יהונתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד ויהונתן נפרדים

יְהוֹנָתָן (מופיע גם בכתיב יוֹנָתָן) הוא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל, יורש עצר, מפקד וגיבור צבאי, בנו של שאול המלך ואחינועם בת אחימעץ. למרות היותו בן המלך ויורשו, היה ידיד נפש של דוד – יריבו של אביו – ולמורת רוחו של האחרון ויתר על המלכות למענו וכרת עמו ברית.

בסיפורים שונים בספר שמואל ניכר אומץ לבו הרב ואופיו העצמאי והמיוחד של יהונתן, היוצא לקרב בגבורה גדולה, אינו מהסס לחלוק על אביו בכמה פעמים, ואף להגיע למצב שבו אביו נוזף בו ומקללו, ואף מנסה להכותו.

יהונתן היה אחיהם של אבינדב (או: ישוי), מלכישוע, מרב, מיכל ואיש בושת. הוא הפך לגיסו של דוד כשדוד התחתן עם מיכל. בנו של יהונתן היה מפיבושת נכה הרגלים, אשר דוד נטה לו חסד.

שמו של יהונתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות השם יהונתן היא "יהו-נתן", כלומר ה' נתן, כדרכם של שמות מקראיים רבים המשלבים בתוכם את שם ה'. ייתכן ששמו מוסב על הולדתו, וייתכן שהוא קרוי על מאורע אישי או היסטורי.

שמו של יהונתן משתנה לאורך הסיפור מיונתן ליהונתן. כאשר הקו התוחם שממנו הוא מתחיל להקרא יהונתן הוא בפסוק: "וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ"[1], דבר שהרד"ק עומד עליו במקום. כמעט כל הפעמים שבהן מופיע השם 'יהונתן' עם האות ה' הן לאחר פגישתו עם דוד. הוספת האות ה' לשמם של אנשים היא מאורע החוזר על עצמו במספר מקומות בתנ"ך, כמו בשינוי שמותיהם של אברהם (אברם) ושרה (שרי), אך מה שמיוחד אצל יהונתן הוא ששמו משתנה וחוזר, שכן במקרים שמדובר על יהונתן בהקשר של ה' ורוחניות, או שה' עמו ועוזר לו נוספה האות ה', אך במקרים שלא, היא מושמטת.

עלילותיו ותכונותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בראשית מלכות שאול היו לצבאו שני מפקדים: שאול עצמו, שהוביל אלפיים לוחמים, ויהונתן, שפיקד על אלף נוספים. יהונתן העז להרוג את נציב פלשתים בגבע, ובכך קרא תיגר על שלטונם. כאשר הגיבו הפלשתים במתקפה רבתי ויצאו בשלושה ראשים, ברח העם והתפזר. שאול התעכב ביציאה למלחמה, ונותר עם שש מאות לוחמים. יהונתן היה זה שהציל את המצב: הוא יצא לבדו עם נערו אל מחנה פלשתים, הפתיע את הפלשתים כשבא מכיוון לא צפוי ולבד והרג רבים מהם לבדו. מעשה זה חיזק את לב העם, שיצא בהמוניו למלחמה ונצח. בסיפור זה אפשר לראות את אומץ לבו הרב של יהונתן ואת תושייתו ומנהיגותו הטבעית.

מעשה אכילת הדבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור מלחמת מכמש מתואר כיצד יהונתן שלא שמע את השבועה שהשביע שאול את העם, שלא לאכול באותו היום, טעם דבש שמצא בדרך. בתום הקרב התברר שאלוהים מסרב לענות לשאול; זה הסיק שהיה מי שהפר את הצו ואכל. לאחר הטלת גורל הכיר שאול באשמתו של יהונתן, וגזר עליו מוות, העונש שייעד מראש למפר הפקודה, מבלי לשאת פנים לבנו. בכך יש דמיון מסוים למעשה יפתח הגלעדי ובתו. אולם במקרה זה מנעה תגובת העם את המתת יהונתן: "הֲ‍יוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה, חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה"[2].

סיפור גבורתו של יהונתן מקביל בפרטים רבים לסיפור גבורתו של דוד אל מול גלית (בין השאר – היציאה לבד אל הקרב והתגובה האוהדת של העם בסופו).

בעל עמדה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול מנסה להרוג את דוד כאשר הוא מנגן לפניו

גם בקשר בין דוד ויהונתן ניכר אופיו העצמאי של יהונתן. בניגוד לאביו, המפגין עוינות רבה כלפי דוד, יהונתן, שאהב את דוד מרגע שפגש בו בתום הקרב עם גלית, רואה בו את המלך העתידי ומוכן להתבטל לפניו ולהיות לו למשנה, מה שמעורר את תרעומתו של אביו כלפיו. יהונתן דבק בעמדתו ומוכן להתעמת עם אביו, המפגין יחס דיכוטומי אל דוד –מצד אחד מבקש להרגו ומצד שני לקרבו.

לעתים מצליח יהונתן לשכנע את אביו בתומתו של דוד, כאשר הוא מסנגר על דוד לפניו. תגובתו של שאול בפעם אחת היא שבועתו בשם ה' שלא יפגע בדוד: "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי ה' אִם יוּמָת"[3], ולעתים הוא נכשל במאמציו; כאשר הוא מזכיר את דוד בסעודת ראש החודש המלכותית, מתבררת שנאתו הגדולה של שאול לידידו: "כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה, לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ, וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי, כִּי בֶן מָוֶת הוּא"[4], ואף אז מעז יהונתן להתעמת עם אביו ושואלו: "לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה"[5], שאלה הגוררת התפרצות זעם של שאול, המנסה להכותו בחניתו. בעקבות כך ועל פי ההסכמה המוקדמת ביניהם, מדווח יהונתן לדוד כי לאור יחסו של אביו אליו, חייו בסכנה.

אציל נפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצילות נפשו וּותרנותו של יהונתן יורש העצר של המלכות, מומחשת בכך, שהוא מוכן לוותר על יעודו להיות מלך ישראל, כאשר הוא נוכח בכישוריו של דוד, העולים על שלו: "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן"[6], דבר שלא היה נהוג ונפוץ באותם ימים, שבהם היה נהוג להתנקש לעתים אף בחיי אחים על מנת לזכות במלכות. דבר זה הוא יוצא דופן וחסר תקדים, בפרט לאור גבורתו הרבה וכישוריו הצבאיים והמנהיגותיים של יהונתן.

דוד ויהונתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דוד ויהונתן

הידידות העמוקה בין דוד ליהונתן ואהבתם זה לזה מתוארת בפסוקים אחדים, כגון

  • "וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ"[7]
  • "וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל"[8]
  • דברי דוד בקינתו על יהונתן: "נֶפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִים"[9]

על אהבת דוד ויהונתן נאמר במשנה: "כל אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן"[10].

הקהילה ההומוסקסואלית עושה שימוש ביחסי דוד ויונתן ומציגה אותם כדוגמה תנ"כית לזוגיות הומוסקסואלית, במסגרת המאבק להכרה חברתית וחוקית בקשר בין בני זוג מאותו מין. פרשנות זו מעוררת זעם רב בקרב חוגים דתיים שמרנים (במיוחד כשהושמעה מעל דוכן הכנסת בפי ח"כ יעל דיין). שוללי פרשנות זו מתקשים לקבל את ההנחה כי המקרא מכיר ביחסים הומוסקסואליים ומבטא אותם, והם רואים במתן כל פרשנות כזו חילול הקודש. בתנ"ך עצמו אין אמירה חד משמעית בקשר לאופייה של אותה אהבה עזה ואין בו אמירות מיניות חד משמעיות, ודוד היה ידוע גם באהבת נשים (אשר הובילה אותו להסתבכויות ולחטאים כמו במעשה דוד ובת שבע).

מלכותו של דוד אופיינה בבריתות פוליטיות שכרת עם כל שבטי ישראל, ובעיקר עם שבטו של שאול, שבט בנימין. על אף שבריתות אלה הקימו עליו את שבטו שלו, שבט יהודה, הקפיד דוד לשמור עליהן. דוד דאג שירושתו של יהונתן תגיע אל מפיבושת ולא אל ציבא עבד שאול. וכשביקשו הגבעונים נקמת דם בבית שאול, חמל דוד על מפיבושת ונתן לגבעונים צאצאים אחרים של שאול. כך שמר דוד על הברית עם יהונתן, או שלחלופין העדיף לחסל יורשים פוטנציאלים אחרים שהרי אדם נכה לא יכול למלוך.

מות יהונתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהונתן מת יחד עם אביו ואחיו בקרב עם פלשתים בהר הגלבוע. קרב זה סימן את סוף תקופת שאול. בקינתו על מות שאול ויונתן תיאר דוד את גודל הקרבה בינו לבין ידידו: "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים"[11]. על גבורתו של יהונתן שהיה כנראה קלע מצטיין כרבים מאנשי שבטו שבט בנימין: "מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים – קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר... שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ"[12] בשירה זו יש כמה פעמים תקבולת בין שאול ליהונתן, המרמזת ששניהם שקולים אחד כנגד השני.

מסופר כי לאחר המלחמה לקחו פלשתים את גווייתו וגוויות אביו ואחיו ותלו אותן על חומת בית שאן להתפאר בניצחונם, כנהוג באותם ימים. אנשי יבש גלעד, ששאול יצא בעבר להצלתם, הגיעו לבית שאן והורידו את הגוויות מעל החומה להביאם לקבורה תחת האשל ביבש גלעד[13]. שנים רבות לאחר מכן, כאשר מתוארת פרשת הנקמה של הגבעונים בצאצאי שאול, מסופר שבסיומה הביא דוד את שאול ובניו למנוחתם האחרונה באחוזת הקבר המשפחתית בארץ בנימין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו: שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב: ידיעות ספרים, תשס"ב.עמ' 179-116.
  • דליה רביד, יואב בן צרויה: גיבור שנוי במחלוקת, תל אביב: הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד,2009. פרק ג': הערכת דמותו של יואב לאור ההשוואה בינו לבין יהונתן, עמ' 145-137.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]