הבוגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבוגר
The graduate.jpg
עטיפת ה-DVD של הסרט בישראל
שם במקור: The Graduate
בימוי: מייק ניקולס
הפקה: ג'וזף אי. לוין
לורנס טורמן
תסריט: סיפור מקורי: צ'ארלס ווב
תסריט: קאלדר וילינגהאם
באק הנרי
עריכה: סם אוסטין
שחקנים ראשיים: דסטין הופמן
אן בנקרופט
קתרין רוס
מוזיקה: פסקול: דייב גרוסין
שירים: פול סיימון
צילום: רוברט סארטיס
חברת הפצה: אמבסי פיקצ'רס (ארצות הברית)
יונייטד ארטיסטס (מחוץ לארצות הברית)
הקרנת בכורה: Flag of the United States.svg 21 בדצמבר 1967
משך הקרנה: 105 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $3,000,000
הכנסות: $104,397,102
פרסים: פרס גלובוס הזהב
פרס באפט"א
דף הסרט ב-IMDb

הבוגראנגלית: The Graduate) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת הקומדיה הדרמטית שיצא לאקרנים בשנת 1967. את הסרט ביים מייק ניקולס, והוא מבוסס על רומן בעל אותו שם משנת 1963 מאת צ'ארלס ווב. את התסריט כתבו קאלדר וילינגהאם ובאק הנרי, שאף הופיעו בסרט בהופעת קמאו כפקידים בבית המלון.

הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב ובפרס באפט"א, זיכה את ניקולס בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, ודורג על ידי מכון הסרטים האמריקאי במקום השביעי ברשימת 100 הסרטים הטובים של כל הזמנים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנג'מין בראדוק (דסטין הופמן) שב לביתו, זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו לתואר ראשון במכללה בצפון-מזרח ארצות הברית, היישר למסיבה לכבוד סיום הלימודים שעורכים לו הוריו בביתם שבפסדינה. בנג'מין חש אי-נוחות במסיבה, שבה נוכחים בעיקר שכנים וחברים של הוריו, המטרידים אותו בשאלות על תוכניותיו לעתיד. בזמן שהוא לבד בחדרו, נכנסת לחדר גברת רובינסון (אן בנקרופט), אשתו של השותף לעבודה של אביו, ומבקשת ממנו להסיע אותה הביתה. הוא נעתר לה בחוסר רצון.

בנג'מין מסיע את גברת רובינסון לביתה, במכונית אלפא רומיאו ספיידר חדשה, שקיבל מהוריו כמתנה לכבוד סיום לימודיו. כשהם מגיעים לביתה, היא מפצירה בו להיכנס פנימה, בטענה שהיא לא אוהבת להיכנס לבד לבית חשוך. כשהם בתוך הבית, היא משקה אותו באלכוהול בניגוד לרצונו, משתפת אותו בחייה הפרטיים, חושפת עצמה בפניו ומציעה לו לנהל איתה רומן. כשהוא מבולבל ומובך, הוא בורח מביתה לאחר שהיא מנסה להתקרב אליו ולגעת בו. מספר ימים לאחר מכן בנג'מין נמלך בדעתו, ובין השניים מתחילה פרשיית אהבים. בנג'מין חש אי-נוחות לקיים יחסי מין, אבל הוא נמשך לגברת רובינסון המבוגרת אך המושכת. הרומן ביניהם נמשך רוב הקיץ.

בינתיים, אביו של בנג'מין לוחץ עליו להירשם ללימודי תואר שני. בנג'מין, שממש לא מעוניין להמשיך וללמוד, מתעלם מרצונותיו של אביו ומבלה את זמנו במחיצתה של גברת רובינסון. מר רובינסון (מאריי המילטון), שאינו מודע לרומן שמנהלת אשתו, מעודד את בנג'מין להתקשר לבתו איליין (קתרין רוס), וגם הוריו של בנג'מין חוזרים ומפצירים בו לצאת איתה. במהלך אחד ממפגשיהם, גברת רובינסון סוחטת מבנג'מין הבטחה שהוא לעולם לא יצא עם איליין. בין אם מתוך פחד מתגובתה של גברת רובינסון ובין אם מתוך הכרה עצמית בכך שיציאה עם בתה של המאהבת שלו עלולה להוביל לתוצאה הרסנית, הוא מנסה ככל יכולתו להימנע מכך, אבל הלחץ הבלתי פוסק מצד שלושת ההורים האחרים מביא לכך שבסופו של דבר הוא יוצא עם איליין. הוא מנסה להבטיח שהדייט איתה יהיה כישלון, כך שלא תרצה להיפגש איתו שוב. הוא נוהג בפראות, מתעלם מאיליין ולוקח אותה למועדון חשפנות, שם היא מושפלת ומתחילה לבכות. לאחר שהיא בורחת מהמקום, הוא מתמלא ברגשות אשמה, רץ אחריה, מתנצל בפניה ואז מנשק אותה. בין השניים מתפתח רומן מקביל - בדיוק הדבר שבנג'מין וגברת רובינסון ניסו להימנע ממנו.

מכאן והלאה, חייו של בנג'מין מתחילים להתמוטט. בלית ברירה, ולאחר שגברת רובינסון מאיימת לספר לה על כך בעצמה, הוא מתוודה בפני איליין על הרומן שלו עם אמה. היא מגיבה בכעס ואומרת לו שאינה רוצה לראות אותו יותר. הוא מגיע בעקבותיה לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם היא לומדת, אך ללא הועיל. היא מסרבת להמשיך ולהיפגש איתו. היא מתארסת לגבר אחר, שזוכה לברכתם של הוריה. עם זאת, בנג'מין, שמאמין שאיליין אוהבת אותו, מסרב לאבד תקווה, חרף אזהרותיו ואיומיו של מר רובינסון, שנודע לו על הרומן שניהלה אשתו.

בנג'מין יוצא לנסיעה ארוכה, בניסיון נואש למנוע את חתונתה של איליין בסנטה ברברה. הוא נאלץ לעצור ולבקש הכוונה, ולאחר מכן למכוניתו נגמר הדלק ואת סוף הדרך הוא עושה בריצה. הוא מגיע לחתונה בדיוק כשהחתן והכלה עומדים להתנשק, ומביט על הזוג דרך החלון. לרגע הוא חושש שהגיע מאוחר מדי, אך בכל זאת הוא מתחיל לדפוק על החלון ולצעוק: "איליין! איליין!". כשאיליין צועקת לעברו בחזרה: "בן!", פורצת במקום מהומה. לאחר מאבק אלים עם הוריה של איליין ועם אורחי החתונה, בנג'מין ואיליין בורחים ועולים על אוטובוס. הם מתיישבים על הספסל האחורי ומחייכים, כשכל נוסעי האוטובוס נועצים בהם עיניים.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן / שחקנית תפקיד
דסטין הופמן בנג'מין בראדוק
אן בנקרופט גברת רובינסון
קתרין רוס איליין רובינסון
ויליאם דניאלס מר בראדוק
מאריי המילטון מר רובינסון
אליזבת' וילסון גברת בראדוק
באק הנרי הפקיד במלון
נורמן פל מר מק'לירי
ריצ'רד דרייפוס (ללא קרדיט) דייר באכסניה

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב צילומי החוץ של בנג'מין בקמפוס צולמו למעשה בקמפוס של אוניברסיטת דרום קליפורניה בלוס אנג'לס, ורק חלק קטן מצילומי הקמפוס התבצעו באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

הסצנות בבית המלון צולמו במלון אמבסדור הידוע בלוס אנג'לס, אותו מלון בו נרצח רוברט קנדי, שהיה סנאטור ומועמד לנשיאות ארצות הברית, פחות מששה חודשים לאחר צאת הסרט.

הכנסייה שבה נעשה שימוש בסצנת החתונה היא הכנסייה המתודיסטית המאוחדת בלה ורן, לוס אנג'לס. בפרשנות שצורפה לסרט בגרסת ה-DVD שלו הודה דסטין הופמן כי חש שלא בנוח בזמן צילומי הסצנה בה הלם בחלון הכנסייה, בשעה שהבעלים של הכנסייה צפה בצילומים במורת רוח.

הסצנות בבית משפחת רובינסון צולמו בבית בפאלם דרייב שבבוורלי הילס.

ישנם צילומים תת-הכרתיים חוזרים ונשנים של שדיה ומותניה החשופים של גברת רובינסון בסצנה בחדרה של איליין, כשבנג'מין נלכד על ידי גברת רובינסון.

דסטין הופמן ואן בנקרופט לא היו הבחירות הראשונות של הבמאי מייק ניקולס לתפקידים הראשיים. צ'ארלס גרודין לוהק תחילה לתפקיד בנג'מין, אך המשא ומתן בינו לבין ההפקה התפוצץ בשל מחלוקת על שכרו. אן בנקרופט לוהקה לתפקיד גברת רובינסון רק לאחר שאווה גרדנר, דוריס דיי, פטרישה ניל וסוזן הייוורד דחו את ההצעה לגלם אותו. רוברט רדפורד נבחן לתפקיד של בנג'מין, אך ניקולס לא האמין שרדפורד יוכל לשכנע בדמות ה"אנדרדוג". ג'ין הקמן נבחר לגלם את דמותו של מר רובינסון, אך פוטר מהתפקיד זמן קצר לאחר תחילת הצילומים והוחלף על ידי מאריי המילטון.

הרגל הנשית המופיעה בכרזת הסרט המפורסמת הייתה רגלה של לינדה גריי, שבאותה עת הייתה דוגמנית לא ידועה, ועשור לאחר מכן גילמה את דמותה של סו אלן יואינג בסדרה "דאלאס".

לפי עדותו של מייק ניקולס‏[1], במאי הסרט, צילומי הסרט אופיינו בהקפדה רבה ובעבודות הכנה רבות. לדוגמה, ההפקה העבירה יום עבודה שלם בהתלבטויות אם להראות סימני שיזוף על גופה של גברת רובינסון בסצנה בה היא מתפשטת. אולם, דווקא סצנת הסיום, בה מתיישבים בנג'מין ואיליין בירכתי האוטובוס ומסתכלים על המצלמה כשהבעת פניהם משתנה אט אט, הייתה פרי אלתור. לצורך צילומי הסצנה נחסמו כמה רחובות לכלי רכב, והיה צורך לסיים זאת כמה שיותר מהר. ניקולס סיפר כי בשעת מעשה הוא הרגיש לא בנוח עם העניין, אך למחרת כשצפה בקטע הבין כי "הנה הסוף של הסרט: הם מתים מפחד".

פסקול הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט הזניק את הקריירה של צמד הפולק-רוק סיימון וגרפונקל, שהיו אחראים למרבית השירים באלבום הפסקול. האלבום, שהכיל את הלהיט "Mrs. Robinson" ("גברת רובינסון"), יצא ב-21 בינואר 1968 על ידי חברת התקליטים קולומביה רקורדס, והגיע מספר חודשים לאחר מכן לצמרת מצעד האלבומים האמריקאי, כשהוא מדיח משם את האלבום הלבן של הביטלס. האלבום הופק על ידי תיאו מסרו.

השיר "Mrs. Robinson" נכתב במקור על ידי פול סיימון ללא קשר לסרט, ועסק בכלל בגברת רוזוולט ובג'ו דימאג'יו. סיימון שינה את שם השיר ומילותיו לבקשתו של מייק ניקולס. הגרסה שמופיעה בסרט ובאלבום הפסקול שונה באופן בולט מגירסת השיר שיצאה מאוחר יותר כסינגל. הסינגל הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי ושהה בו במשך שלושה שבועות, וכן זיכה את סיימון וגרפונקל בפרס גראמי. ב-2004 דורג השיר על ידי מכון הסרטים האמריקאי במקום השישי ברשימת 100 שירי הסרטים הטובים של כל הזמנים. השיר זכה במהלך השנים לגרסאות כיסוי רבות, בין היתר של פרנק סינטרה ובון ג'ובי, כשהידועה ביותר היא זו של הלמונהדס מ-1992.

שיר מפורסם נוסף של סיימון וגרפונקל מתוך הפסקול היה "The Sound of Silence" ("צליל הדממה"). השיר הושמע שלוש פעמים במהלך הסרט, ואף הוא יצא כסינגל והגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי.

הצלחת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יציאתו זכה הסרט לשבחי המבקרים. איי.די. מרפי מהמגזין "וראייטי" תיאר את הסרט כ"דרמה קומית סאטירית מרנינה", והמבקר הנודע רוג'ר אברט קבע שמדובר ב"קומדיה האמריקאית המצחיקה ביותר של השנה".

הסרט זכה גם להצלחה מסחרית גדולה. תקציב הפקתו עמד על כ-3 מיליון דולרים בלבד, בעוד שהוא הניב הכנסות של מעל 104 מיליון דולרים. נכון ל-2010, הסרט מדורג במקום ה-18 ברשימת הסרטים המכניסים ביותר של כל הזמנים בארצות הברית וקנדה, המותאמת לאינפלציה.

ברשימת 100 הסרטים הטובים של כל הזמנים, שפרסם מכון הסרטים האמריקאי בשנת 1998, לכבוד 100 שנים לקולנוע, דורג הסרט במקום השביעי. הציטוט המפורסם ביותר מתוך הסרט: "?Mrs. Robinson, you're trying to seduce me. Aren't you" ("גברת רובינסון, את מנסה לפתות אותי, נכון?") דורג על ידי מכון הסרטים האמריקאי במקום ה-63 ברשימת 100 הציטוטים הגדולים מתוך סרטים, ובמקום החמישי ברשימת "100 המשפטים הגדולים מתוך סרטים" של המגזין "פרמייר".

עיבוד למחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 ג'ון ריד הפיק מחזה שהתבסס על הסרט, וזכה להצלחה הן בווסט אנד של לונדון והן בברודוויי. מספר שחקניות מוכרות גילמו את דמותה של גברת רובינסון במחזה, ביניהן קת'לין טרנר, לוריין בראקו, ג'רי הול, מורגן פיירצ'יילד, אן ארצ'ר ולינדה גריי. בהפקה של ברודוויי משנת 2002 הופיעו בתפקידים הראשיים קת'לין טרנר, ג'ייסון ביגס ואלישה סילברסטון.

במחזה נכללת הסצנה שהופיעה ברומן, אך לא בסרט, שבה בנג'מין נוסע בטרמפים ברחבי אמריקה. במחזה נעשה שימוש בשירים של סיימון וגרפונקל שלא הופיעו בסרט, כמו גם בשירים של להקות פופולריות נוספות מאותה תקופה, דוגמת הבירדס ונערי החוף.

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בסאטירה ההוליוודית של רוברט אלטמן "השחקן" משנת 1992, באק הנרי, אחד משני התסריטאים של "הבוגר", מגלם גרסה בדיונית של עצמו, שבה הוא עדיין תסריטאי שמנסה לשכנע מפיק הוליוודי להפיק סרט המשך ל"הבוגר".
  • הדמויות מ"הבוגר" עומדות במרכז סרטו של רוב ריינר מ-2005 "השמועה אומרת ש...".
  • "הבוגר" הוא נושא מרכזי בסרט מ-2009 "500 ימים עם סאמר", והוא מוזכר בו כסרט האהוב ביותר על הדמות הראשית.
  • בפרק "מאהבה של ליידי בווייר" בסדרה "משפחת סימפסון", סצנת הסיום מהווה מחווה לסרט "הבוגר". כשאייב מנסה למנוע את נישואיה של ליידי בווייר למונטי ברנס, הוא דופק על זכוכית הכנסייה שבה מתקיימת החתונה וקורא בשמה של ליידי בווייר, ואז הם בורחים ביחד באוטובוס תלמידים צהוב, בדיוק כמו בסצנת הסיום של "הבוגר".
  • בפרק "When You Wish Upon a Weinstein" בסדרה איש משפחה, משוחזרת סצנת הכנסייה מהסרט. הסצנה מתרחשת בבית כנסת בלאס וגאס.
  • בסרט "עולמו של ויין 2" נכללת מחווה לסצנת הסיום של "הבוגר", כאשר ויין מגיע לכנסייה, מפריע לחתונתם של קסנדרה ובובי, ואז בורח עם קסנדרה.
  • גיבור הסרט המצויר "כוורת בסרט", הדבורה בארי, צף בבריכת דבש, והוריו שואלים אותו לגבי תוכניותיו לעתיד. זו מחווה לסצנה דומה בסרט "הבוגר", שבה בנג'מין בראדוק שוחה בבריכת שחייה ונשאל אותן שאלות על ידי הוריו.
  • בסרט אמריקן פאי אמו של סטיפלר שואלת את פול פינץ' האם הוא מנסה לפתות אותה כשברקע מושמע השיר Mrs. Robinson של סיימון וגרפונקל.

פרסים - זכיות ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס גלובוס הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכייה - הסרט הקומי/מוזיקלי הטוב ביותר
  • זכייה - הבמאי הטוב ביותר - מייק ניקולס
  • זכייה - השחקנית הטובה ביותר בסרט קומי/מוזיקלי - אן בנקרופט
  • זכייה - השחקן המבטיח ביותר - דסטין הופמן
  • זכייה - השחקנית המבטיחה ביותר - קת'רין רוס
  • מועמדות - השחקן הטוב ביותר בסרט קומי/מוזיקלי - דסטין הופמן
  • מועמדות - התסריט הטוב ביותר - קאלדר וילינגהאם ובאק הנרי

פרס באפט"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכייה - הסרט הטוב ביותר
  • זכייה - הבמאי הטוב ביותר - מייק ניקולס
  • זכייה - התסריט הטוב ביותר - קאלדר וילינגהאם ובאק הנרי
  • זכייה - העריכה הטובה ביותר - סם אוסטין
  • זכייה - השחקן המבטיח ביותר לתפקידים ראשיים - דסטין הופמן
  • מועמדות - השחקנית הטובה ביותר - אן בנקרופט
  • מועמדות - השחקנית המבטיחה ביותר לתפקידים ראשיים - קת'רין רוס

פרסים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צ'ארלס מקגראת | ניו יורק טיימס, הבמאי שזכה בכל פרס אפשרי, באתר עכבר העיר, 20 באפריל 2009