יואב בן צרויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוא דמות מקראית, שר צבאו של דוד המלך. צרויה, אימו של יואב, הייתה אחותו של דוד. במסגרת תפקידו נלחם בארם, עמון ואדום, ומילא תפקיד חשוב בפוליטיקה הפנימית בישראל. יואב נזכר בעיקר בספר שמואל. מקור שמו ("יהו-אב") "האל הוא האב". יואב מאופיין באישיות עצמאית וחזקה ומתואר כמקבל הכרעות אישיות וכאחד שאינו מהסס לסטות מפקודותיו של דוד המלך ואף לנזוף בו כאשר הוא חושב שהדבר נדרש.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורותיו של יואב מתוארים בעיקר בספר שמואל, בחלק העוסק בשנות מלכותו של דוד. רוב הפרקים העוסקים ביואב הם חלק מרצף סיפורי אחיד פחות או יותר, המשקף לדעת חוקרים רבים מקור ספרותי עצמאי המכונה לעתים "סיפור ירושת כיסא דוד" (Succession Narrative) או "תולדות חצר המלוכה" (Court History). תחומיו המדויקים של מקור זה שנויים במחלוקת; בדרך כלל כוללים בו את פרקים ט-כ בשמואל ב ופרקים א-ב במלכים. מעשיו האחרונים של יואב ומותו במצוות שלמה המלך מתוארים בשני הפרקים הראשונים של ספר מלכים, שגם אותם, כאמור, מקובל לשייך לאותו מקור.

פרטים נוספים על יואב מופיעים בספר דברי הימים. אלה מקבילים בחלקם לתיאורים בספר שמואל ובחלקם מוסיפים מידע חדש.

שר צבא דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואב בן צרויה היה נאמן וחסר פניות. עם זאת, נהג לפתור בעיות בכוח הזרוע, ודוד אמר עליו ועל אבישי אחיו "וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי", כלומר - איני מצליח להשתלט עליהם. הוא הנהיג את צבא דוד כבר במאבקו נגד בית שאול, והתמנה לשר צבא על כל ישראל כפרס על היותו הראשון שהכה ביבוסים בקרב על ירושלים[1].

רצח אבנר בן נר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת בית דוד נגד בית שאול הרג אבנר בן נר שר צבאו של שאול, את עשהאל‏‏‏[2] אחי יואב, מה שגרם ללוחמי דוד לעצור מהמרדף אחרי לוחמי שאול.

מאוחר יותר ניסה אבנר להצטרף אל דוד ולקבל עליו את דוד כמלך. דוד הסכים, אך כאשר יואב שמע זאת הוא התעמת עם דוד, וטען שאבנר מרגל אחריו, ומתכנן לבגוד בו. יואב שלח שליחים שהשיבו את אבנר לחברון לא ידיעת דוד, וכשהגיע אבנר רצח אותו. לאחר מותו של אבנר קלל דוד את יואב: אַל-יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ, וְנֹפֵל בַּחֶרֶב--וַחֲסַר-לָחֶם, וספד לאבנר, כדי להבהיר לעם שדעתו לא נוחה ממעשהו של יואב.

מות אוריה החתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות יחסיו האסורים של דוד עם בת שבע, אשתו של אוריה, והתעברותה, ציווה דוד לגרום למותו של אוריה החתי במלחמה עם בני עמון. בניגוד לציווי של דוד להפקיר את אוריה לבדו במקום שבו הלחימה חזקה, הציב יואב את אוריה "אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, כִּי אַנְשֵׁי-חַיִל שָׁם", התוצאה הייתה שאוריה נהרג יחד עם לוחמיו. כשיואב מדווח על שהתרחש, ניכר היה בו כי פחד מתגובתו של דוד על כך שסיכן וגרם למותם של "אנשי חיל". הוא ביקש מהשליח לשכך את חמת המלך בהודעה שגם אוריה נהרג. ניכר במעשהו של יואב שלבו לא נתן לו להפקיר באופן נפשע את אחד ממפקדיו הטובים.

הפיוס בין דוד ואבשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שאבשלום בן דוד רצח את אחיו אמנון, הסתכסך עם אביו וברח לגשור, יואב ראה כי דוד מתגעגע אל אבשלום ורוצה בחזרתו‏[3] והוא אירגן את שובו לירושלים. הוא שלח אשה שתפנה אל דוד בבקשת שווא: הבן שלה רצח את אחיו, וכעת אנשי העיר רוצים לדון גם אותו למוות. היא לא רוצה לאבד גם את בנה השני ומבקשת מדוד למנוע את מותו. כשדוד הסכים איתה והבין כי יד יואב הייתה בדבר, הוא מבקש מיואב להחזיר את אבשלום לירושלים. יואב הגיב ברגש הודיה:

"וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל-פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיְבָרֶךְ אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב: הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-עָשָׂה הַמֶּלֶךְ, אֶת-דְּבַר עבדו (עַבְדֶּךָ)." (שמואל ב' י"ד כב)

לאחר חזרת אבשלום, דוד עדיין לא רצה לראות את פני בנו, ולאחר שנתיים בהן ישב אבשלום מוחרם על ידי אביו בירושלים, אבשלום ביקש מיואב לבוא אליו כדי ליזום מפגש בינו לבין דוד. יואב לא אבה להפגש איתו פעמיים. בתסכולו, שרף אבשלום את שדה יואב, כדי שיואב יבוא אליו, ואכן כאשר נפגש עם יואב, ביקש ממנו להפגש עם המלך או להמיתו. כשיואב סיפר את הדברים למלך, דוד הסכים בכל זאת לפגוש את בנו ואף נשק אותו.

הריגת אבשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מרד אבשלום באביו, ברח דוד מירושלים, כשבין נאמניו המלוים אותו היו גם יואב ואבישי אחיו. דוד ביקש במפורש שלא יפגעו באבשלום במהלך המלחמה, וחילק את העם בין יואב, אבישי ואיתי הגתי. אנשי דוד הכו את אנשי אבשלום, ובמהלך הקרב שערותיו של אבשלום נתפסו בעץ והוא לא הצליח להשתחרר. אחד מנערי יואב מצא אותו ודיווח ליואב, שמיהר להרגו.

כאשר דוד שמע על מות אבשלום, הוא הסתגר בעליית השער, השתקע באבלו על אבשלום וזנח את תפקידו כמלך, יואב הוכיח את דוד במילים קשות: "הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם, וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ, לְאַהֲבָה, אֶת-שֹׂנְאֶיךָ וְלִשְׂנֹא אֶת-אֹהֲבֶיךָ: כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים - כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים, כִּי-אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ". ואף איים עליו: "קוּם צֵא, וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ, כִּי בה' נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ, מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה."

בעקבות תוכחתו (ויתכן שאף איומו) של יואב, קם דוד מאבלו ויצא לדבר אל העם ואל צבאו, וחוזר למהלך התקין של תפקוד המלך. מאוחר יותר, בצוואתו, האשים דוד את יואב ברצח אנשי הצבא, אבנר ועמשא, אך לא הזכיר את הריגת אבשלום, ולכן נראה שבדיעבד הסכים עם מעשה יואב.

מרד שבע בן בכרי ורצח עמשא בן יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שיואב הרג את אבשלום הוא הודח מתפקידו כראש הצבא על ידי דוד. במסגרת הניסיון למשוך את כל פלגי העם אחריו, מינה דוד במקומו את עמשא בן יתר, בן דוד של יואב, ואחיינו של דוד, שהיה שר צבא אבשלום. וגם כאשר עמשא מאחר בדיכוי המרד, הוא פונה אל אבישי ולא אל יואב בשל כעסו עליו. יואב הרג את עמשא בערמה כשדוד שלח את עמשא לקרוא לשבט יהודה לקראת הכתרתו המחודשת על כל ישראל ואת יואב להרוג את המורד שבע בן בכרי. יואב צר על העיר אבל בית מעכה ותושבי העיר הוציאו לו את ראשו של שבע בן בכרי. אף שדוד סלח לעמשא, מבחינתו של יואב אפשר לראות אותו כמורד במלכות, שחשוד בכך שאיננו מדכא את המרד, בגלל רצונו לראות במפלת דוד, ולכן הייתה לו הצדקה להורגו. מצד שני אפשר לראות כי אולי הייתה כאן הריגה לא מוצדקת על רקע אישי, שכן עמשא תפס את מקומו כראש הצבא.

מפקד ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר דוד בסוף ימיו רוצה לפקוד את ישראל יואב מנסה להניא אותו מכך בדברי כיבושין.

"וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ: וְיוֹסֵף ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים, וְעֵינֵי אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ, רֹאוֹת; וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה." (שמואל ב' כ"ד ג')

יואב, בניגוד לרצונו, עזר לדוד לפקוד את ישראל, ובכוונה לא פקד בתוכם את לוי ובנימין.

מות יואב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצוואתו הורה דוד לשלמה, בין השאר, להרוג את יואב בן צרויה כנקמה על מעלליו:

"וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי-שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן-נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם, וַיָּשֶׂם דְּמֵי-מִלְחָמָה, בְּשָׁלֹם; וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה, בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו, וּבְנַעֲלוֹ, אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל" (מלכים א' ב' ה'-ו)

כאשר זיהה שלמה ניצני מרד מצד אחיו אדניה, שכבר ניסה להמליך את עצמו במקום שלמה, שלח את בניהו בן יהוידע להרוג את אדניה. יואב, שהצטרף אל אדניה, ברח אל אהל ה', נאחז בקרנות המזבח וקווה שלא יהרגוהו מפאת קדושת המקום. בניהו בן יהוידע התייעץ עם שלמה והרג את יואב בכל זאת. יואב נקבר בביתו במדבר, ובניהו בן יהוידע התמנה לשר צבא.

בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו איזכור אחד של יואב במשנה אגב דיון הלכתי, ובו נאמר כי ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג בשוגג דינו להשאר בעיר מקלט עד יום מותו, אפילו הוא חיוני לישראל כיואב בן צרויה (מסכת מכות ב' ז'). איזכור זה מובא להלכה ברמב"ם (משנה תורה, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ז' הלכה ח').

בגמרא (בבלי, סנהדרין דף מט, א') מוקדשת סוגיא שלימה להצדיק את מעשיו של יואב. בין השאר מובאת דרשה על הפסוק "ויקבר בביתו במדבר": מה מדבר מופקר לכל - אף ביתו של יואב מופקר לכל. דבר אחר, כמדבר: מה מדבר מנוקה מגזל ועריות - אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. רבי אבא בר כהנא זוקף את עשייתו התורנית של דוד ("ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו") לזכותו של יואב בכך שיואב היה ממונה על הצבא, ופינה את זמנו של דוד להתעסק בענייני משפט .

יחוסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
בעז
 
 
 
רות המואביה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עובד
 
 
 
עדאל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי
 
 
 
נצבת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד המלך
 
אליאב
 
Female.svg צרויה
 
 
Female.svg אביגיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך
(מצווה להרוג את יואב
במצות אביו)
 
אבשלום
(נהרג בידי יואב)
 
 
יואב
(שר צבא דוד)
 
 
עשהאל
מגיבורי דוד
 
עמשא
(נהרג בידי יואב)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אבישי
מגיבורי דוד
 
 


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דליה רביד, יואב בן צרויה: גיבור שנוי במחלוקת, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תש"ע. מבוסס על עבודת דוקטורט של המחברת.
  • יעל שמש, "מדוע הרג יואב את אבנר? (שמ"ב ג 22–27): דוגמה מייצגת להסבר חלקי מטעם המספר", בית מקרא מח (תשס"ג), עמ' 144–153.
  • שושנה זילכה, עיצוב דמותם של בני צרויה בסיפורי דוד, דיסרטציה לתואר "מוסמך", רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברי הימים א', י"א ו': "וַיֹּאמֶר דָּוִיד--כָּל-מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה, יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר; וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה, וַיְהִי לְרֹאשׁ."
  2. ^ ‏ספר דברי הימים א, ב טז: "וְאַחְיֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל, וּבְנֵי צְרוּיָה: אַבְשַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָׂהאֵל - שְׁלֹשָׁה."‏
  3. ^ שמואל ב', י"ד א'