הולנדסה סכאובורך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ההולנדסה סכאובורך כיום
מבנה האולם המקורי

ההוֹלַנְדְסֶה סְכַאוּבּוּרְך (הולנדית: Hollandsche Schouwburg, "התיאטרון ההולנדי") הוא אתר זיכרון הולנדי לקורבנות הנאצים. המבנה, השוכן ברחוב פלנטאז'ה מידלאן באמסטרדם, שימש כתיאטרון מעת בנייתו ב-1892 ועד 1942. בזמן מלחמת העולם השנייה השתמשו בו הגרמנים לריכוז יהודי אמסטרדם בטרם שליחתם למחנה וסטרבורק ולמחנות אחרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההולנדסה סכאובורך שוכן בלב הרובע היהודי באמסטרדם, במקום שבו עמד ביתו של ד"ר וסטרמן, מנהל גן החיות של אמסטרדם. לאחר מותו של וסטרמן הוחלט לבנות על החלקה תיאטרון. הבנייה הושלמה בשנת 1893, והתיאטרון הושכר לאיגוד שחקני התיאטרון.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 פלשו הגרמנים להולנד וכבשוה. באוקטובר 1942, כשמנגנון ההשמדה החל לצבור תאוצה, החליטו הגרמנים להשתמש במבנה כאתר ריכוז ליהודי אמסטרדם.

היהודים שקיבלו זימון נדרשו לעזוב את כל רכושם מאחוריהם ולהתייצב בסכאובורך. שם הם המתינו - לעתים מספר שעות, לעתים מספר ימים - עד שהגרמנים העבירו אותם בשעות הקטנות של הלילה, באמצעות הרכבת הקלה (tram), לתחנה המרכזית של אמסטרדם. משם הם הועברו באמצעות רכבות למחנה הריכוז ההולנדי וסטרבורק, ולעתים גם ישירות למחנות הריכוז וההשמדה במזרח.

השהייה בסכאובורך הייתה קשה ביותר. המבנה תוכנן למאות בודדות של אנשים, אולם הגרמנים קיבצו בו לעתים עד 1,400 איש. לא היו מספיק תאי שירותים, וההיגיינה הייתה ירודה ביותר. בלילה רוכזו הכיסאות בקצה אחד של האולם המרכזי ומזרנים פשוטים הונחו על הרצפה, אבל בשל בכי מתמיד של הילדים לא היה ניתן לישון.[1]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר הפנימית של ההולנדסה סכאובורך

בשנת 1958 החליטה הממשלה ההולנדית להפוך את המבנה לאתר זיכרון. חזית הבניין השתמרה כפי שהייתה, האולם המרכזי הוסב לחצר פתוחה כששרידי הקירות שמסביבה השתמרו, ובמקום בו הייתה ממוקמת הבמה הוצבה אש תמיד. בקומה הראשונה ממוקמת תערוכה על רדיפת היהודים ההולנדים בזמן המלחמה. התיעוד כולל גם סרטי וידאו, בהם סרט של חתונה יהודית שנערכה במקום, כשהכלה נושאת על שמלתה טלאי צהוב, וכך גם החתן והמוזמנים על בגדיהם החגיגיים, כשלרובם אין מושג לגבי הצפוי להם. הקומה השנייה מוקדשת לפעילות חינוכית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התיאור בפסקה זו מתבסס על ספרו של ההיסטוריון ז'ק פּרֶסר, המתאר את חורבן יהדות הולנד במלחמת העולם השנייה:
    J. Presser, Ondergang, Amsterdam 1965, p. 285-287.