אהרן אהרנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אהרן אהרנסון
1876 –‏ 1919
Aaron Aaronsohn 1876-1919.jpg

אהרן אהרנסון
תרומות עיקריות
חקר צומח במזרח התיכון. גילוי "אם החיטה"

אהרן אהרנסוןלועזית: Aaron Aaronsohn, ‏18761919) היה בוטנאי, אגרונום ומדען ארץ-ישראלי, יזם ופוליטיקאי ציוני וראש מחתרת ניל"י.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהרן אהרנסון נולד בבקאו שברומניה, והיה בנם הבכור של אפרים-פישל ומלכה אהרנסון, ממייסדי זכרון יעקב ומראשוני העלייה הראשונה (עלו ב-1882).

כבר בילדותו התעניין בחקלאות, ובשנת 1891, כשהיה כבן 15 בלבד, התמנה לעוזר-מתמחה בצוות המדריכים החקלאים של פקידות הברון רוטשילד בזכרון יעקב. בזכות כישרונו, נשלח על ידי הברון רוטשילד ובמימונו ללימודי אגרונומיה בביה"ס הגבוה לחקלאות בגריניון שבצרפת. עם סיום לימודיו בשנת 1896, שימש כמדריך החקלאי הראשון של המושבה מטולה שזה-עתה נוסדה, אולם בשל סכסוך מקצועי בינו לבין פקידי הברון וחלק מהאיכרים‏[1], עזב את המקום. אהרנסון נסע לטורקיה, שם ניהל חווה חקלאית גדולה, ממנה חזר ב-1900 לארץ ישראל.

מאחר שלמרות השתדלויות לא הצליח לקבל עבודה אצל הברון, בחברת יק"א או במסגרת אחרת ההולמת את השכלתו וכישוריו, החליט לפנות לעסקים פרטיים. בין השאר, הקים עם דוד חיים סוכנות לייבוא כלי עבודה חקלאיים מתקדמים (כגון משאבות וקומביינים) ועם עמיתיו ד"ר זליג סוסקין ויוסף טריידל את 'המשרד האגרו-טכני'; עסק ייחודי זה התמחה במתן שירותים מקצועיים (כמו סקרי היתכנות חקלאית והערכות הידרולוגיות, מדידה ומיפוי), בעיקר לפעילות היישובית של שלוחות ההסתדרות הציונית בארץ ישראל. במהלך השנים הבאות המשיך ועסק בתחומים רבים הקשורים לחקלאות ולפיתוח אגרו-טכני בארץ ישראל, פרסם מאמרים מקצועיים על במות מדעיות אירופיות, והיה לאישיות ידועה.

אהרנסון ערך מסעות מחקר רבים ברחבי הלבנט (ארץ ישראל, עבר הירדן, סוריה והלבנון - כולם אז חלק מהאימפריה העות'מאנית), במסגרת מסעותיו בגליל ובחרמון גילה בשנת 1906 את 'אם החיטה'. תגלית זו הביאה לאהרנסון תהילה עולמית, ובין השאר - הזמנה של משרד החקלאות של ארצות הברית לביקורים ארוכים באמריקה. במסעו הגדול לאירופה, צפון אפריקה וארצות הברית (1908–1910) התקבל בכבוד רב ובהערצה בכל מקום. בארצות הברית נערכו כנסים רבים בהשתתפותו, ובאוניברסיטת ברקלי רצו למנותו לראש החוג לחקלאות במעמד של פרופסור, וזאת על אף שלא היה לו כל תואר אקדמי.

בעזרת הקשרים שיצר בארצות הברית עם פעילים ואילי-הון יהודים, הקים אהרנסון בשנת 1910 חוות ניסיונות חקלאית בעתלית, הראשונה מסוגה במזרח התיכון. במסגרת מחקריו המגוונים בחווה ניסה, בין השאר, להשביח ולזווג בין חיטה תרבותית לאם החיטה. מצד אחד גילה צמחים ארצישראלים מקומיים אחדים שלא היו ידועים קודם למדע, ומצד שני הביא לראשונה מחו"ל צמחים אחרים (כגון דקל הוושינגטוניה) שהתאקלמו בארץ ישראל. באותה תקופה הביא לארץ ישראל מכונית, שהייתה המכונית הפרטית הראשונה בבעלות תושב הארץ‏[2].

בעת מלחמת העולם הראשונה, הקים ועמד בראש מחתרת ניל"י, שפעלה לסיום השלטון הטורקי-עות'מאני בארץ-ישראל ולכיבושה בידי הבריטים, על-מנת לקדם את הקמת בית יהודי לאומי בארץ ישראל. מחתרת ניל"י תרמה לכיבוש הארץ על ידי הבריטים, זאת באמצעות השפע הרב של המידע שהעבירו אנשי הארגון מתוך הארץ, ובזכות הידע העצום של אהרן יחד עם אישיותו המיוחדת, שבשהותו במצרים, הפך להיות אחד מן היועצים הדומיננטיים לגופי המודיעין הבריטי. במושבה הצבאית הבריטית שבמצרים נפוצה האמרה ש"אהרנסון מנהל את המטכ"ל".

בנוסף, סייעו אהרן אהרנסון וחבריו בניל"י להטבת מצבה הקשה של אוכלוסיית הארץ בזמן המלחמה, על ידי העברה בחשאי של כספי עזרה מיהדות ארצות הברית באמצעות ספינת ריגול שהעמידו לרשותם האנגלים. בזכות קשריו המסועפים זכה אהרנסון להיות גם מן המשפיעים על מתן הצהרת בלפור, טיוטה של ההצהרה הועברה לעיונם שלו ושל אחיו שמואל אהרנסון, כפי שנתגלה לאחרונה עם חשיפת הארכיונים של שירות הריגול הבריטי.

אחרי המלחמה, נכנס לפוליטיקה: תחילה צורף ל'ועד הצירים' שניהל את ענייני היישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת הכיבוש הבריטי, ואחר כך פעל לצד חיים ויצמן במשלחת הציונית לוועידת השלום בפריז (1919), שם הועיל רבות בזכות קשריו עם אישים רמי דרג מכל רחבי העולם. בזכות מומחיותו, כתב אהרנסון בין השאר את תזכיר הגבולות העתידיים של ארץ ישראל, אותן דרשה המשלחת הציונית בהדיינות על חלוקת הממלכה העות'מאנית המובסת ויצירת המפה הפוליטית החדשה של המזרח התיכון. אולם תוך כדי הדיונים של וועידת פריז, באחת מטיסותיו בין לונדון לפריז, נעלם המטוס הצבאי הקטן בו טס מעל תעלת למאנש, והוא בן 43.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של אהרנסון נקראה המושבה כפר אהרון (אחר כך מושב, כיום שכונה של נס ציונה), שהוקמה בידי 'בני בנימין' בשנת 1929. כן נקראו על שמו בניינה הראשון של הפקולטה לחקלאות ברחובות (הקיים עד היום ליד כניסה הראשית לקמפוס) ורחובות בערים שונות ברחבי ישראל.

בשנת 1927 קרא הבוטנאי אלכסנדר איג את הצמח אהרונסוניית פקטורובסקי הגדל ליד ים המלח על שמם של אהרנסון וחברו אליעזר פקטורובסקי.

אהרן אהרנסון לא התחתן, ואין לו צאצאים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדר אהרנסון (בשם העט "חיל פשוט"), אהרן אהרנסון: גאון האדמה (21 למאי 1876 - 15 במאי 1919), הוצאת מלכה, זכרון יעקב, תש"י.
  • יעקב יערי-פולסקין, אהרן אהרנסון: סוד הלה-מאנש (אישים ומארעות, ז), הוצאת אישים ומאורעות, תל אביב, תש"א.
  • אליעזר ליבנה, אהרן אהרנסון: האיש וזמנו, מוסד ביאליק, ירושלים, 1969.‏[3]
  • אורי קיסרי, דברים על אהרן אהרנסון: 25 שנים לפטירתו (תרע"ט - תש"ד), הוצאת אחיאסף, ירושלים, 1944.

מאמרים

  • מיכאל אבן-ארי, אהרן אהרונסון כאיש-מדע, מדע כ"א, 1977, עמ' 17-14.
  • רן אהרנסון, האיש, החיטה והחידה, עת-מול, שנה 24 (4), 1999, עמ' 23-22.
  • אליעזר ליבנה, אהרן אהרונסון וגורל ארץ-ישראל בוועידת השלום 1919 , האומה, גיליון ה' (17), 1966, עמ' 40-26.
  • שמעון רובינשטין, מותו הטרגי של אהרן אהרונסון, האומה, גיליון ט"ו (50), 1977, עמ' 275.
  • עמרם שיר, לורנס איש ערב ואהרונסון איש ניל"י נפגשים, עת-מול, שנה 2 (3), 1977, עמ' 17-16.

מקורות

  • יורם אפרתי (עורך), יומן אהרון אהרנסון 1919-1916, הוצאת קרני, תל אביב, 1970.

ספרות יפה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך הספר פעמון סדוק, מאת איתי בחור
  2. ^ אורי קיסריצמיגים, בנזין וראפורטים, דואר היום, 15 באוקטובר 1933
  3. ^ ביקורת: אלכס זהבי, אהרן, אהרנסון - דיוקנו של מנהיג ארץ-ישראלי, האומה, גיליון ח' (29), 1970, עמ' 123-118.