווג הפרעה דו קוטבית[2][1]

ב DSM וכן ב ICD מקובלת הבחנה בין שני סוגי הפרעה בי-פולארית: סוג I וסוג II. שני הסוגים נבדלים זה מזה במהלך ההפרעה, בתמונה הקלינית ובפרוגנוזה.

הפרעה דו קוטבית מסוג I

התמונה הקלינית של הפרעה זו כוללת שני גלים חוזרים לפחות של הפרעה חמורה במצב הרוח (דיכאון, מאניה או שניהם גם יחד), עם גלים חוזרים שבינהם יש החלמה. צורה זו של הפרעה דו קוטבית נחשבת לקלה יותר ויש לה פרוגנוזה טובה יותר בהשוואה לסוג השני.

הפרעה דו קוטבית מסוג II

הפרעה זו מתאפיינת בגלי היפומאניה וגלי דיכאון קשים וממושכים. בין הגלים יש חזרה לתפקוד. עם זאת הפגיעה הכרונית בהפרעה זו ניכרת יותר מאשר בהפרעה מסוג 1

מהלך ההפרעה[1] והפרוגנוזה

סוג I :

ההתחלה היא על פי רוב בשני גלים חוזרים לפחות, בהם ניכרת הפרעה חמורה בצב הרוח, שביטיה העיקרי הוא בדיכאון, במאניה או בשניהם גם יחד.להפרעה יש אופי אפיזודי, המתאפיין בגלים חוזרים עם החלמה בינהם. בחלוף השנים ההפרש בין גל לגל הופך להיות יותר ויותר קצר ויש נטייה ליותר גלים דיכאוניים. בסוג זה של הפרעה דו קוטבית יש הבדל בין נשים וגברים מבחינת מהלך ההפרעה ואופן תחילתתה: אצל נשים תתפתח לרוב אפיזודה דיכאונית. אצל גברים לעומת זאת תתפתח אפיזודה מאנית. התחלת הופעת התסמינים היא חדה וחריפה. הגל החריף קצר בדרך כלל. עם טיפול תרופתי מתאים הוא מסתיים ברוב המקרים כעבור ימים ספורים. ללא טיפול הוא עלול להמשך זמן רב יותר. הגל הדיכאוני בדפוס הפרעה זה מתחיל בדרך כלל בהדרגה ויכול להמשך לאורך שבועות. הוא עלול להיות מלווה בחרדה (לרבות סימני חרדה גופניים כמו זיעה קרה, קצב לב מוגבר וכדומה) בפוביות ועוד. בחלק מהמהקרים תחילת הגל הדיכאוני משולבת באירוע דחק רב משמעות. גל הדיכאון במקרה של אירוע כזה תהיה מהירה יותר. ייתכנו שילובים שונים של סדר הופעת הגלים באנשים שונים. כמו כן יש הבדל בתדירות הגלים בעוצמתם ובאופן בו הם מתחילים ומסתיימים. אצל כ- 5 עד 15% מהאנשים עשויים להופיע בשנה אחת ארבעה או יותר גלים מלאים (דיכאון ומאניה ברצף אחד). מצב זה מכונה Rapid Cycling.

ההפרעה לתפקוד גדולה, בעיקר כשהאדם נמצא בתוך גל מאני, או דפרסיבי. עם זאת בין הגלים רוב בני האדם חוזרים לתיפקוד מלא או כמעט מלא. אצל שליש מהאנשים נשארים סימנים כרוניים של מגבלה נפשית הקיימת גם בין הגלים.

סוג II

ההפרעה מתחילה בגיל ההתבגרות, במהלך העשור השלישי לחיים, מעט מאוחר יותר מאשר סוג 1, ומוקדם יותר מאשר דיכאון מז'ורי. ב 12% מהמקרים מתחילה הפרעה בי פולארית מסוג 2 בגל או מספר גלים של דיכאון. לדכאון יש שלב מקדים היכול להיות מלווה בחרדה, הפרעות אכילה, ושימוש בסמים, כאמור הפרוגנוזה אצל אנשים עם דפוס הפרעה זה היא פחות טובה מאשר בדפוס 1, הן בשל האופי הכרוני של הפגיעה בתפקוד, הן בשל הנטיה החזקה יותר לתחלואה נלווית (שימוש בסמים ואלכוהול) והן בשל האפשרות של מעבר לקצב התקפים מהיר יותר. גם בסוג 2 קיימת תופעת ה Rapid Cycling בשיעור דומה כמו בהפרעה מסוג-1

כאשר ההפרעה מתונה עשויים אנשים במצב של היפומאניה להיות יצירתיים באופן מיוחד. עם זאת היצירתיות, אם היא מונעת על ידי אימפולסיביות, עלולה להיות קשורה גם לדחף אובדני, ולעיתים גם להתאבדות.[3]

שכיחות ואפידמיולוגיה

השכיחות עומדת על 0.6% לאורך שנה אחת (כלומר לאורך שנה אחת 0.6% מהאוכלוסיה הכללית יפתחו את ההפרעה) השכיחות זהה לשני סוגי ההפרעה הדו קוטבית. ההסתברות לפתח את ההפרעה לאורך החיים היא בערך 1.1:1[2]/ אנשים עם הפרעה דו קוטבית. בקרב שירותי טיפול ראשוני (מרפאה או בית חולים) נע שיעור המאובחנים עם ההפרעה בין 0.5% ל 4.3%, כתלות בכלי בו השתמש הבודק כדי לאבחן את ההפרעה. שיעור כלל המאובחנים עם הפרעות מהספקטרום של הפרעה דו קוטבית (הכולל הפרעה דו קוטבית, ציקלותימיה מצבים מאניים על רקע שימוש בסמים ותרופות ומצבים מאניים על רקע רפואי אורגני), עומד על 9.3%.[4]

גורמי סיכון פרוגנוסטיים[2]

סוג 1

סביבתיים: ההפרעה על שני תת הסוגים שלה שכיחה יותר בקרב ארצות מפותחות (1.4%), בהשוואה לארצות מתפתחות (0.7%). גברים ונשים פרודים, אלמנים וגרושים הם בעלי סיכון רב יותר לפתח הפרעה דו קוטבית מסוג I בהשוואה לגברים ונשים שמעולם לא נישאו.

גנטיים ופיזיולוגיים קיום מקרה של הפרעה דו קוטבית במשפחה הוא המנבא החזק והעקבי ביותר להתפתחות ההפרעה. הסיכון להתפתחות ההפרעה בקרב מי שיש במשפחתם הגרענית אנשים עם הפרעה מסוג 1 או 2 מגיע לעד פי עשרה יותר מאשר באוכלוסיה הכללית. לאור ממצאים המצביעים על כך שסכיזופרניה והפרעה בי פולארית חולקים מאפיינים גנטיים משותפים, גם קיום של אדם עם סכיזופרניה במשפחה משמעו שהסיכון לפתח הפרעה בי פולארית עולה.

נסיבתיים: לאחר שהתרחשה אצל אדם אפיזודה מאנית עם מאפיינים פסיכוטיים, סביר שגם הגלים המאניים הבאים יתאפיינו במאפינים פסיכוטיים. התאוששות חלקית בין אפיזודות כשהאפיזודה הנוכחית מלווה ברגש לא תואם עם מאפיינים פסיכוטיים.

סוג 2

גנטיקה ופיזילוגיה: ביפולאר מסוג זה שכיח בעיקר בקרב מי שיש במשפחתם אדם החי עם ההפרעה.

נסיבתיים: דפוס ה Rapid Cycling מתאפיין בפרוגנוזה פחות טובה. החזרה לתיפקוד בין הגלים טובה יותר ככל שהגיל צעיר יותר. כמו כן, יותר שנות השכלה ופחות שנים של התמודדות עם ההפרעה וכן נישואין הם מנבאים שנמצאו קשורים להחלמה תיפוקדית טובה יותר.

תחלואה נלווית [1][2]

סוג 1

סוג 2

  • הפרעות חרדה מופיעות אצל כ- 75% מהאנשים עם הפרעה בי פולארית. השכיחות גבוהה במיוחד בקרב ילדים ובני נוער.[12]
  • הפרעות שימוש בחומרים (סמים) ב 37% [9]
  • כ 14% ממי שאובחנו עם הפרעה דו קוטבית מסוג 2 יפתחו במהלך חייהם הפרעת אכילה (ברוב המקרים Binge Eating Disorder, ובמידה פחותה אנורקסיה נברוזה ובולמיה נברוזה.[13]
  • סכנת אובדנות: כשליש מהאנשים שאובחנו עם הפרעה דו קוטבית מסוג II מדווחים על כך שניסו להתאבד. שיעור ההתאבדות דומה לזה שבסוג I והוא גבוה יותר מאשר בדיכאון מז'ורי, כיוון שהאדם עם הפרעה דו קוטבית נמצא זמן רב יותר במצב של אפיזודה פעילה[14].

אבחנה מבדלת

מחקר

הפרעה דו קוטבית לסוגיה היא הפרעה שזוכה לכמות רבה של מחקר מגוון מאד. להלן שני כיוונים מתוך כיווני מחקר רבים הפעילים כיום

מחקרי גנום רחבים:

תחום מחקר זה עוסק בשאלת התגובה לתרופות מייצבות, ובראשן הליתיום, המהווה טיפול מניעתי נפוץ בהפרעה דו קוטבית. מטרת המחקר היא להבין מדוע אנשים מסוים מגיבים לליתיום ואחרים אינם מגיבים לסוג זה של טיפול תרופתי.[15][16]

הדמיה מוחית ומחקרים נוירואנטומיים

הסיבוכיות העולה בטכניקות למדידת האנטומיה והתפקוד של המוח האנושי עם השימוש בהדמיה מוחית לא נזנחה במחקר של הפרעה דו-קוטבית. אף שטומוגרפיה ממוחשבת ודימות תהודה מגנטית מוגבלים לממצאים מבניים בלבד, מדידת תפקוד מוחי ו-PET ו-fMRI יכולים לספק מידע על התפקודים שונים כמו ויסות רגש [17] [18]ובכך לסייע להבין את האופן בו צדדים מסוימים של ההפרעה מתבטאים במוח. רוב מחקרי הדימות בהפרעה דו-קוטבית הם בהיקף קטן, הן עקב העלות הגבוהה והן עקב הקושי הטכני בחקר חולים במצבים מאניים או דיכאוניים. היכולת לחזור על מחקרים בתחום זה היא נמוכה. [19]

טיפול

תרופות: הטיפול התרופתי בהפרעה דו קוטבית כולל שימוש במיצבי מצב רוח דוגמת ליתיום (לא מדובר ביסוד ליתיום בצורתו הטהורה אלא במלח ליתיום). חלק מהאנשים יטופל במייצב מצב-רוח אחר כמו טגרטול, ואחרים[20]. בנוסף עשוי הרפוא לרשום תרופות נוגדות פסיכוזה (אלה עשויות לסייע במניעה של התקפי מאניה). [21]

אשפוז: אשפוז עלול להדרש במצבים מסוימים בכל סוגי הגלים האופייניים להפרעה: מאניה היפומאניה או גל דיכאוני. במצבים קיצוניים של מאניה או דיכאון עם סכנה אובדנית, עלול להדרש אשפוז כפוי. [22]

מעקב מרפאתי: רוב הזמן בו האדם אינו מאושפז. כדי לעקוב אחר הטיפול התרופתי, להעלות או להוריד מינון של תרופות,וכדי להפחית סיכון של תופעות לוואי שונות כמו תסמונת מטבולית[23] קיים המעקב המרפאתי בו האדם נפגש עם פסיכיאטר מטפל בקהילה

טיפול רפואי לא תרופתי: ישנו ניסיון מוצלח בטיפול במצבים מאניים באמצעות נזעי חשמל. טיפול כזה יכול להינתן למי שאינם מגיבים לשום טיפול אחר.[22][24][25]

פסיכותרפיה: ישנה עדות להצלחה של טיפול מבוסס קשיבות (מיינדפולנס)[26]. כיוון שהתמונה הקלינית בהפרעה דו קוטבית היא מורכבת ועלולה לכלול גם דיכאון וחרדה. קיימת בספרות המלצה על לימוד של אסטרטגיות ויסות רגש[27]. ניתן להכיר מקרוב שיטות אלו בספרי עזרה עצמית הקיימים גם בשפה העברית (ראו רשימה בהמשך). קיים נסיון גם בטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) בעיקר בבני נוער ובוגרים צעירים. טיפול זה נמצא מבטיח בעיקר בהתמודדות עם תסמינים דיכאוניים ואובדנות.[28]. בחלק מהמקרים ניתן להשתמש בסוג זה של תרפיה במסגרת טיפול קבוצתי. [29]. ניסיון מוצלח קיים גם בטיפול בעזרת טיפול התנהגותי ממוקד החלמה.[30]

שיקום: אדם עם הפרעה דו קוטבית עשוי להיות זכאי לשירותי סל שיקום, בתנאי שנקבעה לו רמת נכות רפואית של 40% לפחות . במסגרת זו הוא יכול לקבל מגוון שירותים בתחומי חיים שונים. [31]

התערבויות מקדמות החלמה: כיום מיושמות במסגרות שיקום שונות בישראל התערבויות מקדמות החלמה מסוגים שונים. התערבויות אלה נועדו לסייע לאנשים עם הפרעות פסיכיאטריות קשות (דיכאון, הפרעה דו קוטבית וסכיזופרניה) לרכוש כלים חיוניים על מנת להשתלב בחברה כשווי זכויות. בין ההתערבויות המיושמות כיום במסגרות שיקום בישראל: ניהול מחלה והחלמה (IMR)[32], התערבות להפחתת סטיגמה עצמית (NECT),[33] התערבות לקידום אינטראקציות חברתיות (SCIT)[34] ועוד.

התמודדות והחלמה[35][36]

אנשים רבים מצליחים לנהל אורח חיים רגיל לצד הפרעה ביפולארית. רבים מהאנשים החיים עם הפרעה זו נישאים, מקימים משפחות, וממשים את עצמם מבחינה מקצועית ואישית. [37][38]היכולת של אדם להשיג את כל אלה תלויה במידה רבה בשמירה על אורח חיים שתכליתו להקטין את הסיכוי להחרפה במצב

אורח חיים

לצורך החלמה ולשם שמירה על מצב בריאותי תקין, חיוני לנהל אורח חיים בריא ומאוזן, ולהימנע משימוש באלכוהול ובסמים. כדי להיאבק בתהליך המאני, למנוע את החמרתו ולחזור לשגרה, יש להיצמד לסדר יום קבוע, לצמצם את הפעילות היומיומית, להקפיד על מספר מינימלי של שעות שינה ועל אכילה מאוזנת. זאת במקביל להעלאה מתונה והדרגתית של המינון התרופתי, בהתייעצות עם הרופא המטפל. באופן דומה ניתן להתמודד עם התחלה של דיכאון, בשני הבדלים: במקום לצמצם את הפעילות, יש להגבירה ולהיחשף לגירויים רבים ככל האפשר; כמו כן יש להקפיד לא לישון שעות רבות מדי יחסית לשגרת החיים.

קלינאים ומידע מחקרי תומכים ברעיון שהפרעות שינה עשויות להוות גורם להתקפים מאניים או דיכאוניים אנשים עם הפרעה דו-קוטבית. לכן חשוב לשמור על משטר שינה סדיר, ולהימנע ממשמרות לילה ומבילויי לילה אחרים העשויים לשבש את השינה. טיפול על ידי מקצבי עֵרות-שינה, שנערך במחקר מבוקר, לא נמצא בעל השפעה מרפאת. נראה שבעיצומו של התקף מאני התערבות מעין זו לא תועיל, אך כאשר התהליך המאני מצוי בראשיתו, כוחו של משטר שינה יפה למניעת הידרדרות.

בתקופות שבהן עולה הפגיעות יש להימנע ככל האפשר ממצבי דחק, ומומלץ להסתייע בתמיכה מצד הסביבה – משפחה, חברים ומטפלים. עיסוקים שיש בהן עניין ואתגר במסגרת עבודה או פנאי תורמים לתחושת ערך ומשמעות, ומחזקים את הביטחון העצמי. ניתן להיעזר גם בקבוצת תמיכה ובקבוצות לעזרה עצמית, שרבות מהן פועלות באזורים שונים בישראל.

ההכחשה והטיפול התרופתי

אחת הבעיות הגדולות של המחלימים היא ההכחשה. אדם החי עם הפרעה חש כאילו דבר מה יסודי נפגם בהווייתו, והוא מעוניין להשתחרר מההרגשה הזאת ולשכוח כי חווה אירוע כה קשה. על פי רוב הוא חש כי עולמו חרב וכי חייו הסתיימו למעשה. מיום התפרצות ההפרעה הדו-קוטבית ואילך, הוא עשוי להיגרר הלאה בתחושת ריקנות והיעדר משמעות. הסטיגמה החברתית הקשה כלפי הנושא כולו, הכרוכה גם בנטילת תרופות פסיכיאטריות, תורמת לתחושות הקשות ומדרבנת רבים מהלוקים בהפרעה לחדול לגמרי מנטילת הטיפול התרופתי.

סיבה נוספת להפסקת הטיפול התרופתי היא הרצון לשחזר עוררות רגשית; לעתים קורה הדבר אף באופן בלתי מודע. ההנאה והתועלת המופקות מתקופות ההיפומאניה ואף מחלקים מסוימים במאניה מעודדות לנהוג כך. גם תופעות הלוואי הקשות לעתים, והעומס התרופתי (סדאטיביות), מעודדים לחדול מנטילת התרופות.

לאחר ההפסקה, חייו של האדם עם ההפרעה משתפרים בדרך כלל בטווח הקצר, והוא נוטה "לפרוח". בעיה נוספת היא שעם הופעתם של גורמי דחק, המבנה הנפשי הלא-חסון עלול להתחיל להיסדק. זה השלב שבו כדאי לפנות לרופא המטפל ולהתחיל בנטילה מחודשת של תרופות. בהיעדר טיפול תרופתי בשלב זה עלול האדם לקרוס ולהחמיר לכדי אפיזודה נוספת, מה שעלול לשבש את מהלך חייו, לגרום לו ולמשפחתו סבל רב ולעכב את התקדמותו במסלול חייו ובצמיחתו האישית. יש לשקול היטב את הפסקת התרופות גם כאשר יש תחושה, אשלייתית ברוב המקרים, של כוח ושל חסינות.

תופעות הלוואי של תרופות נוטות להיעלם לאחר שימוש קבוע וממושך, ויש ואריאנטים רבים לכל תרופה, כך שאחד מהם עשוי להתאים בסופו של דבר לחולה הספציפי. דרושים סבלנות ואורך רוח רבים לעתים כדי למצוא את התרופה המתאימה ביותר. תוצאת חיפוש עיקש היא משתלמת לעומת ההפסד העולה מניהול חיים משובשים המתנהלים בין התקף אחד למשנהו, אף אם אלה מתרחשים בהפרשי זמן גדולים.

מאחר שנגישות התרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (מרגיעים ונוגדי חרדה) גבוהה יותר מזו של האחרות, ואף ההתייחסות אליהן היא פחות סטיגמטית (מבחינה זו, הלוקה בהפרעה שבוי בסטיגמה ככל אחד אחר) יש נטייה להיעזר בהן עם הופעת תסמיני המאניה הראשונים, כגון חוסר שינה ועצבנות. לעתים הדבר מחמיר את המצב, שכן התרופות האלה מדכאות למראית עין את התסמינים, אך ההפרעה ממשיכה להתפתח באין מפריע מתחת לפני השטח. לכן תרופות הרגעה ונוגדי חרדה טובים כטיפול משלים, אך לא כטיפול יחיד.

הפרעה דו קוטבית בתרבות ובאומנות

לאורך ההיסטוריה התבלטו יוצרים עם הפרעה דו-קוטבית במגוון תחומי אומנויות. דוגמאות ידועות ליוצרים שהתמודדו עם הפרעה דו קוטבית ובלטו ביצירתם: סטיבן פריי (ראה הפניה לסרט בהמשך), אנדרו סלומון (סופר, מחבר הספר דמון של צהריים), קיי רדפילד ג'יימיסון (ראו ברשימת הספרים שלהלן), המוזיקאי גבריאל בלחסן ז"ל, קורט קוביין, סולן להקת נירוונה המנוח ועוד רבים וטובים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Kay Redfield Jamison with Frederick K. Goodwin, Manic-Depressive Illness,1990
  • Francis Mark Mondimore, Bipolar disorder : a guide for patients and families, Johns Hopkins University Press 2006
  • Dr. Daniel J. Reidenberg , Kevin Hines , Dr Daniel J. Reidenberg, Cracked, Not Broken: Surviving and Thriving After a Suicide Attempt, Rowman & Littlefield Publishers, 2013

ספרים המתארים התמודדות אישית

ספרי יעץ ועזרה עצמית

  • הורנבכר, מריה, טירוף : החיים עם הפרעה דו-קוטבית, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2013
  • רונן דויד, מחלת נפש - המדריך להתמודדות, החממה הספרותית 2012
  • ללא ציון שם מחבר - הפרעה דו קוטבית - כל מה שאתם ובני משפחתכם צריכים לדעת, הוצאת אח, 2003
  • ווד ורמה (עורכת) התמודדות עם מאניה דפרסיה. הוצאת אח, 2006
  • צביאל רופא - על המסלול ממחלה להחלמה: משלים רשימות ומאמרים בנוגע להתמודדות עם מחלת נפש, הוצאת אוריון, 2013.
  • פרנטיס פרייס - הפרעת תנודות במצב הרוח מדריך לעבודה עצמית
  • רות ס' וייט וג'ון ד' פרסטון, מדריך להתמודדות עם הפרעה דו קוטבית - מדריך מעשי. הוצאת אח 2011
  • ד"ר ג'יין מאונטיין מעבר להפרעה הדו קוטבית: שבעה צעדים בדרך לרווחה נפשית. הוצאת אח 2011
  • ד"ר ג'יין מאונטיין הפרעה דו קוטבית תובנות להחלמה, הוצאת אח, 2011
  • ג'יאני ל' פררה וננסי ב' אוסטין, ילדים עם הפרעה דו קוטבית: דרכי התמודודות הוצאת אח, 2010.
  • ג'ורג' ט' לין, הורות לילדים עם הפרעה דו קוטבית: מדריך השרדות. הוצאת אח, 2005.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפרעה דו-קוטבית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 חנן מוניץ (עורך), 10 הפרעות מצב רוח, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2013, עמ' 275-287
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 American Psychiatric Association., Bipolar and Related Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), 5th, American Psychiatric Association., 2013, עמ' 123-154. (בeng)
  3. ^ Christopher W. Drapeau, Daniel S. DeBrule, The Relationship of Hypomania, Creativity, and Suicidal Ideation in Undergraduates, Creativity Research Journal 25, 2013-01-01, עמ' 75–79 doi: 10.1080/10400419.2013.752231
  4. ^ Joseph M. Cerimele, Lydia A. Chwastiak, Sherry Dodson, Wayne J. Katon, The prevalence of bipolar disorder in general primary care samples: a systematic review, General Hospital Psychiatry 36, 2014-01-01, עמ' 19–25 doi: 10.1016/j.genhosppsych.2013.09.008
  5. ^ Sandra M. Meier, Rudolf Uher, Ole Mors, Søren Dalsgaard, Specific anxiety disorders and subsequent risk for bipolar disorder: a nationwide study, World Psychiatry 15, 2016-06-01, עמ' 187–188 doi: 10.1002/wps.20314
  6. ^ Katie Fracalanza, Randi E. McCabe, Valerie H. Taylor, Martin M. Antony, The effect of comorbid major depressive disorder or bipolar disorder on cognitive behavioral therapy for social anxiety disorder, Journal of Affective Disorders 162, 2014-06-20, עמ' 61–66 doi: 10.1016/j.jad.2014.03.015
  7. ^ Suppes T, McElroy SL, Sheehan DV, Hidalgo RB, A randomized, double-blind, placebo-controlled study of ziprasidone monotherapy in bipolar disorder with co-occurring lifetime panic or generalized anxiety disorder., The Journal of clinical psychiatry 75, 2014/01 doi: 10.4088/JCP.12m08297
  8. ^ Ciro Marangoni, Lavinia De Chiara, Gianni L. Faedda, Bipolar Disorder and ADHD: Comorbidity and Diagnostic Distinctions, Current Psychiatry Reports 17, 2015-08-01, עמ' 67 doi: 10.1007/s11920-015-0604-y
  9. ^ 1 2 Ragnar Nesvåg, Gun Peggy Knudsen, Inger Johanne Bakken, Anne Høye, Substance use disorders in schizophrenia, bipolar disorder, and depressive illness: a registry-based study, Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology 50, 2015-08-01, עמ' 1267–1276 doi: 10.1007/s00127-015-1025-2
  10. ^ McElroy SL, Keck PE Jr, Metabolic syndrome in bipolar disorder: a review with a focus on bipolar depression., The Journal of clinical psychiatry 75, 2014/01 doi: 10.4088/JCP.13r08634
  11. ^ K. Gordon-Smith, L. Forty, C. Chan, S. Knott, Rapid cycling as a feature of bipolar disorder and comorbid migraine, Journal of Affective Disorders 175, 2015-04-01, עמ' 320–324 doi: 10.1016/j.jad.2015.01.024
  12. ^ Barbara Pavlova, Roy H Perlis, Martin Alda, Rudolf Uher, Lifetime prevalence of anxiety disorders in people with bipolar disorder: a systematic review and meta-analysis, The Lancet Psychiatry 2, 2015-08-01, עמ' 710–717 doi: 10.1016/S2215-0366(15)00112-1
  13. ^ Susan L. McElroy, Scott Crow, Thomas J. Blom, Joanna M. Biernacka, Prevalence and correlates of DSM-5 eating disorders in patients with bipolar disorder, Journal of Affective Disorders 191, 2016-02-01, עמ' 216–221 doi: 10.1016/j.jad.2015.11.010
  14. ^ K Mikael Holma, Jari Haukka, Kirsi Suominen, Hanna M Valtonen, Differences in incidence of suicide attempts between bipolar I and II disorders and major depressive disorder, Bipolar Disorders 16, 2014-09-01, עמ' 652–661 doi: 10.1111/bdi.12195
  15. ^ J Song, S E Bergen, A Di Florio, R Karlsson, Genome-wide association study identifies SESTD1 as a novel risk gene for lithium-responsive bipolar disorder, Molecular Psychiatry 21, 2016-09, עמ' 1290–1297 doi: 10.1038/mp.2015.165
  16. ^ Liping Hou, Sarah E. Bergen, Nirmala Akula, Jie Song, Genome-wide association study of 40,000 individuals identifies two novel loci associated with bipolar disorder, Human Molecular Genetics 25, 2016-08-01, עמ' 3383–3394 doi: 10.1093/hmg/ddw181
  17. ^ F. Corbalán, S. Beaulieu, J. L. Armony, Emotion regulation in bipolar disorder type I: an fMRI study, Psychological Medicine 45, 2015/09, עמ' 2521–2531 doi: 10.1017/S0033291715000434
  18. ^ F. Corbalán, S. Beaulieu, J. L. Armony, Emotion regulation in bipolar disorder type I: an fMRI study, Psychological Medicine 45, 2015/09, עמ' 2521–2531 doi: 10.1017/S0033291715000434
  19. ^ Irene Alústiza, Joaquim Radua, Marta Pla, Raquel Martin, Meta-analysis of functional magnetic resonance imaging studies of timing and cognitive control in schizophrenia and bipolar disorder: Evidence of a primary time deficit, Schizophrenia Research, 2017-02-04 doi: 10.1016/j.schres.2017.01.039
  20. ^ ד"ר צבי קירש, ד"ר אולגה קובלצ'וק-בן זקן, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | לא רק ליתיום, באתר www.themedical.co.il, ‏2012
  21. ^ GM Goodwin, PM Haddad, IN Ferrier, JK Aronson, Evidence-based guidelines for treating bipolar disorder: Revised third edition recommendations from the British Association for Psychopharmacology, Journal of Psychopharmacology 30, 2016-06-01, עמ' 495–553 doi: 10.1177/0269881116636545
  22. ^ 1 2 מאניה דיפרסיה: איך מתמודדים עם הפרעה דו־קוטבית?, באתר www.clalit.co.il
  23. ^ McElroy SL, Keck PE Jr, Metabolic syndrome in bipolar disorder: a review with a focus on bipolar depression., The Journal of clinical psychiatry 75, 2014/01 doi: 10.4088/JCP.13r08634
  24. ^ Kessler, U., Schoeyen, H. K., Andreassen, O. A., Eide, G. E., Malt, U. F., Oedegaard, K. J., ... & Vaaler, A. E, The effect of electroconvulsive therapy on neurocognitive function in treatment-resistant bipolar disorder depression., The Journal of clinical psychiatry 75(11),, 2014, עמ' 1306-1313.
  25. ^ D. Delmonte, S. Brioschi, B. Barbini, R. Zanardi, Manic switch in bipolar patients treated with electroconvulsive therapy for treatment-resistant depression: The experience at the mood disorder unit of Milan (Italy), European Psychiatry 41, 2017-04-01, עמ' S768 doi: 10.1016/j.eurpsy.2017.01.1448
  26. ^ Victoria L Ives-Deliperi, Fleur Howells, Dan J. Stein, Ernesta M. Meintjes, The effects of mindfulness-based cognitive therapy in patients with bipolar disorder: A controlled functional MRI investigation, Journal of Affective Disorders 150, 2013-09-25, עמ' 1152–1157 doi: 10.1016/j.jad.2013.05.074
  27. ^ Kathryn Fletcher, Gordon Parker, Adam Bayes, Amelia Paterson, Emotion regulation strategies in bipolar II disorder and borderline personality disorder: Differences and relationships with perceived parental style, Journal of Affective Disorders 157, 2014-03-20, עמ' 52–59 doi: 10.1016/j.jad.2014.01.001
  28. ^ Tina R. Goldstein, Rachael K. Fersch-Podrat, Maribel Rivera, David A. Axelson, Dialectical Behavior Therapy for Adolescents with Bipolar Disorder: Results from a Pilot Randomized Trial, Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology 25, עמ' 140–149 doi: 10.1089/cap.2013.0145
  29. ^ Lori Eisner, David Eddie, Rebecca Harley, Michelle Jacobo, Dialectical Behavior Therapy Group Skills Training for Bipolar Disorder, Behavior Therapy 48, 2017-07-01, עמ' 557–566 doi: 10.1016/j.beth.2016.12.006
  30. ^ Steven H. Jones, Gina Smith, Lee D. Mulligan, Fiona Lobban, Recovery-focused cognitive–behavioural therapy for recent-onset bipolar disorder: randomised controlled pilot trial, The British Journal of Psychiatry 206, 2015-01-01, עמ' 58–66 doi: 10.1192/bjp.bp.113.141259
  31. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות. נבדק ב-2017-08-07.
  32. ^ ניהול מחלה החלמה, באתר ispraisrael.org.il
  33. ^ שלו, סטיגמה עצמית ודרכים לטיפול בה NECT, באתר http://www.slavpro.co.il/%D7%A2%D7%9C-%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%92%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C/
  34. ^ "התערבות לקידום אינטראקציות חברתיות SCIT - בין תיאוריה לפרקטיקה - Shekoulo Tov". Shekoulo Tov. 2015-10-13. נבדק ב-2017-08-07.
  35. ^ ג'יין מאונטיין, הפרעה דו קוטבית תובנות להחלמה, אח, 2011
  36. ^ ג'יין מאונטיין, מעבר להפרעה דו קוטבית : שבעה צעדים בדרך לרווחה נפשית, כפר ביאליק: אח, 2011
  37. ^ Andrea Fagiolini, Rocco Forgione, Mauro Maccari, Alessandro Cuomo, Prevalence, chronicity, burden and borders of bipolar disorder, Journal of Affective Disorders 148, 2013-06-01, עמ' 161–169 doi: 10.1016/j.jad.2013.02.001
  38. ^ Veseth, M., Binder, P.-E., Borg, M., & Davidson, L., Recovery in bipolar disorders: Experienced therapists’ view of their patients’ struggles and efforts when facing a severe mental illness., Journal of Psychotherapy Integration 26(4),, עמ' 437-449. doi: http://dx.doi.org/10.1037/int0000046

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפרעה_דו-קוטבית&oldid=21329777"