יואב בן צרויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוא דמות מקראית, שר צבאו של דוד המלך. צרויה, אימו של יואב, הייתה אחותו של דוד. במסגרת תפקידו נלחם בארם, עמון ואדום, ומילא תפקיד חשוב בפוליטיקה הפנימית בישראל. יואב נזכר בעיקר בספר שמואל. מקור שמו ("יהו-אב") "האל הוא האב". יואב מאופיין באישיות עצמאית וחזקה ומתואר כמקבל הכרעות אישיות וכאחד שאינו מהסס לסטות מפקודותיו של דוד המלך ואף לנזוף בו כאשר הוא חושב שהדבר נדרש.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורותיו של יואב מתוארים בעיקר בספר שמואל, בחלק העוסק בשנות מלכותו של דוד. רוב הפרקים העוסקים ביואב הם חלק מרצף סיפורי אחיד פחות או יותר, המשקף לדעת חוקרים רבים מקור ספרותי עצמאי המכונה לעתים "סיפור ירושת כיסא דוד" (Succession Narrative) או "תולדות חצר המלוכה" (Court History). תחומיו המדויקים של מקור זה שנויים במחלוקת; בדרך כלל כוללים בו את פרקים ט-כ בשמואל ב ופרקים א-ב במלכים. מעשיו האחרונים של יואב ומותו במצוות שלמה המלך מתוארים בשני הפרקים הראשונים של ספר מלכים, שגם אותם, כאמור, מקובל לשייך לאותו מקור.

פרטים נוספים על יואב מופיעים בספר דברי הימים. אלה מקבילים בחלקם לתיאורים בספר שמואל ובחלקם מוסיפים מידע חדש.

שר צבא דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואב בן צרויה היה נאמן וחסר פניות. עם זאת, נהג לפתור בעיות בדרך צבאית. דוד אמר עליו "וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי", כלומר - איני מצליח להשתלט עליהם. יואב נתמנה לשר צבא כפרס על היותו הראשון שהכה ביבוסים בקרב על ירושלים[1].

רצח אבנר בן נר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו של יואב היו אבישי ועשהאל‏‏‏[2]. יואב הרג את אבנר בן נר שר צבאו של שאול, כנקמה על הרג אחיו עשהאל. עשהאל קל הרגלים רדף אחרי אבנר, ולמרות שאבנר ניסה להימנע ממלחמה עם עשהאל - הוא נאלץ להרוג אותו. מאוחר יותר ניסה אבנר להצטרף אל דוד ולקבל עליו את דוד כמלך, אך יואב נזף בדוד בטענה שאבנר רק מרגל אחריו, כשאבנר פנה חזרה למקום מושבו קרא לו יואב, במירמה, שיחזור לחברון. בעת חזרתו ארב לו ורצחו (ללא הסכמתו של דוד) כנקמה על הרג אחיו וגם בגלל שסבר שלא מדובר בשלום אמת, עקב היסטוריה כל כך ארוכה של איבה. לאחר מותו של אבנר ספד לו דוד והבהיר שיואב רצח את אבנר ללא רשות.

מות אוריה החתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות יחסיו האסורים של דוד עם בת שבע, אשתו של אוריה, והתעברותה, ציווה דוד לגרום למותו של אוריה החתי במלחמה עם בני עמון. בניגוד לציווי של דוד להפקיר את אוריה לבדו במקום שבו הלחימה חזקה, הציב יואב את אוריה "אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, כִּי אַנְשֵׁי-חַיִל שָׁם", התוצאה הייתה שאוריה נהרג יחד עם לוחמיו. כשיואב מדווח על שהתרחש, ניכר היה בו כי פחד מתגובתו של דוד על כך שסיכן וגרם למותם של "אנשי חיל". הוא ביקש מהשליח לשכך את חמת המלך בהודעה שגם אוריה נהרג. ניכר במעשהו של יואב שלבו לא נתן לו להפקיר באופן נפשע את אחד ממפקדיו הטובים.

מפייס בין דוד ואבשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שאבשלום בן דוד רצח את אחיו אמנון, הסתכסך עם אביו וברח לגשור, יואב ראה כי דוד מתגעגע אל אבשלום ורוצה בחזרתו‏[3] והוא אירגן את שובו לירושלים. הוא שלח אשה שתפנה אל דוד בבקשת שווא: הבן שלה רצח את אחיו, וכעת אנשי העיר רוצים לדון גם אותו למוות. היא לא רוצה לאבד גם את בנה השני ומבקשת מדוד למנוע את מותו. כשדוד הסכים איתה והבין כי יד יואב הייתה בדבר, הוא מבקש מיואב להחזיר את אבשלום לירושלים. יואב הגיב ברגש הודיה:

"וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל-פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיְבָרֶךְ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב: הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, אֶת-דְּבַר עבדו (עַבְדֶּךָ)." (שמואל ב' י"ד כב)

לאחר חזרת אבשלום, דוד עדיין לא רצה לראות את פני בנו, ולאחר שנתיים בהן ישב אבשלום מוחרם על ידי אביו בירושלים, אבשלום ביקש מיואב לבוא אליו כדי ליזום מפגש בינו לבין דוד. יואב לא אבה להפגש איתו פעמיים. בתסכולו, שרף אבשלום את שדה יואב, כדי שיואב יבוא אליו, ואכן כאשר נפגש עם יואב, ביקש ממנו להפגש עם המלך או להמיתו. כשיואב סיפר את הדברים למלך, דוד הסכים בכל זאת לפגוש את בנו ומנשק אותו לאות התפייסות.

הריגת אבשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מרד אבשלום באביו, דוד המלך, ביקש דוד במפורש כי לא יפגעו באבשלום במהלך המלחמה איתו. למרות זאת, כאשר ברח אבשלום מפני צבא דוד ושערותיו נתפסו בעץ. למרות אזהרתו של דוד, כאשר יואב בן צרויה ואנשיו מצאו אותו, הם הרגו אותו. כאשר דוד הסתגר בעליית השער, השתקע באבלו על אבשלום וזנח את תפקידו כמלך, יואב הוכיחו במילים קשות:

(ו) "וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, הַבָּיִת; וַיֹּאמֶר הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ, הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם, וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ. (ז) לְאַהֲבָה, אֶת-שֹׂנְאֶיךָ, וְלִשְׂנֹא, אֶת-אֹהֲבֶיךָ: כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים--כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לא (לוּא) אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים, כִּי-אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ. (ח) וְעַתָּה קוּם צֵא, וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ: כִּי בה' נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ, מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה."

יואב כועס ומאיים על דוד,שאם לא יצא ויעודד את העם, יואב יסיט את לב העם מדוד ויסיר ממנו את המלוכה ("אם ילין איש איתך הלילה"=לא ישאר אדם במחנך). דוד שומע לתוכחתו וייתכן שאף מתוך פחד מאיום זה, קם מאבלו ויוצא לדבר אל העם ואל צבאו, וחוזר למהלך התקין של תפקוד המלך. אף שמאוחר יותר דוד ציווה את שלמה בנו אחריו, שיהרוג את יואב על רציחותיו את אנשי הצבא, אבנר ועמשא, הוא איננו מזכיר את הריגת אבשלום שנעשתה כדין.

מרד שבע בן בכרי ורצח עמשא בן יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שיואב הרג את אבשלום הוא הודח מתפקידו כראש הצבא על ידי דוד. במסגרת הניסיון למשוך את כל פלגי העם אחריו, מינה דוד במקומו את עמשא בן יתר, בן דוד של יואב, ואחיינו של דוד, שהיה שר צבא אבשלום. וגם כאשר עמשא מאחר בדיכוי המרד, הוא פונה אל אבישי ולא אל יואב בשל כעסו עליו. יואב הרג את עמשא בערמה כשדוד שלח את עמשא לקרוא לשבט יהודה לקראת הכתרתו המחודשת על כל ישראל ואת יואב להרוג את המורד שבע בן בכרי. יואב צר על העיר אבל בית מעכה ותושבי העיר הוציאו לו את ראשו של שבע בן בכרי. אף שדוד סלח לעמשא, מבחינתו של יואב אפשר לראות אותו כמורד במלכות, שחשוד בכך שאיננו מדכא את המרד, בגלל רצונו לראות במפלת דוד, ולכן הייתה לו הצדקה להורגו. מצד שני אפשר לראות כי אולי הייתה כאן הריגה לא מוצדקת על רקע אישי, שכן עמשא תפס את מקומו כראש הצבא.

מפקד ישראל ומות יואב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר דוד בסוף ימיו רוצה לפקוד את ישראל יואב מנסה להניא אותו מכך בדברי כיבושין.

"וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ: וְיוֹסֵף ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים, וְעֵינֵי אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ, רֹאוֹת; וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה." (שמואל ב' כ"ד ג')

יואב בניגוד לרצונו עזר לדוד לפקוד את ישראל, ובכוונה לא פקד בתוכם את לוי ובנימין.

דוד בסוף ימיו קורא אליו את שלמה בנו ומצווה עליו להרוג את יואב בן צרויה כנקמה על מעלליו.

"וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי-שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן-נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי-מִלְחָמָה, בְּשָׁלֹם; וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה, בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו, וּבְנַעֲלוֹ, אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו." (מלכים א' ב' ה')

ושלמה מציית לאביו, "לא להוריד את שיבתו בשלום", וכאשר אדניה בן דוד ניסה למרוד ולהמליך עצמו במקום שלמה, ויואב הצטרף אליו. שלמה שלח את בניהו בן יהוידע להרוג את אדניה. כששמע יואב ששלמה הרג את אדניה נאחז בקרנות המזבח וקווה שלא יהרגוהו מפאת קדושת המקום. בניהו בן יהוידע התייעץ עם שלמה והרג את יואב בכל זאת. יואב נקבר בביתו במדבר. בניהו בן יהוידע התמנה לשר צבא אחריו.

בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו איזכור אחד של יואב במשנה אגב דיון הלכתי, ובו נאמר כי ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג בשוגג דינו להשאר בעיר מקלט עד יום מותו, אפילו הוא חיוני לישראל כיואב בן צרויה (מסכת מכות ב' ז'). איזכור זה מובא להלכה ברמב"ם (משנה תורה, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ז' הלכה ח'). בתלמוד רבי אבא בר כהנא זוקף את עשייתו התורנית של דוד ("ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו") לזכותו של יואב בכך שיואב היה ממונה על הצבא, ופינה את זמנו של דוד להתעסק בענייני משפט (בבלי, סנהדרין דף מט, א').

יחוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
בעז
 
 
 
רות המואביה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד
 
 
 
עדאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי
 
 
 
נצבת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד המלך
 
אליאב
 
Female.svg צרויה
 
 
Female.svg אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך
(מצווה להרוג את יואב
במצות אביו)
 
אבשלום
(נהרג בידי יואב)
 
 
יואב
(שר צבא דוד)
 
 
עשהאל
מגיבורי דוד
 
עמשא
(נהרג בידי יואב)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי
מגיבורי דוד
 
 


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דליה רביד, יואב בן צרויה: גיבור שנוי במחלוקת, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תש"ע. מבוסס על עבודת דוקטורט של המחברת.
  • יעל שמש, "מדוע הרג יואב את אבנר? (שמ"ב ג 22–27): דוגמה מייצגת להסבר חלקי מטעם המספר", בית מקרא מח (תשס"ג), עמ' 144–153.
  • שושנה זילכה, עיצוב דמותם של בני צרויה בסיפורי דוד, דיסרטציה לתואר "מוסמך", רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברי הימים א', י"א ו': "וַיֹּאמֶר דָּוִיד--כָּל-מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה, יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר; וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, וַיְהִי לְרֹאשׁ."
  2. ^ ‏ספר דברי הימים א, ב טז: "וְאַחְיֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל, וּבְנֵי צְרוּיָה: אַבְשַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָׂהאֵל - שְׁלֹשָׁה."‏
  3. ^ שמואל ב', י"ד א'