מנשה (מלך יהודה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנשה
Manases-Manasseh.jpg
איור משנת 1553
מדינה ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב חזקיהו
אם חפצי בה
יורש העצר
מלך יהודה ה-14
תקופת כהונה 697 לפנה"ס - 642 לפנה"ס (כ־55 שנים)
מנהיגי דת בתקופה בתנ"ך מוזכרים נביאים בתקופתו, אך לא בשמותיהם. לפי מדרשים שונים בחז"ל, היו ישעיהו, יואל, נחום וחבקוק בתקופתו
הקודם בתפקיד חזקיהו
הבא בתפקיד אמון

מְנַשֶּׁה, מלך יהודה בשנים 697 - 642 לפנה"ס. על פי המקרא, עלה לכס המלוכה כאשר היה בן 12 בלבד. הוא ירש ממלכה קטנה ומשועבדת עקב הכישלון שנחל אביו, המלך חזקיהו, במרד נגד אשור. באותה עת גבלה יהודה בצפון ובצפון מערבה באימפריה האשורית שהייתה בשיא כוחה. בקרבתה חיו שארית תושבי ממלכת ישראל שלא גלו ועמים שונים שהוגלו לשומרון על ידי האשורים.

מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובת האשוריות "מנשה מלך יהודה {Menasî/Ninsi šar Iaudi)", האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון , והשנייה באנאלים של אשורבנפל.‏[1]

פעולותיו של מנשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלכותו הארוכה (55 שנה) העניק מנשה גושפנקא ממלכתית לפולחן אלוהי הנכר, והכניסם לתוך תחומי בית המקדש למרות התנגדות הנביאים.

ייתכן כי הסיבה למעשיו של מנשה היה מצבה של ממלכת יהודה, שכאמור הייתה בשנים אלה בשפל המדרגה, מצבה הכלכלי היה בכי רע, ומנשה הפך וסאל של ממלכת אשור.

נקודת מבט שונה ניתן למצוא בספר ראשית ישראל של פרופסור ישראל פינקלשטיין. בספר זה מתוארת תקופת מנשה כתקופה בה שוקמה יהודה מההרס של מסע סנחריב מלך אשור בתקופת חזקיהו. בנוסף, מתוארת שם תקופת מנשה כתקופה של פיתוח קשרי מסחר שונים ורחבים עם ארצות רבות כגון ערב, התפשטות ההתיישבות היהודאית בכיוון דרום ושכלול שיטות ייצור וארגון כלכלי. גם תיאור מנשה בתנ"ך כמי ששפך "דם נקי" מקבל אפשרות של חלק מתמונת המאבקים הפנימיים שהיו בימיו בענייני דת. מקובל להניח שאיפשר ואף קידם חדירתה של תרבות אשורית כחלק ממערכת היחסים ההדוקה שקיים עם שליטי אשור, ובמיוחד המלכים סנחריב ואסרחדון. כגמול על שירותיו לאשור העביר אסרחדון לידי יהודה חלק מאזור השומרון.

יחס המסורת למנשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא אינו מוסר מידע על מצבה המדיני של ממלכת יהודה בימי מנשה ולא על מדיניותו אך הוא מתמקד בחטאיו הדתיים הרבים כלפי ה': "וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק ט').

חטאיו של מנשה כוללים (על פי ספר מלכים והפרשנויות השונות) ביטול תיקוני הפולחן שביצע אביו חזקיה; החדרת פולחן הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כותלי בית המקדש (מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ז'); הנהגת עבודת "צבא השמים" ביהודה ואף בניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש; פנייה לאובות וידעונים; מחיקת שם ה' מספרי התורה; בעילת אחותו; העברת בנו באש (עבודת אלילים בשם מולך). מיוחס לו גם שפך דמים רב ומעשי רצח שונים, ביניהם לפי חז"ל אף הרצח של סבו, הנביא ישעיהו.

גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים נזכרים חטאיו הרבים של מנשה, והתנ"ך תולה בחטאיו את חורבן הבית הראשון.

בספר דברי הימים מסופר סיפור על מנשה שלא סופר בספר מלכים. מנשה מוגלה לאשור, שם נושא תפילה לאלוהי ישראל ומתוודה על חטאיו. הוא מוחזר למלכותו ביהודה, שם חוזר בתשובה ונשאר נאמן לתורת ה'. רוב החוקרים מטילים ספק באמינותו ההיסטורית של סיפור זה.

בספרים החיצוניים מופיע שבזמן שמנשה היה שבוי בבבל הוא חזר בתשובה והתפלל. התפילה של מנשה היא ספר חיצוני ונקראת תפילת מנשה.

השוני והניגוד העולה בין המסופר בספר מלכים לזה בדברי הימים עומד ברקע למחלוקת חז"ל. המשנה במסכת סנהדרין (פרק י', משנה ב' ) מספרת על שלושה מלכים שלדעת חכמים אין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה. לעומת דעה זאת, מובאת דעת רבי יהודה שטוען שלמנשה יש חלק לעולם הבא לאור האמור בספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ג: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים". ועל כך משיבים חכמים: "אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 30, עמ' 87 - 92, וכתובת 34, עמ' 99 - 103
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586