ישראל מאיר לאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב ישראל מאיר לאו
הרב לאו.JPG
הרב לאו
תאריך לידה כ"ב בסיוון ה'תרצ"ז
1 ביוני 1937
השתייכות יהדות חרדית
ישראל מאיר לאו בן ה-8 עוזב את מחנה הריכוז בוכנוולד, ברקע אחיו נפתלי
ישראל מאיר לאו בזרועותיו של אלעזר שיף, מניצולי בוכנוולד, בהגיעם לחיפה, 15 ביולי 1945

הרב ישראל מאיר לאו (נולד בכ"ב בסיוון ה'תרצ"ז, 1 ביוני 1937) שימש כרב הראשי לישראל בשנים 19932003, וכרבה של תל אביב-יפו מ-1988 עד 1993 ומשנת 2005 עד היום. יו"ר מועצת יד ושם. חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1937 בפיוטרקוב טריבונלסקי שבפולין, כבן הזקונים של חיה (לבית פרנקל-תאומים) והרב משה חיים לאו, נצר לשושלת רבנים. אחיו הגדולים הם: יהושע (שיקו) לאו-הגר אשר עלה לישראל לפני מלחמת העולם השנייה, נפתלי לאו-לביא (טולק) שהשגיח עליו בשואה, ושמואל יצחק (מילק) שנספה בשואה.

את שנות המלחמה הראשונות עבר בגטו פיוטרקוב טריבונלסקי, הגטו הראשון בפולין הכבושה. באוקטובר 1942 גורשו אביו ואחיו יחד עם רוב יהודי העיר למחנה ההשמדה טרבלינקה (שם נספו בי"א במרחשוון ה'תש"ג) אולם הוא הצליח לחמוק עם אמו מהגירוש וכך ניצלו חייו. בנובמבר 1944, במהלך סלקציה, הצליחה אמו להצמיד אותו לאחיו הגדול נפתלי, שהיה מיועד להישלח למחנה עבודה, אולם היא עצמה לא ניצלה. יחד עם נפתלי נשלח למחנה עבודה בעיר צ'נסטוחובה, משם הגיעו למחנה הריכוז בוכנוולד. במחנה זה סייע לרב לאו ושמר על חייו חייל רוסי בשם פיודור מיכאיליצ'נקו[1].

כאשר שוחרר המחנה על ידי חיילי ארצות הברית נודע ישראל לאו (בכינויו "לולק"), כאסיר הצעיר ביותר ששוחרר מהמחנה, בהיותו בן 8. כמה חודשים לאחר מכן עלו השניים עם "ילדי בוכנוואלד" לארץ ישראל באנייה מטרואה והובלו למחנה המעצר בעתלית.

לאחר שעזב את מחנה עתלית הוא עבר לגור בקריית מוצקין, שם אומץ על ידי משפחתה של אחות אביו, אשת הרב מרדכי פוגלמן, רבה הראשון של קריית מוצקין. לאו השלים את הלימודים שהחסיר בשנות המלחמה בבית הספר הממלכתי-דתי אהרון הרוא"ה שבקריית שמואל הסמוכה. את השכלתו התורנית רכש לאחר מכן בישיבות קול תורה, כנסת חזקיהו ופוניבז'. בסיום לימודיו, בהיותו בן 22, נשא לאישה את חייטה (חיה יוטא), בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל, לימים רבה הראשי של תל אביב. עם נישואיו עזב את קריית מוצקין ועבר למרכז הארץ. הוא שימש כמורה לתנ"ך בפתח תקווה ואחר כך בתיכון צייטלין בתל אביב.

קריירה רבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב לאו שימש במספר תפקידים רבניים. התחיל כרב בית הכנסת "אור תורה" (שבדרום תל אביב), בשנת ה'תשכ"ה (1965) נתמנה לרב בית הכנסת "תפארת צבי" בתל אביב-יפו, ובשנת ה'תשל"א (1971) מונה לרב שכונות צפון תל אביב.

לראשונה נתמנה כרב עיר בשנת תשל"ט (1978), אז נבחר לכהן כרב הראשי של נתניה. בשנת 1983 נבחר לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית. בשנת תשמ"ח (1988) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של תל אביב-יפו במקום חותנו שהלך לעולמו. הוא כיהן בתפקיד יחד עם הרב הספרדי של העיר, הרב חיים דוד הלוי, עד לבחירתו למשרת הרב הראשי האשכנזי לישראל, וחזר אליו לאחר שנסתיימה כהונתו כרב הראשי לישראל. במקביל לפעילותו הרבנית הגיש תוכנית טלוויזיה בשם "שלום לבוא שבת" בערוץ הראשון, תוכנית ששודרה בימי שישי (לפני כניסת השבת), ועסקה בפרשת השבוע.

בשנת תשנ"ג (1993) נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי לישראל, וכיהן בתפקיד עשר שנים (משך הכהונה הקבוע בחוק), עד שנת תשס"ג (2003). בשנת תשס"ה (2005) נבחר בשנית לכהן כרב הראשי לתל אביב-יפו, ומאז הוא משמש בתפקיד זה. לקראת הבחירות לתפקיד נשיא מדינת ישראל ב-2007, שקל להתמודד על התפקיד, אך בסופו של דבר ויתר על כך[2]. בנובמבר 2008 אישרה הממשלה את מינויו לתפקיד יו"ר מועצת יד ושם, במקומו של יוסף לפיד, שנפטר כמה חודשים קודם לכן.

ב-1997 פרסמה אורית שוחט תחקיר בעיתון "הארץ" ולפיו נהג הרב לאו לקבל תשלום במזומן על טקסי נישואין שהוא עורך, ללא דיווח לנציבות מס הכנסה וזאת אף שהוא משמש בתפקיד דיין. הרב לאו הסביר כי הכסף מיועד לתרומה לישיבה שעמד בראשה, פרסם התחייבות פומבית שלא לקבל יותר תשלום על עריכת חופות, ובמקביל הגיע להסדר עם מס הכנסה. ב-2007 החליטה פרקליטות המדינה שלא לפתוח נגדו בהליכים פליליים או משמעתיים בעניין זה, וקבעה כי "קיים עדיין ערפול בנושא, וגדר המותר והאסור לא הובהר עד תום"[3].

אישיותו, השקפתו ודמותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב לאו מתבלט כנואם וכמשמיע דברה של היהדות בנועם, גם באוזני ציבורים הרחוקים ממנה. עובדת היותו ניצול השואה הביאה אותו לעסוק הרבה בעניינים הקשורים בזכרה ובהנצחתה.

הרב לאו תומך בגישה המתירה המתת חסד פסיבית ומניעת טיפול פולשני בחולה סופני.

כחלק מתפקידו כרב הראשי לישראל פעל לקרב בין היהדות לבין הכנסייה הקתולית.[דרושה הבהרה] לשם כך נפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני והיה לרב הראשי הראשון שנפגש עם אפיפיור. גם לאחר סיום תפקידו כרב ראשי המשיך בפעילות הקשר בין הדתות.

אותות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב לאו נואם באו"ם

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב לאו נשוי לחיה-איטה (חייטא) (בתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל) ואב לשמונה. בניו: הרב משה חיים לאו, רב בנתניה וחבר מועצת העיתונות, הרב צבי יהודה לאו, מרבני ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב, והרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל.

חתניו: הרב אליעזר סורוצקין, רב שכונת רמת אפרים וראש מוסדות "עוללים" בנתניה ומנכ"ל ארגון לב לאחים, הרב בנימין קאהן, ראש ישיבת "חיי משה" בירושלים, הרב יחזקאל שיינפלד, רב בית כנסת ברמת אביב, הרב אריאל שוייצר, דיין בבית הדין לממונות בירושלים והרב משה קירשטיין, ראש ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב ובנו של הרב ישראל שאול קירשטיין, מראשי ישיבת ההסדר קריית שמונה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אל תשלח ידך אל הנער - אוטוביוגרפיה; הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
  • יחל ישראל - סדרת ספרים שבה:
    • שו"ת – לקט מתשובותיו בנושאים שונים; נערך על ידי בנו הרב דוד לאו.
    • פירוש על הגדה של פסח – הגדה זו ערוכה בשתי גרסאות; אחת המיועדת לדתיים, ואחת לחילוניים. ההגדה יצאה לאור גם במסגרת פרויקט עם הספר.
    • פירוש על מסכת אבות – נערך על ידי חתנו הרב אריאל שוייצר, על פי שיעורים שהעביר במשך שנים רבות.
  • הערות על הספר מרגניתא דרבי מאיר לרבי יהודה מאיר שפירא מלובלין.
  • יהדות הלכה למעשה – ספר העוסק במעגל החיים היהודי בלשון שווה לכל נפש. את הספר כתב הרב לאו יחד עם העיתונאי שאול מייזליש.
  • הנחת יסוד: 100 מושגים ביהדות - ספר מושגים ביהדות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008. קהל היעד של ספר זה הוא ישראלים חילונים המעוניינים להרחיב ידיעותיהם במורשת ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעורים ומאמרים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לימים כשביקר הרב לאו בקרמלין בשנת 1989 ביקש ממארחיו שיסייעו באיתורו. מיכאיליצ'נקו זוהה רק בשנת 2008, לאחר פטירתו, בעקבות מחקר של חוקר אמריקני. הרב לאו פנה ליד ושם ומיכאיליצ'נקו נכלל בין חסידי אומות העולם. ראו את מכתבו של הרב לאו באתר יד ושם
  2. ^ יאיר אטינגרהרב לאו לא יתמודד על הנשיאות, באתר הארץ, מאי 2007
  3. ^ יובל יועז, הפרקליטות: לקבוע לרבנים עובדי ציבור קריטריונים לקבלת תשלומים על חופות; הרב לאו לא יועמד לדין, באתר הארץ, יוני 2007


הקודם:
אברהם אלקנה כהנא שפירא
הרב הראשי האשכנזי הבא:
יונה מצגר