איש בושת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אִישׁ-בֹּשֶׁת
(1047 לפנה"ס
 - 1005 לפנה"ס; מחניים)
מדינה ממלכת ישראל המאוחדת
מקום קבורה חברון (רק ראשו נקבר שם)
שושלת ממלכת ישראל המאוחדת
תואר מלך ממלכת ישראל המאוחדת
אב שאול
אם אחינועם בת אחימעץ
מלך ממלכת ישראל המאוחדת ה-2
תקופת כהונה 1007 לפנה"ס - 1005 לפנה"ס
הקודם בתפקיד שאול
הבא בתפקיד דוד

אִישׁ-בֹּשֶׁת (אֶשְׁבָּעַל), דמות מקראית, היה, על פי המסופר בספר שמואל בנו של שאול המלך, ומלך על עם ישראל אחריו (ולא דוד כפי שנהוג לחשוב). לפי המקרא היה מלך חלש, שהגיע למעמדו מתוקף היותו היורש הבכיר לשאול לאחר שאחיו נספו במלחמת הגלבוע.

בשמואל ב' ב' מסופר שלאחר ששאול ושלושת בניו נפלו במערכה בגלבוע נגד הפלשתים, הכתיר אבנר בן נר, שר הצבא החזק והכריזמטי, את איש בושת למלך על ישראל, והוא בן 40. בעוד דוד שולט על שבט יהודה, היה איש בושת מלך על שאר השבטים שנתיים תמימות.

בעקבות סכסוך שהיה בין איש בושת לבין אבנר בן נר, על כך שאבנר קיים יחסים עם פלגש שאול, רצפה בת איה, נעלב אבנר והעביר את הנאמנות שלו לדוד, אך נרצח בידי יואב בן צרויה כנקמה על שהרג את אחיו של יואב. בעקבות רצח זה התמוטט מעמדו של איש בושת.

שני אחים, שרי גדוד בצבא ישראל, בענה ורכב בני רימון, קשרו קשר, רצחו את איש בושת והביאו את ראשו לדוד. דוד גינה את מעשיהם, והורה להוציאם להורג ולקצץ את ידיהם ורגליהם, על שהרגו "איש צדיק בביתו על משכבו" (שמ"ב ד, יא). את ראשו של איש בושת קברו בקבר אבנר בחברון.

כתוצאה ממעשה זה באו ראשי שבטי ישראל לדוד וביקשו ממנו שימלוך גם על ישראל, ורק אז הומלך דוד על כל ישראל. לאחר מות שלמה התפצלה שוב הממלכה המאוחדת לשתיים.

בירור שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים ספק האם "איש בושת" הוא שם אמיתי, ואכן בספר דברי הימים א' ח,לג (החוזר בקצרה על עלילות בית שאול ובית דוד) מופיע במקומו השם אשבעל.

לדעת המפרשים, שמו המקורי היה "אשבעל" וכאן קראו לו איש בושת, לפי רד"ק בושת הוא שם מקביל ל"בעל", שהוא שם של אליל. ולפי רש"י האליל "בעל" מכונה בשם בושת כשם גנאי. לפי פרשנויות אלו, מקור השם "אש-בעל" כמו גם שמו האחר של גדעון - "ירו-בעל" וכמו שמותם של בני יהונתן "מריב בעל" ו"מרי-בעל" הם שמות של התגרות באליל הבעל, "אש-בעל" - שהבעל יעלה באש, "ירו-בעל" שהוא יריב עם הבעל. בניו של יונתן בן שאול נקראו "מריב בעל" - שיריב עם הבעל ו"מרי-בעל" שימרוד בבעל. הטענה היא כי כל השמות הללו מציינים שהיה אז עימות חריף על רקע של עבודת הבעל.

פרשנות אחרת טוענת את ההיפך - כי השמות הללו מעידים דווקא על חדירה של פולחן הבעל לשבטי ישראל, ואחת הראיות לכך היא הנסיון להסתיר את השמות הללו על ידי החלפתם במילה "בושת", שכן אם אכן העידו על התנגדות לבעל, לא היה צורך לשנותם. ראיה נוספת היא העובדה ששמות תאופוריים (שמות המכילים שם של אל) היו מאוד מקובלים, אך אין עדות נוספת על שמות תאופוריים מתגרים.

לפי פרשנות שלישית שמות אלו מעידים שבימי אותם אישים "בעל", שמשמעו 'אדון', היה כינוי לאלוהי ישראל, אך מאחר שפשטה בישראל עבודת האליל שזהו שמו, בוצעה בספר שמואל החלפה תאופורית בשמות.‏[1] אך ספר דברי הימים נערך בתקופה מאוחרת יותר ולכן שוחזרו בו השמות המקוריים.

יש המזהים גם את איש בושת עם ישוי בן שאול הנזכר בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק מ"ט.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת רציחתו של איש בושת מתוארת בשמואל ב ד, ה-ז:

"ה וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי רֵכָב וּבַעֲנָה וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל-בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם ו וְהֵנָּה בָּאוּ עַד-תּוֹךְ הַבַּיִת לֹקְחֵי חִטִּים וַיַּכֻּהוּ אֶל-הַחֹמֶשׁ וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ ז וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת וְהוּא-שֹׁכֵב עַל-מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ וַיָּסִירוּ אֶת-רֹאשׁוֹ וַיִּקְחוּ אֶת-רֹאשׁוֹ וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל-הַלָּיְלָה"

בהמשך הכתוב מסופר כי רכב ובענה נשאו את ראשו הכרות של איש בושת והגישוהו לדוד בציפייה לשבחים ולתמורה, אך דוד הגיב למעשה בזעם והוציאם להורג.

תיאור הרצח קשה מבחינה לשונית ועניינית, ולוקה לכאורה בכפילות ובסתירות. הפרשנים והחוקרים התחבטו בהבנתו של פסוק ו ויחסו להמשך הכתוב, ובפרט הועלו השערות בנוגע לצירוף "לֹקְחֵי חִטִּים" ומעמדו התחבירי. רבים סבורים שמובנו הוא "מוכרי תבואה", ומפרשים שרכב ובענה הסוו את עצמם כמוכרי תבואה כדי לחדור לביתו של איש בושת. אך קשה ליישב פירוש זה עם הנוסח המונח לפנינו. לפיכך סבורים חוקרים רבים שבנוסח המסורה נפלו שיבושים, שמקורם אולי במיזוג בלתי מוצלח של שני דיווחים מקבילים של סיפור המעשה. חוקרים אחרים מנסים לתקן את הנוסח על סמך עדי נוסח המציגים דיווח קוהרנטי יותר. עם זאת, קיים חשש משמעותי שעדי נוסח אלה משניים לנוסח המסורה, ומשקפים עריכה מאוחרת השואפת להרמוניזציה של הטקסט הסתום.

הצעה אחרת,[2] שאיננה כרוכה בתיקון הכתובים, מיוסדת על ההנחה שחלקו הראשון של פסוק ו איננו מתייחס לרכב ובענה, אלא ל"לֹקְחֵי חִטִּים" - שודדי תבואה; צירוף זה משמש נושא המשפט. המילה "וְהֵנָּה" איננה כינוי גוף המתייחס לרכב ובענה - שאם לא כן היה צריך להיות "וְהֵם" או "וְהֵמָּה" - ואיננה משמשת נושא, אלא כינוי אדוורביאלי: לוקחי חיטים באו הנה (ואולי יש לקרוא "וְהִנֵּה"). כלומר, יש להבין את התיאור כך:

פסוק ה: רכב ובענה הולכים לביתו של איש בושת, בזמן שזה ישן את שנת הצהריים;
פסוק ו: בהגיעם לבית הם נתקלים בשודדי תבואה שפרצו לשם. השודדים תוקפים את איש בושת ופוצעים אותו אנושות, ורכב ובענה נמלטים מהמקום;
פסוק ז: בחלוף הסכנה שבים רכב ובענה אל הבית, שם הם מוצאים את אדוניהם שרוע גוסס על מיטתו. תוך ניצול מה שנתפס בעיניהם כהזדמנות לעשיית רווח פוליטי, הורגים השניים את איש בושת וכורתים את ראשו, במטרה להגישו לדוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה קיל, פירוש דעת מקרא על ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק ל"ג
  2. ^ Emmanuel Mastéy, "A Linguistic Inquiry Solves an Ancient Crime: Re-examination of 2 Samuel 4:6", Vetus Testamentum 61 (2011), pp. 82-103. פתרונות זהים בעיקרם כבר הועלו קודם לכן בספרות הרבנית: אברהם בן יעקב ביק, בכורי אביב, לבוב תרל"ג 1873, דף יט עמ' א (מספור הדפים בספר הוא בעייתי; דף זה שייך לחטיבת הדפים הממוספרים השנייה המתחילה בספר דברים), מובא בשם ר' שלום לנדא; עקיבא סופר, צוף דב"ש, ירושלים תשכ"ו, עמ' קכו.