קובה במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קובה במשחקים האולימפיים
Flag of Cuba.svg
קוד הוועד האולימפי הלאומי CUB
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי הקובני
מדליות קיץ
דירוג: 18
זהב
72
כסף
67
ארד
69
סך הכול
208
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

קובה משתתפת במשחקים האולימפיים עוד בטרם הייתה מדינה עצמאית, מאז אולימפיאדת פריז (1900). בסך הכל נטלה חלק ב-19 אולימפיאדות. מאז אולימפיאדת מונטריאול (1976) נמצאת קובה בצמרת טבלאות המדליות האולימפיות, אם כי מאז אולימפיאדת בייג'ינג (2008) נחלשה מעט. בסך הכל, צברו הספורטאים הקובנים 208 מדליות, מהן 67 מדליות זהב, מה שממקם את קובה במקום ה-18 בטבלת המדליות של כל הזמנים. הענפים בהם מתבלטת קובה במיוחד הם אגרוף (בו היא מדורגת במקום השני בטבלת המדליות של כל הזמנים, אחרי ארצות הברית), אתלטיקה, ג'ודו, היאבקות, סיף ובייסבול. באחרון, שהוא ענף הספורט הפופולרי בקובה, העפילה נבחרת קובה לכל חמשת משחקי הגמר שנערכו מאז היה לענף אולימפי רשמי, וניצחה בשלושה מהם.

הוואנה הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים האולימפיים ב-2012, אך קיבלה את הדירוג הנמוך ביותר מבין תשע המועמדות בשלב המוקדם, והיא לא נכללה בין חמש המועמדות הסופיות.

קובה לא השתתפה מעולם באולימפיאדת חורף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1928-1900[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שנערכה אולימפיאדת אתונה (1896), הייתה קובה מושבה ספרדית, והיא לא נטלה בה חלק. גם בעת שנערכה אולימפיאדת פריז (1900) קובה עדיין לא הייתה עצמאית, אלא שהפעם הייתה תחת ממשל צבאי אמריקני, בעקבות מלחמת ארצות הברית-ספרד, וספורטאים מטעמה התחרו תחת דגל ארצות הברית. הם שבו לקובה כשבאמתחתם מדליית זהב ומדליית כסף, שתיהן בסיף.

רץ המרתון אנדרין קרווחל

קובה הייתה אחת מ-12 המדינות שנטלו חלק באולימפיאדת סנט לואיס (1904). ספורטאיה זכו ב-9 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. הישג זה הקנה לה את המקום השלישי בטבלת המדליות, אחרי ארצות הברית (שזכתה בכ-85% מהמדליות) וגרמניה. מבחינת דירוג, מדובר בהישג השיא של קובה בכל הזמנים. רץ המרתון אָנְדָרִין קָרְוָוחָל סיים רביעי אף שסבל מקלקול קיבה במהלך המירוץ, לאחר שאכל תפוח מקולקל שקטף במטע בו עבר במהלך הריצה.

לאחר שנעדרה משלוש האולימפיאדות הבאות, שבה קובה והשתתפה באולימפיאדת פריז (1924), אך לא הגיעה בה להישגים, וכך גם באולימפיאדת אמסטרדם (1928). בשתי האולימפיאדות הבאות לא נטלה קובה חלק.

1972-1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובה שבה והשתתפה באולימפיאדת לונדון (1948), בה זכה השייט קרלוס קארדנס במדליית כסף, הראשונה של קובה מזה 44 שנים. בשלוש האולימפיאדות הבאות לא זכתה קובה במדליות, עד שאנריקה פיגרולה זכה במדליית הכסף בריצת 100 מטר באולימפיאדת טוקיו (1964). באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) זכתה קובה בארבע מדליות כסף, שתיים מהן באגרוף ושתיים בריצת שליחים 100X4 מטרים, לגברים ולנשים. הייתה זו המדליה האולימפית הראשונה לנשים הקובניות.

באולימפיאדת מינכן (1972) השתפרו הישגיה של קובה, והיא זכתה ב-8 מדליות, מהן 3 מזהב (לראשונה מזה 68 שנים), שהקנו לה את המקום ה-14 בטבלת המדליות. חמש מהמדליות, ובהן כל מדליות הזהב, הושגו בענף האגרוף. שתי מדליות ארד הושגו בענף האתלטיקה, וגם נבחרת הכדורסל זכתה במקום השלישי, לאחר שגברה על נבחרת איטליה.

1976 עד 2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז אולימפיאדת מונטריאול (1976), דורגה קובה בעשרת המקומות הראשונים כמעט בכל האולימפיאדות בהן השתתפה. ב-1976 דורגה במקום השמיני, לאחר שצברה 13 מדליות, מהן שש מזהב. מרבית המדליות היו באתלטיקה ובאגרוף, ולצדן נרשמו זכיות במדליית זהב ראשונה בג'ודו ובמדליית ארד בכדורעף. האצן אלברטו חואנטורנה היה לאדם הראשון והיחיד עד כה, שזכה במדליית זהב הן בריצת 400 מטר והן בריצת 800 מטר.

לאולימפיאדת מוסקבה (1980) שלחה קובה 207 ספורטאים שהתחרו ב-19 ענפים. המשלחת זכתה ב-20 מדליות, מהן 8 מזהב. הישג זה הקנה לה את המקום הרביעי בטבלת המדליות, אחרי ברית המועצות, גרמניה המזרחית ובולגריה. רוב המדליות היו גם הפעם בענפי האגרוף והאתלטיקה, ולצדן גם מדליות בג'ודו, ולראשונה גם בהרמת משקולות ובקליעה. באגרוף זכתה קובה בשש מתוך 11 מדליות הזהב האפשריות, ובעוד שתי מדליות כסף ושתי מדליות ארד. המתאגרף טאופילו סטיבנסון היה למתאגרף השני בהיסטוריה שזוכה בשלוש מדליות זהב רצופות, ולראשון שעושה זאת במשקל כבד. מריה קארידד קולון זכתה במדליית הזהב היחידה לקובה, בהטלת כידון. האתלט סילביו לאונרד כמעט שזכה במדליית זהב היסטורית בריצת 100 מטר. הזוכה, הבריטי אלן ולס, נקבע רק לאחר בדיקת פוטו פיניש, לאחר ששניהם סיימו בזמן זהה של 10.25 שניות.

קובה הייתה אחת מ-14 ממדינות הגוש המזרחי שהחרימו את אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984). ב-1988 הצטרפה לבת בריתה קוריאה הצפונית לחרם קטן יותר, על אולימפיאדת סיאול, בו השתתפו, מלבדן, רק אתיופיה וניקרגואה.

אורלנדו הרננדס, שחקן נבחרת קובה בבייסבול באולימפיאדת ברצלונה

לאחר היעדרות של 12 שנים, שבה קובה והשתתפה באולימפיאדת ברצלונה (1992), בה הגיעה להישג הטוב בתולדותיה: 31 מדליות, מהן 14 מדליות זהב, שהקנו לה את המקום החמישי בטבלת המדליות. המדליות הושגו בשמונה ענפים שונים, הבולטים שבהם אגרוף (9 מדליות, מהן 7 מזהב, מתוך 12 אפשריות), אתלטיקה (7 מדליות, מהן 2 מזהב) והיאבקות (5 מדליות, מהן 2 מזהב). נבחרת הבייסבול זכתה במדליית הזהב, בטורניר האולימפי הרשמי הראשון בהיסטוריה, לאחר שגברה על טאיוואן ונבחרת הנשים בכדורעף הגיעה להישג דומה, כשגברה על נבחרת חבר המדינות. נבחרת הנשים בכדורסל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית במשחק על מדליית הארד. שיאן העולם בקפיצה לגובה, חאבייר סוטומאיור, שההשתתפות באולימפיאדות הקודמות נמנעה ממנו, זכה במדליית הזהב.

באולימפיאדת אטלנטה (1996) זכתה קובה ב-25 מדליות בתשעה ענפים שונים, מהן 9 מזהב, שהקנו לה את המקום השמיני בטבלת המדליות. אגרוף שוב היה הענף הבולט (7 מדליות, מהן 4 מזהב), ולצדו גם הג'ודו (6 מדליות מהן אחת מזהב) וההיאבקות (3 מדליות, מהן אחת מזהב). לראשונה זכו גם שחיינים קובנים במדליות, שהן גם היחידות שהשיגה קובה עד כה. נבחרת הבייסבול שחזרה את הישגה כשזכתה במדליית זהב לאחר שגברה על נבחרת יפן, ואף נבחרת הנשים בכדורעף שבה וזכתה במדליית זהב, לאחר שגברה על נבחרת סין.

לאולימפיאדת סידני (2000) שלחה קובה את המשלחת הגדולה בתולדותיה, שמנתה 229 ספורטאים. ספורטאיה זכו ב-29 מדליות, מהן 11 מזהב, שהקנו לה את המקום התשיעי בטבלת המדליות. המדליות הושגו בתשעה ענפים, הבולטים שבהם אגרוף (6 מדליות, מהן 4 מזהב), אתלטיקה (6 מדליות, מהן 2 מזהב) וג'ודו (5 מדליות, מהן 2 מזהב). לראשונה, זכו ספורטאים קובנים במדליות בענפי הטאקוונדו והקאנו. נבחרת הנשים בכדורעף זכתה במדליית הזהב בפעם השלישית ברציפות, לאחר שגברה על נבחרת רוסיה. לעומתה, נבחרת הבייסבול, שהגיעה לאולימפיאדה בלתי מנוצחת, הפסידה לראשונה לנבחרת הולנד בשלב המוקדמות, ולנבחרת ארצות הברית במשחק הגמר. סוטומאיור, שהשתתפותו בתחרות אושרה חרף בדיקה בה התברר כי השתמש בקוקאין, הסתפק אף הוא במדליית הכסף.

המתאגרף יאן ברתלמי, אחד מהמתאגרפים הקובנים שזכו במדליית זהב באולימפיאדת אתונה

באולימפיאדת אתונה (2004) זכו הספורטאים הקובנים ב-27 מדליות בתשעה ענפים שונים, מהן 9 מזהב, שמיקמו אותה במקום ה-11 בטבלת המדליות. גם הפעם האגרוף היה הענף הבולט ביותר, עם 8 מדליות מהן 5 מזהב (מתוך 11 אפשריות). ענפים בולטים אחרים היו האתלטיקה (5 מדליות מהן 2 מזהב) והג'ודו (6 מדליות). נבחרת הבייסבול שבה וזכתה במדליית הזהב, חרף הפסד לנבחרת יפן בשלב המוקדמות, לאחר שגברה על נבחרת אוסטרליה במשחק הגמר. נבחרת הנשים בכדורעף לא הצליחה לשחזר את הישגיה מהאולימפיאדות הקודמות, והסתפקה במדליית הארד, לאחר שהפסידה לנבחרת סין בחצי הגמר.

אולימפיאדת בייג'ינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת בייג'ינג (2008) הייתה החלשה ביותר מבחינת קובה מאז שבה להשתתף במשחקים. ספורטאיה זכו אמנם ב-24 מדליות (בשמונה ענפים שונים), אך רק שניים מהם זכו במדליות זהב - האצן דאירון רובלסריצת 110 מטר משוכות) והמתאבק מיחאיל לופס. הישג זה הקנה לה את המקום ה-28 בטבלת המדליות, הנמוך ביותר מאז אולימפיאדת מקסיקו סיטי (אם כי בדירוג לפי מספר המדליות הכולל, מדורגת קובה במקום ה-12).

דאירון רובלס מנצח בריצת 110 מ' משוכות באולימפיאדת בייג'ינג

שמונה מתאגרפים קובנים אמנם זכו במדליות, אך לראשונה מאז אולימפיאדת מקסיקו סיטי, אף אחד מהם לא זכה במדליית זהב, וכמותם גם שישה ג'ודוקא. בצד זאת, רוכבת האופניים יואנקה גונסאלס זכתה במדליית כסף, והיא הקובנית הראשונה שזכתה במדליה בענף זה. נבחרת הבייסבול, בהשתתפות אחרונה באולימפיאדה, זכתה במדליית הכסף לאחר שהפסידה לנבחרת דרום קוריאה. נבחרת הנשים בכדורעף סיימה את שלב הבתים ללא הפסד, אך הפסידה בחצי הגמר לנבחרת ארצות הברית, ובקרב על מדליית הארד לנבחרת סין.

לוחם הטאקוונדו אנחל מטוס, זוכה מדליית הזהב בסידני, היה מעורב בתקרית בלתי ספורטיבית, כאשר בעט בראשו של שופט במהלך הקרב על מדליית הארד מול הקזחי ארמן צ'ילמנוב. הדבר אירע לאחר שהשופט פסק על הפסד טכני לחובתו של מטוס, משום שלא שב לזירה בזמן לאחר שנפצע במהלך הקרב. התאחדות הטאקוונדו העולמית החליטה להשעות את מטוס ואת מאמנו מפעילות ספורטיבית לצמיתות. נשיא קובה לשעבר, פידל קסטרו, התבטא בעניין לטובתו של מטוס, וטען כי הספורטאים הקובנים הופלו לרעה במהלך האולימפיאדה, גם בענף האגרוף‏‏[1].

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתלט לאונל סוארס, שזכה במדליות ארד בקרב עשר באולימפיאדות בייג'ינג ולונדון

באולימפיאדת לונדון (2012) זכו הקובני ב-14 מדליות, המספר הנמוך ביותר מזה 36 שנים. 5 מהמדליות היו מדליות זהב.

ארבעה מתאגרפים קובנים זכו במדליות. רובייסי רמירס ורוניאל איגלסיאס זכו במדליות זהב ולאסארו אלווארס ויסניאל טולדו זכו במדליות ארד. הג'ודוקא אידליס אורטיס זכתה במדליית זהב, יאנט ברמוי זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות ואסלי גונסאלס זכה במדליית ארד. המתאבק מיחאין לופס שמר על תוארו, וליוואן לופס זכה במדליית ארד. שני מתאבקים נוספים, פדרו מויינס ויוניור אסטרדה סיימו במקום החמישי. במדליית הזהב החמישית זכה הקלע לאורי פיפו, בירי מ-25 מטר, שקבע אגב כך שיא עולם.

יאריסלי סילבה זכתה במדליית כסף בקפיצה במוט ולאונל סוארס זכה במדליית ארד בקרב עשר. אתלטים קובנים נוספים רשמו הישגים נאים: יארליס באריוס סיימה במקום הרביעי בזריקת דיסקוס, אורלנדו אורטגה סיים במקום השישי בריצת 110 מטר משוכות, ייפסי מורנו סיימה במקום השישי ביידוי פטיש, אלקסי קופיו סיים במקום השמיני בקפיצה משולשת ויארגריס סאביניה סיימה במקום התשיעי בקפיצה משולשת.

לוחם הטאקוונדו רובליס דספאניה זכה במדליית ארד, וכך גם מרים המשקולות איוואן קמבר. מרים משקולות נוסף, יואלמיס הרנאנדס, סיים במקום השביעי. ספורטאים קובנים שהשיגו הישגים בענפים אחרים כללו את הקופץ למים חוסה גרה (מקום חמישי בקפיצה מ-10 מטר, ומקום חמישי בקפיצה סינכרונית מ-10 מטר, יחד עם ג'יינקלר אגירה), חותרי הקאנו חוסה קרלוס בולנס וסרגיי טורס (מקום שישי במקצה הזוגות ל-1000 מטר), רוכבת האופניים ליסנדה גרה (מקום שישי במרוץ אופני מסלול), רוכבת האופניים מרלייס מחיאס (מקום שישי באומניום), השחיין אנסר גארסייה (מקום שביעי במשחה ל-100 מטר חופשי והחותר אנחל פורניה (מקום שביעי).

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת פריז (1900) 1 1 0 2
אולימפיאדת סנט לואיס (1904) 4 2 3 9
אולימפיאדת פריז (1924) 0 0 0 0
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 0 0 0 0
אולימפיאדת לונדון (1948) 0 1 0 1
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 0 0 0 0
אולימפיאדת מלבורן (1956) 0 0 0 0
אולימפיאדת רומא (1960) 0 0 0 0
אולימפיאדת טוקיו (1964) 0 1 0 1
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 0 4 0 4
אולימפיאדת מינכן (1972) 3 1 4 8
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 6 4 3 13
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 8 7 5 20
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 14 6 11 31
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 9 8 8 25
אולימפיאדת סידני (2000) 11 11 7 29
אולימפיאדת אתונה (2004) 9 7 11 27
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 2 11 11 24
אולימפיאדת לונדון (2012) 5 3 6 14
סה"כ 72 67 69 208

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
איגרוף אגרוף 34 19 14 67
אתלטיקה אתלטיקה קלה 10 14 15 39
היאבקות היאבקות 7 5 7 19
ג'ודו ג'ודו 6 13 16 35
סיף סייף 5 5 6 16
בייסבול בייסבול 3 2 0 5
כדורעף כדורעף 3 0 2 5
הרמת משקולות הרמת משקולות 2 1 2 5
טאקוונדו טאקוונדו 1 2 2 5
קליעה קליעה 1 0 3 4
קיאק קאנו/קיאק 0 3 0 3
שחייה שחייה 0 1 1 2
Cycling (road) pictogram.svg
אופניים 0 1 0 1
שיט שייט 0 1 0 1
כדורסל כדורסל 0 0 1 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אמריקה במשחקים האולימפיים

אורוגוואיאל סלוודוראנטיגואה וברבודהאקוודורארגנטינהארצות הבריתבהאמהבוליביהבליזברבדוסברזילגואטמלהגיאנהג'מייקהגרנדהדומיניקההאיטיהונדורסונצואלהטרינידד וטובגומקסיקוניקרגואהסורינאםסנט וינסנט והגרנדיניםסנט לוסיהסנט קיטס ונוויספנמהפרגוואיפרוצ'ילהקובהקולומביהקוסטה ריקהקנדההרפובליקה הדומיניקנית

משלחות מטעם טריטוריות שאינן עצמאיות: איי הבתולה האמריקאייםאיי הבתולה הבריטייםאיי קיימןארובהברמודהפוארטו ריקו

משתתפות בעבר: איי הודו המערביתהאנטילים ההולנדיים
אמריקה