יהויכין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהויכין
Jehoiachin-Jeconiah.jpg
איור משנת 1553
מדינה ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב יהויקים
אם נחשתא בת אלנתן
מלך יהודה ה-19
תקופת כהונה 597 לפנה"ס - 597 לפנה"ס
מנהיגי דת בתקופה ירמיהו
הקודם בתפקיד יהויקים
הבא בתפקיד צדקיהו

יְהוֹיָכִין (גם כָּנְיָהוּ, יְכָנְיָה, יכוניה, יוֹיָכִין) היה מלך יהודה למשך שלושה חודשים בשנת 597 לפנה"ס.‏[1] בסוף תקופה זו הוגלה יהויכין על ידי נבוכדנאצר השני לבבל, יחד עם האליטות של יהודה, בגלות הנקראת "גלות יהויכין". יהויכין היה בנם של יהויקים ואשתו נחשתא.

בארבע תעודות בבליות משנת 592 לפנה"ס, בהן רשימות של הקצבות מזון, נקרא יהויכין בשם "מלך ארץ יהודה", כלומר, נשמר מעמדו כמלך גולה, עם בניו ונשותיו. רמזים לשביו ולגלותו של יהויכין נשמעים בנבואות ירמיהו ויחזקאל ובמגילת איכה ומגילת אסתר.

אירועי סוף המצור על יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכסלו בשנת 598 לפנה"ס יצא נבוכדנאצר במסע ליהודה (כ-1,600 קילומטר), ונטה את מחנהו מנגד לירושלים, כאשר הכוחות שפעלו ביהודה מאז סוף השנה הקודמת הצטרפו אליו. בב' באדר בשנת 597 לפנה"ס נלכדה ירושלים, לאחר שיהויכין הסגיר עצמו למלך בבל.

שנה 7: בחודש כסלו גייס מלך אכד את צבאו ויצא אל ארץ חת. הוא חנה על עיר יהודה. בחודש אדר יום ב' כבש את העיר ולכד את מלכה. מינה בה מלך כלבבו. את מנחתה העשירה קיבל והעביר לבבל

– כרוניקה בבלית מימי נבוכדנצאר‏[2]

יהויכין נלקח בשבי לבבל, ועמו אוצרות המקדש ואוצרות בית המלך, ועמם כל הצמרת השלטונית ובית המלוכה, נכבדי הכהנים העיר והארץ ("אילי הארץ"), העשירים ("גיבורי החיל"), ו"החרש והמסגר" - היינו האומנים. רק "דלת הארץ" נותרה בירושלים.

גלות יהויכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

באשר למספרי המוגלים שהגלה נבוכדנצאר, קיימת אי בהירות: האם מדובר כאן בשתי הגליות - האחת מיהודה (7,000 איש ואלף מ"החרש והמסגר") והשנייה מירושלים (10,000 בתוספת "החרש והמסגר"), או שהמדובר הוא בסך הכול ב-10,000 גולים, שעליהם נוספו עוד "החרש והמסגר", שמהם היו 7,000 "גבורי החיל", ו-1,000 "החרש והמסגר". בירמיהו נב,כח נאמר: "זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה". כלומר, ירמיהו יודע על 3,023 איש מיהודה שהוגלו בשנה ה-7 של נבוכדראצר, כלומר באותה שנה שלקראת סופה נלכדה ירושלים, אם כי ייתכן שדבר זה היה עוד לפני נפילת ירושלים. לכן, ייתכן ש-3,023 איש אלו בתוספת ל-7,000 הם שיצרו יחד את המספר 10,000 איש.

ברם, לא המספר של הגולים הוא החשוב ביותר כאן אלא בראש וראשונה הֵרכבה של גלות יהויכין: צמרת העם, בית המלוכה, השרים והנכבדים, ומיטב הצבא ובעלי המקצוע (מל"ב כד,יב-טז; וראה יר' כד,א; כז,כ; כט,ב). בנוסף לכך גלתה גם ההנהגה הדתית - כוהנים ונביאים (יר' כט,א,כט ואילך), ובכללם הנביא יחזקאל הכהן, אם כי ירמיהו הכהן נותר בירושלים, וכן גלות בעלי האחוזות והרכוש (מל"ב כד,יד: "לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם-הָאָרֶץ"). לא לחינם דימה ירמיהו גלות זו ל"תאנים הטובות" בחזונות על שני דודאי התאנים (יר' כד,ה). הגליה איכותית זו של צמרת יהודה ערערה את יסודות הממלכה בעשור האחרון לקיומה, והגליית עיקר הצבא והמומחים לתעשיית הנשק ולמלאכת הביצור ("החרש והמסגר") נטלו מיהודה את היכולת לשקם את עוצמתה הצבאית ואת הגנתה. טיבו של "המס הכבד" אשר לדברי הכרוניקה הבבלית לקח נבוכדראצר אינו ידוע, ואף לא אם היה זה מכל יהודה (היינו מכל העם) או רק מירושלים (כלומר, מאוצרות המקדש ובית המלך). אך יש להניח שגם למס זה הייתה השפעה שלילית על מידת יכולתה של יהודה להתאושש מן המכה.

בני הגולה עצמם תפסו את גלות יהויכין כמאורע המכריע בקורות חורבן היישוב בארץ, ולפיכך הנהיגו מניין שנים חדש על-פי מאורע זה. מניין שנים חדש זה בא לכלל ביטוי במל"ב כה,כז: "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא".

כן בא מנין זה לכלל ביטוי בספר יחזקאל, כמו למשל יח' א,א-ב: "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה... הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין".

מעמדו של יהויכין בבבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליהויכין נשמר עם-זאת גם בגלותו מעמדו המלכותי וכינויו כמלך, כפי שמסתבר מארבע תעודות לאספקת מזון לגולים מארמונו של נבוכדראצר. בכל ארבע התעודות נזכר יהויכין כ"מלך ארץ יהודה", ולפחות באחת מהן שזמנה מצוין - שנת 13 לנבוכדראצר, כלומר 592/591, מתברר שיהויכין נשא תואר זה גם בתקופת כהונתו של צדקיהו. מבחינה זו הוא לא היה יוצא דופן, כפי שניתן ללמוד מרשימה אחרת משנת 570 בקירוב בה נמנים רשימת שליטים גולים - ביניהם מלכי צור, עזה, צידון, ארוד ואשדוד - בחצרו של מלך בבל. ייתכן שהייתה זו מדיניות מכוונת לשמור על המלכים המוגלים במעמדם הרם למען ישמשו כאיום על המלכים שמונו תחתיהם לבל ימרדו פן יוחזר המלך המוגלה לארצו ויוצב תחתם. וכך גם המקרא אומר:

"וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו כָּל-יְמֵי חַיָּיו. וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו" (מל"ב כה,כז-ל).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופ' בוסתנאי עודד, ד"ר מיכאל קוכמן, עולם התנ"ך (מלכים ב' עמ' 213, דודזון-עתי, תל אביב (1994)
  2. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 41, עמ' 130 - 135
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586