אסתר הרליץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסתר הרליץ
EstherHerlitz.jpg
אסתר הרליץ, אוקטובר 2009
תאריך לידה 9 באוקטובר 1921
תאריך עלייה 1933
כנסות 89
סיעה המערך
תפקידים בולטים

אסתר הֶרליץ (נולדה ב-9 באוקטובר 1921 בברלין, גרמניה) היא אשת ציבור ודיפלומטית ישראלית. כיהנה בין היתר כחברת מועצת העיר תל אביב-יפו, כקונסול בניו יורק (1954–1958), כשגרירת ישראל בדנמרק (1966–1971; האישה הראשונה בישראל ששימשה שגרירה) וכחברת כנסת מטעם סיעת המערך (1974–1977, 1979–1981).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסתר הרליץ נולדה ב-1921 בברלין בירת גרמניה, בתם של אירמה וגיאורג הרליץ, מייסד הארכיון הציוני המרכזי. בילדותה פעלה בתנועת הנוער הציונית "הבונים – קדימה". בשנת 1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, עלתה לארץ ישראל עם הוריה ואחותה הצעירה מרים. בארץ למדה בתיכון "בית הכרם" (לימים "התיכון ליד האוניברסיטה") ובמקביל ללימודיה התיכוניים, הצטרפה לארגון "ההגנה".

אסתר סיימה את לימודיה בסמינר למורים ע"ש דוד ילין בירושלים והייתה מורה בכרכור בשנים 1941–1942. בשנים 19421946 שירתה במסגרת חיל העזר לנשים בצבא הבריטי (A.T.S). שימשה בשנים 1942–1943 כמדריכת טירוניות בבסיס צריפין (סרפנד). ב-1943 הועברה למצרים ליחידה 525, שחיילות היחידה הזו עבדו בין היתר בבית החולים הסקוטי מס' 15 בקהיר. במסגרת זו שימשה גם מפקדת "יחידת הניקוב", בה פעלו מנקבות הכרטיסים חיילות ארצישראליות של אחד המחשבים הראשונים במזרח התיכון[1], וכקצינה בבסיס טירונות. לימים נשלחה לקורס קצינות וחזרה לשמש סגן מפקדת פלוגה 531 בטורה שליד קהיר, יחידה על טהרת הארצישראליות. עם שחרורה מה-ATS בשנת 1946, שימשה שנה כאחראית מטעם ממשלת בריטניה על תוכנית המשך לימודים לחיילים משוחררים.

ב-1946 התקבלה לקורס דיפלומטים (המוסד להשתלמות של הסוכנות היהודית) בו הכינו 25 חניכים לשירות החוץ במדינה כאשר תקום. במרץ 1948 הוצאה מהקורס וגויסה לצה"ל על מנת להקים יחידת ח"ן בירושלים הנצורה.

בסתיו 1948 שיחרר ראש הממשלה דוד בן-גוריון את הרליץ מצה"ל על מנת להתחיל לעבוד במשרד החוץ הישראלי בתל אביב כמנהלת מחלקת ארצות הברית. ב-1949 הייתה חברת המשלחת הישראלית לאו"ם, וב-1950 התמנתה למזכיר ראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון. בשנים 19541958 שימשה כקונסול בניו יורק.

עם שובה ארצה הקימה את המחלקה לקשרים בינלאומיים במפא"י. במקביל נבחרה בשנת 1959 למועצת עיריית תל אביב-יפו ועמדה בראש ועדת התרבות העירונית.

בשנת 1962 חזרה לעבוד במשרד החוץ, שימשה ראש מחלקת האורחים ולאחר מכן כראש מחלקת ההסברה במשרד ובשנים 1966-1971 כיהנה כשגרירת ישראל בדנמרק - האישה הראשונה ששימשה שגרירה ישראלית.

בשנים 19721974 שימשה כיועצת לענייני התנדבות לראש הממשלה גולדה מאיר והקימה את המרכז להתנדבות בישראל (לימים המועצה להתנדבות).

בשנת 1974 נבחרה מטעם רשימת "המערך" לכנסת השמינית וכיהנה כחברה בועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים ובועדת חוקה, חוק ומשפט, עד המהפך ב-1977. לאחר מכן כיהנה כחברת הכנסת התשיעית בשנים 19791981, בעקבות פטירתו של יהושע רבינוביץ', ואז היא הייתה חברה בועדת הכלכלה, בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ובוועדת העלייה והקליטה, שהוקמה ביוזמתה.

משנת 1978 כיהנה כמזכירת נעמת בתל אביב.‏[2] הייתה המנהלת והיו"ר של תחרות הנבל הבינלאומית בישראל ויו"ר "הזמריה", אותם ניהלה בשנים 1983–2010, שנה בה התמנתה לנשיאת כבוד של שני המפעלים הללו. היא חברה בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וגם של ה"היברו יוניון קולג'" בירושלים. מהמוסד האחרון אף זכתה לתואר דוקטור לשם כבוד. כמו כן זכתה לקבל את "מדליית הדגל" מטעם ממשלת דנמרק על טיפוח קשרי ידידות ותרבות בין ישראל לדנמרק, ומנשיא גרמניה קיבלה אות כבוד על קשירת קשרים בין נשים ישראליות לגרמניות.

הרליץ היא כלת פרס רוזנבלום של עירית תל אביב, ויקירת העיר תל אביב (תשנ"ו-1996). בערב יום העצמאות 2001 הייתה בין מדליקי המשואות בטקס בהר הרצל.

הרליץ היא חברה במועצת הכבוד של ארגון הנבל העולמי.

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]