בכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אישה בוכה.
ילד בוכה
בכי תינוק הוא צורה לתקשורת.
אישה בוכה בעקבות גירוש היהודים מיואנינה
הדמיה כיצד נוצר הבכי

בכי הוא תופעה פיזיולוגית בה זולגות דמעות מבלוטת הדמעות בעין, כתגובה למצב רגשי אצל בני אדם. בכי נחשב פורקן אישי עז וחד של רגשות אצל בני האדם. הביטויים הפיזיים הרבים של הבכי יכולים לכלול בין השאר דמעות, הסמקה, קצב לב מואץ ויבבה.

תפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד של הבכי עדיין אינו ברור די צרכו ותאוריות שונות הוצעו על-מנת להסביר את התופעה.

עפ"י צ'ארלס דרווין, הבכי הוא מנגנון שהתפתח באבולוציה, באמצעותו בני אדם (ובמיוחד ילדים) מושכים את תשומת-לבם של אחרים ומגייסים את עזרתם.[1] הסבר זה מופיע גם בתאוריות עכשויות יותר, על-פיהן הבכי הוא דרך לגייס עזרה באמצעות תקשורת לא מילולית.[2]

השערה נוספת נשענת על העובדה שבדמעות הנוצרות בעת בכי רגשי (בהשוואה לדמעות מסוגים אחרים, כגון אלו הזולגות על-מנת לסלק גוף זר מהעין) ישנם ריכוזים גבוהים יותר של חומרים מסוימים, ובהם ההורמון האדרנוקורטיקוטרופי, הקשור לדחק.[3][4] עובדה זו מעלה את האפשרות שהבכי נועד להוריד את ריכוזו של הורמון זה וחומרים אחרים הקשורים לדחק כאשר ריכוזם נעשה גבוה מדיי. תאוריה כזו תוכל גם להסביר מדוע אנשים מרגישים טוב יותר לאחר בכי.[5]

מחקרים רבים מאששים את המסקנה שבכי הוא תהליך פיזיולוגי נחוץ ויעיל, המאפשר לאדם להתמודד עם מצוקות [6]:

הביוכימאי ד"ר וויליאם פריי, מצא במחקרו שדמעות הזולגות על רקע רגשי שונות בהרכבן הכימי מאלה הזולגות בגלל גירוי כגון חיתוך בצל. הוא טוען שמטרת הדמעות הזולגות על רקע רגשי היא להרחיק מהגוף פסולת או חומרים רעילים, כשם שאנו מרחיקים חומרי פסולת אחרים. החומרים המורחקים על ידי הדמעות מצטברים בגוף עקב מצבי מצוקה. כמה מהם זוהו בדמעות האדם, בייחוד ההורמון ACTH וקאטכלומינים. גם מגנזיום נמצא, יסוד שעלול להרעיל את מערכת העצבים מעל סף גבוה מדי. המסקנה אליה הגיע היא: כאשר אנו עוצרים את דמעותינו, אנו עלולים להיעשות רגישים יותר לבעיות נפשיות וגופניות שונות. במחקרים שערך על מבוגרים בוכים, מצא שרובם דיווחו על הקלה אחרי בכי הגון.[7]

בנוסף על פינוי רעלים מהגוף, הבכי גם מפחית מתח. במחקרים על מבוגרים שקיבלו טיפול נפשי, נמצאו ירידה בלחץ הדם, בדופק ובחום, ודפוסי גלי מוח מתואמים יותר אחרי שעת טיפול שבה הם בכו או הביעו זעם. השינויים האלה לא נצפו בקבוצת ביקורת, שרק התעמלה במשך פרק זמן דומה.[8] במחקרים אחרים, נמצא שהתפרצויות בכי רבות במהלך הטיפול משפרות במידה משמעותית את מצבו הנפשי של המטופל, בניגוד למטופלים שלא הביעו את רגשותיהם בדרך זו במשך הטיפול.[9]

כמו כן, נמצא קשר בין בכי לבריאות גופנית, ושאנשים שבוכים יותר ומתייחסים לבכי בצורה חיובית יותר סובלים פחות מכיבי קיבה ומדלקות מעיים [10]. נמצא כי הבכי הביא גם להקלה בתסמיני אסטמה ולריפוי קדחת השחת.[11] התנהגותם של אוטיסטים מעידה גם היא על התועלת שבבכי. כמה מטפלים מציינים שיפור עמוק ומהיר אצל ילדים אוטיסטים שקיבלו עידוד לבכות ולהביע זעם בזמן הטיפול. [12]

תוצאות אלה היו מעודדות עד כדי כך, שכמה פסיכולוגים פיתחו גישה דומה לטיפול בילדים אלימים במיוחד. טיפול זה הוביל לשיפורים ניכרים בקרב הילדים שקיבלו עידוד להביע זעם ולבכות.[13]

תפקיד רגשי-חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפ"י תאוריות מסוימות,[דרוש מקור] אצל הרך הנולד הבכי הוא שפה ואינו מעיד בהכרח על מצוקה כלשהי, אלא מהווה בקשה מהסובבים להתייחס אליו ולטפל בצרכיו. לאחר שהפעוט שולט בשפה ויכול להביע את עצמו במילים, הבכי יתמעט ופעוט יבכה עקב כאב, כעס או תסכול עד לגיל שאוצר המילים שברשותו יאפשר לו להביע רגשות אלה במילים. אצל הבוגר הבכי, בדומה להכנעה, מלווה בשינוי בסטטוס החברתי של הבוכה, אלא שלא כמו ההכנעה שהיא ביטוי לוויתור על מעמד היררכי קבוע ומאוד מזוהה, הבכי נותן לבוכה מעמד חברתי נייטרלי וארעי. נייטרליות זו מבטיחה לבוכה הן את עזרתם של המתחרים מולו על המעמדות החברתיים, והן את תשומת לבה המיוחד של אותה החברה. לחץ חברתי או תחרות קשה הם הרגשות המועדים להיות נפרקים בבכי. הבכי יגרום לעמיתים לרכך לעת קצרה את עוצמת התחרות ולהקל על עומס הלחץ, כגון עבריין שבוכה בפני השופט כדי לרכך את גזר הדין.

כאבים פיזיים חזקים יכולים גם הם ליצור בכי, אלא שכאן הבוכה מנצל בצורה אינסטיקטיבית את התגובה של החברה לבכי, ומשיג את אותו מעמד של תשומת לב ורחמים ארעיים במעין מרמה טבעית. ניתן לומר איפוא כי בכי מחמת כאבים שאינם חברתיים הוא בכי רק במובן של הביטויים הפיזיולוגיים.

היות והבכי אצל הבוגר הוא רגש חברתי מובהק, ואילו אצל התינוק שזה עתה נולד הבכי הוא שפה, לכאורה נראה כי אלו שני דברים שונים למדי שרק ביטויים החיצוני דומה. כאן קמה ועומדת שאלת הביצה והתרנגולת - האם התינוק בוכה מפני שאימו מגיבה לבכי האמיתי כאל ביטוי לרגשות חברתיים או שמא החברה דנה את הבוכה לרחמים משום שהוא מאמץ דרך ביטוי תינוקי (משמע - בכי המבוגר הוא זיוף של בכי התינוק).

גורמים נוספים הגורמים לבכי אצל בני האדם, מלבד רגשות צער, רחמים וכאב, הם רגשות אושר ושמחה מרובה, פחד והומור. דמעות מבכי מזויף עקב חרטה ויגון שאינם כנים קרויות דמעות תנין, שם שמקורו במעשייה שעל פיה תנינים היו מעמידים פנים ובוכים כדי לפתות את טרפם, או לחלופין, מקורה בשמועות שמספרות שמירוב המאמץ של התנינים בניסיון לאכול חיות גדולות - זולגות מעינייהם דמעות.

התועלת המיידית שהבכייה נותנת היא עצומה - מעין שקט תעשייתי לפרק זמן לא ארוך המאפשרת לבוכה להתעשת ולהתנער מהקונפליקטים שאיימו לשתקו.

כמו בכעס, התועלת הגדולה והמיידית היא פתח לרמאות טבעית, משמע שאי אלו בכיות שנובעות ממניעים אחרים לגמרי יפיקו תועלת מעובדת קיומו של מעמד בכי חברתי, ויאמצו דרך ביטוי דומה לבכי כדי להשיג זאת, כך ישנם בכיינים מועדים שמגיבים בבכי על מגוון גדול במיוחד של סיטואציות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Why do we cry? by Wendy Zukerman (english) (html). אוחסן מהמקור ב־2008-12-02. אוחזר ב־2008-11-11.
  2. ^ On the Origin of Crying and Tears, Human Ethology Newsletter, Vol. 5 Issue 10, June 1989, p. 5-6
  3. ^ Skorucak A. "The Science of Tears." ScienceIQ.com.
  4. ^ Why do we Cry,Walter, Chip,Source:Scientific American Mind; Dec2006, Vol. 17 Issue 6, p44, 8p,ISSN 1555-2284
  5. ^ "Crying; The Mystery of Tears" personal page of Frey WH with quote from his book
  6. ^ סולטר, אלטה, 1984, "גם הילד יודע", עמ' 15-17
  7. ^ פריי ולאנגסט, 1985
  8. ^ קארל ואחרים, 1973; וולדנברג ואחרים, 1976
  9. ^ פירס ואחרים, 1983
  10. ^ קרפיו, 1980
  11. ^ דוסט וליי, 1953; וולף וגראהם, 1950
  12. ^ זאסלו וברגר, 1969; ואל, 1955; אלאן 1977
  13. ^ קליין, 1979; מגיד ומקלוויי, 1977