בנימין תמוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין תמוז בצעירותו
אנדרטת הטייסים שפרינצק וסוקניק (ידין), פסלו של תמוז, בגן העצמאות (תל אביב)
לוחית זיכרון על ביתו של בנימין תמוז ברח' לוי יצחק 13 בתל אביב

בנימין תמוז (11 ביולי 1919 - 19 ביולי 1989), סופר ומתרגם, עיתונאי, עורך ומבקר, צייר ופסל ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין תמוז נולד בחרקוב (כיום באוקראינה). בהיותו בן חמש עלה עם הוריו לארץ ישראל ולמד בבית הספר "תחכמוני" ובגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. אביו מת כשהיה בן שמונה, ותחושותיו הקשות בעקבות מותו התבטאו בהמשך ביצירותיו של תמוז.

כבר מגיל צעיר הרבה לעסוק בכתיבה, בפיסול ובציור. בהמשך למד בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת סורבון בפריז.

בצעירותו היה חבר במחתרת הקומוניסטית, ובנעוריו הצטרף לתנועה הכנענית והושפע רבות ממורהו וידידו האמן יצחק דנציגר. התנועה הכנענית פסלה סממנים יהודיים בארץ וטענה כי קיימת אומה עברית שהיא יורשת העברים הקדמונים ששלטו בעבר במרחב שבין אסיה הקטנה למצרים. לגבי הערבים טען תמוז כי הם שרידים של עמים עבריים שהתרבות הערבית נכפתה עליהם, ומתפקידה של התנועה להחזירם לאומה העברית. תורה זו השפיעה על צעירים, משוררים וסופרים שתמוז הצליח להפגיש, והתאימה על רקע מלחמת העולם השנייה בה התנגשו גישות כמו הקומוניזם, הפשיזם והסוציאליזם. עם זאת, ברבות הימים התרחק תמוז מתורה זו.


תמוז היה אחד היוצרים הבולטים בארץ בשנות הארבעים, תקופה בה צמחה "תרבות עברית חדשה", שדעכה עם קום המדינה.

בשנת 1948 הצטרף תמוז למערכת העיתון "הארץ". תחילה כתב בעיתון את המדור הפופולרי "עוזי ושות'", ולאחר מכן ערך את עיתון הילדים "הארץ שלנו". החל מ-1965 ערך בעיתון הארץ את מוסף התרבות והספרות, והיה מבקר האמנות בו.

בנימין תמוז עסק בכתיבה, בפיסול ובציור. היה ידוע בכתיבה המהירה של ספריו. חשיבות רבה נודעה לספרים שערך בתחום האמנות. במבוא לספר "אמנות ישראל" בהוצאת מסדה ב-1966, כתב: "חדר העבודה של האמן – ולא ביקורת האמנות, הוא המקום שבו נחתך גורל האמנות, תוכנה הרוחני, רמתה הטכנית והיקף הישגיה. אלא שחדר-עבודה זה איננו חלל סגור ואטום. כתליו שקופים ופרוצים למרחקי זמן ומקום.”

בשנים 1971-1975 כיהן כיועץ לענייני תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. בשנים 1979-1984 הוזמן כסופר-אורח לאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה.

בחמש השנים האחרונות לחייו התגורר עם בת זוגו, הציירת אסנת הר, גרושתו של העורך והמשורר ישראל הר. בנו יונתן הוא במאי-קולנוע שאף עיבד את אחד מספרי אביו "מינוטאור" לסרט.

בשנת 1989 נפטר בנימין תמוז בתל אביב. הוא נקבר בבית העלמין הדרום בחולון.


בדצמבר 2007, החלה הוצאת "ידיעות אחרונות" להוציא את כתביו מחדש בסדרת "קראתי", בעריכת חיים פסח. הכרך הראשון שכבר יצא לאור בסדרה, כולל שלוש נובלות: "הפרדס", "משלי בקבוקים" ו"פונדקו של ירמיהו".

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופק, 1946
  • סבון, 1988
  • ריחו המר של הגרניום, תל אביב 1980.
  • לילה על הגדה המערבית, מחברות לספרות, תל אביב 1961.
  • גן נעול, סיפורים, ירושלים 1957.
  • דעתו של עוזי - מבחר עוזי ושות', 1950.
  • אמנות ישראל, 1961.
  • סיפורה של אומנות ישראל, 1980.
  • חולות הזהב, תשעה פרקי סיפור, תל אביב 1950.
  • סיפור אנטון הארמני, וסיפורים אחרים, 1964.
  • חיי אליקום - טרילוגיית ספרים: "חיי אליקום", "בסוף מערב" ו"אליקום: ספר ההזיות", 1965-1969.
  • יעקב, כתר, ירושלים 1994.
  • רקויאם לנעמן, כרוניקה של נאומים משפחתיים, 1978.
  • מינוטאור, רומן, 1980.
  • הפרדס, 1972.
  • משלי בקבוקים, 1975.
  • פונדקו של ירמיהו, 1984.
  • הזיקית והזמיר, כתר, ירושלים 1989.
  • איך נוצרו הכוכבים, לילדים, ציירה רות צרפתי, 1983.
  • חיי הכלב ריזי, לילדים, ציירה רות צרפתי, 1971. זוכה פרס זאב לספרות ילדים ונוער.
  • דוגית מפליגה אל הים, לנוער, דן חסכן, עם עובד, 1970.
  • מה יותר כדאי לקחת או לתת?, לילדים, הציורים מעשה ידי דני קרמן, תל אביב 1980.
  • המלך והגיטרה הבלתי חשמלית, לילדים, הציורים מעשה ידי דני קרמן, תל אביב, 1980.
  • המלך ישן ארבע פעמים ביום, מאגדות-העם של ארץ איפכאמסתבריא הצפונית השוכנת מעבר להרי-גמדינם, מערבה לנהר הלאבלימים, לילדים, ציורים ועטיפה - דני קרמן, עם עובד, תל אביב, 1978.
  • הנשמה השנייה, אייר דני קרמן, תל אביב 1981.
  • אופק
  • כת של כלבים, מחזה בשתי מערכות, עובד להצגה בשיתוף עם אלכס הדרי, ירושלים תשכ"ט.

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות:

תרגומים נוספים:

  • גיבורי הספרים הנפלאים, מאת נואל ברון וליאונל סקנטייה, ציורים - ליז מריין וז’ן סטיין. תל אביב 1965.
  • זאמביה בת-חורין: אוטוביוגרפיה, מאת קנת קאונדה, תל אביב 1964.
  • לאונרדו דא וינצ’י, ביוגרפיה מאת אליזבט ריפלי, ירושלים 1963.
  • רמברנדט, ביוגרפיה מאת אליזבט ריפלי, ירושלים 1963.‬

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשון שקד, רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים גרוטסקיים, מחקרים בספרות ישראל תשס'ג 2003.
  • יצחק ברזילי, מכנעניות לקוסמופוליטיות, על יצירתו של בנימין תמוז, הדאר, 61, ט'ז תשמ'ב 1982.
  • יוסף אורן, העיקר הוא הסיפור, על יצירתו הסיפורית של בנימין תמוז, מעריב נובמבר 1978.
  • חיים זכאי, "חיי אליקום" של בנימין תמוז, מבית ומחוץ, תשנ'ו 1996.
  • נורית גוברין, במבוך, על הספר המינוטאור, מאזנים, נ'ב, 3, 2002.
  • יוסף אורן, המינוטאור כמשל למצב הישראלי, בנימין תמוז, מינוטאור, רומאן, 1980, ידיעות אחרונות, ספטמבר 1980.
  • אורציון ברתנא, "מינוטאור" - איפה הראש? איפה הגוף?, בנימין תמוז, מינוטאור - רומאן, תש"ם, דבר, אוקטובר 1980.
  • הלל ויס, הגווע בזירה, מעריב, אוקטובר 1980.
  • בני ציפר, ארבע מסיכות מחפשות אהבה, הארץ, אוגוסט 1980.
  • יצחק בן-יוסף, בנימין תמוז, "רקויאם לנעמן", טורים לחינוך ולהוראה ט/י, תשלט 1979.
  • ישראל ברמה, סאגה-של-כיס והיסטוריוסופיה בגרוש : רקויאם לטעם הטוב, עכשיו 40, 1979.
  • נפתלי הרץ טוקר, על מעגל החזרות בוואריאציות, מאזנים, מ'ח, 3, 1979.
  • יפעה חפץ, על סיפורו של בנימין תמוז "תחרות שחיה", עלי-שיח 8, תש'ם 1980.
  • רות ירדני, שערים לגן נעול, בנימין תמוז - תמורות ביצירתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]